זה אפילו מפתיע אם זה לא כך.

בואו ניקח את מר דובדבני הנכבד. אם הוא מתחיל את הבוקר שלו בניקוי כוס קפה מהחליפה שלו, מובן שהוא ינהג בצורה עצבנית וישחזר שוב ושוב את הסלטה שהכוס עשתה באוויר עד שפגשה אותו.
מובן שהוא יעשה תאונה או יקבל דוח. וכך הוא מתעכב.
והצרות ממשיכות, כי הוא מאחר למשרד, ולא סתם מאחר אלה עצבני עד מוות. ואז הוא מתפטר/מפטר את כולם (תלוי מה מקומו בהיררכיה) ואז הוא הולך ומתאבד.

או
שהוא מנקה את הקפה וזורק לסביבה או לעצמו כמה בדיחות טובות.
שם מוזיקה מרגיעה ברכב
מברך בבוקר טוב את השומר והמזכירה
המזכירה מחזירה לו חיוך (ובמקרה שניהם רווקים)
והוא גומר את היום בחתונה.

עכשיו, יקיריי, בואו נבחן יחד. מה גורם להבדל בין שני הימים האפשריים של מר דובדבני הנכבד?

לא.
אתם טועים.
ובכן. אגלה לכם

ההבדל הוא באיך שהוא הגיב לצרה הראשונה שלו. הוא החליט אם להמשיך לקבל צרות בצרורות או פשוט להפוך את היום הזה למאושר בחייו.


אולי אתם חושבים: נו, מר דובדבני יכול לשלוט על הימים שלו. זה לא קשור אלי.

אתם שוב טועים. זה קשור לכל אחד מכם באשר הוא.
אם אתם תלמידים |מתנשא| בינישים, חיילים, בנות שירות, סטונדטים, או אנשים מהשורה וגם אלה שלא.

אז פשוט תעצרו את הקטסטרופה בהתחלה!
ויהיו לכם ימים מושלמים.

(אלה אם כן הכל באמת גרוע ובלי אשמתכם. אז באמת מותר לכם לקלל את כל העולם ולהתאבד.
סתם. נראה לכם??
אתם תמיד מחליטים איך להגיב)

תודה שהחזקתם עד כאן.