ללימודים האלו.
זה נראה שעברה שנה.
ואני צריכה לדבר עם המורה, ועם המנהלת, ועם היועצת. עם מי לא. לא באלי. אין לי ברירה.
כמה צרות אני עושה להם וכמה צרות הם עושים לי.
והיום העיפו אותי משיעור. כאילו מה עשיתי. וכאילו אני בגן. אמאלה לא התגעגעתי למורה הזאת.
לפחות הייתי לומדת, אבל כל הספרים היו בכיתה.
מחר אני צריכה לבוא מוקדם. כן. פףף.
היום המדריכה התבאסה כשהיא ראתה אותי הולכת ורצתה שאני אשאר. שתקפוץ לי. נתפסה עליי. למרות שהיא באמת חמודה.
וואי.
אני צריכה שמחר יהיה שיעור אחר במקום השיעור ההוא. בעיקרון היא אמרה שזה אפשרי וכמעט בטוח, ואני ממש ממש בונה על זה.
ואז גומרים את היום הזה והלכים הביתהה לראש השנה. יאיי. ישתבח שמו לעד.
איך אני רוצה להיות כבר אחרי מחר.
אני צריכה אבל לבוא מחר, כי הספר שלי אצלה ושלה אצלי. ואנחנו צריכות להחזיר אחת לשנייה.
וגם כדי לראות אותה. לדבר איתה. אולי אפילו גם נלמד משהו ביחד. זה יכול להיות אחלה דבר.
בסך הכל אמור להיות סבבה מחר.
אולי אני אדבר איתה. אולי לא. ואז זה יידחה לאחרי ראש השנה. תכלס חבל.
ואני ממש עייפה.
וניסיתי לעשות את השיעורי בית וחלק הצלחתי וחלק ממש לא. אוף.
ובכלל היום היא באה! ראיתי אותה לשנייה ממש. אבל היא נתנה לי חיבוק. וזה היה טוב.
ויהיה טוב. באמת.
יש עניין שנתהפך הכל לטובה.
איך שאני רוצה לראות את זה כבר. איך אני רוצה באמת להאמין.
זה הזוי שאני מידרדרת בגללם. מזעזע לחלוטין. כי הלוו, הייתי במצבים מזעזעים, והצלחתי כבר לצאת, והצלחתי להאמין, אז מה קרה פתאום. זה בגלל האולפנה. זה בגלל היצר הרע. דמיונות. חוויות. אוף.
ואבא.
ראיתי את הכתבה ההיא.
ונהיה לי ממש ממש עצוב בלב.
איזה עולם הפוך בראת. איזה עולם משוגע. איך אנחנו צריכים כבר גאולה ומשיח ומלכות השם יתברך על כל העולם.
וואו אבא.
תעזור.
תושיע.
תן לנו לראותך באמת! תן לנו להרגיש אותך. את שפע אהבתך אלינו.
בבקשה.
- לקראת נישואין וזוגיות