הגאון בעל ספר קצות החושן ז"ל שאל את פי הרב בוצינא קדישא מוה"ר צבי מזידיטשוב ז"ל, מה יום מיומיים? שמיום שנתגלה הבעש"ט ז"ל רבו המחזיקים בו, והלא הבעש"ט ז"ל גם הוא התחקה על שרשי ויסודי דברי האר"י ז"ל, ולא מצאנו כזאת אחרי האר"י ז"ל עצמו שתהיה כת מיוחדת הדבקה בו, ומה זה חידש הבעש"ט בשורש החסידות הזה עד שהמשיך אחריו עדה גדולה וכתות כתות בכל עיר ועיר?

והשיב לו הרב הקדוש מוהר"צ ז"ל בדרך משל נחמד ונעים, היות שפעם אחת הוצרכו בני מדינה אחת לבחור להם מלך, והנה נשמע להם קול ממרחקים ששם במדינה רחוק מאוד יש שם אדם אחד נפלא ונעלה בנוי ובקומה ובחכמה יפה עניים וטוב רואי קווצותיו תלתלים ושער רישיה כעמר נקי עד שהוא מושלם מאוד בכל המעלות ואין כמוהו ראוי למלוכה זולתו, אך לפי גודל המרחק שבינם לבינו לא היה אפשר להם כלל להשיג פרטי מעלותיו כל מעלה ומעלה שיש לו מה הוא, אעפ"י שבדרך כלל שמעו שהוא דגול מרבבה מצויין במעלות נפלאות, ורבים לא ידעו ולא הבינו שורש דבר. עד שבא לפניהם איש אחד שהיה שם במקום ההוא וראהו בעיניו, וזה היה יכול לתאר לפניהם כל פרט ופרט בפני עצמו, ולכן נכנסו דבריו בליבות קצת בני אדם שהיו מבינים דבריו, אבל מרבית העם שאינם ביכולת להבין הכל עפ"י שמועה בלבדה לא יכלו להבין הדבר עדיין. עד אשר הפליא חכם אחד לעשות להביאו ולהציגו לעין כל ולהראותו לפני כל הרוצה לראותו ולהסתכל בו, וע"י זה נהרו אליו רבים וכן שלמים, ודבקה נפשם באהבתו וישימו כתר מלכות בראשו, כי ראו מעצמם והבינו בשכלם כי רק אליו יאתה המלוכה.

והנמשל מובן, כי הנה רשב"י וחבריו היו הראשונים אשר פרסמו וגילו בספר הזוהר הקדוש ובפרט בשני האידרות קדושות מעט מסוג ה' ליראיו והעלימו דבריהם מאוד מאוד, עד אשר נתגלה עולם התיקון דור רבינו האר"י ז"ל, הוא בא לפרסם ולספר את אשר העלימו רשב"י וחבריו ז"ל, אך כל דבריו הקדושים של האר"י ז"ל הם בעניני האורות העליונים ובעולמות עליונים ולא רבים יחכמו.
עד אשר קם אדוננו מורנו ורבינו רבן של כל בני הגולה הקדוש איש אלוהים הבעש"ט זכותו יגן עלינו, הוא גילה את האלוהות גם בעולם השפל התחתון הזה, בכל פרט ופרט, ובפרט באדם התחתון, שאין בו שום דבר, לא שום אבר ולא שום תנועה, מה שלא יהיה לכח אלוהיי הטמור ונעלם וגנוז בו, וכן בכל הדברים הנמצאים בעולם, ולית אתר פנוי מיניה, וגדול כח הצדיקים שמדמין צורה ליוצרה כביכול, שאין שום תנועה ודיבור מה שאין בו יחודים נוראים ונפלאים, וכל אדם נברא בארץ התחתון לגדולות ונפלאות לעשות בתחתון ולרמוז בעליון, והורה לנו איך לקשר את עצמו בדבקות ה' יתברך ברוך הוא בכל הפעולות, ואפילו בשיחות בטלות על דרך שדרשו "ועלהו לא יבול זהו שיחת חולין של ת"ח", ובזה הביא לנו את המלך לעינינו המלך מלכי המלכים הקב"ה.

ועוד משהו קטן-
הנשמה אמרה להרב, שמה שזכה שנתגלו אליו הדברים העליונים, לא מפני שלמד הרבה בש"ס ובפוסקים הרבה, רק משום תפילה שהיה מתפלל תמיד בכוונה גדולה, ומשם זכה למעלה עליונה.

עמל ויגיעה עמוקה בתורה, אפשר לזכות לגילויים חדשים בתורה ולבחינה של 'תורה חדשה'.

כמעט כל תורה שמיוחסת לבעש"ט, יש לו כבר מקורות קדומים בקבלה. אני חושב שעיקר החידוש שלו זה הפופוליזם של הרעיונות ה'אלו.
אם הוא צדק בפרסום דברים אלו או לא, זו שאלה אחרת.

ו"מעלה עליונה" זה לא רק חידושים בתורה.


(נזכרתי באימרה חסידית על "חסידים ראשונים.."
אנחנו חושבים שהם היו צדיקים שהם התכוננו שעה לפני התפילה, ר' צדוק אומר שהם היו כ"כ צדיקים שהספיקה להם שעה של הכנה בשביל להתפלל כראוי, אנחנו צריכים הרבה יותר..)

"בחסידים יותר עליונים, שהתורה מתגדלת ומתאדרת אצלם ע"י הופעת השגות הקודש ממעט הכמות לנחלים גדולים ואיתנים, ומשיגים אורה של תורה גם על ידי התפלה וההתבוננות שבה, ושקודם ושאחר לה, שהם הם גופי תורה ונשמתה של תורה", אז אני מסכים, אבל משמע מהרב זצ"ל שזה רק בארץ ישראל.

והבעש"ט יכול גם לחלוק על הרב זצ"ל

גם בחו"ל.

חסיד לא נוצר מהנהגות, פרישות וכד' אלא לאחר שנים רבות של עמל בתורה.
אגב מעניין לראות וללמוד על "הסטטוסים" השונים בשס- חסיד, צדיק, חכם וכו'
כשרוצים את תפילת החסיד לחולה או ישועה שונה באים לביתו, הם לא היו בבית המדרש בדרך כלל כנראה.

כמו שנצחון לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה, הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו, ככה ממש בנצחון היצר, אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות, הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות, הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם.
ומה שכתוב (משלי יד כג): "בכל עצב יהיה מותר", פירוש, שיהיה איזה יתרון ומעלה מזה - הנה, אדרבה, מלשון זה משמע, שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה, רק שיגיע ויבא ממנו איזה יתרון. והיינו השמחה האמיתית בה' אלהיו, הבאה אחר העצב האמיתי לעתים מזומנים על עונותיו במר נפשו ולב נשבר, שעל-ידי זה נשברה רוח הטומאה וסטרא-אחרא ומחיצה של ברזל המפסקת בינו לאביו שבשמים.
(תניא פרק כו)

.. וכמו כן האדם בקומו משינתו, שהוא נעשה כמו בריה חדשה כמו שאמר הכתוב "חדשים לבקרים", אם ידבר תחילה דבריו דברי הרשות, ופשיטא דברים אשר לא כן,
*אף אם יתפלל ויעסוק בתורה אח"כ, הכל מסתעפין ונמשכין אחר הדיבור הראשון* כי כמו..