תמיד חשבתי שהחמרת ענישה אמורה להיות יעילה.
עם הזמן נתקלתי בטענות כמו בפסקה הבאה:
"אלא שדווקא איש המקצוע הבכיר של משרד התחבורה בנושאי בטיחות -
המדען הראשי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, פרופסור דוד שנער -
סבור כי "הגדלת העונש משפיעה מעט מאוד על הציות לחוק". למעשה,
פרופסור שנער אף אמר בעבר כי "לעונשים חמורים הקבועים בחוק,
(יש) השפעת 'בומרנג' - פחות נטייה לתת דו"ח, יותר נטייה לערער,
ופחות נטייה להרשיע - במיוחד כשהעונש הקבוע הוא 'עונש מינימום'"."
מה דעתכם בעניין?
זה גם מצויין בהמשך אותו מאמר
אבל עצם הטיעונים שהוא אומר בפסקה הזאת רלוונטיים גם
לתחומים אחרים
אם תחמיר את העונש המינימלי:
א. תגביר את הרחמנות אצל מי שתופס את עובר העבירה
ב. יהיו יותר ערעורים שיכבידו על מערכת המשפט ויאריכו את ההליך
ג. בהליך עצמו יהיו פחות הרשעות, כי יהיה קל יותר להצדיק אי הרשעה
לאור הנסיבות כשהעונש חמור
זה השלכות של פער בתפיסה, בין המחוקקים, לבין האוכפים והשופטים.
המחוקק מנסה להכתיב עונש מינימום, שיחייב את מערכת המשפט.
אבל קשה לחייב את השופט להכניס אנשים לכלא, כאשר הוא חושב שהעונש לא מוצדק, ולכן הוא ימצא תירוצים לזכות, וגם השוטר ירחם יותר וכו'.
זה לא בוחן את ההשלכות של החמרת ענישה, כאשר כל המערכות שותפות לה.
פעם הייתי עוגיהוא חושב, שגם במקרים הקלים יותר, מוצדק לתת עונש כזה.
אם גם השופט היה חושב כמוהו, זה לא היה אמור להוריד את מספר ההרשעות.
אבל, אם השופט והשוטר חושבים שבמקרים הקלים עונש המינימום הוא מוגזם, הם יעדיפו להתעלם מהעבירה/לזכות, ולא להעניש בעונש מוגזם.
[וגם יש יותר סיכוי שערכאת הערעור תקבל את הערעור על ההרשעה, מאותם סיבות, אמנם, אמנם העלאת העונש מגבירה את המוטיבציה לערער בכל מקרה].
אני חושב שהמחוקק מעדיף כיוון של החמרה מול אכיפה משתי סיבות:
א. החמרה בעונש היא פופולארית, "בוא נכניס לעבריינים וילמדו לקח".
מעולה בשביל נבחר ציבור.
ב. החמרה בעונש מכניסה כסף (במקרים של קנס כספי)
או לכל היותר (בעונשים אחרים) פחות מסובכת מאשר שיפור האכיפה
שעולה יותר כסף ועשוי להצריך רפורמות.
מסכים עם מה שאתה אומר ברמה העקרונית.
אבל ככל שהדילמה הזאת מתרחשת במוחו של המחוקק
(שם היא צריכה להתרחש לכאורה, כי הוא מגדיר המדיניות)
אלה שיקולים אמיתיים.
יש טיעונים נוספים שכן נוגעים ברמה העקרונית
כמו שהחמרה בהנחה ותהיה מערכתית תגרום להעמקה של
משבר ולפגיעה יותר קשה בסביבתו של האדם,
אבל פה כבר עוברים לשאלת המידתיות.
[וכאן השאלה האם מוצדק לקחת ממנו את הגמישות הזו].
והשופטים מצידם, מנסים להחזיר לעצמם את הגמישות, ע"י המנעות מהרשעה כאשר הרשעה תוביל לדעתם לעונש מוגזם.
[וכאן השאלה, האם בסופו של דבר החוק קידם אותנו למטרה שלו, או ההפך].
למשל הרחקת העבריין מהחברה או ענישה שיווינית
(אם הפושע עשיר זה פחות יזיז לו מאשר אם הוא עני מרוד)
ועוד
מסכים ששיקומית עדיף לו להישאר בסביבתו
העונש כיום לא מסייע בחלק גדול מהמקרים להפסיק עם הפעילות העבריינית.
זה הפתרון הכי טוב..
כמו עוד סוגים של חוקים שהמערכת אוכפת (בעיקר סמים) שאחוז גבוה מאוד של הציבור לא מסכים איתם והעניין העיקרי שלו בחיים זה לא להיתפס.
מצד אחד כבישים מסוכנים להחריד שצריכים טיפול ומצד שני כבישים שאין שום בעיה בטיחותית ליסוע בהם במהירויות יותר גבוהות אבל התמרור (והחוק) לא מרשה.
זה בתורו מעודד תופעות מסוכנות כמו בלימה לפני מצלמות מהירות, או שימוש בסמארטפון לצרכי אזהרת נהגים מהמשטרה.
(אגב, במהירויות גבוהות רוב האוכלוסיה לא משתמשת בסמארטפון, זה קורה בעיקר בפקקים וברמזורים)
בעצם את אומרת שלאנשים שרגילים בתהליך (עבריינים, נערי גבעות וכו') מאיים יותר הסיכוי להיתפס ולא עצם התהליך או העונש בסופו.
החכמתי
(זכרתי את העובדה שאת עו"ד, לא זכרתי בתור מה).
ולא מאיים עליו תחושת החטא, מצפון וכזה- אם יש לו טיפת היגיון, שזה מוצר שלוקה בחסר אצל הרבה מלקוחותי, עושה בראש שיקלול מה יכול לקרות לי כתוצאה מביצוע העבירה.
ברור שלעונש יש רכיב מסויים בתחושת הפחד, כי אחרת- מה משנה העובדה שנתפסתי?
אבל אם משנה לו אם העונש הוא 3 שנים או 6? לא.. משנה בעיקר בעיקר מה הסיכוי שאתפס כדי לקבל את העונש.
ומעבר לזה, לא לידי כדי להעלות נתונים לכאן, אבל שמעתי הרצאה על מחקר ענף שנעשה בארה"ב והבהיר בצורה חד משמעית שחומרת הענישה/החמרת הענישה לא משנה את אחוזי הפשיעה.
(ההרצאה היתה בהקשר של הכפלת העונש על תאונות פגע וברח, מ7 ל14. בעיני זה מקרה קלאסי שמבהיר כמה זה שטות, הסיטואציה של תאונה עם נפגעים היא כ"כ קשה לעיכול, שזו תגובה ממש אנושית בעיני לברוח מרוב היסטריה, ובכל מקרה ברור שמי שבורח מאויים מספיק מ7 שנות מאסר, החמרה של העונש לא תגרום לו לחשוב פעמיים, זה לעניין שיקול ההרתעה. כמובן שגם שיקול הגמול עומד בבסיס מהלך שינוי חקיקתי כזה, אבל נדמה לי (לא בטוחה) שהעונשים על הפקרה לאחר תאונה לא מגיעים גם לשבע שנים, אז גם זה לא בדיוק מצדיק)
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה
לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי
קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל
מוזמנים להצטרף
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
קטן מידי.
תעבור למצב מחשב
ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה
החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.
עכשיו הכל מובן.
