דבר תורה לפרשת אמור

שמה של הפרשה הוא הוראה לכל יהודי. התורה מצווה על כל יהודי: 'אמור'!
מובא במדרש: אמרות ה' נקראות 'אמרות טהורות', כיון שכל אמרות-ה' מתקיימות. לא כמלך בשר-ודם, שיכול לומר ולהבטיח הבטחות – ולבסוף לא לקיימן. ה' הוא אמת ואמרותיו מתקיימות תמיד.
כל היהודים דבוקים בה'. גם אמירותיהם מתקיימות – לכן צריך כל יהודי להיזהר מאוד במאמר פיו, לבל יאמר, חלילה, דבר רע על יהודי אחר.

'אמור'!
הפרשה קוראת לנו לומר דברים טובים על יהודים. כלשון הרמב"ם: 'מצווה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל. לפיכך צריך לספר בשבחו'. על תלמיד חכם אומר הרמב"ם 'מספר בשבח חברו ולא בגנותו כלל', כלומר: על כל יהודי מוטלת החובה לספר דברים טובים על הזולת, ולא לדבר חלילה דבר רע עליו.

גם כשרואים יהודי העושה מעשה רע, יש לדון אותו לכף-זכות, יש לנסות להבין מה גרם לו לחטוא. ואין לדבר בגנותו, אודות חטאו.
כשם שאמרות-ה' הטהורות – מתקיימות תמיד, כן מתקיימים דבריו של האומר טוב על הזולת. האמירה עצמה בשבח הזולת מגלה בו את הכוחות הטובים הטמונים בו, וגורמת לו לעשות טוב – כפי שדברו עליו.

פרשת השבוע "אמור" – נקראת בימי ספירת העומר. בימי הספירה אנו מתאבלים על עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, שמתו בימים אלה משום שלא נהגו כבוד זה בזה. יתכן, שאף דברו לשון-הרע וספרו בגנות החבר.
ימי ספירת העומר מזכירים לנו לחדול מלדבר רע על חברינו.
פרשת אמור מזכירה לנו, לומר דברי שבח על חברינו.

אמור! אמור דברי שבח על חבריך!

אני חייבת כמה שיותר מהר משו לא כבד