.אור נכנס דרך התריסים המאובקים של בית הקריסטל.
אור תמיד אהבה לשוטט שם.
ולשיר לעצמה בלי שאף אחד ידע
כולם במושב חשבו שהם מכירים אותה.
אור ביטון.
הבת של
,אחות של,
נכדה של,
לומדת אצל
אבל אף אחד לא ידע מה מסתרר לה בתוך הלב.
---
מאז ומתמיד אור פחדה לפתוח את הלב בפני אנשים
היא פחדה שיזרקו לה אותו על הרצפה
ואז הוא יתנפץ
ישבר.
והיא תשאר לבד,ותאסוף את השאריות מהרצפה
תנסה להדביק מחדש,לאחות את השברים.
משתדלת לא לאבד חלק מהחלקיקים הקטנים על משטח ההחלקה של החיים.
---
אף אחד לא ניסה להכיר את אור יותר מדי.
בעצם יש כאלו שניסו,אבל זה נשאר בגדר נסיון.
היא לא נתנה יותר מדי חומר למחשבה.
היא תמיד הרגישה שונה
שונה בבית
בכיתה
או סתם,כשהיא הסתובבה ברחוב
---
אנשים אהבו את אור.
או שאולי הם אהבו את הרגעים איתה.
אולי הם אהבו את העובדה שהיא יודעת להקשיב.
ולהכיל
ולשתוק.
אולי הם אהבו את את החיוך שלה.
אולי הם אהבו הדאגה שלה.
אולי.
---
אז כשהאור נכנס דרך התריסים המאובקים של בית הקריסטל.
הוא האיר את אור.
והיא הרגישה לרגע עוד סתם אחת.
שלא אכפת לה מכלום.
ואין לה דאגות
והיא כל כך רצתה להישאר כזאת.
עד שהיא הרגישה שהיא לא היא.
לחמש שניות.