גרידהאנונימי (פותח)
אני אמורה לעבור גרידה ביום שלישי
אהיה כאילו בשבוע 12 עם עובר (או"משהו מיקרוסקופי" כמו שהרופא הגדיר) שמתאים לשבוע 6.
שאלותיי:
1. למה לצפות מבחינת הדימום שאחרי? להצטייד בפדים של אחרי לידה או שהרגילים מספיקים?
2. אני אמורה לקחת ציטוטק כשלוש שעות לפני השעה של הגרידה, אחד לבלוע עם מים ואחד מתחת ללשון, זה מר? מלחיץ אותי הקטע של מתחת ללשון וגם אם הגרידה בשמונה בבוקר אני אמורה לקום בחמש ולקחת את הכדור?
בהמשך יהיו לי עוד שאלות מן הסתם.
אל תתפלאו על שוויון הנפש, אני כבר אחרי הכעס והאכזבה.
נראה לי שאת הכדורים יתנו לך באישפוז יום..אמא לנסיך קטן
לי נתנו שם. וזה חא היה שלוש שעות תוך שעה וחצי כבר התחילו את הגרידה..
בשורות טובות!
הכדורים כבר אצלי ואמרו לי לקחת בביתאנונימי (פותח)
אז בעיקרון את לא צריכה לקום בחמש כדייאמא לנסיך קטן
לשתות אותם.. את רק מגיעה בשמונה ולוקח זמן עד שמקבלים ומתחילין את הפרוצדורה אבל אל תקחי סיכונים.. תשתי ומקסימום תחזרי לישון. אבל ממש מוזר למה נתנו לך אותם שלוש שעות לפני הגרידה? זה עושה דימומים מאסיביים ממש.. יש מצב שטמרו לך שמנסים לך הפלה טבעית?
לא, מזה בדיוק ניסיתי להמנעאנונימי (פותח)
הרופא נתן אופציה של כדורים מול גרידה ומיד הלכתי על הגרידה והוא הסכים איתי. באמת לא הבנתי למה הכדורים ולא בא לי בכלל להתחיל לדמם לפני
ציטוטק*אורחת

אני לא זוכרת שהציטוטק היה עם טעם רע, נראה לי שהיה לגמרי בסדר.

נדמה לי ששמו לי כדור אחד בנרתיק, וכדור אחד מתחת ללשון, בלי לבלוע.

 

קצת מוזר לי שנתנו לך גם ציטוטק וגם מתכננים יש אח"כ גרידה, בד"כ ציטוטק זה כדי שתהיה "גרידה טבעית" והכל יצא לבד, ולא תצטרכי גרידה בהרדמה מלאה. אז לגבי השלוש שעות לפני - ממש לא ברור לי, אולי לא הבנת נכון.

 

כעקרון, ציטוטק זה כדור מאוד-מאוד-מאוד חזק, לי הוא גרם רעד מאוד חזק בכל הגוף, צמרמורות חזקות, קור מאוד גדול בגוף. זה התחיל כחצי שעה לאחר שלקחתי את הכדור, ונמשך כמה שעות בודדות.

התוצאה של הציטוטק זה דימום מאוד-מאוד מסיבי, המון גושים וקרישי דם וסתם דם. המון. אבל אחרי שסיימתי עם כל הפרוצדורה (נניח - 4 שעות), הדימום חזר להיות כמו מחזור רגיל.

 

בעז"ה שיעבור בקלות ובמהירות.

 

נראה לי שהבנתי נכוןאנונימי (פותח)
גם בעלי היה ווידאנו כמה פעמים כל הוראה
מה שכן זה לא אמור להספיק לגרום לדימום אלא רק לריכוך של האזור.
נראה שכל אחת מקבלת הוראה שונה וזה כבר מבלבל.
תודה על המענה בכל אופן מקווה שיעבור בשלום
כן.. כנראה תלוי באיזה בית חולים..אמא לנסיך קטן
בכל אופן כל אחת מגיבה לציטוטק בצורה שונה. יש כאלו שזה עושה להן קור ברמה קיצונית וצמרמורות.. לי זה לא עשה כלום חוץ מדימום. ייתכן גם שאם תקחי כמו שהרופאים אמרו לך תיכנסי ראשונה וזה יחסוך לך לפחות את ההמתנה..
חיבוק.. שיעבור בקלות!אנונימי (3)
הם אומרים לקחת מראש את הציטוטק כדי שתגיעי מוכנה ולא תתעכבי באשפוז סתם, לי אמרו שעתיים. (יכול להיות שזה שונה כי עוד לא ילדת או סתם כי זה במקום אחר..)
מנסיון שלי כדאי לקחת בחשבון את ההרגשה אחכ, אני לא הייתי במצב שיכלתי לסוע, הכרתי את זה ולכן לא לקחתי מראש. פחות מחצי שעה אחרי כבר שכבתי עם צמרמורות ורעידות ממש חזקות ארבעים דקות בלי הפסקה כמעט. כאבי בטן (יכול להיות כמו צירים), בחילות, והתרוקנות כמו לפני לידה... דימום לא היה לי אף פעם עד שנכנסתי לגרידה.
וואי נשמע מלחיץ ממשאנונימי (פותח)
אני לא מבינה למה הם לא הכינו אותי קודם
יקירה, אסביר לך (ולכולן) כמה דברים.ציפי כהן

1- לכל אישה הגוף שלה, והשפעות שונות של הכדור. ישנן נשים שזה משפיע עליהן כך וישנן נשים שמשפיע אחרת. גם אצל אותה אישה- יכול להיות שפעם אחת הציטוטק ישפיע טוב פעם אחת, ולא טוב פעם אחרת... זה מאוד שונה- מצב הגוף, הגיל, מצב הנפש ועוד דברים. לכן, סיפורים שונים של נשים שונות אינם יכולים לספר לך על הגוף שלך. תדעי איך ישפיע הכדור רק כאשר... הוא ישפיע עלייך.

 

2- בכל בית חולים ישנם מנהגים אחרים. ישנם בית חולים שמכניסים לגרידה ללא ציטוטק, ישנם שמבקשים ציטוטק כדי לרכך קודם ולגרום לצירים ופתיחה, ובכך להקל על ביצוע הגרידה. זה תלוי גם בשלב ההריון שבו את נמצאת. אינו דומה שלב שבוע 12 לשלב שבוע 6, וגם אינו דומה עובר קטן לעובר גדול.

זכותך המלאה לברר, לחקור ולהחליט איך את רוצה את ביצוע ההתערבות הרפואית, ואף להחליט היכן את רוצה לעשות זאת ועם מי. את יכולה לשאול שוב את הצוות הרפואי ולומר ששמעת שיש מקומות שלא נותנים לפני כן ציטוטק, לשאול מדוע כאן כן נותנים ולבקש לבחור.

 

3- ציטוטק אכן יוצר צירים, וגורם לדימום מאסיבי. אצל כל אישה זה משפיע בקצב אחר ובכאבים אחרים. אם רצית גרידה ללא כאב- דעי שהכדור כן עלול לגרום לך כאבים לפני ההרדמה והגרידה.

עם זאת, אני מבינה שזה יכול לעזור לצוות הרפואי לגרום לפתיחה ולסייע להם לעשות את הגרידה יותר בקלות. 

 

אני מניחה שעכשיו, כשיש בידייך מידע על האפשרויות השונות- את יכולה לחשוב ולברר עם הצוות, ולהחליט מה רצונך.

שמרי על זכותך להחליט.

 

בהצלחה יקירה.

 

ורק מתיחסת לשוויון הנפש שאמרת שאת כרגע נמצאת בו-

ובכן, יקירתי, זה בא והולך. יכול להיות שהיה גל כעס ועצב (וזה מעולה!), ואז נרגעת, ואולי יהיו עוד גלים שכאלה... קבלי אותם והיי עם מה שיבוא. הם יירגעו לאט לאט, אבל בהחלט מותר להרגיש אותם, כמה שקשה ומורכב לעשות זאת.

 

חיבוקים!

ספרי לנו מה שלומך.

תודה רבה לך על המענה!אנונימי (פותח)
גרמת לי ממש לא לרצות את הכדור הזה, אני ממש כועסת עכשיו שלא אמרו לי שזה יכול לגרום לדימומים (ועוד תופעות שונות ומשונות כפי שקראתי לעיל) ושיש אופציה לא לקחת.
לא אכפת לי מהטירחה של הצוות אחרי שאני רדומה, כן אכפת לי מהכאבים והתחושות שלי.
אוף, מה אפשר לעשות עכשיו?
להתקשר לבית חולים ולבקש גרידה בלי כדור?
ולגבי השלב המתקדם לכאורהאנונימי (פותח)
אין מתוסכלת ממני, פתחתי על זה שירשור בהריון ולידה, לא יודעת איך מעתיקים לפה
שרציתי בדיקה ראשונה חיצונית אז הרופא אמר לי לבוא בשבוע עשר וככה גיליתי את זה רק אז כשכבר בשבוע 6 העובר הפסיק להתפתח, יכולתי להתפטר מזה ככ מזמן וסתם נמרחתי עם זה.
גם משבוע עשר עד עכשיו מרחו אותי ואני עצבנית על זה ממש.
אני כל כך מצטערת לשמוע על המריחה. כמה קשה!ציפי כהן

אני חוזרת ואומרת שאת יכולה לבחור.

אם הרופא אינו נענה לך את יכולה לפנות לרופא אחר, הם יכולים לכעוס אולי אך זה גופך ואת מחליטה עליו.

אני כה מצטערת שנאלצת להיסחב. זה אכן מכעיס ומרגיז.

אני מכירה את המערכת, ההמתנה לגרידות היא לפעמים של כמה שבועות, כפי שחיכית, וזה נורא!!

 

מחבקת אותך, ומזמינה אותך לברר בעוד בתי חולים על המנהג שם, ולדבר עם הרופאים במחלקה שלך לגבי בחירותייך.

 

שוב, זכותך לשאול, לדעת ולבחור.

אם ככה לא חיכיתי הרבה לגרידהאנונימי (פותח)
הייתי ברביעי במיון וקבעו לי לשבוע אחרי.
אבל שבוע לפני הלכתי למוקד ושם טירטרו אותי ועשו לי בטא פעמיים ובכלל לא הסתכלו על התוצאות, סיוט.
צלצלתי לבי"ח עכשיו, לקחו פרטים ויחזרו אלי, מקווה לטוב.
תודה לך ממש ממש
אפשר להתקשר לבית החולים ולבקש הסבר.ציפי כהן

למה רוצים שאקח כדור?

את יכולה לפני כן ליצור קשר עם בתי חולים אחרים ולשאול אותם מה המנהג ומה כדאי. ואז תוכלי לומר לבית החולים שלך שהמנהג בבתי חולים אחרים הוא כך וכך- ומדוע בחרו דווקא כך.

 

שוב, הבחירה בידייך.

ולגבי לקיחת הכדור- זה לא רק עניין של להקל על הצוות הרפואי, אלא גם לרכך את צואר הרחם שלך- כלומר פחות לפצוע אותך. זה מה שאני מבינה. 

חייבת להאיר שיש נשים שלוקחות את הכדור ולא משפיע בכלל..ישועת ה' כהרף

יש לי כמה חברות שלקחו את הכדור שניים ושלושה סיבובים ולא השפיע עליהן בכלל..

אז גם זאת אופציה..

והמטרה של הכדור היא שבמהלך הגרידה הגוף יפגע כמה שפחות (שזה בהחלט האינטרס שלך)..

אם את חוששת מכאבים/דימומים משמעותיים (מבינה אותך.. אני לא הסכמתי לשקול בכלל את הכדורים הללו) כדאי באמת לשקול את השימוש בהם.. בכל אופן לזכור שהם נועדו לשפר את ביצוע הפרוצדורה הרפואית (זמן קצר ונזק מועט) ולא לעינוי בלבד..

כמה תסכול על כל המשכות הסיפור..

חיבוק גדול!!

בהצלחה!!

 

תודה, תגובתך עוזרתאנונימי (פותח)
האמת שהיום התחיל לי קצת דימום, אולי זה יחסוך לי את הכדורים? (פרצוף מלא תקווה)
משום מה החלטתי שנתנו לי כדורים כי כביכול הכל סגור שם אין דימומים, אין כאבים, אין כלום
אס אולי עכשיו שיש דימום כבר לא צריך
יש סיכוי..אנונימי (3)
תנסי להתקשר לשאול, עברת כבר לידה?
שתי לידות ברוך ה'אנונימי (פותח)
דימום ספונטני לוקח קצת זמן..ישועת ה' כהרף

שבוע לפחות.. לפעמים עד שלושה שבועות (תלוי בגודל של מה שבפנים..)..

צריך לזה סבלנות..

בכל אופן, אפשר לעשות גרידות גם דרך ביטוחים משלימים של קופות החולים (אסותא וכדומה.) ואז ההמתנה היא רק של מספר מועט של ימים..

אחרי גרידה הדימום הנו מועט וקצר באופן משמעותי מהפלה טבעית אך כמובן עם יותר סיכונים (פגיעה ברחם/בצוואר הרחם לדוגמא..)..

לכל פרוצדורה יתרונות וחסרונות..

את יכולה לבטל את הגרידה ולחכות מספר ימים לראות לאן הדימום מוביל.. האם באמת מתחיל להתנקות ואם לאו.. בכל אופן תמיד ייתכן שהדימום לא יספיק ותצטרכי בכל אופן גרידה.. הכל אפשרי.. צריך סבלנות..

בנימה אישית, אצלי התחילה הפלה טבעית שנגמרה מעצמה (היה לי סייעתא דשמיא שהיה חג שני של פסח עם שבת ולא היה ניתן לעשות גרידה לא חרום והגוף פשוט ניקה את עצמו..)..

כל מה שתבחרי יהיה לטובה!!

ה' אתך ומכוון אותך להחלטה הנכונה עבורך..

בהצלחה.

תודה לךאנונימי (פותח)
לא נראה לי שאבטל בשלב הזה, הדימום מאד מינורי, רק בניגוב, מעדיפה ממש ממש להתפטר מהמשא הזה כבר.
לצערי בית החולים לא חזר אלי אתמול אז לא יודעת מה לעשות לגבי הכדורים, אם כי כשקבעו לי את הגרידה אמרו שיתקשרו אלי יום קודם אז אני בונה לדבר איתם היום.
מה שלומך? יצרו קשר?ציפי כהן


היי תודה!אנונימי (פותח)
צלצלו הבוקר ואמרו לי להגיע מחר בשבע וחצי ואת הכדור לקחת ברבע לשבע, כך שמקסימום אם יהיו תופעות כבר אהיה שם בהשגחה.
מתפללת שיעבור מהר ובקלות
מתפללת איתך. בהצלחה!!ציפי כהן


תודה!אנונימי (פותח)
מה שלומך?אמא_מאושרת

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

עכשיו אני אחריאנונימי (פותח)
סיפור לא נעים בכלל.
גרם לי לשנוא את עצמי ממש.
אוף
אמא_מאושרת

מכירה את זה, באמת סיפור לא נעים בכלל

אבל מהנסיון שלי, מנעת מעצמך עכשיו שבועות של דימום וסבל.
עזרת לתהליך שהיה קורה בכל אופן להתבצע בצורה מהירה יותר 

 

חיבוק ענק

תחשבי כמה טוב הגוף שלך שיודע להכיל ככה חיים
ואפילו יודע להתחיל ולדמם כשהוא יודע שזה נגמר

את יצור מופלא. באמת. כל המדע וכל הטכנולוגיה לא יודעים לחקות מערכת אחת קטנה מתוך הגוף שלך!

נכון שההתערבות הזאת היא לא נעימה

אבל חסכת איתה המון לעצמך. לגוף ולנפש.

 

תאהבי את עצמך. חיבוק גדול לנפש הפגועה,

ולגוף שבע"ה יצליח להירפא. ולהתמלא מחדש. ולהכיל בתוכו שוב חיים חדשים.

 

ותראי את הצד החיובי, שהנה- את אחרי זה.

תנוחי. תפנקי את עצמך. מגיע לך..

חיבוק גדול. 

 

 

תודה, את מקסימה מאדאנונימי (פותח)
התכוונתי שאני שונאת את כל התופעות שאני בתור אישה צריכה לעבור ואת הדימום שלפני ואחרי, וההמתנה מורטת העצבים לתורי, כל היום הזה תיסכל אותי וגרם לי לחשוב דברים לא טובים.
מקווה מאד למחוק את זה ולהשאיר מאחורי ולהתחיל דף חדש.
לגמרי יכולה להזדהות עם זהאמא_מאושרת

מקווה שיש שם מישהו איתך שנמצא לידך, 

מישהו שאפשר לדבר איתו, שמבין (או מבינה) מה שעובר עלייך

 

לדעתי, תני לעצמך קצת זמן להתאבל ולהכיל את מה שעברת לפני שאת פותחת את הדף החדש. אני הייתי צריכה את זה..

 

שהשנה החדשה תביא איתה בשורות טובות, ישועות ונחמות!

תודה לך על האיכפתיותאנונימי (פותח)
לצערי חלק מהעניין הוא שבעלי לא הכי איתי, אמנם הוא בא איתי ואמר תהילים, אבל כשיצאתי מההתאוששות הוא רצה ללכת לקחת את הילדים (הם היו אצל אמא שלי, כן? סבתא האוהבת) ופשוט להשאיר אותי שם.
אבל את צודקת לגבי הזמן שאני צריכה, שמחה להיות אחרי ומקווה להמשיך הלאה בקרוב.
ואיך אמא?אמא_מאושרת
אולי משם תהיה תמיכה?
אמא שלי הכי תומכת שישאנונימי (פותח)
הכי הכי.
באמת הצלה
אוי. אני מצטערת לשמוע.ציפי כהן

אולי הוא לא יכול היה להכיל את המצב. אולי גם לו כאב.

אני אומרת זאת מהיכרות בנושא- לבעל יש קשיים לא פשוטים בפני עצמם בתקופה זו של הפלה/לידה שקטה. הוא גם מאבד ילד. זה כואב גם לו. ולעיתים, לא במודע (או שכן)- המנגנון הפנימי שלו הוא בריחה. הוא לא רוצה להישאר שם. רוצה להמשיך הלאה ולהתקדם, ולא רואה כמה אשתו, שעברה זאת בגופה, צריכה אותו תומך אוהד וקשוב. אולי הוא לא מבין כמה את זקוקה לו ברגעים הללו, כמה את צריכה שהוא יהיה איתך ויתמוך?

 

שווה לפתוח, לדבר ולהבהיר את הצרכים שלך.

ואולי לומר שאת מבינה שגם לו קצת קשה, ובכל זאת מבקשת את תמיכתו. ושידבר גם הוא על קשייו.

 

שיחה זה דבר שעוזר. שיחה מכבדת את צרכיו אך גם מדברת על צרכייך, וגם מבטאת את רגשותייך.

 

אני שמחה שאמא שלך כן תומכת. מאוד מאוד משמעותי!!! שתפי אותה ברגשותייך.

 

וחיבוקים על מה שעברת.

היי חומלת כלפי עצמך. אל תשנאי את עצמך. זה הגוף שלך וזה מה שקורה לו, נסי להתיידד איתו. את חיה בתוכו.

זה קשה.

 

תני לנפש ולגוף זמן הסתגלות.

 

שתהיה שנה מלאה בטוב.

 

ציפי

תודה על ההבנהאנונימי (פותח)
אולי באמת זו היתה סוג של בריחה.
לא יודעת אם קשור להעלות את הנושא הזה שוב, שנינו משתדלים לעבור הלאה.
מקווה לבשר בקרוב בשורות משמחות
בהצלחה יקירה. בעיניי תמיד טוב לדבר.ציפי כהן

בעיה רצינית שככה זה כאבעצוב

אמן. והמברכת תתברךאנונימי (פותח)
אמן, תודהציפי כהןאחרונה


מחשבות קשותאנונימי (פותח)

ילדתי את הבן המת שלי השבוע

אני במחשבות נוראיות

הוא היה כזה מתוק ושלם ותינוק אמיתי שהרגשתי פתאום שעשיתי טעות ואולי לא הייתי צריכה לעשות שום דבר ופשוט לחכות.

אני יודעת שמציאותית זה לא משנה כי הוא היה מת ברחם בהמשך או יותר גרוע- נולד חי סובל ומת אחרי שבועות/חודשים.

אבל משהו בזה שאני עשיתי משהו אקטיבי ובגללו התינוק שלי מת פשוט הורג אותי מבפנים

אני חושבת עליו בלי הפסקה, הוא כבר לא איזה עובר עלום, היו לו פנים מתוקות ושקטות והחזקתי אותו ואני כועסת נורא שלא יכולתי להמשיך להחזיק

פתאום אני מבינה את כל הסיפורים הקריפיים האלו על אמהות שלא הצליחו לשחרר ועשו כל מיני דברים הזויים

אני פשוט מרגישה שהיה לי ילד. ונשבר לי הלב נשבר ואני לא יכולה להסביר את זה באמת לאף אחד

זה ממש מובןoo

המחשבות

והכעס

זה אובדן

אולי אפילו כפול

על שהוא איננו

ועל שהיית צריכה לבחור בזה

תני לעצמך את הזמן להתאבל לכעוס ולחשוב

חיבוק גדולמתיכון ועד מעון

המחשבות שלך מובנות מאוד.

ממליצה ממש ללכת לעיבוד של החוויה, יכול מאוד לעזור

כמה כאב אין מיליםאנונימי (3)

לא נתפס.. זה אבל גדול מאד

ה' ירפא את השבר הגדול הזה

איזה אובדן עצוםכל היופי

צער ענק.

לבי איתך.

כן, היה לך ילד.

ואת עשית את הבחירה הנכונה בשבילו כאמא, את מה שיכולת לעשות בשבילו - גידלת אותו אצלך בבטן וכשהבנת שהוא יסבול עשית מה שאת יכולה בשביל שלא יסבול, אפילו ש*לך* זה יצר תחושה קשה מאוד.

❤️🫂

אני לא מכירה אותך אבל עם דמעות בעיניים, בטח שנשבר לך הלב.

איבדת ילד. זה נורא.

כן חושבת שכדאי לשתף מישהו גם מחוץ לפורום בעולם האמיתי.

לבכות ביחד, לקבל חיבוק. הבדידות מקשה על זה עוד יותר.

תודה על המיליםאנונימי (פותח)

אני משתפת אבל אני מרגישה שאנשים לא מצליחים להבין את זה. את זה שזה היה ילד שלי ולא רק חלום. שזה שהוא נולד מת לא משנה את החוויה שלי שאיבדתי אותו ממש. מרגישה שאנשים יותר רואים את הכאב של אובדן ההריון. והחלום שהתנפץ אבל מתייחסים לזה כמו עובר, הכי הרבה אל מערכת היחסים שהיתה בינינו כשהוא היה עובר וההיקשרות אליו והפרידה מהחלום

אבל אני אבל עליו ממש. על הגוף הקטן שנלקח ממני. על הפנים שהבטתי בהם. על זה שרציתי להחזיק אותו עוד ועוד ועוד ולא היה אפשר

על זה שהוא ממש היה. אבל בו זמנית גם לא.

ולכן האשמה. כי הוא היה כל כך תינוק ולא עובר בדקה הזאת שהחזקתי אותו, שרק אז הבנתי שהפסקתי לו את החיים באופן יזום.

וברור שזה בשביל שלא יסבול. וברור שהיה קשה יותר אם היה נולד לתוך סבל ואת אחרי שסבל. וכנראה שאז הייתי יותר מאשימה את עצמי. אבל עדיין. אני חתמתי על מסמך ששם קץ לחייו. והייתי שם כשזה קרה. ובחרתי בזה.

וזה לא נותן לי מנוח.

תודה גם לשאר המגיבות היקרות על התגובה זה עוזר לי לפרוק את זה ולשמוע הד בצד השני.

וברור שאלך גם לטיפול ועיבוד בשלב מסויים.

אני אגיד רק לגבי תגובה של אנשיםכל היופיאחרונה

להרבה אנשים קשה להיות ליד הצער.

אז הם ינסו לברוח ממנו (נגיד להעביר נושא או להתחמק ממך), או לעבור למישור שיותר קל להם להתמודד, למשל לתת עצות או לעזור פיזית, או להקטין אותו, כמו להגיד "לפחות יש לך (זוגיות, ילדים, את בריאה" וכו') או להגיד שזה לא היה תינוק אלא רק אובדן של חלום.

וזו הדרך שלהם להתמודד.

את נשארת עם הצער הגדול שלך וזה לא פשוט.

כי חלק מהאבל ומההתמודדות איתו היא להכיר בו ולהרגיש אותו, ולא שיבטלו אותו או יקטינו אותו.

ואני מבינה את רגשות האשמה, ואני לא יודעת אם מה שאני אומרת עוזר.

אבל את עשית באמת באמת את מה שהיה נכון בשבילו.

הוא עבר את המסע הזה כאן בעולם מסיבה מסוימת, הנשמה שלו הייתה טהורה והייתה כנראה צריכה רק לחלוף פה בעולם כך.

תחשבי אחרת, אם הוא היה נולד וסובל, גם היית מרגישה רגשות אשמה. נכון?

האימהות מולידה איתה בור של רגשות אשמה... וזה טבעי ומעיד בעיקר על הלב הטוב שלך והרצון שלך להיות האמא הכי טובה בשבילו.

וזה מה שעשית, למרות שקשה לך להרגיש את זה.

שולחת לך חיבוק מרחוק.

במה קורה?אנונימי (פותח)

בנות הסיפור שלי כואב ממשש...

התחתנתי לפני שלוש שנים..

ניסינו בערך חצי שנה להיכנס להריון ולי כאב ממש הלכתי לרופא היא אמרה שיש מחיצה ברחם בנרתיק משהו גדול קיצר עברתי חמש היסטרוסקופיות להסיר אותה ונכנסתי להריון ישר אחרי הפלה שבוע שש הפלה עברתי פעמיים ציטוטק ואז חיכינו שבעה חודשים להיכנס להריון נכנסתי והפלה שבוע שמונה וזה הלך יותר קשה להוציא כי נשאר שאריות והייתי צריכה לעבור גרידה..

חיכינו חודש ובה התבשרנו על הריון..

כול הבדיקות תקינות הכל טוב עוד בדיקה שראינו דופק ועוד אחת קיצר הגענו לבדיקה שבוע עשרים נכנסו לרופאה אין דופק..

בנות עברתי לידה ןגרידה ואיפילו לראות אותה לא יכולתי כי התינוקת יצאה מעוכה כולה..

אני פחות משבוע אחרי ואני שבורה ומפורקת ...

אשכרה יש לי שלושה ילדים אבל הם לא פה..

💗💗💗שימושית

אין לי מילים לנחם, אבל אני יכולה להיות איתך בכאב האינסופי

אז תדעי שאיפהשהוא בארץ יש אישה שמרגישה אותך ומתפללת עלייך לטוב מתוק ומואר וללב מנוחם.

💗💗💗💗💗💗

אוי יקרהכל היופי

איזה כואב זה 🫂🫂

בטח שאת שבורה ומפורקת.

זה כואב כל כך ❤️

תראי אם יש מישהי במציאות שאת יכולה לשתף אותה, זה טיפה מקל כשאת לא סוחבת את זה לבד בלב.

אוי איזה כאבאנונימי (3)אחרונה

אין לי מילים כמה זה כואב

שולחת לך חיבוק ותפילה שתזכי לידיים מלאות בקרוב

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה כדי לכאוב

ותשתמשי בכל מה שאת יכולה לקבל כוח

זה באמת מרסק ושובר וכל כך לא הוגן

הפסקת הריון- עובר פגועאנונימית בהו"ל

הלב שלי גמור

אני בשבוע 20

לעובר שלי גילו במי שפיר טריזומיה 18

שזה או תמותה ברחם או כמה חודשים של סבל מחוץ לרחם ואז מוות

לא רואה שאלה בכלל בקשר להמשך הריון אבל כואב לי מאוד שאני צריכה לבצע את זה בעצמי (אומרת לעצמי שזה למנוע ממנו את הסבל וזה בשבילו הדבר הכי נכון)

הרופאה אמרה לי שהפרוצודרה היא גרידה בלי אופציה אחרת.

חושבת לבצע את הגרידה בשבוע 22 כדי לקבל חופשת לידה ולהשתקם נפשית מהאירוע המטלטל הזה.

מישהי כאן ביצעה גרידה בשלב כזה מאוחר?

הרופאה אמרה לי שאין סיכון גדול יותר בין 20 ל22 וזה פחות משנה (בכל מקרה זה לא יהיה לפני 20+4)

אשמח לכל תובנה שהיא אם יש כאן כאלו שעברו דבר דומה

אין לי עצה או משהו, אבל חיבוק ושה' ישלח לך נחמהשימושית

ואור מהר מהר

חיבוק❤️ קשה ממשנעמי28

חיבוק גדול, זה סבל כל כך גדולאנונימי (2)

לי לא נתנו רק גרידה אפילו בשבוע 17 ו18 (לצערי איבדתי שתי עובריות בשלב הזה )

הייתי חייבת לעבור גם תהליך כמו לידה עם ציטוטק וגם גרידה, הבנתי שככה זה ברוב המקומות בשבוע הזה

לא יודעת אם יתנו לך בפועל, בטח בשלב יותר מתקדם, קחי בחשבון שכנראה תצטרכי גם וגם (לחכות ל22 אולי יעזור לך לפחות לוותר על גרידה)

יש הפרש של שבוע ויומיים בין 20+4 ל22, הגיוני לחכות את זה, השאלה אם לא יהיה לך סיוט במיוחד שמתחילים לראות ❤️

אבל מסכימה איתך שעדיף חופשת לידה, לי לא היה כאמור והיה לי סיוט לחזור כל כך מהר במיוחד שהגוף והנפש היו מפורקים

כן זה מה שהעוסית בבית חולים אמרה ליאנונימית בהו"ל

אצלי כבר ממש רואים וכולם אומרים לי מזל טוב וכו' ממש כיף לי

נראה לי שאנחנו בורחים לשבוע

לא הבנתי שזה גם לידה וגם גרידה. מה זה הסיוט הזה. חשבתי או זה או זה.

מוזר שהרופאה בקופה אמרה לי משהו אחד והעוסית בית חולים משהו אחר. לא מבינה למי להקשיב.

תבררי בבית חולים, רופאים בקופה לא מביניםאנונימי (2)

ממש הדגישו לי כשביקשתי בשבוע 18 רק גרידה שבשבוע הזה יש מקומות בודדים שעושים וזה עלול להזיק, נשמע לי מוזר שבשבוע מתקדם יותר מדברים רק על גרידה

באמת ממש זוועה לעבור גם לידה וגם גרידה, אם בשבוע 22 זה רק לידה זה שיקול משמעותי

(ואל תקשיבי לאחיות אם הן אומרות לך ללחוץ!! אם אין עובר שצריך להציל לפחות תעשי את זה כמו שצריך רק בזמן ציר ולא ללחוץ סתם! הלחיצו אותי והלך לי הגוף סתם)

באמת תשקלי בשבוע הזה לצאת למשהו שיעשה לך טוב ולא תפגשי באנשים (תחשבי מה לא הרשיתי לעצמי בהריון ותרשי לעצמך עכשיו ), אבל משהו שיעשה הסחת דעת כי להיות לבד עם המחשבות האלו זה נורא ❤️

מצטערת לשמוע על החוויה שלךאנונימית בהו"ל

נשמע ממש קשוח.

תודה על התגובות והעזרה

אני עברתי גרידה בשבוע 19 )גם הפסקת הריון(אנונימי (3)

זה היה לפני 10 שנים כמעט ואז נאמר לי שרוב הבתי חולים מבצעים גרידה רק עד שבוע 18.. אני עברתי בשבוע 19.. וזה היה גבולי..

אז הכי נכון לבדוק מול הבית חולים ולא לפי מה שהרופאה בקהילה אמרה.. ויש גם עניין של לקבוע תור..

בשורות טובות ושה' ימלא את חסונכם.

(אם יתאים לך אולי לדבר עם מכון פועה, תנסי לדבר ישירות עם הרב בורשטיין , אותי זה חיזק שיש דעת תורה שהדריכה אותנו.. וגם הרב האישי שלנו כמשפחה היה מעורב וחיזק)

כותבת לך גם כאןאפונה

אני חושבת שיש יתרונות ללידה על פני גקידה ולכתחילה הייתי הולכת על לידה.

גם אם תצטרכי לעבור גרידה אחר כך (אני לא הייתי צריכה ב"ה אבל זה היה בשבוע מתקדם יותר).

מה שכן הייתי בודקת - אמרו לי שרק בשע"צ יש אפשרות לוותר על ההמתה אם הלידה מתרחשת בין שבוע 22+1 ל24+0. אצלנו זה לא היה רלוונטי כי הוועדה נקבעה ל24+0, אבל בהחלט הייתי שוקלת כי ההמתה היתה השלב הגרוע ביותר בכל התהליך.

אבל המתה זה לא תהליך של חסד לעובר?אנונימי (4)

מבינה שזריקה ללב של העובר חוסכת ממנו את הסבל.

כןאפונה

האמת שההמתה נועדה למנוע מצב שהעובר יוולד חי ואז יהיו מוכרחים לטפל בו ולהמשיך להאריך את חייו (ואת הסבל..) ככל הניתן.

אבל בין השבועות האלה הסיכוי שהוא ישרוד את הלידה ויצא חי כל כך נמוכים, שבשערי צדק לוקחים את הסיכון ומאפשרים להורים לבחור לא להמית.

אני לא יודעת אם זה רעיון טוב או לא, אבל זו חווייה מפוקפקת ביותר והאפשרות לוותר עליה מאד מפתה בעיני.

סליחה שחופרת אבל יש לי עוד שאלהאנונימי (4)

לגבי הילדים שבבית

הגדול בן חמש וחכם מאוד

מה לספר לו? הוא לא יודע בכלל על ההריון אבל זה מאוד מוזר כי אני ממש גדולה והוא לא שואל, אני מרגישה שהוא יודע באיזה שהוא רובד ופשוט מבין שהוא לא אמור לדעת אז לא שואל

לא יודעת מה לספר לו בעלי חושב שממש לא לספר לו על זה ויותר להגיד משהו מרגיע שאני הולכת לרופא כדי שיעזור לי בבטן ואני חושבת שאולי זה לא מספיק בשביל החכם והרגיש שלי. וצריך מענה יותר רציני שיבין את הימים שאחרי .

אנחנו סיפרנו, אבל אצלנו ידעו על ההריון..אנונימי (3)

אני לא חושבת שכדאי לספר אם הוא לא יודע על ההריון בכלל..

לשמור באיזה מקום על התמימות שלו...

אפשר אולי להגיד שכאב לך והלכת לרופא שיבדוק ואמר שצריך להשאר להשגחה/ לנוח... משהו מהסגנון...

אני לא סיפרתי (בגיל קטן יותר)אנונימי (2)

הילד לא היה מודע ולא רציתי להרוס לו את התמימות

מה שכן חשוב להבהיר לו בדרך כלשהי שאין לך מחלה קשה חלילה, כי יש ילדים שמפחדים שאמא שלהם עומדת למות

את יכולה לספר לואפונה

שהתחיל בגוף שלך היריון, אבל בהיריון לא התפתח לתינוק, או לתינוק בריא - כמו שלא כל פרח על העץ הופך לפרי...

אז הרופאים יעזרו לך לסיים את ההיריון.

גם אצלנו לא סיפרנו על ההיריון, והעו"סית המליצה לספר באופן הזה (להרחיק, לא לדבר על תינוק).

בדיעבד אני מצטערת שסיפרתי ככה, אבל הילדים שלי היו גדולים יותר.

חייבת להוסיף שהשתתפתי בקבוצה לנשים לאחר לידה שקטה, היו שם שתי נשים שלא סיפרו לילדים שלהן בכלל ושתיהן היו במצב ממש לא טוב.

את בטוחה שזה קשור?אנונימי (2)

כלומר לא לספר מיד

אני לא מסתירה שעברתי הפלות (זה באמת עושה לא טוב)

אבל לא סיפרתי מיד, צריך המון כוח כדי לספר לילדים קרוב לתאריך, ובד"כ אין את הכוח הזה. כשהייתי צריכה לספר לחברות כי שיתפתי על הריון זה היה לי נורא ואיום ברמות בלתי נסבלות, אז לספר לילד שצריך אמא מוחזקת נשמע לי יותר גרוע

כך שמוזר לי אם זה קשור

יש כ"כ הרבה גורמיםמתיכון ועד מעון

שיכולים לגרום לאשה להרגיש גרוע אחרי לידה שקטה, אני לא יודעת אם זה בהכרח קשור

גם אני לא יודעתאפונה

רק יכולה לספר שהיינו 7 נשים בקבוצה,

ורובנו היינו בשלבים כאלה ואחרים של התאוששות.

היו 2 נשים שממ שהיו בשפל עמוק ולאורך הזמן (כמה שבועות) לא היתה שם תנועה של החלמה... לפחות מבחוץ.

שתיהן היו חרדיות ושתיהן לא סיפרו לילדים על ההיריון. אחת מהן עברה לידה שקטה בשבוע 22, וסיפרה לילדים שעברה איזה ניתוח בבטן וצריכה לנוח. השניה בשבוע 40! יצאה ללידה בלילה עם עובר חי וילדה תינוק מת. חזרה הביתה למחרת והמשיכה כרגיל לא סיפרה לילדים כלום.

שתיהן הופתעו לשמוע משאר הקבוצה שדיברו עם הילדים וסיפרו להם. הראשונה התבשלה עפ זה קצת ואחרי כחודש וחצי החליטה לשתף את הילדים, ולפחות בעיני אחר כך חל מפנה והיא התחילה להשתפר.

השניה לא סיפרה וכשנפרדנו היא עדיין היתה כבויה מאד, תפקדה על אוטומט בבית ובעבודה, והיה ברור שהיא לא בטוב בכלל.

לצערי אני מכירה נשים נוספות שהעובר שלהן מת בסוף ההיריון/בלידה, כולל מהקבוצה ההיא. זה נורא! אבל זה לא תמיד ככה ונשים כן משתקמות. לי ברור שהחוסר יכולת להתאבל בבית מפריע להתאוששות.

לי עברה שנה וחצי ולא החלמתי באמתאנונימי (2)

אבל אין קשר לזה שלא סיפרתי, כי אולי לא סיפרתי לילד אבל אני גם לא מסתירה לרגע, התאבלתי המון בבית וגם אמרתי לו אחרי זמן משהו כללי, כשהייתי מסוגלת לדבר על זה, וכל הסביבה יודעת גם.

הסתרה זה גרוע, אבל לא חייבים להסתיר מילד בן 5 שום דבר כדי לא לספר לו, בשלב כזה שלא ממש רואים (שבוע 40 זה מוגזם)

אולי אצלן הן ממש הסתירו וזה גובה כוחות, אבל ממש יש הבדל אם הילד קטן או לא. וגם, יש הבדל בין להסתיר לבין לא לשתף, או לשתף רק בזמן שאת מסוגלת ולא חובה מיד כשאין כוח

וכמובן כן להתאבל בבית, זה ברור שקריטי

(אצלי לא התאוששתי כי זו הפלה שלישית, מתוך 4 הריונות, כלומר רק אחד שרד, וגם אחרי שבוע סוף קיוויתי שיש לי איך לעצור את ההפלות וגיליתי שזה לא עובד וכמה מסירות נפש שאני אעשה לא יעזור כי יכול להיות שהעובר לא בריא, וזה די כיבה לי את התקווה שפעם יהיה טוב וכשאין תקווה אי אפשר להתאושש)

שימושית

מתפללת בשבילך לכוחות, לנחמה ולטוב מתוק ומואר

אמן!אנונימי (2)

זו הבעיה שאני צריכה טיפולים בשביל זה, ומתה מפחד להתחיל

(וגם רצוי שאעשה דיאטה שגם זה דבר שאני לא באמת מסוגלת אחרי מה שעברתי)

וגם לא יודעת מה לעשות אם יצליח יצא חיובי, כי עד עכשיו היו לי דימומים משבוע מוקדם ממש (האחרון התחיל משבוע 5!) והרופאים לא עושים עם זה כלום, מבחינתם שיגמר בהפלה ואני לא מסוגלת לעבור עוד הפלה, הגוף והנפש כבר הרוסים מזה

חיבוק ענק יקרהאפונה

את צריכה להחלים מהרבה יותר מאשר לידה שקטה...

זה באמת ניפוץ של דרך ארוכה ואובדן נוסף בשרשרת של אובדנים, יחד עם חרדה מההמשך.

זה חתיכת דבר ובהחלט דורש עיבוד רציני בשביל לשמור על הנפש שלך❤️‍🩹

הלוואי שתמצאי שליחים טובים בדרך...

האמת שהתייאשתיאנונימי (2)

ניסיתי את כל סוגי הטיפולים הידועים לי בשנה וחצי הזאת, הרמתי ידיים אחרי שכלום לא עזר

וואו יקרהאנונימי (4)

מנסה להבין, ניסית טיפולים של הפרייה? הרופאים יודעים מה הבעיה? אצל מי את מטופלת? נשמע סיפור קשוח מאוד. אני רק מנסה להבין אם את בידיים טובות מבחינה רפואית

התכוונתי לטיפולים נפשיים,לעזור לעצמיאנונימי (2)

על טיפולי פוריות כתבתי בהודעה אחרת (וכן, מדובר על הפחות שהגיעו אחרי שנות ציפייה, לא הריונות שהגיעו בקלות)

מדובר בכמה בעיות, חלק הרופאים יודעים וחלק לא ברור, בכל אופן לא יודעים מה אפשר לעשות שלא יחזור (וגם הרופאים לא ממש משתפים פעולה עם דברים כמו מנוחה מרובה שחד משמעית קריטית אצלי)

זה באמת יכול להיותאפונה

דרך ארוכה מאד.

יש לי איזו מחשבה שאולי תוכל לתת לך כיוון

אם תרצי ויתאים לך, מתי שיתאים לך, מוזמנת באישי...

תודהאנונימי (2)

מתלבטת אם אני מסוגלת להזדהות אחרי כל מה שכתבתי כאן, אני אחשוב על זה (האמת היא שאפילו בעלי התייאש ואין לו כוח להשקיע זמן, נסיעות וכסף בשביל דברים שהוא לא מאמין שיצליחו וזו עוד בעיה)

את יכולה קצת לרמוז אפילו מה הכיוון?

הייתי מנסהאפונה

התמקדות (focusing).

צריך לראותאפונה

מה יאפשר לך או אפילו לבעלך לעשות את זה.

בייחוד אם כפי שכתבת את מאמינה שהילד יודע ולא מדבר איתך על זה...

את מצטערת שסיפרת ככהאנונימי (4)

כי זה מרחיק?

אני נוטה לספר על זה שיש לי משהו בבטן והרופא יוציא אותו ואני ארגיש טוב מעניין ההקשר בין לספר לילדים להחלמה. נראה לי שאולי הנשים שאת מתארת לא סיפרו בכלל?

כי אצלי כל החברות וכל המשפחה יודעות ורק הילדים לא.

אני חושבת שלהסביר להם איך שהעוסיות אמרו זה לא כזה מרחיק אלא דווקא שם את הכול בפרצוף תוהה אם להתמודד עם כזה כאב בגיל 5 זה נכון.

אני לא יודעת איך אהיה אחרי. ואולי זה משהו רלוונטי. אם אהיה עצובה וכבויה ליד הילדים או שאצליח שלא. כי עד עכשיו בזמן בין הבשורה ללידה אנחנו ממש משדרים לילדים שמחה ואהבה (להיפך כל היום מחבקים ומנשקים ושמחים ואומרים שהם המתנות שלנו)

אני לא שלמה עם שום דבר ומחרתיים כבר מתאשפזת.

אולי באמת נספר אחרי ולא לפני.

אני הצטערתיאפונה

כי הרגשתי בדיעבד שהיה יותר טוב אם יכולנו לדבר בחופשיות על התינוק שאיננו (הילדים גם שאלו שאלות שיצאו מתוך הנחה שיש תינוק, למרות נסיון ההרחקה, ולא יכלנו לתת להן מענה כי אז היינו מסתבכים בשקר של עצמנו).

תסתכלי מה כתבתי למתיכון ועד מעון..

את כנראה תהיי כבויה ולא מאד מוחזקת בחלק מהזמנים אחרי הלידה, ובעיני הרבה יותר פשוט כשאת בוכה והילד שואל אותך למה? לענות לו: אני עצובה בגלל התינוק... ואפשר לבכות ביחש וככה לאט לאט זה מחלחל ומתאוששים טוב יותר מאשר כשלא עוברים דרך זה.

סליחה שאני רואה רק עכשיו...מתיכון ועד מעון

עברתי הפסקת הריון בשלב דומה, אצלי זה היה הלידה ולא בגרידה...

לגבי הילד, אם הוא לא ידע על ההריון לא הייתי מספרת לו בכלל...

אני סיפרתי רק לגדולים ביותר (אצלי הגדול היה בן 18) וזה היה חוויה קשה ביותר, שהייתי מעדיפה לוותר עליה אם הייתי יכולה, אז באמת לא רואה טעם אם ילד לא יודע להכניס אותו לסרטים.

אפשר להגיד שאמא קצת חולה, זה לא נראה לי משהו חריג במיוחד...

אני נעדרתי מהבית בסך הכל ליום אחד

כשעשיתי מי שפיראפונה

כבר ידעתי שבלי קשר לתוצאות הבדיקה אנחנו הולכים להפסיק את ההיריון.

אחותי באה איתי ואחר כך הסתובבנו בקניון של עי"כ ופגשנו שם חברה שלה מפעם, אשה בת 50 פלוס.

דיברנו, והיא סיפרה שבהיריון האחרון שלה היא תגננה לספר לילדים אחרי הסקירה ואז לא זוכרת כבר אם זו היתה הפלה ספונטית או הפסקה יזומה, בכל אופן היא עברה הפלה בשבוע 18. ומאחר ולא סיפרה על ההיריון גם לא סיפרה על ההפלה ופשוט המשיכה את החיים כרגיל.

מפה לשם כשהילדים בגרו והנושא עלה, התברר לה שכל הילדים ידעו, לא בהכרח שהיתה הפלה אבל לכולם היה ברור שקרה שם משהו והיה ברור להם גם שזה סוד ואסור לדבר על זה.

אחר כך כשנחשפתי קצת לקונסטלציה משפחתית זה עוד יותר התחבר לי.

תודה על התגובהאנונימי (4)

אני חושבת באמת שכרגע לא אספר אלא אגיד משהו רפואי אבל מרגיע. אבל קודם כל היום אנסה לדבר איתו לראות מה הוא חושב ורואה ויודע. ואם בהמשך אראה שהוא בחרדה או בלבול אני אספר לו איך שהוא. אני חושבת שהוא קטן מדי מכדי לשמוע על זה. בייחוד שהעניין של ההרחקה לא חושב. שיעזור לילד רגיש וחכם כמוהו.

כשהייתי ילדהאנונימי (5)

בערך בת 8 אמא שלי עברה לידה שקטה

היא נסעה בשבת ואבא שלי חזר במוצש

וסיפר לנו שהיה תינוק והוא נפטר בבטן

נתן לנו לשאול קצת שאלות

לנו זה היה מאוד טוב

תקופה קצרה אחר כך חברה של אמא שלי פגשה אותי

ושאלה אותי אם אמא שלי ילדה כבר

אם לא היו מספרים לי הייתי ממש מתבלבלת

אבל קיבלתי את זה מאוד בהבנה

שלפעמים קורה שהתינוק נפטר בבטן

היו לי גם אחים גדולים יותר ואחות קטנה יותר

אני לא יודעת איך הם קיבלו את זה

יש לי זיכרון דומה עם חוויה שונהמתיכון ועד מעון

אמא שלי עברה לידה שקטה בחודש שמיני, הייתי בת 5 וחיכיתי מאוד לתינוק, הייתה לי רק אחות אחת שהייתה גדולה ממני.

אני זוכרת שאבא שלי הגיע בערב שהיינו במיטות ואמר שהתינוק מת, אני זוכרת שנכנסתי למיטה של אחותי ושתינו הפננו לאבא שלי את הגב התחבקנו ובכינו.

כמבוגרת אני חושבת שזה נורא מה שעשינו לאבא שלי אבל כילדה לא הייתי כנראה מסוגלת למשהו אחר

כשהייתי בערך בת 11 היה לדודה שלישימושיתאחרונה

לידה שקטה, אמא שלי סיפרה לנו, ואני חושבת שזה היה מאוד חכם- ידענו איך להתנהל עם הבני דודים שלנו וסוג של תמיכה חברתית בשביל הילדים.

אבדן הריון גרידהJoyS

היי

עברתי גרידה לאחר שהייתי בשבוע 12 והעובר נצפה באולטרסאונד בשבוע 8 ללא דופק

(נצפה עם דופק בשבוע 6…)

זה היה ההריון הראשון ומאוד התרגשנו

כמה זמן לוקח לדימום להפסיק? אני כבר 10 ימים אחרי והדימום נרגע ליום/ יומיים ואז ממשיך

היי חיבוק חזק על האבדןעל הנס

ממש ממליצה לך להתייעץ עם רב.

כי יכול להיות מאתגר להיטהר אחרי זה ויש הרבה הקלות שאפשר לקבל בתהליך הזה.

אם נרגע ליום כן הייתי ממליצה לך לעשות הפסק ואם עשית תתיעצי מה לעשות בהמשך עם רב או עם מכון פועה יש קו בערב שנשים עונות בו.

לי לקח ארבע שבועותעדי7אחרונה

וגם היה לי בונוס מדללי דם שמאט את התהליך

גרידה שבוע 20אנונימי (פותח)

אחרי גרידה בשבוע 20 שבורה מרוסקת. איך ממשיכים מכאן? כמה ימי מחלה לקחתן?

בשורות טובות לכולן

חיבוק גדול♥️♥️ואילו פינו

שה' ימלא חסרונך בקרוב, בהריון בריא בידיים מלאות

אחרי גרידה בשבוע מוקדם יותר לקחתי 3 ימים וזה ממש לא היה מספיק.. חזרתי ליום אחד, התפרקתי, ואז יצאנו לחופש של אחד החגים אז זה עזר לי שלא הייתי צריכה להגיע לעבודה.

(בעיקר נפשית.. קצת פיזית)

לפעמים זה עושה טוב לנפש לצאת, אבל צריך לדעת מה המינון וכמה...

אני רק חיבוקעדי7

איזה קשהמתיכון ועד מעוןאחרונה

עברת גרידה בשבוע כ"כ מאוחר?

הכי קשה שמבחינה חוקית אין שום הכרה ושום זכויות.

בעיני תקחי כמה שיותר, אפילו חודש, אל תחזרי לפני שתרגישי מספיק טוב פיזית וגם שתרגישי שאת מסוגלת נפשית להתמודד.

איך ממשיכים זו שאלה גדולה ממש, לפעמים כדאי לפנות לטיפול לצורך עיבוד, לפעמים שיחה עם חברה, דמות רבנית, לפעמים פשוט הזמן מרפא.

בשורות טובות, ואם צריך עוד משהו, אני פה...

שק הריון בלי עוברmiren301

היום בבדיקת האולטראסונד המיוחלת גיליתי שאין דופק ואין עובר, נצפה רק שק הריון ושק חלמון, אני אמורה להיות שבוע 8 כנראה שהיה ביוץ מאוחר אבל ב6/8 כבר היתה בטא חיובית מה שכנראה מעיד בהחלט על הריון לא תקין, הרופאה לא הסכימה להפנות למיון בשביל הפלה עד בדיקה חוזרת עוד כשבוע, מבאס שזה יוצא גם עם ראש השנה. צריכה להתכונן לחג ...מה הייתן עושות.

ציטוטקmiren301אחרונה

רציתי לעודד כאן את הנשים שמציעים להן ציטוטק ולהגיד שזאת היתה חוויה לא כזאת נוראית תוך שעות ספורות כל התוכן ברחם פשוט יצא. אז זה גם יכול לעשות את העבודה במינימום התערבות..

היי שאלה דחופהTst

עברתי יום רביעי הפלה בשאיבה

יש לי כאבים דמוי מחזור התכווצויות למטה מורגשים

דימום אין אבל יש כמו הפרשה חומה בהירה

האם מישהי חוותה האם זה תקין ?

יומים אחריי שאיבה דימום קלTst

וכאבי מחזור

האם זה בסדר ? משהי מניסיון