יכולים להיות שני דברים הפוכים:
יתכן שהוא פשוט חושש. מפחד מה יקרה/קורה לאמא שלו - מאז התאונה - וככה הו אמנסה כאילו "להחזיר" בצורה מטופשת את המצב הקודם..
ויתכן גם ההיפך, שהוא עם חוצפה של הגיל. אם כי זה שהענין התחיל אחרי התאונה, מעורר שאלה. אולי שילוב של שני הדברים.
מכל מקום, אולי תקחי אותו לשיחה. תגידי לו: שמע. אני מצטערת שהגעתי לומר לך דברים קשים על איך שדיברת אלי, אבל כעת אני רוצה להסביר לך משהו בנחת. כדאי שתקשיב. בבית יש הורים, ויש ילדים. ב"ה משתדלים להשקיע בכם, אתם לא צריכים לפרנס את עצמכם, דואגים ללימודים, לאוכל, ליחס - והילדים אמורים לכבד את ההורים. מעבר לכך שזו פשוט מצוה.
אני עברתי תאונה, מאז אני קצת יותר חלשה, גם התרופות מחלישות קצת; אבל לא צריך לדאוג, זה יתרפא בעז"ה.
מה שאתה צריך לעשות, זה לדבר בצורה נעימה, כמו שהיית רוצה שידברו אליך. בוודאי שאתה לא אומר לאמא ש"תתאמץ".. ממש לא שייך. בכלל, בן לא אומר לאמא שלו מה לעשות. צריך להגיד תודה שיש בית. זה כל כך נראה מובן מאליו, שאתה לא תופס כמה זה טוב. ובוודאי שאם אמא עברה תאונה, אתה לא יכול להרגיש "במקומה" מה היא מרגישה. להיפך, אתה יכול להציע עזרה.
אז נסכם: אם אתה דואג - אל תדאג, אני בעז"ה אבריא. אם אתה חושב שסתם אפשר לנצל את זה שאמא מרגישה ונראית לא טוב, או לומר לה מה היא צריכה לעשות - זו טעות לגמרי.
אז מעכשיו, נעזוב מה שכבר היה - אתה תשתדל לדבר בצורה מכבדת, נעימה, מצוות כיבוד הורים - ואני אשתדל שגם לך תהיה אווריה נעימה בבית. אם חס ושלום יהיה דיבור בצורה שלא היית רוצה שידברו אליך - אני לא אוכל להתייחס. חבל. יותר טוב שיהיה יחס נעים.
יש להניח שהוא ירטון קצת אחרי זה (בן, ובגיל הזה. פחיתות כבוד לקבל..), אבל יתכן שיעבד בתוכו את הדברים.
אם הענינים יסתדרו, מה טוב. תני פידבק טבעי, מתון.
אם ימשיך - כדאי לא להתייחס כל פעם שמדבר לא כהוגן. כאילו את לא שומעת. לא לעשנות, לא להשיב לבקשה. כשמבקש משהו יפה - תתייחסי במאור פנים. ילמד מהמציאות.
אם הדברים יהיו קיצוניים - כדאי שתסבירי לבעלך, שבפניו הוא לא מדבר כך, אבל כשהוא לא נמצא כן. תני דוגמה - ותבקשי אם יוכל להסביר לו את המצב ושלא מדברים כך אל אמא. חשוב שהיחס ביניהם יישאר טוב. לפחות זה..
וככלל, זה גיל קצת "מטורלל"... תסתכלי עליו בתור ילד, אל תתרשמי מידי. יעבור..
רפואה שלימה בעז"ה.
את כואבת - כי את הרי במצב לא קל, ועוד "לשמוע דברים כאלה"... אפשר להבין.
אבל הילד עבר כנראה משהו קשה. הפוך ממה שנראה כעת כלפי חוץ. היה מאד איכפת לו ממך, התפלל, חושב ש"לא נענה".. זו כנראה הדרך שלו "להתמודד", כביכול; "כועס על אמא" שאינה עומדת כביכול במה שהוא רוצה שתהיה.... וגם האבא אולי קצת מגונן על עצמו עם הענין הזה. לפעמים גברים נוטים "לפתור" ככה דברים.. אולי קשה לו לעמוד חזיתית מול מצב כזה, שבעצם הבן אומר, התפללתי, לא נעניתי, לא מתפלל, כועס על אמא.... כשלא יודעים מה בדיוק לעשות, מעדיפים לאחוז את המושכות בידיים, ולהחזיק את העגלה כמה שיותר יציבה..
כדאי לקחת את הבן לשיחה. אפשר לנסות בעצמך - אין סיבה שלא יצליח. ואם לא ילך, יש מקום לשיחה עם מישהו שהוא מעריך ומבין ענין. אולי מחנך, רב.. מישהו שמכיר. או האבא, אם יכול לעשות שיחה כזו, אם כי נראה לפי דברייך שאולי האבא כרגע לא בפונקציה הזאת.
אתם צריכים להבין, כנראה, שהבן שלכם עבר משהו עם התאונה הזו. לאמא שלו קרה דבר קשה, הוא התפלל, מסכן.. כמובן, ההתמקדות היא ברפואה של אמא, אז פחות אפשר לשים לב ל"ריקושטים"... לא מאוחר מידי.
תנסי לדבר איתו, באהבה:
אולי תנסי "לשקף" לו משהו.. תאמרי לו שאת מבינה שהוא התאכזב מזה שהתפילות שלו אחרי התאונה לא נענו. אולי גם חשש מה יקרה מזה, ולאיפה זה הולך.
ותאמרי, שצריך לדעת שעיקר האדם זו האישיות שלו. שאת ב"ה לא נפגעת בשכל וגם לא ברגש, וגם לא באיכפתיות ממנו וגם לא ביחס. אפילו שהיית צריכה קצת יותר לעסוק בלטפל בעצמך. ושצריך לשמוח שזה לא גרוע יותר. יש כאלה שעוברים תאונה, הגוף כאילו בסדר - אבל מבפנים...
אז קודם כל, שידע שאת ממשיכה להיות אמא שלו. לא פחות מאשר קודם.
דבר שני, הקב"ה לא הבטיח לאדם שכל תפילה שלו תיענה מיד באופן גלוי. כמו שאנחנו צריכים להשתדל על רפואה, כך אנחנו צריכים להשתדל בתפילה. אבל הקב"ה לא "עובד אצלנו".. עם זה, צריך לדעת שאף תפילה לא הולכת לאיבוד. אם לא השפיעה כעת, אולי תשפיע אח"כ. אם לא עבדה על מה שביקשנו, עשתה לנו בפנים משהו טוב יותר. וגם, מי יודע אם לא עזרה. אולי חס ושלום היתה גזירה קשה, או סתם תאונה קשה, ובגלל התפילות שלו המצב לא נהיה יותר חמור. אי אפשר לדעת.
יהודים התפללו אלפיים שנה לחזור לארץ. אם היו אומרים, לא נענינו, נפסיק.... מי יודע אם היינו כאן כעת..
אבל קודם כל - את צריכה לדעת בעצמך, להיות משוכנעת, שאת אכן נשארת את. אל תזהי את עצמך עם "התאונה". העיר האישיות. זה נשאר לך. כשתהיי בטוחה בזה, יהיה לך יותר קל להקרין את זה.
ואחרי שתדברי עם הבן, יש גם אפשרות לנסות לפתוח ערוץ מחדש. להתענין מה עובר עליו, באופן יזום. לשאול על דברים שהיו בבהי"ס, על חברים, על עיסוקים. להציע רעיונות טובים. אולי לקנות לו משהו. להרבות באהבה.
הצלחה רבה.
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב
)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
