יכל לחשוב על פתרונות שאולי לא ידעת על קיומם אפילו

לא רוצה לעשות לך מצפון ח"ו אבל בחרת לכתוב דוקא בפורום  הריון ולידה שרובן פה דתיות לפי מה שאני יודעת..

בדיוק לפני יומיים שמעתי סיפור שבאמת היה בלתי אפשרי ומצאו לה פתרון מדהים 

כולן כאן גם מאוד אנושיות וזו החלטה מאוד קשה גם בלי קשר לעניין ההלכתי

השאלה מה רצית שיענו לך 

אף אחת לא ענתה לה מהצד ההלכתי

אני לא יודעת מה הגיל שלך

מה הרקע

ומה מניע אותך להחליט בצורה כל כך נחרצת שלא..

אבל-

דעי לך שבשבוע כזה, זה לידה ממש.. 

העובר יחסית ממש גדול, וזה בהחלט תהליך לא נעים ולא קל

המחשבות שאחרי זה- מאווווווד לא פשוטות. ובמיוחד אם זה היה רצוני, במודע, כשהעובר בריא וחי..

תחשבי שוב, בבקשה.

תתייעצי עם אגודת אפרת

תציגי את הבעיות

תציגי את ראייתך

תני להם לפחות להציע לך אפשרות אחרת

רק להציע!!

את לא חייבת לקבל..

בבקשה, אל תמנעי מהחיים שבתוכך לקמול לפני שעשית השתדלות מקסימלית

בעבורך..

ובעבורו..

"עבודה" בחול היא חיה אצל משפחה עד הלידה ועשו שם הסכם אימוץ חוקי פתוח

האמא היתה בקשר עם הבן שנולד והמשפחה המאמצת התחייבה בהסכם לקנות לה כרטיס טיסה נראה לי פעמיים בשנה או משהו כזה

הילד כבר גדול ובקשר עם האמא הביולוגית 

לא נראה לי שמשהי מנסה לשכנע לאיזשהו כיוון אני רק חושבת שלפי שמחליטים על צעד בלתי הפיך בהחלט צריך לפעול מהראש ולברר הכל כולל כל ההשלכות

ואם את לבד את ממש חייבת ליווי נפשי כלשהו

אולי כדאי כן לספר למישהו בכל זאת לא תוכלי להסתיר את זה זו לא פרוצדורה פשוטה

אי אפשר לבוא לבד. את חייבת ליווי

תחשבי כבר על אופציה

פשוט מזעזע איך עושים כזה דבר. במילים ממש עדינות

ה' ישמור

עד שקובעים תור לוועדה...עד שמתפנה מקום בבית חולים...

מינימום שבוע שבועיים.. וכדאי באמת שחברה תהיה איתך לתמוך בך נפשית וגם טכנית 

אני גם הבנתי שבשבוע כזה רק באסף הרופא זה אפשרי בהרדמה וגרידה

אפשר לשאול איך לא עלית על זה עד שבוע 18? סקרנית...

תשאלי בבית חולים

יכול להיות שישאירו אותך להתאוששות יום יומיים

זה לא כזה דבר פשוט..

אני כן ממליצה לך לפנות לאגודת אפרת נכון שמהתקשורת שומעים עליהם דברים מפחידים אבל הם בהחלט יכולים לעזור אחרי התייעצות את בהחלט יכולה להשאר עם ההחלטה שלך.

ואם את גרה עם ההורים כן כדאי לספר לאמא שלך היא בטח תגלה בשלב מסויים

בבקשה תחשבי על זה שנייה

אני מכירה הרבה נשים שהתחרטו על זה אחר כך וזה רודף אותם כל החיים  

אני מבינה שזה נראה לך הדבר  הנכון לעשות אבל את לאו דווקא תרגישי טוב אחר כך

תחשבי על זה זה להרוג תינוק ולהתחרט על זה איך הוא היה אמור להיות ושיכל להיות לך ילד

שזה עולם ומלואו אני מבינה שזה נראה לך טעות ואת צעירה וכל החיים עוד לפנייך 

אבל אין אמא שהתחרטה על הנולד ואני אומרת לך כי פגשתי כאלו

והם לא מבינות איך בכלל חשבו לעשות את הצעד הזה 

אני יודעת שזה נראה לך כמו סוף העולם אבל תחשבי עלייך על העובר שבתוכך שזה נשמה

על ההורים שלך שאם תספרי להם יכול להיות שיקחו אחריות ויבינו 

את לא מרגישה עדיין כלום?

תשני את הסיפור קצת

ואם הכבוד של המשפחה חשוב לזה בהחלט יש פתרונות

שתוכלי ללכת אליה ולהתארח לכמה ימים

אישה נשואה יכולה לא לדעת שהיא בהריון כי היא מניקה(ולא לכולן יש מחזור..) כי היא לוקחת גלולות (ולפעמים זה אומר שאין מחזור)

אישה רווקה, שלא תגלה אחרי 4 חודשים?! נשמע ממש מוזר

נתקלתי בהם 

אחת נשואה, שהתמוטטה עם כאבי תופת ובעלה הזמין אמבולנס, ובאמבולנס שואלים אותה באיזה חודש היא.

הגברת עונה: אני לא בהריון.

הפרמדיק מגיב: את לא בהריון, את בלידה!! באיזה חודש את?

הגברת הגיעה ללידה בזמן בסוף תשיעי ולא ידעה שהיא בהריון.

הסיפור הוא שהיא אחת מאוד מאוד שמנה, וגם פוליציסטית, אז היתה מקבלת מחזורים רק פעם בחצי שנה בערך,

אז היא לא כל כך שמה לב שעבר יותר מחצי שנה, ולעליה במשקל היא לא התייחסה כמובן, זה היה זניח בהתחשב במראה שלה.

תכלס הם היו בהלם כמובן, ואמא שלה הסתובבה אבלה במשך יומיים והיתה בטוחה שהבת שלה פשוט לא משתפת אותה במה שעובר עליה.

היא לא הצליחה להאמין שהבת שלה פשוט לא ידעה שהיא בהריון!!

שאם יש חגורת שומן עבה פחות מרגישים, מה גם שלפעמים זה דומה לתנועות במעיים, ואם היא לא יודעת שהיא בהריון - היא גם לא יודעת לחשוב על תנועות...

יש סידרה שלימה בחו"ל על נשים שקיבלו צירים ורק אז גילו שהן עומדות ללדת

וגם מישהי שבהריון ראשון שלא יודעת שהיא בהריון,ולא יודעת מה זה תנועות ושבוע 18 זה מאד גבולי

תסתכלי ביוטיוב

I didn't know I was pragnent

אפשר לקשר אותך עם משהי

יכולים אפילו להמציא שהתחתנת שם

אני התחתנתי לפני הלימודים ילדתי בזמן הלימודים וסיימתי את התואר 

והאפשרויות

ולשקול את כל הסיכונים

נשים בפורום לא מציעותלה פתרון כלאחר יד אלא מספרות לה אופציות שקיימות  ובטוח יש עוד פתרונות רק צריך להתיעץ עם גורם מקצועי ובטח לא לעבור דבר כזה לבד

וחוקי והאימוץ זה החלטה של האישה היא יכולה לחזור עם התינוק אפשר להמציא שהיא התחתנה שם וחזרה עם התינוק לבד כדי שאמא שלה תעזור ובעלה חייב לעבוד שם

יש המון סיפורים מדהימים

לגמרי הכל היה כתוב במסמכים של אותה מדינה והיה הסכם עם אורך דין לגבי ביקורי האם

יפה שהרופאה אמרה לה שהסיכון היחיד הוא זיהום... האם את מבינה מה הסיכונים של זיהום? יכל לגרום לעקרות ח"ו

שלא נדבר על המצב הנפשי שהיא תעבור איך אפשר להגיד שאימוף הוא יותר גרוע מהפלה

כמובן בכלליות ולאו דוקא לפותחת

קחי בחשבון שסופה של האמת להתגלות. זאת אומרת שבשלב מסוים המשפחה שלך תדע את זה, בין אם תרצי ובין אם לא, ולא יעזור כמה שתסתירי. יתכן מאוד שהם הרבה יותר יתנגדו לכך שעשית הפלה. הרי כבר נכנסת להריון, זה מצב קיים, והפלה רק תגרום להם 'לכעוס' עוד יותר.. טעות אחת נעשתה - אז להוסיף חטא על פשע?... 

תהיה לך התמודדות עם ההריון

עם ההפלה

עם ההסתרה

ובסוף עם הגילוי של המשפחה 

ההתנגדות שלהם להריון

וההתנגדות שלהם להפלה

אם תלדי,

אם תוך כדי הסתרה בארץ אחרת ומסירה לאימוץ - אז לא תהיה לך ההתמודדות האיומה של הפלה (גם קודי של אימוץ הוא קושי, אבל תדעי שהילד בידיים בטוחות בעז"ה), וכשהמשפחה תגלה - יחסך שלב אחד בהתנגדות וההתרעמות שלהם - כי שמרת על ילד בחיים.

ואם תוך כדי טפטוף של המידע למשפחה, שוב - יהיה קשה, יהיה כואב, אבל לא ישווה לכאב של הפלת תינוק וסחיבת סוד במשך זמן.

בקיצור, הקב"ה נותן לאדם רק נסיונות שהוא מסוגל לעמוד בהם. שתהיה לך המון הצלחה ותבחרי בטוב ובחיים בעז"ה.

אליאני, אני לא יודעת לענות לך לגבי גרידה.

נשמע שיש לך יעוץ מהרופאה ואולי גם מעובדת סוציאלית.

בכל מקרה חשוב לי לציין שכל החלטה שתבחרי צריכה להיות החלטה ש*את* בחרת בה.

כולנו כאן יכולות להציע הצעות ולומר את דעתנו. אבל רק את חיה את החיים שלך, רק את מכירה את הדינמיקה של המשפחה שלך ואת מה שאת משערת שעשוי לקרות בכל בחירה.

אני מקווה שיש איזושהי דמות ייעוצית מקצועית (רופאה, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית) שתדע להקשיב לצרכים שלך, למצב שבו את נמצאת, ולעזור לך להבין מה הדבר הנכון ביותר עבורך.

אפשר לפנות לאגודות שונות, אבל העיקר שתזכרי שמותר לך לבחור. כל בחירה היא בחירה עם השלכות מורכבות. דיונים על הזכות לעשות הפלה הם בלתי נגמרים, אבל יש עמדות לכאן ולכאן וחשוב לקבל החלטה שקולה ולא על בסיס הפחדות שמעוררות רגשי אשם. אם מישהו לוחץ עלייך לעמדה מסוימת (חוץ מאולי הורים אוהבים שבאמת יכולים לתמוך בך) - קחי בערבון מוגבל.

אף אחד לא יכול לדעת איך תרגישי אחר כך, בכל בחירה שהיא. אני לא ממליצה לעשות הפלה דווקא, אבל גם לא ממליצה לעשות כל דבר אחר - רק את תחיי בסוף עם ההחלטה לכאן או לכאן.

בהצלחה בכל דרך שתבחרי, מקווה שתעברי את התהליך בשלום ועם רשת תמיכה חזקה.

אני מתנצלת מראש אם הדברים האלה יפגעו במישהי מהמגיבות, אבל למען הנשים הבאות בפורום אני מרגישה שזה חשוב להיאמר -

מגיעה לפה בחורה צעירה, שבוודאות נמצאת במצוקה, ומבקשת רק דבר אחד - שמישהי עם ניסיון תסביר לה על תהליך הגרידה.

זה הכל.

ובמקום לסייע לעלמה במצוקה יש פה נשים שבוחרות להטיף לה מוסר, לחקור אותה על החיים הפרטיים שלה, לקבל בשבילה החלטות הרות גורל מבלי להכיר אותה ואת החיים שלה אפילו קצת, וכל זה במסווה של איזו רגישות אנושית.

וכשאליאני מסבירה שוב ושוב שהיא כבר החליטה, ושהיא רק צריכה עצה - יש מגיבות שמתעקשות לעורר בה רגשי אשם ופחדים, ובעיקר לעסוק בפרטים רכילותיים במקום בעזרה שהיא כל כך מבקשת.

סליחה - זה לא אנושי. זה לא מוסרי. זה לא חומל ורחום.

אני חושבת שרבות פה צריכות לעשות תשובה גדולה.

אף אחת פה לא מכירה אותה ואת המורכבויות בחיים שלה - מה קרה ל"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"?

אתן הייתן מוכנות להפקיד את החיים של הבת שלכן בידי "עמותות"?

כולנו מכירות סיפורים, אבל מדובר פה בחיים של בחורה צעירה שרק מבקשת עזרה. היא לא צריכה שנשלח אותה לעמותת אפרת כדי לשנות את דעתה - היא יודעת בדיוק מה היא צריכה, ותפקידנו היחיד הוא להיות פה עבורה, לתמוך בה ולסייע בכל מה שאפשר. גם אם אנחנו לא מסכימות עם ההחלטה שלה.

אם התייעצות לגבי משהו שקשור להפלה יזומה זה נושא שלא מתאים לפורום הזה - הדבר הנכון הוא לשלוח אותה לפורום המתאים, או יותר טוב - לדמות מקצועית שתדע לעזור לה.

אני שוב מתנצלת אם השתמשתי במילים חזקות ופגעתי במישהי.

בלי קשר לעניין ההפלות הפלה בשבוע כזה מתקדם זו סכנה לעצמה 

ובמצב שאישה מרגישה שהכל אבוד צריך לדעת את כל האופציות ורק אז להחליט

תארי לך שאישה מחליטה על משהו כזה (לא הפותחת כל אישה..) ורק אח"כ מגלה שהיו עוד אופציות אפשריות זה נורא

ונכון שלאגודת אפרת יצא שםפ קצת מפחיד אבל בפועל הם עוזרים לכ"כ הרבה נשים

ולפותחת אגיד שאנחנו פה כדי לתמוך וליעץ לא תחליף לשום גורם מקצועי אף אחת לא מטיפה ולא שופטת

לספר לאימה ולחשוב על פתרונות איך לעשות את זה עם מינימום פגיעה

רשמתי גם שיש נשים שמסתירים אותם לאורך ההריון כי המשפחה מאוד קשה והן אפילו בסכנת חיים אבל חוזרות עם תינוק הבייתה..

ממציאים שהתחתנו בחול  או משהו..

חושבים שהמתנגדים להפלות הם חשוכים משכנעים שהפלה זה שום דבר

אז גם אני חושבת שזו החלטה  רק של האישה אבל אישה שעוברת את הולכת לעבור תהליך של סכנה גופנית ונפשית 

היא צריכה לשקול אם הסכנה שלא תוכל להביא יותר ילדים לעולם או הסכנה שתצטרך לחיות עם זה כל רגע מה החיים שווה את זה

יש נשים שאוכלות את עצמן כל החיים על זה ואם רק היה מישהו בימים הקריטיים שתומך ועוזר למצוא פתרונות כשהכלת היה נראה אבוד הן אולי לא היו עושות את זה

סליחה אבל מכירה  אמהות שרצו לסיים את ההריון אף אחת לא התחרטה שהביאה את הילד בסוף להפך הן מסתכלות על הילד ובוכות שבכלל חשבו לעשות משהו כזה

תרגיש אחרי

בעניין האימוץ בהחלט החלטה מאוד קשה אני חושבת שעדיף לחשוב על פתרון כן לגדל את הילד

אבל האם עדיף לעבור את ההפלה הזו זו אפילו לא הפלה זו לידה

בטח של ילד לא מתוכנן ולא במסגרת של נישואים או מסוגלות ללידה.

גם לידה יכולה להיות סכנת חיים, גם אחרי לידה רגילה יש סכנה של פגיעה בפריון (ואפילו יותר).

נשים בדרך כלל לא מדברות על חרטה בהבאת ילד לעולם כי זה משהו מאוד מאוד מאוד לא מקובל חברתית, ולא פשוט רגשית להודות בו. אבל רגשות הם רגשות וגם נשים שבוחרות להמשיך עם ההריון עלולות למצוא את עצמן מתחרטות.

וזה עוד בלי לדבר בכלל על ההשלכות הרגשיות של מסירה לאימוץ, או על גידול ילד מחוץ לנישואים והשפעה על העתיד של האם.

אף אחד מהדברים שאני מתארת כאן לא חייב לקרות. אבל באותה מידה, יכול להיות שהפתרון הכי טוב למישהי בזמן מסוים ובמקום מסוים תהיה הפלה. יש מישהי שבשבילה אימוץ סגור יהיה פתרון מצוין, מישהי אחרת תגדל את הילד בעזרת ההורים, או אפילו תחליט להיות אמא יחידנית ותגדל ילד או ילדה לתפארת. מישהי אחרת תעשה הפלה, ותזכיר לעצמה שהיא עשתה את זה בגלל אילוץ נוראי במצב שבו היא היתה צעירה וחסרת אפשרויות, ושהיא נתנה עתיד טוב יותר לעצמה ולילדים העתידיים שלה, בעז"ה.

אנחנו לא יודעים מה יקרה. היה הרבה יותר קל בחיים אם היינו יודעים, אפילו רק לגבי עצמנו... קל וחומר לגבי רגשות של אחרים.

בדיוק כמו שקיימת אפשרות שמישהי תתחרט על הפלה, מישהי יכולה להתחרט גם שהיא לא עשתה הפלה כשעוד היה אפשר.

בדיוק כמו הפלה ולשכוח מהכל.

כל בחירה כאן היא לא פשוטה. אני ממש לא מנסה להקטין את זה. ולעשות הפלה זה לא קל בכלל, ומשאיר בוודאות משקעים.

אני רק אומרת שמשקעים עלולים להשאר גם במקרה של אימוץ, ומי שיכול לקבל את ההחלטה הזו היא רק מי שעומדת להתמודד עם ההשלכות שלה.

לשכוח מהכל זו אשליה...

פשוט, כשיולדים ומוסרים לאימוץ - לפחות הילד חי היכנשהו. אין את הייסורים של הפלה. ולענ"ד והלוואי שלעולם לא אתנסה בעז"ה, אלו יסורים גרועים יותר מאשר אימוץ ותחושת נטישה של ילד שלך. וככה גם אם באיזשהו שלב בחיים היא תרצה להכיר אותו היא תוכל כנראה.

וואי וואי, החיים כל כך מורכבים...

הוא במקרים שיש סכנה פיזית או חברתית/משפחתית על הבחורה ומי שממן את זה אלו אגודות ולא המשפחה

ומצילים נפשות

באופן אישי אני חושבת שעדיף להתגבר על ההרגשה הזו ולספר להורים

אבל אין לדעת מה הסיפור

בכלליות אני חושבת שאין ממה להתבייש גם אם זה לא מקובל במקום שבו היא נמצאת

מסכימה איתך לחלוטין - אנחנו פה כדי לתמוך וליעץ, לא תחליף לשום גורם מקצועי.

הרגשתי שהדיון פה הולך לכיוון די מסוים (ודעתי האישית לא משנה פה) והיה לי חשוב לומר שלכל בחירה יש המון השלכות ומורכבויות, ולכן חשוב שניתן לאליאני את כל המידע שהיא צריכה ומבקשת, כי בסופו של דבר רק היא מכירה את החיים שלה ורק היא יכולה לקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורה.

(כתבתי קודם תגובה דומה אבל אני כרגע לא רואה אותה אז כותבת שוב)

על מה שהיא ענתה לי קצת למעלה

בפורום כמו בפורום, כל תשובה מביאה איתה את השקפת החיים והרגשות של הכותב. במיוחד בנושא כל כך רגיש. 

(רק אומר שאני יותר חומלת עליה אם היא אכן תבצע צעד בלתי הפיך שכזה)

מסכימה שחשוב לעורר אותה לשקול היטב את בחירתה. הרגשתי שבפורום כרגע הוצגו בעיקר דברים נגד הפלות. הרבה פעמים טיעונים שבעיני הם די מבוססי רגש - לעובר יכאב, את תתחרטי בעתיד. והיה לי חשוב להדגיש שאנחנו לא יודעים על מה מישהו אחר יתחרט בעתיד. זה מצב מורכב שראוי להתייחסות כוללת - מאיש מקצוע כגון עובדת סוציאלית. אני חושבת שמחובתה המוסרית של עובדת סוציאלית לציין את כל הפתרונות האפשריים ולעזור למי שבמצוקה להבין את ההשלכות של הפתרונות האלו.

אי אפשר רק לומר שהפלה תגרום לסבל וכל פתרון אחר טוב יותר ממנה. אנחנו לא יודעים מה הטוב ביותר עבורה (ועבור העובר).

כמו שאמרת - היא זקוקה לשיקול דעת של איש מקצוע, וזה בדיוק מה שהיא עשתה - יש לה רופאה שמלווה אותה, עובדת סוציאלית, כנראה גם פסיכולוגית. היא לחלוטין לא עוברת את זה לבד.

ולכן כל כך הפריע לי שכולנו מניחות שאם היא קיבלה החלטה להפסיק את ההריון - כנראה שהיא עשתה זאת בקלות דעת, מבלי להתייעץ ובלי לחשוב על ההשלכות.

אנחנו יכולות להסביר שאנחנו מגיעות מעמדה הלכתית ולהציע לה להתייעץ עם רב פוסק גדול.

יש לי בעיה עם זה שכשצעירה נמצאת במצב קשה ומבובל ומבקשת מידע על גרידה - רוב התגובות שופטות אותה על הבחירה שלה ומציעות לה פתרונות שהיא בעצמה אומרת שוב ושוב שהם לא רלוונטיים עבורה.

בהרגשה שלי כשמישהי יודעת מה היא רוצה (כאמור, אחרי שיקול דעת והתייעצויות עם נשות מקצוע) ואנשים באים ואומרים לה כמה היא טועה וכמה היא תתחרט על זה בעתיד - בעיני זה כן שיפוטי ולא מכיל ומכבד.

ולכן היה לי כל כך חשוב לומר את מה שכתבתי - גם אם במילים חזקות - כי כשכ"כ הרבה תגובות נוטות לכיוון אחד, אני חושבת שכדאי שישמעו גם קולות קצת אחרים. אם בעתיד יהיו נשים שיקראו את השרשור הזה כשהן החליטו כבר להפסיק את ההריון - אני חושבת שלקרוא כמה זאת היתה טעות חמורה לא יעשה להן טוב בכלל. וכן - אני חושבת שתפקידנו פה הוא גם לדאוג לנשים כאלה, שלא חושבות כמונו, ושיש להן שיקולים אחרים משלנו. 

ושוב - אני אשה דתיה, וממש לא בעד הפלות, אבל כן בעד קצת פחות נחרצות וקצת יותר תמיכה.

לא יודעת מה קורה,

בעיקרון ממש לא חשבתי שזהו הטרלה

אבל משום מה אני לא מצליחה בכלל להכנס לכ"א של הכותבת, כבר המון זמן.

והיא גם נעלמה לפתע.

אז לא יודעת..

|מניח את הרהוריו|

בכל אופן אולי השרשור הזה יועיל פעם למשהי..

אתן לא צריכות למסור את התינוק שלכן לאימוץ אחרי שתלדו, ומותר לכן לגדל אותו.

אז איך תבינו את מר יאושה?

אני עונה מראש לתגובות הצפויות- שהבידוד המטורף שהבחורה הזו נמצאת בו, הוא דיני נפשות עבורה.

בחברה פחות דתית, היא הייתה יכולה ללדת את הילד הזה, לגדל אותו וגם לתת לו חיים טובים,

כולל בניה של תא משפחתי נורמלי אחר כך. כולה בת 18.

חבל מאד אם הזכות הזאת שמורה רק ללא דתיות, ודתיות נאלצות להפיל מפחד התגובה של הסביבה והמשפחה.

שם ולחזור לגדל את הילד כאן. חי ושלם עם אמו.

הדיון מיצה את עצמו. מבחינתי

אתן מוזמנות להמשיך

אז נניח שהאמא רוצה לעזור לה 

צריך כסף להחביא אותה עד ללידה, כי לא רוצים שהמשפחה הקרובה תדע.

אחר כך מה יגידו מאיפה התינוק - מי יאמין שהיא התחתנה בחו"ל ואין בעל ואין אלבום חתונה ורק תינוק הופיע

אולי אם האמא בגיל שיכולה ללדת או לפחות מתחת גיל 50,  ותשתף פעולה עם הצגה - וכאלו זה יהיה התינוק הלגיטימי של האמא...

ואגב, יצא לי להכיר אישה שעשתה את זה לפני 70 שנה, עוד לפני שהבינו שזה רצח, עוד בימים שחשבו שזה כלום - ומילים אחרונות שלה לפני שנפטרה היו מילות חרטה.

אני כן מציעה לך להתקשר לאגודת אפרת,

הם לא ירדפו אותך עד חורמה אם לא תסכימי להקשיב להם...

זה לא שמישהו מכריח אותך לכלום.

אני יודעת כי חברה ממש קרובה שלי עובדת שם,

הם הכי ליברליים בעולם וממש לא כופים עליך כלום!

אבל -

1. כדאי לך לשמוע עכשיו דברים חשובים בנוגע להחלטה גדולה כזו, לפני שאת מבצעת אותה ולא אחרי

2. מה שתחליטי - יכול להיות שיש להם איך לעזור לך, כך או אחרת! 

גם באגודת אפרת יש פעמים שמסכימים שצריך לעשות הפלה, והם תומכים

ממש ממש מציעה לך להתקשר ולהעזר.

זה לא (רק) הענין שאת כביכול בוחרת להתייחס לעצמך 'או' לעובר,

זה גם להבין שלסיים את הענין הזה עדיין משליך עליך השלכות,

אין טעם לעצום עכשיו עיניים ואחר כך להתקל חזיתית במציאות.

ובכלל את צריכה עכשיו ים אמפתיה ואהבה וחברה קרובה,

מאחלת לך שתמצאי את זה שם.

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!