אבא שלי מעיר אותי
רוצה טרמפ?
כן בטח למה לא, קמים מהר, מתלבשים.
ברור ששוכחים את החולה של נוער המקדש שהייתי צריכה להביא למישהי.
דף ניקים.
כותל.
הולכים לעזור לה עם כל הכיבוד. ~זה באמת היה כבד~
שוב רקלה. יורדים לבדוק האם יש קו 38 מתישהו.
הוא נכנס לתחנה. אנחנו מחליטות שאין לנו כח ליכול והולכות ברגל.
מניחות את הכיבוד. מנסות לעצב שלט. המחשב נתקע. סוף סוף משחררים אותו. יש בעיה בוורד. מתייאשות. שהבנים ידאגו לזה.
יורדים לכותל. פוגשים את @לעשות רצונך! ו @אש קודש. מתישהו @לומדת ללכת מחליטה להצטרף.
מתחילים סיבוש. חצי סיבוש. שער האריות סגור. אז נעשה חצי וחזור. מילא. הולכים הולכים עוצרים. עולים לבית הצלם. וואו. נוף מדהים. ועצוב באותה מידה (ובאמת יפה שם). השער החשוך. צריך לחזור.
כיכר בתי מחסה. שכחנו את הכוסות בכותל. והמים של הרובע חוזרים. מתחילים שיחה - אה לא. עוברים מקום. מתנחלים בגן גיתית ומתחילים.
הולכים למכון.הרב אריאל. געוןלד. אין שהוא שואל אותי שאלה אני לא מצליחה לענות. כמה זמן? אה. שבע דקות? כמה בנות? עשר? משהו בסגנון. מתחילים לסדר את הלשכה. הרב אריאל אומר שפשוט נשתמש בחדר שבכניסה. גם עובד.
שני בנים? שלושה?
מתקשרת לאש קודש. מנתקת לה בפרצוף אחרי שתי שניות. מתנצלת. שמעתי כל מה שהייתי צריכה והרב אריאל בדיוק שאל אותי משהו. ~מתי אתן מגיעות ~
וואי. הרב אריאל מדהים בלהעביר שיחות מוסר. באמת. היה מדהים בטירוף. יציאה. דיבור על הפעילות. כל שניה קטעתי את מי שניסתה לדבר. מסכנה.
יש חולצחת חדשות! כחולות! ממש יפות. כל השלושת רבעי נגמרות.
שהבנים יחזירו את הציוד לישיבה. לא באים להחזיר, ומישהי מסוימת לא מרשה לי להחזיר בעצמי. אז קמנו והלכנו ארבע בנות לעבר המבצר המסוכן, הידוע גם בתור החלק שמחוץ לכניסה של הישיבה.
בום. רצים רצים רצים אל כל השוק. עפים לרכבת. יורדים.פוגשים את @לעשות ו@לומדת. שוב. איכשהו. מוסרים ד"ש ועפים הביתה.

מי את?

אמרתי לך שהן חשודות כניקיות

רק מי זה "נזכרנו"?

אה רגע, אחרי שהלכתי?