שניהם לא פסולים, אבל יש הבדל גדול.

אמנם הפוסט מופנה לזוגות מעורבים

אבל עוד צעד אחורה משם, גם זוגות דתיים שיש פער בין הגבר לאישה זה לא פשוט בכלל, ואני מכיר ושמעתי גם.

תחשבי באיזה אווירה הילדים גדלים, סביר להניח שדתיים לא יצא מהם במיוחד בדור היום שמתמעטים דתיים באמצע וגדלים בקצוות.

ואני לא נכנס לנושאים שכוללים אותך שכמובן יש הרבה כאלה.

ידוע שאחרי החתונה יש לא מעט עבודה גם לזוגות שמתאימים פיקס, קל וחומר זוג מעורב שצריך להוסיף לזה את כל התחום הדתי.

תצטרכי לספוג הרבה התפשרויות בעניין הדתי וזה כולל הרבה מישורים.

דעתי היא שלא כדאי לך להיכנס לזה, בוודאי כאשר זה נשמע שהדת בעינייך היא לא דבר שולי, שאם לא כן לא היה מופיע הפוסט.

וחכם עיניו בראשו.

אני חיה כזוג מעורב

במקור אני באה מבית דתי לאומי.

בתקופה שהכרתי את בעלי הייתי באיזו יציאה בשאלה אבל התחלתי לחזור ולהתקרב שוב לאורח חיים דתי מבחירה שלי.

כך שהתחלנו כחילונית-מסורתית ובעלי היה חילוני עם זיקה חזקה למסורת (הולך בשישי מידי פעם לבית כנסת, שומר כשרות, מאמין באלוהים ועוד כמה דברים ). כיוון שהכיר אותי בשלב של התקרבות ידעתי שיש עוד כמה דברים שאחזור לשמור עם הזמן והבהרתי לו מהתחלה שדברים הולכים להשתנות ושאני הולכת לשמור שבת ושהילדים שלי יהיו בחינוך דתי. 

הוא מאוד בא לקראתי, אבל אחרי החתונה כשהתיאור שלי יותר התאים ל "דתיה מסורתית" התיאור שלו הפך ל"חילוני"...

הפערים הפכו בולטים יותר, מעיקים יותר, היה לו הרבהה יותר קשה, הוא נהיה מתוסכל מאוד מדרך החיים שלי, הוא חשב שיהיה לו יותר קל, וזה לא. 

אני מראש אומר לך, שגם אם מגיעים להסכמות קודם, לפעמים לאחר מכן בן הזוג מתקשה ליישם אותן, פשוט משום שזה לא בא לו ממקום אמיתי, מאמין, זה לא מגיע מהלב באמת, אלא יותר כי הוא אוהב ורוצה לכבד, 

ומטבע כזה- החיבור הוא פחות, זה לא מגיע מרצון אמיתי לקיים דברים, ולכן יכול לעורר בו תחושות שלקחו לו את איך שהוא רגיל לחיות ואיך שהוא אוהב. 

אני לא אומרת שלא יכול לקרות מצב שזה יכול לעבוד רק מתוך הרצון שלו לכבד ולשמח אותך, ואם כן - אשריכם, זכית באדם עם מידות טובות , גמישות ויכולת לוותר על הנוחות שלו למענך.

המשפחה שלו לא "בחרה בך" ולכן תצטרכי שם להנמיך ציפיות, או להחליט שאתם לא גרים קרוב ושומרים על אורח חיים שונה מאיך שנהוג שם, כמובן הכל במסגרת כבוד ושלום בית. נשמע שהם כן מכבדים אותך מאוד. 

יכול להיות גם מצב בו בן הזוג מתקרב ברעיון ובאמונה לדת מהמקום שלך, ומתחיל להתחבר ולאהוב, להנות מאורח חיים דתי, ואז יהיה לך יותר פשוט. כי הוא ירצה ללמוד, ישאף להתחבר לזה, ולחיות כך.

צאי מנקודת הנחה שכל עוד מהיום שהכרת אותו עד לעכשיו- היחס שלו הוא די דומה, ולא נראה ניצוץ של התחברות לדת ממקום שלו אישי, הסיכוי לכך שיהיה שינוי מצידו בתפיסה לדת בהמשך ולאחר נישואין הוא קלוש. 

אל תבני על זה שהוא ילמד או יתרגל. 

בעלי למד , ומצאנו לנו איזו דרך אמצע, אבל זה לא בא לו טבעי, אני מוותרת המון על דברים שחשובים לי , הכל כי "סיכמנו " בהתחלה דברים, וחשבתי שהוא יתחשב בי המון וישים אותי במקום הראשון והוא גילה להפתעתו שזה מאוד מאוד קשה ולא פשוט לו . שדת זה משהו מחייב, שיש הרבה חגים ששומרים בהם, שיש כל שבת שלא נוסעים בה ולא רואים טלויזיה. 

בעלי רואה טלויזיה כשאני לא לידו, או בבית הוריו. 

זה מפריע לי אבל למדתי שזה לא יפריע לי. אבל זה בדיעבד, לא לכתחילה. 

בקיצור, נשמע שאתם באמת מאוד אוהבים אחד את השניה. ויש לכם תקשורת טובה שזה הכי הכי הכי חשוב, 

אבל תהיי כנה עם עצמך , עד כמה הוא יוכל לעמוד בזה לאורך זמן. האם את רואה אותו בתור חילוני אוהב לנסוע בשבתות, אוהב את ההווי החילוני, ועד כמה קשה יהיה לו לאמץ את זה לשארית חייו. 

עד כמה את תוכלי להתפשר על דברים שחשובים לך במידה והוא לא יצליח להסתגל ולעמוד בהסכמות שלכם כיום.

ותחשבי טוב טוב על כל אלו. כי כשמתחתנים זה הופך להיות שגרה, דרך חיים משותפת. חיים יחד תחת קורת גג ואין לאן לברוח. אתם בונים משפחה משותפת על ערכים משותפים. וכדאי שהערכים בבסיס יהיו באמת משותפים ולא שאחד מאמין בערך מסוים שהוא מהותי ונרחב כמו אורח חיים דתי, והשני לא. 

זה יוצר המון מתחים וחיכוכים.

יש הרבה זוגות מעורבים שחיים עם זה מהמם. 

אני לא מהם לגמרי, ואנחנו בתהליך של למידה וזה ארוך ולא פשוט. ודורש המון גמישות. 

תבררי עם עצמך ומולו. 

המשפחה גם יכולה להשפיע. גם אנחנו גרים קרוב למשפחה של בעלי וזה הרבה פעמים מפריע לי ... אבל אני מכבדת אותם מאוד וכמובן שלא מתערבת. אבל אני חושבת מה יהיה כשיהיה לי ילדים? להביא לארוחת שישי שיש טלויזיה ברקע??

מורכב מאוד. 

אם תרצי להתיעץ עוד בפרטי, בשמחה. 

אני יודעת שאני משקפת צד פחות מלבב של זה. יש זוגות שכן מצליחים. דרוש לזה המון כבוד ואורך רוח. 

אני מרגישה שבאיזה שהוא מקום ציפיתי שהוא יוותר בשבילי יותר אבל אני לא יכולה לטעון נגדו כלום. כי זה משהו שעושה אותו לא מאושר אפילו שהוא דיבר בעבר אחרת..

אז ראש בריא למיטה חולה? הייתי חושבת היטב . ושוב, כל מקרה לגופו.

ואני אומרת את זה באהבה. מאחלת לך רק טוב ואושר והחלטות שהן נכונות לך באמת!

קראתי שוב את מה שרשמת, 

הפעם אצא מנקודת הנחה שבן זוגך ואת יישרתם קו אמיתי והבעיה אינה טמונה במחוייבות שלו לעתיד מולך. 

אם באמת הקושי שלך הוא אך ורק מול המשפחה- אדגיש ואומר, מה שהם מתחשבים- זה במסגרת קצה גבול היכולת שלהם. 

יכול להיות שזה ימשיך להיות כך, שיש להם כלים אחרים , ושהם משתדלים להזיז אירועים משבת בשבילך.

גם אצלי יש דברים שהם מתחשבים יותר, ויש דברים שלא ואני מוותרת (גם על דברים שהם ממש איסור. חמותי מחממת בשבת ואני נאלצת לבוא לאכול, אני לא יכולה להגיד לה מה לעשות, ואני לא יכולה להחרים כל ארוחת שישי. זו בחירה שלי לכבודם ולשלום בית)

כל דבר שהם עושים עבורך, תעריכי .

זו הגישה שלי. אני לא מצפה מהם להרבה, וכל פעם שהם מכבדים , אני מעריכה וזה עושה לי הרגשה טובה. 

אני לא מרגישה מעיקה, אני מרגישה שכל מה שהם עושים בשבילי זה מבחירה, ומה שהם לא רוצים הם פשוט לא עושים ונשאר לי להחליט אם אני משתפת פעולה או שזה עקרון שחשוב לי ולא אשתתף.

כשיש ילדים זה יכול להיות יותר בעיתי לפי דעתי. לנו עוד אין , כך רצון השם,

אבל כשיהיו זה בטוח בעייתי. 

ודיברתי על זה עם בעלי  ואני בטוחה שזה יצור אי נעימויות בהמשך מטבע הדברים. למרות שהיחסים שלי עם חמי וחמותי הם מצויינים, הם בטבע שלהם מכבדים, לא מתערבים, ונותנים רק כשניקח. 

המוקד צריך להיות החזית המאוחדת שלך עם בעלך. 

אם יש משהו שההורים שלך יעשו עבורך ועבור הילדים שסותר את הלך הרוח בו את מאמינה, או אפילו ממש אסור הלכתית, ברגע שאת ובעלך שניכם תהיו מאוחדים וגם הוא יתמוך בתפיסה שלך , ההורים שלו יאלצו לקחת את זה בחשבון. ואני בטוחה שאם עד עכשיו הם עשו בשבילך דברים ברצון כדי שתהי חלק מהמשפחה ותרגישי בנוח, אז זה ימשיך כך, ולא יעיק. 

אם המשפחה שלו טובה, ומכבדת, ועושה דברים מכל הלב, זה לא פתאום ישתנה רק כי זה קורה הרבה... כך אני חושבת .

יש הרבה משפחות שהכלה דתיה, ומעמידים פלטה כל שבת שהכלה מגיעה, ושומרים כשהיא נמצאת, ומקפידים על הכשרות ועל אירועים בימי חול וכו'. 

אל תרגישי רע עם זה, תכבדי אותם ותמשיכי להעריך ולהודות להם על כל מאמץ שהם עושים עבורך, תביעי את ההוקרה שלך על המאמצים שלהם במילים ובמעשים, תציעי עזרה במקרים מסוימים,

ואני בטוחה שהם ימשיכו לתת לך הרגשה נוחה בחזרה.

שוב, אם המוקד זה המשפחה שלו, פשוט שבן זוגך ואת תשדרו את אותו עקרון משותף, תבהירו יחד, שבן זוגך יתמוך בך במאה אחוזים מולם, והם יכבדו. 

ואם את מרגישה שזה מטריח אותם מידי, אז אולי אל תתני לזה לקרות ותחליטי לקחת על עצמך, 

לדוגמא ממה שנתת- אם הם מתרחקים בפסח ולא תוכלי לעשות אצלם, תחליטי שבע"ה כשיהיה לך בית, את תזמיני את המשפחה שלו לפסח אצלך  לליל הסדר. זה אמנם כרוך באירגון של אוכל לכולם וברור לי שהיית שמחה להתארח אצל ההורים שלו , אבל אם לרוב הם מכבדים ושומרים , אז פעם בשנה תוכלי להזמין אותם לערב חג אצלך שבו את יודעת שמקיימים דברים כמו שאת רוצה. 

אם עושים על האש בשבת , ואת רואה שזה מפריע להם להזיז את זה לחול, אז לומר בצניעות שהכל בסדר, ושאת מבינה ושאת בטוחה שיהיו עוד הזדמנויות שתוכלו להיות שם איתם ביחד ... הכל לא באופן שעושה הרגשה לא טובה בשבילם, אולי למצוא ניסוח קצת יותר מכבד.. 

אבל בגדול מקווה שהבנת אותי. 

ברגע שלבן שלהם יהיה טוב איתך באמת, ואת תעריכי את מה שהם כן עושים מרצון, ולא תבואי בדרישות אליהם לשנות את מה שהם רגילים - בפעמים שהם כן יתחשבו זה יהיה מכל הלב והיחסים יהיו שמורים ומכבדים. 

הכל בנועם ובהבנה. עצם זה שאת מרגישה "עול" וכזה חוסר נעימות מעיד עלייך הרבה, ואני בטוחה שהם חשים את זה וזה עוזר להם להרגיש שלא באה מישהי "להשתלט" להם על אורח החיים המוכר שלהם, וזה כבר משפיע על האטמוספירה סביב זה.

שיעור וידאו: נישואי דתיה וחילוני | אתר ישיבה

לא הייתי נכנסת לזה

היי לך, 

אני נשואה שנה וחצי לחילוני שבעברו היה יוצא למועדונים ובשבתות לים.  הכרנו בדואר. הוא רצה קשר ואני לא מפערי דת כמובן. לבד הוא אמר לי שהוא ישמור שבת/חגים והילדים ילמדו בחינוך דתי. כמובן היה לי קשה מאוד להאמין לו אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס. הזמנתי אותו פעם בחודש אליי כדי שיראה מזה לשמור שבת וכמובן איך הולכים להיראות החיים במידה וירצה קשר.. גם ההורים שלו אמרו לו שאם הוא רוצה את הקשר אז שידע שלשמור שבת זה לכל החיים. כמובן גם שאמרתי לו שאני שומרת על עצמי עד החתונה ושאם לא מעוניין אבין. היו חששות מהצד שלי לכן גם התייעצתי עם רבנים ואבא שלי גם הלך לרב אבוחצירא שנתן את ברכתו. מהשנה וחצי שאני נשואה הדת לא היוותה בעיה. הוא נחרד אם בשוגג הוא מדליק אור ואני יודעת שגם אם אלך לבקר חברה בשבת לשעה וחצי הוא ימשיך לשמור.. כשההורים שלו ביקרו אותו בשבת כשהייתי בארוחה בשבת כלה של אחותי אז הם שאלו אותו אם הוא ממשיך לשמור גם כשאני לא שם..הוא ענה "אמון זה הבסיס ואם נתתי לה מילה שאשמור אז אני עומד בזה" כמובן שעכשיו מאוד קשה לו העובדה אם יחלל שבת כי התרגל.. אני יכולה להגיד לך שכשהאישה דתייה והבן זוג חילוני אז זה בהרבה יותר קל כי האישה באמת מנתבת את הבית ובונה אותו וגם מגדלת את הילדים. הוא הולך לתפילה בשישי אבל ביום שבת מעדיף שלא והוא לא שם כיפה ביום יום כי הוא מקלל (ועדיף שכך מחשש לחילול ה') מצד ההורים שלו הם מאוד מכבדים ושמים חד פעמי בשולחן שבת. אני לרוב מזמינה ככה שאין הרבה חשש. חגים אני לא עושה אצלהם כי פשוט הם לא חוגגים. אז זה רק אצלי..חוץ משבועות האחרון שעשינו בבית מלון עם ההורים שלו כי ממש רציתי להיות איתם. ימי הולדת הם עושים בשבת אז לא אני ולא בעלי באים.. ועדיין אני לא ממליצה על חיים כאלה.

בעלי עדיין מסרב להיקרא דתי והוא מגדיר את עצמו חילוני (אולי מהפחד מההגדרה או בכלל משהו אחר).. אני לא ממליצה כי לא משנה מה זה עדיין קושי. המנטליות, הצורת חשיבה, ההתנהגות, הגבולות.. ולא משנה מה יגידו את מתחתנת גם עם המשפחה. בעלי היום רואה שיעורי תורה בלי שאדע (הוא פתאום אומר לי את יודעת שלפי ההלכה ככה וככה..) יש לו שאלות של אמונה שקשה לי לענות עליהם כי חונכתי לפי "כי ככה צריך וזהו".. בעלי די שמרן והוא ממש רוצה שהבנות יגדלו בחינוך דתי (הבנים קצת פחות כי הוא גדל בבועה תל אביבית וחושש שהזהות המינית שלהם תתבלבל אבל הוא לא מתווכח) והוא פתאום אומר לי "זה לא צנוע"/"זה מוקצה"/"זה אסור" אני אישית ממליצה להיכנס לקבוצה בפייסבוק "דתילונים" ולראות שם את הקשיים שעולים.. מה שכן, אני משתדלת שבשבת תמיד תהיה חברה וניפגש וגם נצא לטייל. אבל עדיין עולים פחדים שיום אחד יגיד לא באלי יותר. את תמיד עם יד על הדופק ואת זאת שהבית תלוי בה ואם לא את לא תהיה יהדות בבית.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.