לא ציינתי שלאימי יש גם רקע פלילי ומלבד זה שיש לה אישיות סוחטת היא הונתה אנשים  מאבא שלי היא גנבה את כל רכושו ובאמת שאין לי שמץ מה המוח החולני שלה מסוגל לעשות. לכן הניתוק מהילדים. גם את הילדה של אחי היא ניסתה וגם קצת הצליחה להמריד נגדו. לא רוצה להגיע לשם. אני באמת מפחדת ממנה.

היא הגיעה פעם בשבועיים? זה יפה מאוד ודי הרבה יחסית למישהי שקשה לך להתמודד איתה.

האם אי אפשר שלא יהיה בכלל נתק מול הילדים אלא רק ביקורים הרבה יותר רחוקים?

באופן כללי, קשה לי מאוד לחשוב על ניתוק מאמא, לא עברתי את מה שאת עוברת בכלל, ואני יודעת שלפעמים יש צורך להתנתק כי את מרגישה שהיא שואבת אותך למקומות מאוד לא טובים, אבל אני לא בטוחה שההחלטיות הזו להתנתק ממנה לגמרי תהיה טובה לך ולילדים. ואיפה בעלך בעניין זו גם שאלה..

אפשר להתנתק לחודש-חודשיים אולי אפילו מעט יותר, כדי להעביר מסר מסויים של גבול ברור ושינוי חוקים, ולאחר מכן להתראות לעיתים הרבה יותר רחוקות, פעמים בודדות בשנה.

סה"כ אם יש לה הפרעת אישיות, זה אומר שהיא מאוד מסכנה בתוכה. לא מרגישה טוב עם עצמה אף פעם ויוצרת הרס וחורבן מסביבה. כל קשר מינימלי שאפשר ליצור איתה - זו מצווה עצומה. כמובן, שלא על ידי להרוס אחרים, אלא על ידי שינוי חוקים ובניית מנגנון סביב עצמך שיעזור לך להתנהל ולילדים להתנהל מולה בלי שאתם תפגעו.

תחשבי על זה טוב האם את סופית עם ההחלטה שלך או האם אפשר לבנות איזושהי התנהלות מולה שלא תגרום לך לאבד את אמא/סבתא לגמרי.

אם את חושבת שאין ברירה וזו ממש הצלת נפשות - אפשר להסביר לילדים שסבתא לא מגיעה יותר כי היא לא חשה בטוב או משהו כזה. ילדים הם די מקבלים. 

שיהיה הרבה הצלחה!

אבל ראיתי שהיא מנצלת כל פירצה קטנה כדי להרע. מה גם שהיא מגיעה ואני שמה גבולות והיא נפגעת מזה ועוד יותר מתחרפנת... ניסיתי ככ הרבה פעמים. בעלי טוען שהיא צריכה להיות במוסד סגור. 

(ואני באמת ממליצה לך להתייעץ, אם את בכיוון)

והוא אמר שלסבתא אין השפעה טובה עליהם ועליכם ולכן, עם כל הצער והכאב, אתם נאלצים לא להפגש איתה יותר.

את זה, אני הייתי אומרת לגדולים יותר שמבינים ולא יקבלו תשובה כמו "היא לא מרגישה טוב"

השאלה היא גם מה סוג הקשר ועד כמה הם אוהבים אותה.

מוסד סגור וגם מוסד פתוח זה מקום נורא לאנשים כאלה (מנסיון שלי עם חברה שלי שהייתה מאושפזת, אולי אני מכלילה קצת), לרוב לא סובלים אותם שם כי גם שם הם מבצעים מניפולציות ומשגעים את כולם. ומצד שני, הם "נדבקים" בכל מני מחלות של אחרים. כשאתה נמצא במוסד סגור, אתה משתגע עוד יותר מעצם החברה הלא בריאה שיש שם. לא מאחלת את זה לאף אחד מהשונאים הכי גדולים שלי (אין לי, אבל זה סתם ביטוי..)

אצל חברה שלי, היא ממש בצעה עלינו מניפולציות, שאבה אותי אליה מאוד, זמן, כסף, אהבה. עד שהיא נסתה להתאבד אצלינו בבית, השפיעה לא טוב על הילדה שלי, ובעלי עשה לזה סוף. מאז - הוא פשוט לא הסכים שתבוא הביתה, אני הלכתי לבקר אותה לפעמים, אבל רק כשהיה לי מתאים.והיתה גם תקופה של נתק. ומאז - אני מדברת איתה כמה פעמים בשנה, פעם בשנה בערך, אולי קצת יותר, גם נפגשת איתה, אבל הקשרים הרבה יותר רחוקים. והיא יודעת, שאם היא תגזים, אני אתנתק שוב. אז היא יודעת לא להגזים. הם לא טפשים. לרוב מטפסים על מי שניתן איכשהו לטפס...

ושוב, יש הבדל עצום בין ביקור פעם בשבועיים (שלדעתי זה המון) לבין להתראות 3 פעמים בשנה (נגיד באיזור החגים, או שלפני, אם קשה בחגים עצמם) נהיה קשר אחר - פחות תלותי ופחות משמעותי לילדים. ומצד שני, הם לא מאבדים את סבתא לגמרי. אבל זה כבר תלוי לגמרי בכם, ביכולות הנפשיות ובשיקולים מסביב.

אני חושבת שהייתי מנתקת או מדללת קשר באיזהשהיא דרך.

כמובן בדרך ארץ וכבוד.

אבל כל עוד את חושבת שזה ייפגע בך או במשפחתך, אסור להתעלם מזה.

אולי באמת תתייעצי.

לגבי מה לומר לילדים, אני לא חושבת שצריך לפרט להם.. גם לא לומר שאת לא רוצה שהם יפגשו

כי הם קטנים מידי כדי להבין מה זה אומר וזה סתם יכול להביא לדמיונות שליליים עליה או על עצמם 

להסביר שהיא לא יכולה לבוא וזהו, עם הזמן הם יתרגלו..

אימא עם הפרעת אישיות גבולית,

גם אנחנו חשבנו שאנחנו היחידים בעולם-עד שגלינו שיש עוד...

למעשה פתרון מושלם לא מצאתי...

אבל השאיפה שלי היא-

לשמור אתה על קשר מינימלי-

ולהיזהר מאוד לא לבטוח בה ולתת אמון אפילו בקצת...

וכללית לפתוח את הלב במידה ובמשורה [שאלו  דברים מאוד קשים].

ולהיות ערני מתי התקשורת  נהפכת למזיקה [שוב מאוד קשה...]

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....