"לפעמים נופל האדם מאד ונתרחק מהשם יתברך על ידי האמת, כי יודע באמת שפגם וקילקל מאד, וגם עתה הוא כמו שהוא, ועל כן מתייאש בעצמו לגמרי, אבל באמת צריכין להתרחק מהאמת כזה וכו'."
(משיבת נפש, אות סז)
נכון, זו האמת. האמת היא שאני רחוקה. רחוקה מאד.
חוטאת. מתנהגת לא יפה ולא טוב. גורמת לעצמי להתרחק עוד ועוד, מהשם יתברך ומעצמי.
אבל יש אמת, יותר גדולה, יותר גבוהה, והכי אמתית שיש.
האמת היא שזו לא אני שמתנהגת כך. זה כל כך לא אני, זה לא קשור אליי. לא מתאים לי להתנהג כך.
כי האני האמתי, הוא טהור. אני זו הנשמה שלי. והנשמה היא טהורה. תמיד. והיא רוצה. תמיד.
והאמת היא שהשם יתברך נמצא בכל מקום ומצב. ובכל מצב אפשר להתקרב אליו. "כי מלא כל הארץ כבודו". "אם אסק שמיים- שם אתה, ואציעה שאול- הנך".
ואני צריכה להגיד לעצמי- הי, תתאפסי על עצמך.
את בת של מלך! איך את מרשה לעצמך ככה להתייאש? איך? איך יש לך זכות להגיד שיש ייאוש, אם השם יתברך, שהוא ברא אותך, והוא מבין באמת ואת לא מבינה כלום, אומר שאין ייאוש בעולם כלל? הוא נמצא בכל מקום. בכל מצב. גם בשאול תחתיות אפשר למצוא אותו.
אז כן, את יכולה. את יכולה להתקרב, את יכולה לחזור בתשובה שלימה. את יכולה להידבק בו יתברך.
את יכולה לשוב. לשוב אל עצמך. לשוב אליו. אל שורש הכל. אל האינסוף יתברך.
את יכולה. אתה יכול. כולם יכולים.
ואם באמת תרצו, השם יתברך יעזור לכם. "הבא ליטהר מסייעין בידו". ברצון רוחני, בוודאות.
מי שרוצה, רצון אמתי, חזק, השם יתברך יהיה בעזרו. יעזור לו ויעלה אותו אפילו משאול תחתיות ממש.
איך יש לנו אומץ וזכות לומר אחרת? איזה קטנים אנחנו, לא מבינים כלום.
והשם יתברך, הוא האינסוף. והוא קורא לנו. הוא קורא לנו לשוב אליו, ואל עצמנו. אל שורש הנשמות הטהורות שלנו.
חודש אלול. המלך בשדה.
לא רק שאנחנו הבנים של המלך, עכשיו הוא גם בשדה, פה, קרוב. איתנו.
איך אפשר שלא לראות את זה? איך אפשר שלא לנצל את זה? המלך קורא לנו, מבקש ממנו לבוא אליו, איך אנחנו לא רצים על ההזדמנות?
"תעיתי כשה אובד, בקש עבדך"- תעינו בדרך. הלכנו לאיבוד, רחוק. איבדנו את הצפון.
אבל השם יתברך לא מתייאש מאיתנו. הוא מבקש אותנו. מבקש ממנו שנחזור. אנחנו, העבדים, הוא רוצה אותנו. רוצה שנשוב אליו.
"בראשית"- מפרש רש"י: בשביל ראשית.
רבנו אומר- דייקא בשביל בחינת ראשית. בשבילנו, בשביל שכל יום נתחיל מחדש בעבודת השם. נתחיל מהראשית. כאילו היום נולדנו, כאילו לא חטאנו מעולם.
רבנו אומר שהשכחה היא יתרון, לשכוח מהעבר פירושו לאפשר לעצמי באמת להתחיל מחדש. לחזור אליי, לנשמה הטהורה שלי, ולשוב באמת אל השם יתברך.
בחודש אלול אנו מעוררים מחדש את הרצון, את הכיסופים והאהבה שלנו להשם יתברך. כי זה נמצא אצלנו, בתוכנו, רק צריך לעורר את זה מחדש.
וכן, אין שום ייאוש בעולם. את תצליחי, ואתה תצליח, וכולנו נצליח לשוב בתשובה שלימה, לשוב אליו ואל עצמנו, בעזרת השם יתברך.
שנזכה להאמין בזה באמת, שנזכה לזכור תמיד שאנו בני מלכים, שהשם יתברך אוהב אותנו תמיד ורוצה בנו, ושנזכה כולנו לשוב בתשובה שלימה ולהיכתב בספר הצדיקים לחיים טובים ארוכים ולשלום
!!!
אמן ואמן!
