יש מערך שיקולים, זה לא מבטל את הבחירה.

את יכולה להחליט לקנות משהו בסופר, את תצטרכי לשלם על זה.

את יכולה לבחור ששווה לך לחטוא, את תצטרכי לשלם גם על זה.

בסופו של דבר הבחירה היא שלך.

והעיקרון הוא שכשיש שיקולים והשלכות, גם אם הבחירה היא לא בין אפשרויות אידיאליות, הבחירה היא עדיין קיימת וחופשית.

את צודקת שיש מקרים של 'אונס' שבהם לאדם אין כמעט בכלל ברירה, כמו למשל שמכריחים אותו לעבור עבירה או שיהרגו אותו, על מקרה כזה באמת אין אחריות על האדם.

המילה "לחטוא" כבר מעידה על מהות המעשה - החטאה, סטייה מן הדרך הנכונה. במידה וזה קורה, התוצאה היא שצריך תיקון על מנת לחזור למקום הנכון.

לכן לא מדובן בעונש אלא בתיקון.

היא כתבה "איך הבחירה החופשית באמת חופשית אם כשאני אחטא יהיה לי עונש?"

א. במשמעות העמוקה היהדות לא מבוססת על המקל והגזר (ע"ע עבודת ה' לשמה),  למרות שהיא משתמשת בה. (בלי להיכנס לדיון האם המקל והגזר אקטואלי)

ב. זה הכי חשוב, בחירה חופשית טוענת שיש לי היכולת לבחור בין מעשה x או y , וגם אם בחרתי בx, יכולתי לבחור y. כלומר הבחירה בx לא היתה מתחייבת שכך יהיה. 

אדם השולל את הבחירה החופשית (קרי: דטרמיניסט) יאמר שהבחירה בx היתה מתחייבת מלכתחילה, והוא לא יכל לבחור בy.

אבל שכר ועונש לא טוען שלא יכלת לבחור y, הוא רק טוען שעל הבחירה בx תהיה השלכות של כאב\עונג.

נ.ב. ושוב, כל זה בלי להיכנס לדיון (הארוך) על הנהגת ה' בעולם, והאם שכר ועונש אקטואלי בימינו כמו שהוא היה קיים (על פי מה שהמקרא מספר) בימי שפוט השופטים.

אנשים לא תמיד בוחרים בטוב למרות שהם יודעים שזה אסור. בדוגמה שהבאת העונש עומד מול העיניים (עקרונית גם שם יש בחירה, אבל כאן זה בחירה לגמרי חופשית גם לפי ההגדרה שלך), ואילו במצוות התורה - לא. מה שגורם לאנשים לבחור ברע.

יש לי משהו שהרבה יותר מפריע לי בבחירה.

ברור לי שהרבה מהפעולות שהאדם עושה נגרמות אך ורק מתכונותיו והדרך בה גדל, הרי זה ודאי שאף אם יש מצוה ללמוד ויש אדם עם הפרעות קשב שלא מסוגל לשבת שנייה ברצף, אין לו בחירה לשבת וללמוד, או למשל בן אדם שגדל וחונך בבית של רוצחים, גם אם יש לו בחירה שלא לרצוח, ודאי שאין לו בחירה אם לדבר לשון הרע וכדו', ואני לא מדבר בכלל על עניין של תינוק שנשבה, כל בן אדם ודאי יש לו דברים שאין לו בהם בחירה.

אז שמעתי כל מיני כאלה (מרדכי נויגרשל לדוג') שאומרים שבאמת כל אחד יש לו את הדרך שלו בעולם לפי איך שחונך ולפי תכונותיו ויש לו נקודת בחירה, אבל זה מפריע לי כי אני פותח את התורה ורואה שיש תריג מצוות, קשה לי להבין את זה שאלוקים לא נתן את האיסורים האלה לכולם וכשהוא אומר שלא לדבר לשון הרע הוא לא מתכוין כאלה שאין להם את האפשרות להתגבר על זה, זה נשמע לי מוזר כי אם יש תורה אחת וכתוב איסורים ויש עליהם עונשים, להגיד לי שעל איסור מסוים אלוקים לא תובע בן אדם מסוים, זה תורה לא רלבנטית.

אני קורא כל מיני פסיכולוגים כפרויד וכאלה שאכן כופרים לחלוטין בבחירה, ומצד שני אני קורא את הספר של ויקטור פרנקל שמוכיח כל הזמן שיש בחירה חופשית וכו' ואני מתחבר כל הזמן יותר לכופרים, פרנקל לא מספיק משכנע, ובאמת שאני רוצה להאמין בבחירה חופשית.

סליחה על ההרצאה הארוכה, אולי יצא קצת מבולבל.  

אצל הבודהיסטים אין בחירה.

יש "קארמה" שזה מצב הדברים כפי שהוא אמור להיות. השתלשלות דטרמיניסטית לפיה העתיד הוא תוצאה צפויה של העבר, או של ההווה.

גם אלוהים, ולא ניכנס כרגע להגדרה של אלוהים אצל הבודהיסטים, אבל היא מאוד דומה לאלוהים היהודי המקורי ול"אב" הנוצרי , מבחינת הבודהיסטים הוא פועל בתוך הקארמה שלו.

אבל, ישנה קארמה שהיא "ברת מזל" , כלומר היא גורמת לאדם להגיע למצב של בחירה, הוא זכה לצאת מהקארמה שלו. היא כמו כיסא מפלט. האנשים האלו הם הנבחרים והם באמת יכולים לשנות את המציאות של כל העולם, כי אין להם קארמה למעשה.

ואז הקארמה של כולם, הבוראים והנבראים, תלויה באנשים האלו. הם יכולים לשנות את הגורל של כולם. 

אם אני מבין נכון אז כל מעשה מושפע ממעשה שבעבר, אבל איך זה מתחיל ואיך קורים הפעולות הראשוניות.

וביהדות זו ודאי גישה כפרנית שיש הבדל בין האנשים, זה ממש להגיד שאין בחירה, וגם הקארמה שהיא "ברת מזל", לא הבנתי, במה זה תלוי, אם האלוקים נמצא, אז או שהוא נותן לך את זה, או שזה לא יכול לקרות אם אין עוד כח. 

היקום ניצחי ומחזורי. שום דבר לא היה ב"התחלה" כי אין התחלה.

הוא הופך להיות,

אם תלך שמאלה אני מבטיח להרוג אותך , אבל האמת היא שהרבה כבר הלכו ולא נהרגו

ולכן הבחירה היא האם להאמין במשהו שהרבה פעמים הוכח כשגוי

ו. נראה לי

בכל אופן זה בעמוד א' בחצי התחתון של הדף

פשוט, אם מקשים אז יש מה לענות

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!