בפרשת ניצבים, הנקראת תמיד בסמיכות לראש השנה, אומרת לנו התורה: "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמיים היא, לאמר: מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו, וישמיענו אותה, ונעשנה. ולא מעבר לים היא, לאמר: מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו, וישמיענו אותה, ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו". לפי הרמב"ן, פסוקים אלו מכוונים למצוות התשובה המוזכרת בפסוקים קודמים. באה, אפוא, התורה ומעודדת את רוחנו: "לא בשמים היא". הדבר הזה הוא בהחלט אפשרי, הוא לא מעבר לכוחותינו. כל אחד יכול ומסוגל לשוב בתשובה, ואין התורה מצווה אותנו בדבר קשה, אלא "קרוב אליך הדבר מאוד - בפיך ובלבבך לעשותו".
רבי יוסף אלבו, בעל ספר העיקרים, מביא בספרו משל נפלא לחולה אנוש, אשר הרופאים כבר התייאשו מרפואתו, וכל שנותר להם הוא רק לקצוב את זמנו. והנה לפתע מגיע אחד הרופאים ומבשר לו כי נמצאה תרופה למחלתו. החולה כמובן אינו מאמין ברגע הראשון, וכאשר מתחיל להבין כי אכן הרופא רציני בבשורתו, מתחיל כבר לדמיין לעצמו את גודל המשימה אשר יידרש לעבור כדי להשיג את התרופה: גיוס כספים, ניתוח בחו"ל וכדומה. אך אז הרופא מפתיעו כאשר מספר לו עד כמה קל ופשוט להשיג את התרופה אשר תציל את חייו. במצב זה, מה נאמר על אותו חולה שלא ירוץ מיד כדי לקחת את התרופה?
והנמשל ברור: אם במשך השנה לפעמים מעדנו ונפלנו, חטאנו ופשענו, הרי שמצד הדין אנו בוודאי ראויים להיענש במלוא החומרה, שהרי את הנעשה – אין להשיב, וכמה חמור להמרות את פי ה'. אך כאן, בפסוקים אלו, מבשרת לנו התורה, בדיוק כמו אותו רופא: לא רק שהבלתי אפשרי – נעשה אפשרי, אלא שהוא עוד הרבה יותר קל ופשוט ממה שאנו מדמיינים. "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". כעת, מה נאמר על מי שלא רץ לנצל את המתנה הגדולה הזו, מתנת התשובה, אשר מעניק לנו הבורא?
בעל ה"שפת אמת" מדייק כאן דיוק נפלא, שיש בו לימוד עצום. "לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה..." - למי באמת קרובה המצווה? לזה שאומר כי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו. כאשר אדם חש בכל מאודו את גודל חשיבותה של התשובה, והוא כל כך רוצה להצליח ולקיים אותה, עד כדי כך שהוא מוכן אפילו לעלות לשמים או לעבור מעבר לים כדי להשיגה – כלפי אותו אדם אומרת התורה: כי קרוב אליך הדבר מאוד. (לאמר = למי שאומר כך). ואולם מי שבאמת לא חש בכל ליבו את הרצון הגדול לשוב בתשובה ואת המוכנות לעשות בשבילה הכל – עבורו היא תישאר רחוקה, בשמים.
יסוד גדול בעבודת ה' לימד אותנו כאן בעל ה"שפת אמת": רחמנא ליבא בעי. ה' רוצה את ליבנו, רוצה לראות את עוצמת הרצון הכן שלנו. מי שבאמת חש בליבו את גודל הערך של התשובה ומתמלא ברצון כל כך עז עד ששום דבר לא יעצור אותו מלהגיע אל מבוקשו – לו מבטיחה התורה: בסוף עוד תגלה שזה היה כל כך קל, כל כך קרוב אליך – הרבה יותר ממה שחשבת. בסוף אפילו לא תצטרך להגיע לשמים ואף לא לחצות את הים. לעומת זאת, מי שלא יגלה רצון חזק ואמיתי - עבורו תישאר התשובה רחוקה כרחוק שמים מארץ.
(מצאתי את זה אצלי, נכתב לפני 3 שנים. דברים פשוטים, פסוקים מפורשים, שלפעמים צריך להגיד אותם שוב.
בימים הקרובים אני רוצה לכתוב מעט על ראש השנה. אם מישהו רוצה שאתייג אותו, שיעדכן אותי...)
@נפש חיה.
רבי יוסף אלבו, בעל ספר העיקרים, מביא בספרו משל נפלא לחולה אנוש, אשר הרופאים כבר התייאשו מרפואתו, וכל שנותר להם הוא רק לקצוב את זמנו. והנה לפתע מגיע אחד הרופאים ומבשר לו כי נמצאה תרופה למחלתו. החולה כמובן אינו מאמין ברגע הראשון, וכאשר מתחיל להבין כי אכן הרופא רציני בבשורתו, מתחיל כבר לדמיין לעצמו את גודל המשימה אשר יידרש לעבור כדי להשיג את התרופה: גיוס כספים, ניתוח בחו"ל וכדומה. אך אז הרופא מפתיעו כאשר מספר לו עד כמה קל ופשוט להשיג את התרופה אשר תציל את חייו. במצב זה, מה נאמר על אותו חולה שלא ירוץ מיד כדי לקחת את התרופה?
והנמשל ברור: אם במשך השנה לפעמים מעדנו ונפלנו, חטאנו ופשענו, הרי שמצד הדין אנו בוודאי ראויים להיענש במלוא החומרה, שהרי את הנעשה – אין להשיב, וכמה חמור להמרות את פי ה'. אך כאן, בפסוקים אלו, מבשרת לנו התורה, בדיוק כמו אותו רופא: לא רק שהבלתי אפשרי – נעשה אפשרי, אלא שהוא עוד הרבה יותר קל ופשוט ממה שאנו מדמיינים. "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". כעת, מה נאמר על מי שלא רץ לנצל את המתנה הגדולה הזו, מתנת התשובה, אשר מעניק לנו הבורא?
בעל ה"שפת אמת" מדייק כאן דיוק נפלא, שיש בו לימוד עצום. "לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה..." - למי באמת קרובה המצווה? לזה שאומר כי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו. כאשר אדם חש בכל מאודו את גודל חשיבותה של התשובה, והוא כל כך רוצה להצליח ולקיים אותה, עד כדי כך שהוא מוכן אפילו לעלות לשמים או לעבור מעבר לים כדי להשיגה – כלפי אותו אדם אומרת התורה: כי קרוב אליך הדבר מאוד. (לאמר = למי שאומר כך). ואולם מי שבאמת לא חש בכל ליבו את הרצון הגדול לשוב בתשובה ואת המוכנות לעשות בשבילה הכל – עבורו היא תישאר רחוקה, בשמים.
יסוד גדול בעבודת ה' לימד אותנו כאן בעל ה"שפת אמת": רחמנא ליבא בעי. ה' רוצה את ליבנו, רוצה לראות את עוצמת הרצון הכן שלנו. מי שבאמת חש בליבו את גודל הערך של התשובה ומתמלא ברצון כל כך עז עד ששום דבר לא יעצור אותו מלהגיע אל מבוקשו – לו מבטיחה התורה: בסוף עוד תגלה שזה היה כל כך קל, כל כך קרוב אליך – הרבה יותר ממה שחשבת. בסוף אפילו לא תצטרך להגיע לשמים ואף לא לחצות את הים. לעומת זאת, מי שלא יגלה רצון חזק ואמיתי - עבורו תישאר התשובה רחוקה כרחוק שמים מארץ.
(מצאתי את זה אצלי, נכתב לפני 3 שנים. דברים פשוטים, פסוקים מפורשים, שלפעמים צריך להגיד אותם שוב.
בימים הקרובים אני רוצה לכתוב מעט על ראש השנה. אם מישהו רוצה שאתייג אותו, שיעדכן אותי...)
@נפש חיה.
