יכל לחשוב על פתרונות שאולי לא ידעת על קיומם אפילו

לא רוצה לעשות לך מצפון ח"ו אבל בחרת לכתוב דוקא בפורום  הריון ולידה שרובן פה דתיות לפי מה שאני יודעת..

בדיוק לפני יומיים שמעתי סיפור שבאמת היה בלתי אפשרי ומצאו לה פתרון מדהים 

כולן כאן גם מאוד אנושיות וזו החלטה מאוד קשה גם בלי קשר לעניין ההלכתי

השאלה מה רצית שיענו לך 

אף אחת לא ענתה לה מהצד ההלכתי

אני לא יודעת מה הגיל שלך

מה הרקע

ומה מניע אותך להחליט בצורה כל כך נחרצת שלא..

אבל-

דעי לך שבשבוע כזה, זה לידה ממש.. 

העובר יחסית ממש גדול, וזה בהחלט תהליך לא נעים ולא קל

המחשבות שאחרי זה- מאווווווד לא פשוטות. ובמיוחד אם זה היה רצוני, במודע, כשהעובר בריא וחי..

תחשבי שוב, בבקשה.

תתייעצי עם אגודת אפרת

תציגי את הבעיות

תציגי את ראייתך

תני להם לפחות להציע לך אפשרות אחרת

רק להציע!!

את לא חייבת לקבל..

בבקשה, אל תמנעי מהחיים שבתוכך לקמול לפני שעשית השתדלות מקסימלית

בעבורך..

ובעבורו..

"עבודה" בחול היא חיה אצל משפחה עד הלידה ועשו שם הסכם אימוץ חוקי פתוח

האמא היתה בקשר עם הבן שנולד והמשפחה המאמצת התחייבה בהסכם לקנות לה כרטיס טיסה נראה לי פעמיים בשנה או משהו כזה

הילד כבר גדול ובקשר עם האמא הביולוגית 

לא נראה לי שמשהי מנסה לשכנע לאיזשהו כיוון אני רק חושבת שלפי שמחליטים על צעד בלתי הפיך בהחלט צריך לפעול מהראש ולברר הכל כולל כל ההשלכות

ואם את לבד את ממש חייבת ליווי נפשי כלשהו

אולי כדאי כן לספר למישהו בכל זאת לא תוכלי להסתיר את זה זו לא פרוצדורה פשוטה

אי אפשר לבוא לבד. את חייבת ליווי

תחשבי כבר על אופציה

פשוט מזעזע איך עושים כזה דבר. במילים ממש עדינות

ה' ישמור

עד שקובעים תור לוועדה...עד שמתפנה מקום בבית חולים...

מינימום שבוע שבועיים.. וכדאי באמת שחברה תהיה איתך לתמוך בך נפשית וגם טכנית 

אני גם הבנתי שבשבוע כזה רק באסף הרופא זה אפשרי בהרדמה וגרידה

אפשר לשאול איך לא עלית על זה עד שבוע 18? סקרנית...

תשאלי בבית חולים

יכול להיות שישאירו אותך להתאוששות יום יומיים

זה לא כזה דבר פשוט..

אני כן ממליצה לך לפנות לאגודת אפרת נכון שמהתקשורת שומעים עליהם דברים מפחידים אבל הם בהחלט יכולים לעזור אחרי התייעצות את בהחלט יכולה להשאר עם ההחלטה שלך.

ואם את גרה עם ההורים כן כדאי לספר לאמא שלך היא בטח תגלה בשלב מסויים

בבקשה תחשבי על זה שנייה

אני מכירה הרבה נשים שהתחרטו על זה אחר כך וזה רודף אותם כל החיים  

אני מבינה שזה נראה לך הדבר  הנכון לעשות אבל את לאו דווקא תרגישי טוב אחר כך

תחשבי על זה זה להרוג תינוק ולהתחרט על זה איך הוא היה אמור להיות ושיכל להיות לך ילד

שזה עולם ומלואו אני מבינה שזה נראה לך טעות ואת צעירה וכל החיים עוד לפנייך 

אבל אין אמא שהתחרטה על הנולד ואני אומרת לך כי פגשתי כאלו

והם לא מבינות איך בכלל חשבו לעשות את הצעד הזה 

אני יודעת שזה נראה לך כמו סוף העולם אבל תחשבי עלייך על העובר שבתוכך שזה נשמה

על ההורים שלך שאם תספרי להם יכול להיות שיקחו אחריות ויבינו 

את לא מרגישה עדיין כלום?

תשני את הסיפור קצת

ואם הכבוד של המשפחה חשוב לזה בהחלט יש פתרונות

שתוכלי ללכת אליה ולהתארח לכמה ימים

אישה נשואה יכולה לא לדעת שהיא בהריון כי היא מניקה(ולא לכולן יש מחזור..) כי היא לוקחת גלולות (ולפעמים זה אומר שאין מחזור)

אישה רווקה, שלא תגלה אחרי 4 חודשים?! נשמע ממש מוזר

נתקלתי בהם 

אחת נשואה, שהתמוטטה עם כאבי תופת ובעלה הזמין אמבולנס, ובאמבולנס שואלים אותה באיזה חודש היא.

הגברת עונה: אני לא בהריון.

הפרמדיק מגיב: את לא בהריון, את בלידה!! באיזה חודש את?

הגברת הגיעה ללידה בזמן בסוף תשיעי ולא ידעה שהיא בהריון.

הסיפור הוא שהיא אחת מאוד מאוד שמנה, וגם פוליציסטית, אז היתה מקבלת מחזורים רק פעם בחצי שנה בערך,

אז היא לא כל כך שמה לב שעבר יותר מחצי שנה, ולעליה במשקל היא לא התייחסה כמובן, זה היה זניח בהתחשב במראה שלה.

תכלס הם היו בהלם כמובן, ואמא שלה הסתובבה אבלה במשך יומיים והיתה בטוחה שהבת שלה פשוט לא משתפת אותה במה שעובר עליה.

היא לא הצליחה להאמין שהבת שלה פשוט לא ידעה שהיא בהריון!!

שאם יש חגורת שומן עבה פחות מרגישים, מה גם שלפעמים זה דומה לתנועות במעיים, ואם היא לא יודעת שהיא בהריון - היא גם לא יודעת לחשוב על תנועות...

יש סידרה שלימה בחו"ל על נשים שקיבלו צירים ורק אז גילו שהן עומדות ללדת

וגם מישהי שבהריון ראשון שלא יודעת שהיא בהריון,ולא יודעת מה זה תנועות ושבוע 18 זה מאד גבולי

תסתכלי ביוטיוב

I didn't know I was pragnent

אפשר לקשר אותך עם משהי

יכולים אפילו להמציא שהתחתנת שם

אני התחתנתי לפני הלימודים ילדתי בזמן הלימודים וסיימתי את התואר 

והאפשרויות

ולשקול את כל הסיכונים

נשים בפורום לא מציעותלה פתרון כלאחר יד אלא מספרות לה אופציות שקיימות  ובטוח יש עוד פתרונות רק צריך להתיעץ עם גורם מקצועי ובטח לא לעבור דבר כזה לבד

וחוקי והאימוץ זה החלטה של האישה היא יכולה לחזור עם התינוק אפשר להמציא שהיא התחתנה שם וחזרה עם התינוק לבד כדי שאמא שלה תעזור ובעלה חייב לעבוד שם

יש המון סיפורים מדהימים

לגמרי הכל היה כתוב במסמכים של אותה מדינה והיה הסכם עם אורך דין לגבי ביקורי האם

יפה שהרופאה אמרה לה שהסיכון היחיד הוא זיהום... האם את מבינה מה הסיכונים של זיהום? יכל לגרום לעקרות ח"ו

שלא נדבר על המצב הנפשי שהיא תעבור איך אפשר להגיד שאימוף הוא יותר גרוע מהפלה

כמובן בכלליות ולאו דוקא לפותחת

קחי בחשבון שסופה של האמת להתגלות. זאת אומרת שבשלב מסוים המשפחה שלך תדע את זה, בין אם תרצי ובין אם לא, ולא יעזור כמה שתסתירי. יתכן מאוד שהם הרבה יותר יתנגדו לכך שעשית הפלה. הרי כבר נכנסת להריון, זה מצב קיים, והפלה רק תגרום להם 'לכעוס' עוד יותר.. טעות אחת נעשתה - אז להוסיף חטא על פשע?... 

תהיה לך התמודדות עם ההריון

עם ההפלה

עם ההסתרה

ובסוף עם הגילוי של המשפחה 

ההתנגדות שלהם להריון

וההתנגדות שלהם להפלה

אם תלדי,

אם תוך כדי הסתרה בארץ אחרת ומסירה לאימוץ - אז לא תהיה לך ההתמודדות האיומה של הפלה (גם קודי של אימוץ הוא קושי, אבל תדעי שהילד בידיים בטוחות בעז"ה), וכשהמשפחה תגלה - יחסך שלב אחד בהתנגדות וההתרעמות שלהם - כי שמרת על ילד בחיים.

ואם תוך כדי טפטוף של המידע למשפחה, שוב - יהיה קשה, יהיה כואב, אבל לא ישווה לכאב של הפלת תינוק וסחיבת סוד במשך זמן.

בקיצור, הקב"ה נותן לאדם רק נסיונות שהוא מסוגל לעמוד בהם. שתהיה לך המון הצלחה ותבחרי בטוב ובחיים בעז"ה.

אליאני, אני לא יודעת לענות לך לגבי גרידה.

נשמע שיש לך יעוץ מהרופאה ואולי גם מעובדת סוציאלית.

בכל מקרה חשוב לי לציין שכל החלטה שתבחרי צריכה להיות החלטה ש*את* בחרת בה.

כולנו כאן יכולות להציע הצעות ולומר את דעתנו. אבל רק את חיה את החיים שלך, רק את מכירה את הדינמיקה של המשפחה שלך ואת מה שאת משערת שעשוי לקרות בכל בחירה.

אני מקווה שיש איזושהי דמות ייעוצית מקצועית (רופאה, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית) שתדע להקשיב לצרכים שלך, למצב שבו את נמצאת, ולעזור לך להבין מה הדבר הנכון ביותר עבורך.

אפשר לפנות לאגודות שונות, אבל העיקר שתזכרי שמותר לך לבחור. כל בחירה היא בחירה עם השלכות מורכבות. דיונים על הזכות לעשות הפלה הם בלתי נגמרים, אבל יש עמדות לכאן ולכאן וחשוב לקבל החלטה שקולה ולא על בסיס הפחדות שמעוררות רגשי אשם. אם מישהו לוחץ עלייך לעמדה מסוימת (חוץ מאולי הורים אוהבים שבאמת יכולים לתמוך בך) - קחי בערבון מוגבל.

אף אחד לא יכול לדעת איך תרגישי אחר כך, בכל בחירה שהיא. אני לא ממליצה לעשות הפלה דווקא, אבל גם לא ממליצה לעשות כל דבר אחר - רק את תחיי בסוף עם ההחלטה לכאן או לכאן.

בהצלחה בכל דרך שתבחרי, מקווה שתעברי את התהליך בשלום ועם רשת תמיכה חזקה.

אני מתנצלת מראש אם הדברים האלה יפגעו במישהי מהמגיבות, אבל למען הנשים הבאות בפורום אני מרגישה שזה חשוב להיאמר -

מגיעה לפה בחורה צעירה, שבוודאות נמצאת במצוקה, ומבקשת רק דבר אחד - שמישהי עם ניסיון תסביר לה על תהליך הגרידה.

זה הכל.

ובמקום לסייע לעלמה במצוקה יש פה נשים שבוחרות להטיף לה מוסר, לחקור אותה על החיים הפרטיים שלה, לקבל בשבילה החלטות הרות גורל מבלי להכיר אותה ואת החיים שלה אפילו קצת, וכל זה במסווה של איזו רגישות אנושית.

וכשאליאני מסבירה שוב ושוב שהיא כבר החליטה, ושהיא רק צריכה עצה - יש מגיבות שמתעקשות לעורר בה רגשי אשם ופחדים, ובעיקר לעסוק בפרטים רכילותיים במקום בעזרה שהיא כל כך מבקשת.

סליחה - זה לא אנושי. זה לא מוסרי. זה לא חומל ורחום.

אני חושבת שרבות פה צריכות לעשות תשובה גדולה.

אף אחת פה לא מכירה אותה ואת המורכבויות בחיים שלה - מה קרה ל"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"?

אתן הייתן מוכנות להפקיד את החיים של הבת שלכן בידי "עמותות"?

כולנו מכירות סיפורים, אבל מדובר פה בחיים של בחורה צעירה שרק מבקשת עזרה. היא לא צריכה שנשלח אותה לעמותת אפרת כדי לשנות את דעתה - היא יודעת בדיוק מה היא צריכה, ותפקידנו היחיד הוא להיות פה עבורה, לתמוך בה ולסייע בכל מה שאפשר. גם אם אנחנו לא מסכימות עם ההחלטה שלה.

אם התייעצות לגבי משהו שקשור להפלה יזומה זה נושא שלא מתאים לפורום הזה - הדבר הנכון הוא לשלוח אותה לפורום המתאים, או יותר טוב - לדמות מקצועית שתדע לעזור לה.

אני שוב מתנצלת אם השתמשתי במילים חזקות ופגעתי במישהי.

בלי קשר לעניין ההפלות הפלה בשבוע כזה מתקדם זו סכנה לעצמה 

ובמצב שאישה מרגישה שהכל אבוד צריך לדעת את כל האופציות ורק אז להחליט

תארי לך שאישה מחליטה על משהו כזה (לא הפותחת כל אישה..) ורק אח"כ מגלה שהיו עוד אופציות אפשריות זה נורא

ונכון שלאגודת אפרת יצא שםפ קצת מפחיד אבל בפועל הם עוזרים לכ"כ הרבה נשים

ולפותחת אגיד שאנחנו פה כדי לתמוך וליעץ לא תחליף לשום גורם מקצועי אף אחת לא מטיפה ולא שופטת

לספר לאימה ולחשוב על פתרונות איך לעשות את זה עם מינימום פגיעה

רשמתי גם שיש נשים שמסתירים אותם לאורך ההריון כי המשפחה מאוד קשה והן אפילו בסכנת חיים אבל חוזרות עם תינוק הבייתה..

ממציאים שהתחתנו בחול  או משהו..

חושבים שהמתנגדים להפלות הם חשוכים משכנעים שהפלה זה שום דבר

אז גם אני חושבת שזו החלטה  רק של האישה אבל אישה שעוברת את הולכת לעבור תהליך של סכנה גופנית ונפשית 

היא צריכה לשקול אם הסכנה שלא תוכל להביא יותר ילדים לעולם או הסכנה שתצטרך לחיות עם זה כל רגע מה החיים שווה את זה

יש נשים שאוכלות את עצמן כל החיים על זה ואם רק היה מישהו בימים הקריטיים שתומך ועוזר למצוא פתרונות כשהכלת היה נראה אבוד הן אולי לא היו עושות את זה

סליחה אבל מכירה  אמהות שרצו לסיים את ההריון אף אחת לא התחרטה שהביאה את הילד בסוף להפך הן מסתכלות על הילד ובוכות שבכלל חשבו לעשות משהו כזה

תרגיש אחרי

בעניין האימוץ בהחלט החלטה מאוד קשה אני חושבת שעדיף לחשוב על פתרון כן לגדל את הילד

אבל האם עדיף לעבור את ההפלה הזו זו אפילו לא הפלה זו לידה

בטח של ילד לא מתוכנן ולא במסגרת של נישואים או מסוגלות ללידה.

גם לידה יכולה להיות סכנת חיים, גם אחרי לידה רגילה יש סכנה של פגיעה בפריון (ואפילו יותר).

נשים בדרך כלל לא מדברות על חרטה בהבאת ילד לעולם כי זה משהו מאוד מאוד מאוד לא מקובל חברתית, ולא פשוט רגשית להודות בו. אבל רגשות הם רגשות וגם נשים שבוחרות להמשיך עם ההריון עלולות למצוא את עצמן מתחרטות.

וזה עוד בלי לדבר בכלל על ההשלכות הרגשיות של מסירה לאימוץ, או על גידול ילד מחוץ לנישואים והשפעה על העתיד של האם.

אף אחד מהדברים שאני מתארת כאן לא חייב לקרות. אבל באותה מידה, יכול להיות שהפתרון הכי טוב למישהי בזמן מסוים ובמקום מסוים תהיה הפלה. יש מישהי שבשבילה אימוץ סגור יהיה פתרון מצוין, מישהי אחרת תגדל את הילד בעזרת ההורים, או אפילו תחליט להיות אמא יחידנית ותגדל ילד או ילדה לתפארת. מישהי אחרת תעשה הפלה, ותזכיר לעצמה שהיא עשתה את זה בגלל אילוץ נוראי במצב שבו היא היתה צעירה וחסרת אפשרויות, ושהיא נתנה עתיד טוב יותר לעצמה ולילדים העתידיים שלה, בעז"ה.

אנחנו לא יודעים מה יקרה. היה הרבה יותר קל בחיים אם היינו יודעים, אפילו רק לגבי עצמנו... קל וחומר לגבי רגשות של אחרים.

בדיוק כמו שקיימת אפשרות שמישהי תתחרט על הפלה, מישהי יכולה להתחרט גם שהיא לא עשתה הפלה כשעוד היה אפשר.

בדיוק כמו הפלה ולשכוח מהכל.

כל בחירה כאן היא לא פשוטה. אני ממש לא מנסה להקטין את זה. ולעשות הפלה זה לא קל בכלל, ומשאיר בוודאות משקעים.

אני רק אומרת שמשקעים עלולים להשאר גם במקרה של אימוץ, ומי שיכול לקבל את ההחלטה הזו היא רק מי שעומדת להתמודד עם ההשלכות שלה.

לשכוח מהכל זו אשליה...

פשוט, כשיולדים ומוסרים לאימוץ - לפחות הילד חי היכנשהו. אין את הייסורים של הפלה. ולענ"ד והלוואי שלעולם לא אתנסה בעז"ה, אלו יסורים גרועים יותר מאשר אימוץ ותחושת נטישה של ילד שלך. וככה גם אם באיזשהו שלב בחיים היא תרצה להכיר אותו היא תוכל כנראה.

וואי וואי, החיים כל כך מורכבים...

הוא במקרים שיש סכנה פיזית או חברתית/משפחתית על הבחורה ומי שממן את זה אלו אגודות ולא המשפחה

ומצילים נפשות

באופן אישי אני חושבת שעדיף להתגבר על ההרגשה הזו ולספר להורים

אבל אין לדעת מה הסיפור

בכלליות אני חושבת שאין ממה להתבייש גם אם זה לא מקובל במקום שבו היא נמצאת

מסכימה איתך לחלוטין - אנחנו פה כדי לתמוך וליעץ, לא תחליף לשום גורם מקצועי.

הרגשתי שהדיון פה הולך לכיוון די מסוים (ודעתי האישית לא משנה פה) והיה לי חשוב לומר שלכל בחירה יש המון השלכות ומורכבויות, ולכן חשוב שניתן לאליאני את כל המידע שהיא צריכה ומבקשת, כי בסופו של דבר רק היא מכירה את החיים שלה ורק היא יכולה לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורה.

(כתבתי קודם תגובה דומה אבל אני כרגע לא רואה אותה אז כותבת שוב)

על מה שהיא ענתה לי קצת למעלה

בפורום כמו בפורום, כל תשובה מביאה איתה את השקפת החיים והרגשות של הכותב. במיוחד בנושא כל כך רגיש. 

(רק אומר שאני יותר חומלת עליה אם היא אכן תבצע צעד בלתי הפיך שכזה)

מסכימה שחשוב לעורר אותה לשקול היטב את בחירתה. הרגשתי שבפורום כרגע הוצגו בעיקר דברים נגד הפלות. הרבה פעמים טיעונים שבעיני הם די מבוססי רגש - לעובר יכאב, את תתחרטי בעתיד. והיה לי חשוב להדגיש שאנחנו לא יודעים על מה מישהו אחר יתחרט בעתיד. זה מצב מורכב שראוי להתייחסות כוללת - מאיש מקצוע כגון עובדת סוציאלית. אני חושבת שמחובתה המוסרית של עובדת סוציאלית לציין את כל הפתרונות האפשריים ולעזור למי שבמצוקה להבין את ההשלכות של הפתרונות האלו.

אי אפשר רק לומר שהפלה תגרום לסבל וכל פתרון אחר טוב יותר ממנה. אנחנו לא יודעים מה הטוב ביותר עבורה (ועבור העובר).

כמו שאמרת - היא זקוקה לשיקול דעת של איש מקצוע, וזה בדיוק מה שהיא עשתה - יש לה רופאה שמלווה אותה, עובדת סוציאלית, כנראה גם פסיכולוגית. היא לחלוטין לא עוברת את זה לבד.

ולכן כל כך הפריע לי שכולנו מניחות שאם היא קיבלה החלטה להפסיק את ההריון - כנראה שהיא עשתה זאת בקלות דעת, מבלי להתייעץ ובלי לחשוב על ההשלכות.

אנחנו יכולות להסביר שאנחנו מגיעות מעמדה הלכתית ולהציע לה להתייעץ עם רב פוסק גדול.

יש לי בעיה עם זה שכשצעירה נמצאת במצב קשה ומבובל ומבקשת מידע על גרידה - רוב התגובות שופטות אותה על הבחירה שלה ומציעות לה פתרונות שהיא בעצמה אומרת שוב ושוב שהם לא רלוונטיים עבורה.

בהרגשה שלי כשמישהי יודעת מה היא רוצה (כאמור, אחרי שיקול דעת והתייעצויות עם נשות מקצוע) ואנשים באים ואומרים לה כמה היא טועה וכמה היא תתחרט על זה בעתיד - בעיני זה כן שיפוטי ולא מכיל ומכבד.

ולכן היה לי כל כך חשוב לומר את מה שכתבתי - גם אם במילים חזקות - כי כשכ"כ הרבה תגובות נוטות לכיוון אחד, אני חושבת שכדאי שישמעו גם קולות קצת אחרים. אם בעתיד יהיו נשים שיקראו את השרשור הזה כשהן החליטו כבר להפסיק את ההריון - אני חושבת שלקרוא כמה זאת היתה טעות חמורה לא יעשה להן טוב בכלל. וכן - אני חושבת שתפקידנו פה הוא גם לדאוג לנשים כאלה, שלא חושבות כמונו, ושיש להן שיקולים אחרים משלנו. 

ושוב - אני אשה דתיה, וממש לא בעד הפלות, אבל כן בעד קצת פחות נחרצות וקצת יותר תמיכה.

לא יודעת מה קורה,

בעיקרון ממש לא חשבתי שזהו הטרלה

אבל משום מה אני לא מצליחה בכלל להכנס לכ"א של הכותבת, כבר המון זמן.

והיא גם נעלמה לפתע.

אז לא יודעת..

|מניח את הרהוריו|

בכל אופן אולי השרשור הזה יועיל פעם למשהי..

אתן לא צריכות למסור את התינוק שלכן לאימוץ אחרי שתלדו, ומותר לכן לגדל אותו.

אז איך תבינו את מר יאושה?

אני עונה מראש לתגובות הצפויות- שהבידוד המטורף שהבחורה הזו נמצאת בו, הוא דיני נפשות עבורה.

בחברה פחות דתית, היא הייתה יכולה ללדת את הילד הזה, לגדל אותו וגם לתת לו חיים טובים,

כולל בניה של תא משפחתי נורמלי אחר כך. כולה בת 18.

חבל מאד אם הזכות הזאת שמורה רק ללא דתיות, ודתיות נאלצות להפיל מפחד התגובה של הסביבה והמשפחה.

שם ולחזור לגדל את הילד כאן. חי ושלם עם אמו.

הדיון מיצה את עצמו. מבחינתי

אתן מוזמנות להמשיך

אז נניח שהאמא רוצה לעזור לה 

צריך כסף להחביא אותה עד ללידה, כי לא רוצים שהמשפחה הקרובה תדע.

אחר כך מה יגידו מאיפה התינוק - מי יאמין שהיא התחתנה בחו"ל ואין בעל ואין אלבום חתונה ורק תינוק הופיע

אולי אם האמא בגיל שיכולה ללדת או לפחות מתחת גיל 50,  ותשתף פעולה עם הצגה - וכאלו זה יהיה התינוק הלגיטימי של האמא...

ואגב, יצא לי להכיר אישה שעשתה את זה לפני 70 שנה, עוד לפני שהבינו שזה רצח, עוד בימים שחשבו שזה כלום - ומילים אחרונות שלה לפני שנפטרה היו מילות חרטה.

אני כן מציעה לך להתקשר לאגודת אפרת,

הם לא ירדפו אותך עד חורמה אם לא תסכימי להקשיב להם...

זה לא שמישהו מכריח אותך לכלום.

אני יודעת כי חברה ממש קרובה שלי עובדת שם,

הם הכי ליברליים בעולם וממש לא כופים עליך כלום!

אבל -

1. כדאי לך לשמוע עכשיו דברים חשובים בנוגע להחלטה גדולה כזו, לפני שאת מבצעת אותה ולא אחרי

2. מה שתחליטי - יכול להיות שיש להם איך לעזור לך, כך או אחרת! 

גם באגודת אפרת יש פעמים שמסכימים שצריך לעשות הפלה, והם תומכים

ממש ממש מציעה לך להתקשר ולהעזר.

זה לא (רק) הענין שאת כביכול בוחרת להתייחס לעצמך 'או' לעובר,

זה גם להבין שלסיים את הענין הזה עדיין משליך עליך השלכות,

אין טעם לעצום עכשיו עיניים ואחר כך להתקל חזיתית במציאות.

ובכלל את צריכה עכשיו ים אמפתיה ואהבה וחברה קרובה,

מאחלת לך שתמצאי את זה שם.

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..

יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.

אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).

סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו. 

מהניסיון שלי אני חושבת הפוך, מעולם לא נתקלתי ששיח כזה עזר להגיע להבנות, אלא להעמקת הפגיעה והאשמות משני הצדדים, וכשאדם פגוע הוא ננעל ועולה להתקפה במקום להגיע ליישור ההדורים.

יכול להיות שיש מקרים שזה הפתרון.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף

וזו לא פעם ראשונה!

אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות

אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות

כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש

אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?

כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו

תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.

את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.

זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו

התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.

אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים

יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...

שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.

פעלת ממש נכון.

הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.

מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים 

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

שהמראה תופס יותר מקום מהבריאות. זה ממש לא נכון לדעתי.

אין קטע להשמין בכוונה ולגרום לעצמך סיכון למחלות שה' ישמור רק בגלל שאת חושבת שזה יותר יפה.

עדיף להיות מכוער ובריא... עם זה כולם יסכימו לדעתי.

נגזרת מהעניין הבריאותי ומהעניין שלהיות שמן זה קשה פיזית ולא נוח

וגם בלי קשר לעניין חברתי

מראה חטוב יפה יותר ממראה לא חטוב

זה צורה טבעית של הגוף

הבגדים יושבים על גוף כזה הרבה יותר טוב

אי אפשר להתעלם מכל הצדדים האחרים ולהתרכז רק בעניין טעם/ חברתי

זה לטמון את הראש בחול

מוטרדת מזה שהבת שלי רזה מדי. כי היא נראית חיוורת וזה בטח חוסרים כלשהם... מאז ומעולם היא רזה, אמנם, אבל זה לא אומר שזה לא מטריד. וצריך גם לשים לב שהיא באמת אוכלת אוכל מזין ובריא כדי שתרגיש טוב.

אני בכלל חושבת שלא צריך להתעסק בשמנה או לא, אלא בריאה או לא. לשים לב איזה אוכל אנחנו נותנים להם בארוחות ומה מתוך זה הם באמת אוכלים...

יש גם שמנים וגם רזים שיש להם כולסטרול גבוה למשל...כך שלא תמיד הגודל אומר.

הסיכוי לכל מיני מחלות יורד.

כשילד הוא שמן סיכוי גדול שיגדל לנער שמן ואז למבוגר שמן.

אותי אישית זה היה מפחיד לדעת שאחד הבנים שלי יצטרך להתמודד עם מה שאני מתמודדת.

בכל מקרה. אנחנו יכולות לחנך את הילדים שלנו מפה עד הודעה חדשה. בסוף הם גדלים בעולם הילדים והנערים. ושם יש ילדים רעים מאד.

אז לא כולם יוכלו לעמוד מנגד מול הצקות ובריונות.

אני עד היום סוחבת איתי משקעים מאד קשים של נערות שהיו משפילות אותי עד עפר!

ואני לא מוחלת ולא סולחת. גם אם הן יבקשו סליחה - והן לא. כנראה.

אז וואלה אני שמחה שהילדים שלי רזים (אם כי אחד מהם רזה מדי לטעמי, אבל מאמינה שיעבור לו בגיל ההתבגרות עם פיתוח הגוף ומה שלא יהיה שהם מתלהבים ממנו) מעדיפה שיהיו רזים מאשר שמנים.

בעיקר בריאותית אבל חד משמעית גם חיצונית.

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור