הדעה שלי כנראה תהיה מאוד לא פופולרית כאן, ואני גם לא בטוחה שתועיל לך הרבה, אבל אני מקווה שכן קצת, ולו רק באופן ההסתכלות:

אני חושבת שאין שום בעיה, ממש שום בעיה שבעולם, בילד שתיארת. נשמע עדין ומקסים ושחי ב"ה תמיד בטוב ובשמחה - ולכן לא למד להתמודד עם ג'ונגל, ועם עולם חברתי של כל דאלים גבר, שהוא לצערנו המצוי במסגרת של הגנים. זה לא שאין לו כישורים חברתיים, ממש לא! יש לו חברה והם יודעים ליהנות זה מחברתו של זה בשלום ובעדנה. קיבלו חינוך טוב מהבית! שיחקו המון ליד האימהות, וזה נתן להם ביטחון ושלווה שלא צריך לחטוף, ומן הסתם כשבדקו את עניין ההרבצות קיבלו הכוונה ברוח טובה ובנעימות איך להתייחס זה לזה בעדינות. אלו בדיוק הכישורים שצריך כדי לחיות בחברה מתוקנת. הלוואי שכל הילדים היו זוכים לגדול כך בטוב.

אבל כן יש בעיה גדולה, בטח שיש. יש בעיה במערכת החינוך הציבורית... וכן, עלול להיות לו קשה שם גם מהילדים, וגם מאנשי הצוות, שיתייחסו אליו כ'צריך תיקון' (עייני סיפור החיטה המשוגעת לר' נחמן).

(גם לאבא שלי הייתה בעיית הסתגלות קשה - הוא לא הסכין עם הרעיון שהוא אמור לישון בבית ילדים, רחוק מאמא. בכה בלי סוף בכל הלילות בשנתו הראשונה ויש מזקני הקיבוץ שיגידו שהוא היה הגורם העיקרי לביטול השינה המשותפת שם... כשהיה בן שנה כבר עברו לישון בבתים.)

שהגדול שלה בכה בגן שעה שלימה כל בוקר, מתחילת השנה ועד חנוכה!!

והוא היה בגן מצויין....

יש ילדים שלוקח להם יותר זמן הסתגלות, במיוחד אם הוא לא יצא לפני כן מהבית ולא מכיר מסגרות.

הרבה הצלחה!! קחי נשימה עמוקה ותני לו את הזמן.

ותעבירי גם לגננת את המסר הזה!!

חשוב שהיא תדע שמדובר בילד שלא מכיר מסגרת, ומותר לה להיות יותר רכה כלפיו ויותר לתמוך בו.

הרבה נחת.

מה זה "אסרטיבית מולם", הגננת מחליטה כמה היא מסכימה להורים להישאר...

מניסיון ככל שהורה נשאר יותר ככה קשה יותר לילד להיפרד, ק"ו אם היא תישאר איתו כמה ימים.. 

אני מתחום החינוך המיוחד בגני ילדים..

צריך לתת לילד זמן להתאקלם.. אי אפשר לאבחן שיש או אין קושי על סמך שהילד שבועיים במסגרת פעם ראשונה בחייו..

צריך לחכות לפחות חודש אחרי שנגמר סוכות בכדי לקבל כיוון מחשבה..

מציינת שאי אפשר לתלות הכל בכך שזו פעם ראשונה במסגרת.. ישנם ילדים רבים שנכנסים פעם ראשונה למסגרת ומסתגלים בקלות רבה יותר ולא רואים את הקשיים שציינת.. וישנם שלא כמובן... 

מספר שאלות: ישנם חברים או בני דודים שהוא נפגש אתם בקביעות ומשחק אתם? איך הוא בגני שעשועים, משחק או צמוד אליך? מתייחס לילדים בני גילו סביבו או מעדיף את חברתך?

כשהיה אתך בבית, היה מגוון במשחקים או מעדיף מספר מצומצם של משחקים? איך מגיב כשמתקרבים אליו כשהוא משחק בביתו/מנסים לשחק אתו?

האם היה סדר יום קבוע בבית או משתנה? האם הוא מגיב לא טוב לשינויים או ילד זורם (כמו נסיעה פתאומית, ביקור של אנשים בבית, יציאה לרופא)?

איך הדיבור שלו, תואם גיל? איך הוא מתבטא? בוכה הרבה בבית? איך מבקש דברים שרוצה? האם מדבר ליד אנשים זרים או משפחה מורחבת?

בהצלחה..

פעם ראשונה שהוא במסגרת המונית וצריך למצוא את עצמו...לוקח זמן להתרגל, וגם אם חודש/חודשיים הוא בוכה ויש לו קשיי הסתגלות זה נורמטיבי.

לאט לאט הוא יסתגל, יכיר חברים חדשים וירגע...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....