כמה השתניתי מאז אלול שעבר.
אני לא אותה טליה. בכלל. לא באמת היה אכפת לי מאלול פעם. עכשיו פתאום כן.
אוףף.. אני צריכה לבקש סליחה מכל כך הרבה אנשים.
ואני מקווה שה' יסלח לי על כל הדברים שעשיתי וגרמתי לעצמי השנה.
הרעבתי את עצמי. הייתי בדיכאונות. אבא ואמא לא יודעים עליהם כלום.
לא מוצאת לנכון לשתף אותם.
ירדתי בחצי שנה 7 קילו בלי להתאמץ. אני בתת משקל.
הפכתי להיות בחורה מחושבת.
אני עושה שטויות לפעמים. בעצם. כל הזמן. 
חטאתי. הרבה. רוצה לשוב בתשובה שלימה!
כ''כ מתקשה.
השנה הזאת היתה קשה וכואבת.
מאוד!
נהיתי לפסיכולוגית של חברות.
ונותרתי בודדה.
בלי נפש שמקשיבה להרהורי ליבי באמת.
נתתי את כל כולי לנשמות הטהורות שנחבלו.
ניסיתי ממש.
הוצאתי מעצמי כוחות ודברים שאני לא יודעתי עליהם קודם.
הייתי מרגישה נורא ושואלת חברות מה איתן והן היו משתפות. כואבות.
הייתי מעודדת אותן באיזו הוגעה ארוכה שלפעמים התפרסה ל3-4 הודעות (נוקיה)
ומה קיבלתי. כלום. אולי תודה או משהו.
במקרה הטוב.
לעומת זאת כשאנשים אחרים היו שולחים להן הודעות או אומרים להן דברים.
ישר הודעה ארוכה חזרה.
צילום מסך. וכו'.
לפעמים אני כל כך מקנאה.
ומתחרטת. כי אני יודעת בפנים. שאני עושה הכל ולא בשביל לקבל תמורה.
אבל זה קשה.
אני יודעת שהכבוד הקנאה והתאווה מוציאים את האדם מן העולם.
אז אני בחוץ. כבר מזמן.
נותרתי לבד.
חיפשתי לעצמי מישהי לבכות לה.
חברותי הנשמות קצת התעוררו אלי.
אבל מעט.
לא חשפתי בפניהן כלום.
לא סיפרתי להן מה אני חוויתי במקביל.
זאת גם הסיבה שהגעתי לפה.
שמישהו יקשיב לי.
איזה רדוד.
נואשות.
ועכשיו אני רוצה לשוב בתשובה שלימה.
קשה לי! טאטע!
רוצה להסיר את כל המחשבות של מה היה קורה אם.
לשכוח מהכל.
להודות על הטוב. בלי להסתכל על הרע.
לחיות.
חודש אלול.
זמן לחשבון נפש.
איפה אני ואיפה אלול??
רחוקים..
אבא אוהב אותנו ונותן לנו שפע הזדמנויות לחזור אליו.
אבא אני רחוקה. רוצה לחזור. רוצה להרגיש את החיבוק שלך.
רוצה טוב.
רוצה שיהיה לך בית!
שלימות.
