שניהם לא פסולים, אבל יש הבדל גדול.

אמנם הפוסט מופנה לזוגות מעורבים

אבל עוד צעד אחורה משם, גם זוגות דתיים שיש פער בין הגבר לאישה זה לא פשוט בכלל, ואני מכיר ושמעתי גם.

תחשבי באיזה אווירה הילדים גדלים, סביר להניח שדתיים לא יצא מהם במיוחד בדור היום שמתמעטים דתיים באמצע וגדלים בקצוות.

ואני לא נכנס לנושאים שכוללים אותך שכמובן יש הרבה כאלה.

ידוע שאחרי החתונה יש לא מעט עבודה גם לזוגות שמתאימים פיקס, קל וחומר זוג מעורב שצריך להוסיף לזה את כל התחום הדתי.

תצטרכי לספוג הרבה התפשרויות בעניין הדתי וזה כולל הרבה מישורים.

דעתי היא שלא כדאי לך להיכנס לזה, בוודאי כאשר זה נשמע שהדת בעינייך היא לא דבר שולי, שאם לא כן לא היה מופיע הפוסט.

וחכם עיניו בראשו.

אני חיה כזוג מעורב

במקור אני באה מבית דתי לאומי.

בתקופה שהכרתי את בעלי הייתי באיזו יציאה בשאלה אבל התחלתי לחזור ולהתקרב שוב לאורח חיים דתי מבחירה שלי.

כך שהתחלנו כחילונית-מסורתית ובעלי היה חילוני עם זיקה חזקה למסורת (הולך בשישי מידי פעם לבית כנסת, שומר כשרות, מאמין באלוהים ועוד כמה דברים ). כיוון שהכיר אותי בשלב של התקרבות ידעתי שיש עוד כמה דברים שאחזור לשמור עם הזמן והבהרתי לו מהתחלה שדברים הולכים להשתנות ושאני הולכת לשמור שבת ושהילדים שלי יהיו בחינוך דתי. 

הוא מאוד בא לקראתי, אבל אחרי החתונה כשהתיאור שלי יותר התאים ל "דתיה מסורתית" התיאור שלו הפך ל"חילוני"...

הפערים הפכו בולטים יותר, מעיקים יותר, היה לו הרבהה יותר קשה, הוא נהיה מתוסכל מאוד מדרך החיים שלי, הוא חשב שיהיה לו יותר קל, וזה לא. 

אני מראש אומר לך, שגם אם מגיעים להסכמות קודם, לפעמים לאחר מכן בן הזוג מתקשה ליישם אותן, פשוט משום שזה לא בא לו ממקום אמיתי, מאמין, זה לא מגיע מהלב באמת, אלא יותר כי הוא אוהב ורוצה לכבד, 

ומטבע כזה- החיבור הוא פחות, זה לא מגיע מרצון אמיתי לקיים דברים, ולכן יכול לעורר בו תחושות שלקחו לו את איך שהוא רגיל לחיות ואיך שהוא אוהב. 

אני לא אומרת שלא יכול לקרות מצב שזה יכול לעבוד רק מתוך הרצון שלו לכבד ולשמח אותך, ואם כן - אשריכם, זכית באדם עם מידות טובות , גמישות ויכולת לוותר על הנוחות שלו למענך.

המשפחה שלו לא "בחרה בך" ולכן תצטרכי שם להנמיך ציפיות, או להחליט שאתם לא גרים קרוב ושומרים על אורח חיים שונה מאיך שנהוג שם, כמובן הכל במסגרת כבוד ושלום בית. נשמע שהם כן מכבדים אותך מאוד. 

יכול להיות גם מצב בו בן הזוג מתקרב ברעיון ובאמונה לדת מהמקום שלך, ומתחיל להתחבר ולאהוב, להנות מאורח חיים דתי, ואז יהיה לך יותר פשוט. כי הוא ירצה ללמוד, ישאף להתחבר לזה, ולחיות כך.

צאי מנקודת הנחה שכל עוד מהיום שהכרת אותו עד לעכשיו- היחס שלו הוא די דומה, ולא נראה ניצוץ של התחברות לדת ממקום שלו אישי, הסיכוי לכך שיהיה שינוי מצידו בתפיסה לדת בהמשך ולאחר נישואין הוא קלוש. 

אל תבני על זה שהוא ילמד או יתרגל. 

בעלי למד , ומצאנו לנו איזו דרך אמצע, אבל זה לא בא לו טבעי, אני מוותרת המון על דברים שחשובים לי , הכל כי "סיכמנו " בהתחלה דברים, וחשבתי שהוא יתחשב בי המון וישים אותי במקום הראשון והוא גילה להפתעתו שזה מאוד מאוד קשה ולא פשוט לו . שדת זה משהו מחייב, שיש הרבה חגים ששומרים בהם, שיש כל שבת שלא נוסעים בה ולא רואים טלויזיה. 

בעלי רואה טלויזיה כשאני לא לידו, או בבית הוריו. 

זה מפריע לי אבל למדתי שזה לא יפריע לי. אבל זה בדיעבד, לא לכתחילה. 

בקיצור, נשמע שאתם באמת מאוד אוהבים אחד את השניה. ויש לכם תקשורת טובה שזה הכי הכי הכי חשוב, 

אבל תהיי כנה עם עצמך , עד כמה הוא יוכל לעמוד בזה לאורך זמן. האם את רואה אותו בתור חילוני אוהב לנסוע בשבתות, אוהב את ההווי החילוני, ועד כמה קשה יהיה לו לאמץ את זה לשארית חייו. 

עד כמה את תוכלי להתפשר על דברים שחשובים לך במידה והוא לא יצליח להסתגל ולעמוד בהסכמות שלכם כיום.

ותחשבי טוב טוב על כל אלו. כי כשמתחתנים זה הופך להיות שגרה, דרך חיים משותפת. חיים יחד תחת קורת גג ואין לאן לברוח. אתם בונים משפחה משותפת על ערכים משותפים. וכדאי שהערכים בבסיס יהיו באמת משותפים ולא שאחד מאמין בערך מסוים שהוא מהותי ונרחב כמו אורח חיים דתי, והשני לא. 

זה יוצר המון מתחים וחיכוכים.

יש הרבה זוגות מעורבים שחיים עם זה מהמם. 

אני לא מהם לגמרי, ואנחנו בתהליך של למידה וזה ארוך ולא פשוט. ודורש המון גמישות. 

תבררי עם עצמך ומולו. 

המשפחה גם יכולה להשפיע. גם אנחנו גרים קרוב למשפחה של בעלי וזה הרבה פעמים מפריע לי ... אבל אני מכבדת אותם מאוד וכמובן שלא מתערבת. אבל אני חושבת מה יהיה כשיהיה לי ילדים? להביא לארוחת שישי שיש טלויזיה ברקע??

מורכב מאוד. 

אם תרצי להתיעץ עוד בפרטי, בשמחה. 

אני יודעת שאני משקפת צד פחות מלבב של זה. יש זוגות שכן מצליחים. דרוש לזה המון כבוד ואורך רוח. 

אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום ציפיתי שהוא יוותר בשבילי יותר אבל אני לא יכולה לטעון נגדו כלום. כי זה משהו שעושה אותו לא מאושר אפילו שהוא דיבר בעבר אחרת..

אז ראש בריא למיטה חולה? הייתי חושבת היטב . ושוב, כל מקרה לגופו.

ואני אומרת את זה באהבה. מאחלת לך רק טוב ואושר והחלטות שהן נכונות לך באמת!

קראתי שוב את מה שרשמת, 

הפעם אצא מנקודת הנחה שבן זוגך ואת יישרתם קו אמיתי והבעיה אינה טמונה במחוייבות שלו לעתיד מולך. 

אם באמת הקושי שלך הוא אך ורק מול המשפחה- אדגיש ואומר, מה שהם מתחשבים- זה במסגרת קצה גבול היכולת שלהם. 

יכול להיות שזה ימשיך להיות כך, שיש להם כלים אחרים , ושהם משתדלים להזיז אירועים משבת בשבילך.

גם אצלי יש דברים שהם מתחשבים יותר, ויש דברים שלא ואני מוותרת (גם על דברים שהם ממש איסור. חמותי מחממת בשבת ואני נאלצת לבוא לאכול, אני לא יכולה להגיד לה מה לעשות, ואני לא יכולה להחרים כל ארוחת שישי. זו בחירה שלי לכבודם ולשלום בית)

כל דבר שהם עושים עבורך, תעריכי .

זו הגישה שלי. אני לא מצפה מהם להרבה, וכל פעם שהם מכבדים , אני מעריכה וזה עושה לי הרגשה טובה. 

אני לא מרגישה מעיקה, אני מרגישה שכל מה שהם עושים בשבילי זה מבחירה, ומה שהם לא רוצים הם פשוט לא עושים ונשאר לי להחליט אם אני משתפת פעולה או שזה עקרון שחשוב לי ולא אשתתף.

כשיש ילדים זה יכול להיות יותר בעיתי לפי דעתי. לנו עוד אין , כך רצון השם,

אבל כשיהיו זה בטוח בעייתי. 

ודיברתי על זה עם בעלי  ואני בטוחה שזה יצור אי נעימויות בהמשך מטבע הדברים. למרות שהיחסים שלי עם חמי וחמותי הם מצויינים, הם בטבע שלהם מכבדים, לא מתערבים, ונותנים רק כשניקח. 

המוקד צריך להיות החזית המאוחדת שלך עם בעלך. 

אם יש משהו שההורים שלך יעשו עבורך ועבור הילדים שסותר את הלך הרוח בו את מאמינה, או אפילו ממש אסור הלכתית, ברגע שאת ובעלך שניכם תהיו מאוחדים וגם הוא יתמוך בתפיסה שלך , ההורים שלו יאלצו לקחת את זה בחשבון. ואני בטוחה שאם עד עכשיו הם עשו בשבילך דברים ברצון כדי שתהי חלק מהמשפחה ותרגישי בנוח, אז זה ימשיך כך, ולא יעיק. 

אם המשפחה שלו טובה, ומכבדת, ועושה דברים מכל הלב, זה לא פתאום ישתנה רק כי זה קורה הרבה... כך אני חושבת .

יש הרבה משפחות שהכלה דתיה, ומעמידים פלטה כל שבת שהכלה מגיעה, ושומרים כשהיא נמצאת, ומקפידים על הכשרות ועל אירועים בימי חול וכו'. 

אל תרגישי רע עם זה, תכבדי אותם ותמשיכי להעריך ולהודות להם על כל מאמץ שהם עושים עבורך, תביעי את ההוקרה שלך על המאמצים שלהם במילים ובמעשים, תציעי עזרה במקרים מסוימים,

ואני בטוחה שהם ימשיכו לתת לך הרגשה נוחה בחזרה.

שוב, אם המוקד זה המשפחה שלו, פשוט שבן זוגך ואת תשדרו את אותו עקרון משותף, תבהירו יחד, שבן זוגך יתמוך בך במאה אחוזים מולם, והם יכבדו. 

ואם את מרגישה שזה מטריח אותם מידי, אז אולי אל תתני לזה לקרות ותחליטי לקחת על עצמך, 

לדוגמא ממה שנתת- אם הם מתרחקים בפסח ולא תוכלי לעשות אצלם, תחליטי שבע"ה כשיהיה לך בית, את תזמיני את המשפחה שלו לפסח אצלך  לליל הסדר. זה אמנם כרוך באירגון של אוכל לכולם וברור לי שהיית שמחה להתארח אצל ההורים שלו , אבל אם לרוב הם מכבדים ושומרים , אז פעם בשנה תוכלי להזמין אותם לערב חג אצלך שבו את יודעת שמקיימים דברים כמו שאת רוצה. 

אם עושים על האש בשבת , ואת רואה שזה מפריע להם להזיז את זה לחול, אז לומר בצניעות שהכל בסדר, ושאת מבינה ושאת בטוחה שיהיו עוד הזדמנויות שתוכלו להיות שם איתם ביחד ... הכל לא באופן שעושה הרגשה לא טובה בשבילם, אולי למצוא ניסוח קצת יותר מכבד.. 

אבל בגדול מקווה שהבנת אותי. 

ברגע שלבן שלהם יהיה טוב איתך באמת, ואת תעריכי את מה שהם כן עושים מרצון, ולא תבואי בדרישות אליהם לשנות את מה שהם רגילים - בפעמים שהם כן יתחשבו זה יהיה מכל הלב והיחסים יהיו שמורים ומכבדים. 

הכל בנועם ובהבנה. עצם זה שאת מרגישה "עול" וכזה חוסר נעימות מעיד עלייך הרבה, ואני בטוחה שהם חשים את זה וזה עוזר להם להרגיש שלא באה מישהי "להשתלט" להם על אורח החיים המוכר שלהם, וזה כבר משפיע על האטמוספירה סביב זה.

שיעור וידאו: נישואי דתיה וחילוני | אתר ישיבה

לא הייתי נכנסת לזה

היי לך, 

אני נשואה שנה וחצי לחילוני שבעברו היה יוצא למועדונים ובשבתות לים.  הכרנו בדואר. הוא רצה קשר ואני לא מפערי דת כמובן. לבד הוא אמר לי שהוא ישמור שבת/חגים והילדים ילמדו בחינוך דתי. כמובן היה לי קשה מאוד להאמין לו אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס. הזמנתי אותו פעם בחודש אליי כדי שיראה מזה לשמור שבת וכמובן איך הולכים להיראות החיים במידה וירצה קשר.. גם ההורים שלו אמרו לו שאם הוא רוצה את הקשר אז שידע שלשמור שבת זה לכל החיים. כמובן גם שאמרתי לו שאני שומרת על עצמי עד החתונה ושאם לא מעוניין אבין. היו חששות מהצד שלי לכן גם התייעצתי עם רבנים ואבא שלי גם הלך לרב אבוחצירא שנתן את ברכתו. מהשנה וחצי שאני נשואה הדת לא היוותה בעיה. הוא נחרד אם בשוגג הוא מדליק אור ואני יודעת שגם אם אלך לבקר חברה בשבת לשעה וחצי הוא ימשיך לשמור.. כשההורים שלו ביקרו אותו בשבת כשהייתי בארוחה בשבת כלה של אחותי אז הם שאלו אותו אם הוא ממשיך לשמור גם כשאני לא שם..הוא ענה "אמון זה הבסיס ואם נתתי לה מילה שאשמור אז אני עומד בזה" כמובן שעכשיו מאוד קשה לו העובדה אם יחלל שבת כי התרגל.. אני יכולה להגיד לך שכשהאישה דתייה והבן זוג חילוני אז זה בהרבה יותר קל כי האישה באמת מנתבת את הבית ובונה אותו וגם מגדלת את הילדים. הוא הולך לתפילה בשישי אבל ביום שבת מעדיף שלא והוא לא שם כיפה ביום יום כי הוא מקלל (ועדיף שכך מחשש לחילול ה') מצד ההורים שלו הם מאוד מכבדים ושמים חד פעמי בשולחן שבת. אני לרוב מזמינה ככה שאין הרבה חשש. חגים אני לא עושה אצלהם כי פשוט הם לא חוגגים. אז זה רק אצלי..חוץ משבועות האחרון שעשינו בבית מלון עם ההורים שלו כי ממש רציתי להיות איתם. ימי הולדת הם עושים בשבת אז לא אני ולא בעלי באים.. ועדיין אני לא ממליצה על חיים כאלה.

בעלי עדיין מסרב להיקרא דתי והוא מגדיר את עצמו חילוני (אולי מהפחד מההגדרה או בכלל משהו אחר).. אני לא ממליצה כי לא משנה מה זה עדיין קושי. המנטליות, הצורת חשיבה, ההתנהגות, הגבולות.. ולא משנה מה יגידו את מתחתנת גם עם המשפחה. בעלי היום רואה שיעורי תורה בלי שאדע (הוא פתאום אומר לי את יודעת שלפי ההלכה ככה וככה..) יש לו שאלות של אמונה שקשה לי לענות עליהם כי חונכתי לפי "כי ככה צריך וזהו".. בעלי די שמרן והוא ממש רוצה שהבנות יגדלו בחינוך דתי (הבנים קצת פחות כי הוא גדל בבועה תל אביבית וחושש שהזהות המינית שלהם תתבלבל אבל הוא לא מתווכח) והוא פתאום אומר לי "זה לא צנוע"/"זה מוקצה"/"זה אסור" אני אישית ממליצה להיכנס לקבוצה בפייסבוק "דתילונים" ולראות שם את הקשיים שעולים.. מה שכן, אני משתדלת שבשבת תמיד תהיה חברה וניפגש וגם נצא לטייל. אבל עדיין עולים פחדים שיום אחד יגיד לא באלי יותר. את תמיד עם יד על הדופק ואת זאת שהבית תלוי בה ואם לא את לא תהיה יהדות בבית.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.