אחרי הניתוח הראשון הבנתי שזה מההההההההההה זה לא לענין שבאים לבקר אותי כשאני כואבת, בוכה, בקושי זזה מהמיטה, הרגע הוציאו לי קטטר, לא מסוגלת להתלבש כמעט בעצמי ובקושי מסתדרת עם הנקה, ואין לי דקה לחשוב על חלוק או איפור וזה ממש הזוי "ביקור"

מאז אני  -

1. מודיעה לכולם שאותי לא באים לבקר ותודה רבה (לא תקף לאמא שלי כי אני צריכה אותה ולחמותי כי נו, היא תעלב ממש)

2. לא מסוגלת ללכת לבקר נשים אחרות בבית חולים מפחד שלא נעים להן לומר לי שהן לא רוצות אורחים, רק במקרה שמשהי ממש אומרת לי- תבואי, אז אני באה.

גברים בעיקר שלא יבואו [בבית החלמה דווקא סבבבה בתיאום

אני לאחר לידה רגילה הייתי עייפה מאוד אך גם מלאת התלהבות ואדרנלין והיה לי קשה לנוח.

שמחתי מאוד שחברות שלי באו לבקר! במיוחד שהן היו גם עם תינוקות קטנים ונתנו לי עצות להנקה ולהחלמה. הרגשתי הכי בנוח ובכיף בלי צורך להתייפייף בשבילן.

כשההורים הגיעו עם אחיי הקטנים הם נשארו די הרבה זמן..היו גם גברים והייתי צריכה להניק וכל הסיטואציה כבר העיקה. אז רמזתי לאמא שלי שילכו..

סבתא שלי נורא התלהבה והגיעה לבקר בכל יום של האשפוז (נינה ראשונה שלה)

פשוט לא ככ התייחסתי אליה כי לא היתה לי סבלנות..

אז בגדול אסכם-

-שמחתי מאוד למבקרות קרובות. זה נתן לי שמחה וחיות ותחושת קירבה.

-די העיק לי שהגיעו גברים/ מבקרים שאני לא יכולה להיות לידם איך שנוח לי.

אני חושבת שלא נכון באופן גורף לא לבוא לבקר. וזה תלוי בקירבה שלי אל היולדת ובמצבה לאחר הלידה.

יש יולדות שזה ממש חסד לבוא לבקר אותן וזה מאוד משמח אותן שמישהו טורח ומגיע וגם אפשר לפרוק לו ולדבר.

יש יולדות שזה ממש לא לעניין וגובל בהטרדה אם באים לבקר..

בכל מצב כדאי להתייעץ עם מישהו קרוב ליולדת לשאול אם באמת מתאים.

לא מבינה גם מה הצורך? הרי בחיי היום יום אף אחד לא בא פתאום לבקר אותי אז למה אחרי לידה פתאום זקוקים לאנשים?

הזמן בבית חולים גם ככה טס ואני לחלוטין מעדיפה שכולם יישארו בבית (אחיות שלי לא שמעו לי ובאו לבקר למרות שאמרתי בפירוש לא לבוא)

אחרי הלידה הנוכחית הגעתי לתובנה שלא טוב לי אורחים. וכככה כבר בכל הלידות.

כלומר- נעים לי שבאים, זה נחמד שחשבו עלי, אבל אין לי  כוח...

ב"ה לידות רגילות, עכשיו מס' 3.

סיכמתי עם בעלי שבעז"ה בפעם הבאה הוא יאמר לכולם שאני חלשה מאוד ומי שרוצה לבקר- בשמחה, אבל לא יותר מ-רבע שעה גג חצי שעה.

לרוב כן מודיעים שמגיעים, אבל בהגדרה כללית (נבוא בערב- זה מתפרש בין 7-12) ואם אני בדיוק רוצה לאכול/ להתקלח/ להניק בשקט ובנוחות? וכן, הגיעו גם לבית החלמה.

עיקר הבעיה זה ההורים שלי שהם מגיעים בלי להודיע. כי הם אבא ואמא... וזה לא ממש נוח...

אגב אני עברתי קיסרי.

הרבה עוברות לידה לא פשוטה... העניין שנראה שיש בליבך על מי שמעז לבקר... ברור שיש מי שלא מתאים לה שיבואו לבקר אותה, כמוך. ושזה יותר מלגיטימי. אבל זה דבר חיובי וטוב לבקר יולדת!!! כאילו ההסתכלות שלך על עניין המבקרים מרגיש לי שלילי... שזה בעצם דבר מדהים! זה ממש ביקור חולים...

בעלי כמובן (כמה שיותר ), הילדים - פעם אחת בכל האשפוז, אמא שלי (גם הייתי שמחה להרבה פעמים), אבא שלי ואחיי (פעם אחת), חמי וחמותי (פעם אחת. חמותי אפשר גם יותר). חברות ושאר קרובי משפחה - לא. גם לא שיחות טלפון. מספיקות לי הודעות ברכה...

יוצאת מן הכלל הייתה הלידה הקיסרית שלי, שאז האשפוז היה ארוך יותר וגם התינוקות לא היו איתי כל הזמן (בפגייה) - ואז כן שמחתי בביקורים נרחבים יותר שיתנו לי קצת תעסוקה ושיהיה לי למי לפרוק את הקשיים שלי... אבל גם כאן - רק חברות נעימות ומתחשבות. גברים זרים - ממש לא.

בכל אופן - בכל המקרים: בתיאום מראש!

אורחות - רק כאלה שאני מרגישה איתן בנוח. אבל את מי שנכללת בקבוצה הזאת כן רציתי, בהחלט!

לא אשכח איך גיסתי המקסימה הלכה בשבילי למטבח לברר אם יש אפשרות להביא לי אוכל למיטה ושלא אצטרך לקום, וחזרה עם מגש עמוס בידיים: "אמרו שאי אפשר, אז בכל זאת לקחתי".

אורחות כאלה, אחרי לידה, זו הצלה של ממש ב"ה לא חוויתי קיסרי, אבל אני מניחה שאפילו יותר.

וגם מצדי, לא התביישתי לנצל את האורחות שהגיעו אליי, וגם את ילדיי המקסימים. מאמא שלי ביקשתי להחליף טיטול לזאטוט, מאחד הילדים ביקשתי שימלא בגליון שעל העריסה את פרטי ההאכלות, ילד אחר שלחתי שימלא לי בקבוק מים...

מבחינתי אורחים אחרי לידה זה לא קבלת פנים חגיגית אלא ביקור חולים וסיוע לנזקקת. זה בדיוק השלב בחיים שאני לא מתביישת להיות נזקקת.

מבחינת יולדות אחרות, לצערי ממש לא מסתדר לי להגיע לבקר. בע"ה מקווה שבשלב אחר בחיים זה כן ילך. בבוא היום, ברור לי שזה יהיה (א) רק בתיאום מראש ואישור שמתאים, (ב) התייצבות לצורך טיפול ועזרה ליולדת, בשום פנים ואופן לא ציפייה שהיא תארח אותי, או בכלל תצטרך להיות ייצוגית כלפיי.

ילדתי ביום שישי בחמש בבוקר ובשעה תשע כבר חמי וחמותי הגיעו... זה היה פשוט נורא!!! וזה אחרי שביקשנו מהם מפורשות שלא יבואו ושעדיף שיגיעו לבית כשאשתחרר.  אני עוד לא קמתי מהמיטה מאחרי הלידה ואפילו עוד לא הביאו אליי את התינוקת והם כבר היום שם (והם לא גרים באותה עיר שילדתי בה) לפחות היה להם את הטאקט להשאר רק כמה דקות וזהו... אבל עליי זה השאיר ממש משהו לא נעים.

אמא, אחות, חמות וכמובן בעלי.

כנ''ל בית החלמה.

מי שמתקשר אני מעודדת אותו לבא כשאהיה בבית.

לא יודעת מה יהיה בהמשך, בינתיים אחרי 3 לידות זה עדיין המצב.

כשקיבלתי אורחים בעל כורחי זה היה לא נעים בעליל.

הכי כיף שבת. ניתוק מוחלט.

כמובן - מעדיפה את ההורים שלי ואחיותי היקרות, שאיתן אפשר לדבר חופשי, 

לידה ראשונה -היתה בניתוח קיסרי, חמי וחמותי הגיעו יום אחרי הלידה (בכל אופן נכד ראשון)

וזה היה ממש לא לעניין, עדיין הייתי עם קטטר, ישבתי בכרוסא, והחבאנו בצד כל מיני דברים לא נחמדים...

ואז התינוק בכה, והייתי צריכה להניק, ולא ממש ידעתי איך להניק בצניעות

בקיצור - היה קצת לא נעים, אבל עדיין שמחתי שבאו, כי זה קצת הוציא אותי מהדיכאון על הניתוח, והם גם הביאו הרבה מתנות ופינוקים - והיה תינוק שאפשר לשמוח בו, 

אחיות שלי הגיעו בימים שאחרי - וזה ממש היה מצוין, כבר לא הטראומה של היום הראשון, בלעדיהם הייתי בטח מאד משועממת, בכל אופן חמישה ימים,

לידה שניה - לידה רגילה ב"ה, ילדתי בחמישי, הבית חולים רחוק מהעיר, וחוץ מההורים שלי - אף אחד לא הגיע, אבל זה גם היה בסדר, כי האשפוז היה הרבה יותר קצר.

אני לפני לידה ראשונה שלי ואני ממש לא רוצה שיבקרו אותי. אני בכללי אדם שאוהב מאוד שקט ואני לא אדם שמקבל בקלות שינויים וכל הקטע של לידה ותינוק חדש שמתווסף וההרמונים שמדברים עליהם מעדיפה לעכל את זה לבד. אצל גיסתו של בעלי שילדה לפני חודשיים חמי ברגע ששמע שהיא נכנסת לניתוח קיסרי (הם ביקשו מחמתי לשמור על הילדה) הוא חיכה מחוץ לחדר ניתוח ובכללי כל יום היה בבית חולים.. (ניראלי מוגזם ומעיק) כששמענו שהיא ילדה בעלה ביקש מבעלי לבוא למרות שאישתו הייתה עדיין בחדר התאוששות (ממה ששמעתי ממנה שהייתה לה חויה קשה..) וגם שמעתי שהיא לא יכלה להרים את הילדה במשך שבועיים בגלל תפרים וגם הלכו שבוע אחרי זה שוב לבית חולים בגלל כאבים מהתפרים.. מכל מה ששמעתי ביקשתי מבעלי שאף אחד לא ידע שאני בחדר לידה ולא לספר גם שילדתי רק יום אחרי (אם צריך) כי חמי יכול לקחת את האוטו באותו הרגע ולהגיע.. ולבעלי קשה להגיד לאבא שלו לא לבוא כי יעלב (במיוחד שזה נכד ראשון אחרי שתי נכדות (הם רק שני אחים).

ילדתי בחמישי בצהריים, לידה זוועתית שבכל מקרה לא היה לי אפשרות לקבל אורחים אחריה (נתנו לי לרדת מהמיטה רק בבוקר שלמחרת!).

אז בשבת כשכבר התחלתי טיפ טיפה להתאושש (בעלי היה איתי בשבת), דווקא היתה לי ציפיה שיבואו, אבל לא ממש באו (מבינה אותם, זה קצת הליכה). הפתיעה לטובה חברה רווקה שגרה סמוך לבי"ח שבאה לבקר בשבת בבוקר, כשבעלי היה בתפילה, והיה לי ממש נחמד.

ועוד בונוס (מקווה שלא עושה לעצמי אאוטינג), אחותי שבאה ללדת בשבת, ועברו דרכי

אז אם לסכם- נראה לי שזה תלוי לידה, איך היא הייתה ואיך את מרגישה אחריה (גם ריגשית, לפעמים ההורמונים גורמים לזה שלא בא לראות אף אחד, לפעמים רוצים לראות ולשתף ולחוות ביחד...)

בקיצור צריך משפחה וחברה עם טקט

לידה ראשונה, לידה רגילה.

התינוקת היתה בפגייה, ויכלו להכנס לשם רק ההורים והסבים.

אז לשאר לא היה כל כך עניין לבוא, בלי לראות את התינוקת.

אז באו רק ההורים שלי, וחמי וחמותי.

בסך הכל הרגשתי די בסדר אחרי הלידה, אז בלידות הבאות נראה לי שאני כן אשמח לביקורים.

לגבי לבקר יולדות- אף פעם אני לא הולכת.

(חוץ מבתור ילדה, כשאחים שלי נולדו).

אין לי חברות קרובות שאני אבוא לבקר, ואחיות שלי גרות רחוק...

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

אבל החזקנו הרבה שנים בלי.

הכנסנו בעיקר בגלל תקופות מילואים ארוכות שהגדולים שמרו על הקטנים, אבל לא היו מספיק גדולים כדי לבשל בעצמם אוכל של ממש.

היו פה גם מנות חמות כי הילדים התלהבו. לשמחתי מיצו את זה מהר.

כל עוד מצליחים להחזיק עם אוכל אמיתי זה בוודאי מבורך.

גם אם תחליטו בעתיד  להכניס זה לא מבטל את היתרון בתקופה שלא היה.

אבל חושבת שאם זה עוזר ולא אוכלים באופן רבוע / לעיתים קרובות מידי זה בסדר גמור.

וגם זה קנינו לעצמאות פעם אחרונה וזה עדיין במקפיא .

שניצל תירס יותר מבוקש אצלנו,  גם אני אוהבת.. אבל ממש ממש לא קונים קבוע. קנינו גם בעצמאות וכשנגמר לא קנינו עוד.

מלוואח קניתי בהריון הקודם שלי, לנפילות. ופה זה נגמר

נקניקיות בשריות.

זה אחד הדברים הבודדים שהילדים אוכלים.

דברים אחרים אנחנו לא קונים.

לא יודעת אם יאהבו אצלי.

הרבה פעמים ארוחת צהריים לא כוללת חלבון. כי הילדים לא אוכלים. או שאני מכינה ורק אני אוכלת.

שניצל תירס אוכלים פה כל הזמן.

אפילו ביניים לפעמים כשקצת רעבים.

נקניקיות או שניצלים מוכנים אוכלים פעם בשבוע.

במלחמות יותר.

לפעמים לעמוד להכין אוכל עושה אותי עצבנית.

אותי באופן אישי.

אז אני מעדיפה לתת נקניקיות ולהיות שמחה ורגועה מלטגן שניצלים מההתחלה (המשימה הכי קשה ביקום בערך לדעתי) ולהיות עצבנית פחד.

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

ומרדף בכל מקום אחרי חלבון חלבון חלבון. והתחלתי בעודף משקל אז בכלל.. ודייי לא באלי.

דוחפת בכח לחם "בריא" במקום הלבן בסנדוויץ' לעבודה

וחביתה וכו'

כי צריך כי אומרים כי חייב

כשבעצם.. קיץ. חם לי כללל הזמן

רוצה קר מתוק נקודה.

ואם מבושלת אז פסטה מנחמת לעצבים

(ניסיתי מעדני חלבון ןכאלה.. אמאלה לא יודעת איך כולם גומרים על זה את ההללל ואיזה טעים. דוחה. לא מצאתי משו שהצלחתי לסיים חצי. וגם למה זה כזה ענק כל קוםסא?! חחח);

למשל, סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל חריף. הרבה מיץ לימון מלח שמן זית. בריא ממש וטעים. וסתם ככה כשבא לי אוכל של בחוץ זה יכול לתת איזה תחליף

אולי אם טוסט אז תיקני לפעמים טוסט נקניק? נקניק אמיתי (ולא נקניקיה) זה נראה לי לא נורא, וזה יוסיף לך קצת חלבון.

או אולי לעשות בטוסטר טוסט פתוח עם שמן זית וזעתר מעל, ואז לאכול עם טחינה או עגבניה מעל, במקום טוסט גבנ"צ?

או שווארמה, את בקטע? אפשר או לקנות אמיתית, או לקנות תבלין לשווארמה/לגריל ואז זה מוסיף טעם של מונוסודיום גלוטמט שזה תכלס מה שאת מחפשת

אולי לעשות צ'יפס בתנור מירקות שורש שתפרסי ממש דק, ואז זה כן נותן איזה טיגון ומלח וכו אבל קצת יותר גיוון?

ואם רק לאחרונה את מתחילה לאכול, אז את בטח ממש בחולשה. אז רק אם יש לך או למישהו כוחות להשקיע. אם לא, את עושה את הכי טוב שיש לך :-*
ותשתדלי לקחת את המולטי ויטמין, ואולי אפשר להתייעץ על תוספים נוספים שיעזרו לגוון לגוף את המרכיבים

הכנתי כל יום ארוחת צהריים מושקעת לעבודה, וכשהגיע הזמן לאכול זרקתי הכל לפח וקניתי מנה חמה מהמכולת ליד 😅 ברמה שהבוס שלי שאל אותי למה כל הג'אנק 😂

תרגישי בסדר עם עצמך, העיקר שאת מצליחה לאכול משהו

לאכול עוד דברים.

כרגע תאכלי מה שעושה לך טוב ונותן לך תחושת שובע

בשעה טובה

יש לזוג ונראה לי גם למשפחה

אולי קוראים לזה חברותא

ויש גם בעותניאל אחד ממש כיף

צימרים על ההר

מקסים

יש באש קודש בקתה בכרם, יש בה בריכה שווה ממש...(למרות שזה לא רלוונטי לכם)

אבל הוא באמת יחסית "בעומק"

הנוף מהמם

אפשר לשאול מה יש בו שמאפשר הכנת אוכל (קומקום חשמלי, כיריים... אם יש כלים אז חשוב לוודא שיש הקפדה על כשרותם).

אם אתם צריכים - אז לבדוק שגם יש אפשרות של מיטות נפרדות בשבילכם או מזרן נוסף...

מכיוון שאתם באים עם שלושה ילדים מן הסתם תעדיפו שני חדרים נפרדים, אז תבררו גם על זה.

וכמובן - לקבל המלצות על הניקיון של הצימר... וגם על הבטיחות שלו מבחינת ילדים - חשוב מאוד!

אנחנו היינו פעם אחת בבית ההארחה של הר ברכה. פשוט מאוד-מאוד, אבל לנו זה הספיק.

מעבר לזה היינו עם הילדים רק בצימרים בצפון, אז אין לי המלצה... (ועל אחד מהם אני לא ממליצה🤭)

בהצלחה ותיהנו!

היינו בהר ברכה, מחפשים משהו יותר מפנק

תודה על הנקודות שכתבת!

משהו ששמעתי ששווה, נראה לי ביקב כביר

גם בבת עין יש כמה צימרים טובים 

את צימר נוף שומרון שהוא משפחתי ושמעתי שממש נעים

ובעלת הצימר היא שפית שיכולה לבשל לכם אם רוצים.

איך עושים את זה?

בכללי גם טוב לאכול דברים יבשים, לבדוק מה עושה לך טוב (או לפחות לא בחילות), לעשות הרבה ארוחות קטנות במשך היום, לאכול קרח או דברים קרים.

ג'ינג'ר , b6 (או שילוב של שניהם),

קרקרים/בייגלה(=נשנושים יבשים),

קולה,

בונגסטה/זופרן(=תרופות אם אין ברירה)

ארוחות קטנות

קרח/מאכלים קרים

תפוחים ירוקים/פחיות לימון (=חמוץ)

כל דבר נוסף שעזר לכן אשמח לשמוע, אין לי מושג איך אשרוד חודשיים לפחות ככה עם תינוק בבית ב"ה

אפרסקים/כל פרי שבא לך

ומוסיפה קינמון ודבש

לאט לאט אתאפס על עצמי

ממש תודה עליכן

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לק"י

ילדתי את הילד האחרון בגיל כמעט 37.

וההריון הראשון שלי היה הכי קשה (בגיל 25).

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

זה עיניין של אמונה ושל החיים של כל אחת

פה הפורום הכל זה לחץ סביב הפוריות אבל לא חייב להתייחס בצורה כזו לכל הנושא

אם היא היתה בת 40 התשובה היתה שונה, אבל 36 זה לא מבוגר ובמיוחד שכבר יש לה ילדים

זה קצת מוגזם

בפרט שיש כבר ילדים

אז אולי באמת לא להיות שאננים 5 שנים אבל שנה שנתיים אפשר ברוגע לתת את הזמן

ואם נתקלים בקושי להיכנס להריון יש היום פתרונות ב"ה

זה די מציאות שהפוריות יורדת בשלב הזה. ברור שזה לא יקרה לכולן באותה דקה אבל זה כן צריך להיכנס בשיקולים. אפשר גם לבקש מהרופא פרופיל הורמונלי ולעשות פרטי בדיקת AMH אם רוצים באמת להיות קצת יותר חכמים. 

@קפצתי לבקר 

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי

בכל מקרה אם זה מהיום להיום קשה למצוא...

הכי יעיל לעבור אחת אחת באתר של הקופה ולהסתכל מתי התור הפנוי הקרוב, לפעמים פתאום רואים תור אחד פנוי באותו יום 

ובשעה טובה!

לא מכירה..

מקבלת בקרני שומרון בימי חמישי אחרי צהריים ובעמנואל בימי שלישי (אולי גם בחמישי בבקרים).

אם אין תור פנוי, תתקשרי למרפאה ותבדקי אם יש אפשרות להגיע, לפעמים זה עוזר. 

היה לי איתה חוויה לא טובה

אבל כן מכירה הרבה שמרוצות