אני חייבת ללכת. כאילו עוד 40 דק'.
אני לא רוצה. אני יודעת שזה טוב. אבל אין לי כח לזה.
ואני עדיין עייפה.
ולא אכלתי היום כלום. גרוע בריבוע. אני חייבת. פףף. נראה מה נאכל.
אני רק רוצה שיהיה טוב.
אולי נלמד משיבת נפש. אבל זה לא ראוי ללמוד במצב כזה.
נשמע שירים. זה יהיה טוב.
ואני צריכה לנסוע לכותלל. דחוף. אולי מחר? אולי אני אסע לכותל ולעיר.
ואני צריכה להמשיך את המכתב. אין לי איך לנסח את זה. כל מילה שם יותר כואבת מהשנייה.
ואני צריכה לעוף מפה כבר.
טוב. נלך לאכול משהו. נתארגן ונצא. איך שאין לי כח לזה.
אבא. תהיה אתי.
