כלום

החלטות קשות - צעירים מעל עשרים

(ביום שישי מישהו ביקש קישור)

גם טרולים הם אנשים, בסופו של דבר.

שבוע טוב!! - חכם הרזים

מדהים

dispatcherTimer.Interval = new TimeSpan(0, 0, 5);

שבוע טוב!! - חכם הרזים

הבלון שלך אגב, שורד עדיין ברום התקרה.

ואתמול הצטרף אליו חבר צעיר ורענן.

עכשיו הוא מרגיש חייב להמשיך להחזיק מעמד, ולו רק בשביל להוכיח כי קמטים דוקא מעידים על כח השרדות!

וואו! זה מיום חמישי שעבר..  

"ביסוד הכול צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה, ועוצם השלווה, ושמחת עוז, שצריכה להיות מתלבשת הנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו, ולכוון עם זה לבאר איך שמחת-אמת זאת ונועם-זיו-קודש זה איננו מפר יראה, חלילה, ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה. אדרבה, עוד הוא מרבה את הכוח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית, ועם זאת הגדולה העליונה של בהירות חסד אור קדמון ממלאת את כל חדרי הנשמה ביטחה עצומה..."

                                                                                                              (אגרות הראי"ה, אגרת שעח)

Schwartz/Reisman centre

דומה שאין לך מנהג שעם כל עתיקותו "זכה" לביקורת רבה- כמנהג הכפרות, ועדיין לא פסק מלהתקיים. המנהג כנראה בבלי במקורו נזכר כבר בתשו' למר ששנא גאון (שמו המלא: "משרשיא בר תחליפא" נפטר ב689 ומשם לגאונים נוספים כר' משה גאון ורב האי) והגאון מתאר בפירוט את אופן הביצוע: מניח התרנגול על ראש המתכפר ואומר זה תחת זה וזה חילוף זה ומצטט פסוקים...ועושה כסדר הזה ז' פעמים ואח"כ אומר זה יצא למיתה תחת זה, תכנס אתה פלוני בן פלוני לחיים ולא תמות ועושה כסדר הזה ג' פעמים וסומך ידו עליו ושוחטו לאלתר, תבנית תכף לסמיכה שחיטה. ובאר הגאון ששמענו מחכמים ראשונים שאע"פ שיש מי שעושה תמורה בבהמה שדמיה יקרים, ועיקר מבעלי קרנות- דמות אילו של יצחק- הרי שתרנגול מובחר ביותר שנקרא "גבר" ויבוא גבר ויכפר על גבר. "ואת בשר העוף משלחין למי שאין נכון לו שנאמר "וצדקה תציל ממות" (כלבו).

רבים הזכירו מנהג זה כנוהג פשוט ומקובל וכך בס' האורה מדבי רש"י ובאבודרהם ובטור. וכבר מצא לו הגר"א מקור תלמודי בדברי רש"י לעציץ נקוב הנקרא בתלמוד שבת פא,ב פרפיסא שכ"כ רש"י שם: ובפירוש הגאונים מצאתי, שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאים אותם עפר וזבל בהמה. ובעשרים או חמישה עשר יום לפני ר"ה כל אחד ואחד עושים לשם כל קטן וקטנה שבבית וזורעים לתוכו פול המצרי או קטנית וקוראים לו "פרפיסא" וצומח, ובערב ר"ה נוטל כל אחד את שלו ומחזירו סביבות ראשו שבע פעמים ואומר: זה תחתי וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר". וגם מהר"י קאפח בהליכות תימן עמ' 33 הביא מקור זה להראות עתיקותו שלמנהג שלפנים עשו כן בעציצים קודם שנהגו בבע"ח, אף כי לא נהגו בו בתימן. לצדו התפתח מנהג בני ריינוס(גרמניה) לתת מעות לעני שכן העני התלונן "זה השליך עוונתיו על תרנגול זה ונבזה אני לו ששלחו אלי?!"(ס' מהרי"ל) גם האר"י הוסיף פרטי הלכה למנהג והבן איש חי תיאר שלמעלה משלשים שוחטים משוטטים בבגדד כל הלילה ועדיין אינם מספיקים לגמור מלאכתם. 
ופלא שעל מנהג כה רווח בספרות הראשונים כתב מרן השו"ע כמופיע בדפוס ראשון בכותר לסימן תרה: "מנהג הכפרות בערב יום הכפורים- מנהג שטות הוא" ואין פלא מדוע השמיטו המדפיסים כותרת זו במהדורות הבאות לשו"ע. מכ"מ בגוף ההלכות כתב מרן ש"יש למנוע המנהג".

לעומתו כתב הרמ"א "ואין לשנות- כי מנהג ותיקין הוא" ואף הוסיף פרטים רבים כהנוהג לזרוק בני המעיים על הגג או בחצר, לסמל ההתרחקות מן הגזל, שכן בני המעיים הראשונים ליהנות מהגזל. מדוע התנגד מרן? שכן הרשב"א ביטל מנהג זה בברצלונה: "וחותכים ראשו ותולים הראש בנוצתו בפתח הבית עם שומים. והבלים הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורי ודחקתי על זה הרבה. ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה ומכיוצא באלו בעירנו מאומה" ושם בהמשך כתב שמכ"מ אין חשש לקרבן חוץ בזה (ודלא כט"ז שכתב שלא לסמוך על העוף כי אם בפסח אסרו לומר" זה בשר הפסח" כ"ש כאן) עוד הביא בב"י: "וכתוב בארחות חיים שהרמב"ן אוסרו משום דרכי האמורי"(ומקור נוסף לדעת הרמב"ן אין לנו)

ביקורת זו קשה לאור האשרור הברור למנהג זה ע"י גדולי הראשונים, ובצדק העירו שנוהגים מוזרים ומקומיים שנסרכו למנהג הכפרות גרמו לרשב"א להתבטא כך.
ואע"פ שזהו מנהג פשוט בכל ערי מרוקו קרא ר' יוסף משאש בסגנונו הקולח כדרכו (מים חיים א, רנד) לבטל המנהג במקומו שכן: 
א. כמעט ואין סיפק ביד השוחטים לשחוט כראוי ללא חשש נבלה, מחמת הדרישה המרובה והדוחק העצום 
ב. בעבר היו נותנים הכפרות לעניים והיום הבעלים אוכלים את התרנגול וזה חוכא. 
ג. בגין המנהג מחיר התרנגולים עולה פלאים ופעמים שהעניים צורכים תרנגולים שבורים שהן טריפה. 
ד. כבר לא מכוונים בשעת השחיטה: "וכמה הדיוטות חושבים בדמיונם הכוזב שנשאו התרנגולים עליהם את כל עונותם ואינם צריכים עוד לא תשובה ולא הכנעה. גם ממלאים בטנם מבשרם, א"כ עיקר טעמו של המנהג אבד מן העולם ולא נשאר כ"א הקליפה.."
ה. עמא דארעא קונים התרנגולים גם בשבתות ומחללים שבת בפרהסיה.

לעומתו הרב עובדיה ביחווה דעת ב,עא ובילקו"י צדד במנהג והוסיף ש"רבים נדחקים ומצטופפים אצלם לשחוט כפרותיהם, והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם- רבו התקלות והמכשולות בשחיטת העופות ולכן כתב עצות למנוע פגימת הסכין וחשש שחיטת נבלות. ושמשום כך יש להקדים השחיטה בכמה ימים וכפי שהעירו אחרונים ביניהם המ"ב וערוה"ש. 
וכתב שם שהעיקר שהמנהג יעורר האדם לחזור בתשובה כדברי מהרי"ו תלמיד המהרי"ל: "שיחשוב בלבו שכל מה שנעשה בעוף שהוא דוגמת ארבע מיתות בי"ד- היה ראוי לעשות בו, כי בעת שהשוחט אוחז הסימנים בצואר העוף הוא דוגמת חנק, וכששוחטו- הוא הרג, וכשמשליכו וחובטו בקרקע- הוא סקילה, ומהבהבו באור- הוא מעין שריפה".

הרב א' זיני כתב בחריפות נגד המזלזלים במנהג ותיקין זה ממחוזות האקדמיה ושאדרבה החכמים הראשונים בחרו בתרנגול שאינו ראוי להקרבה דווקא בגלל הדמיון הרב- החיובי והרצוי- בין מנהג הכפרות לעולם הקרבנות להזכיר לנו הקרבן המכפר. כאמור בני תימן לא נהגו במנהג הכפרות גם השת"ז השמיט הגהת הרמ"א, וכ"כ בסערת תימן עמ' קכא שבכל גלילות תימן לא נשמע כן. ובעריכת השולחן העיר נכדו ר"ש קרח שמרן קראו "שטות" בלבד משום שההמוניים ראו בו כפרה- "ואם שבים בלב שלם א"צ לטובותיו של תורנגול ואם ביד עוד דבק מאום- גם תורנגול לא יציל".

ידועה ביקורתו של ר"ח דוד הלוי: "שהשחיטה בערב יוה"כ היא רבה ועצומה ואוכלים ממנה עד חג הסוכות..ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים ללא כל צורך (לדעתו בכל שחיטה יש צער בע"ח רק שהתורה התירתו) ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים(עשה לך רב ג,כ) והליץ למי שחפץ לקיים המנהג לעשות פדיון על הראש במעות כדברי החיי אדם, וכבר הקשו על דבריו. 
אלא שאולי במציאות הנוכחית שלא נשחט העוף ולא ניתן לעניים והוא כחוש וחלוש דחוס בכלוב במעט מזון שעות רבות יש לשקול העניין מחדש.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.