]
סתם...אל תעשו אותנו כאלה טפשים...
). ולכן אני בחיים לא עושה את זה לתלמידים שלי!אני בשיעור אצל הרב שאל "מאיפה פרץ להם בנחיתה לשיר עוד אבינו חי? הרי בדרך כלל שרים הבאנו שלום עליכם, למה דווקא השיר הזה פרץ להם?" ואז זה הכה בי "רגע! זה שיר על יוסף! האושפיזין דידן"
בבין השמשות בין אהרון ליוסף
מה דעתכם בעניין?
לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.
אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.
בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):
א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.
ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!
ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).
יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.
חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).
המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.
והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).
המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.
שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".
(ניסיתי להתחקות אחרי התפתחות המחקר בנושא
להבנתי פרנקל היה הראשון שדיבר על הסתירה בין הבבלי לירושלמי, וחשב שאולי אחרי רבי אבהו השתנה המצב בארץ ישראל (והבבלי טעה רק בפירוש המשניות); או שאולי הסוגיה נאמרה בתקופה שלא היה מעבר מארץ ישראל לבבל ולכן הבבלי שיער לכאן ולכאן
בדור הבא אפטוביצר התייחס אליו ודחה אותו. את האפשרות הראשונה בגלל ספר החילוקים, ואת השניה כי אין מצב שבבבל לא ידעו מה קורה בארץ ובגלל הנחרצות של הלשון בבבלי. ובגלל שלדעתו לבני ארץ ישראל הייתה הבכורה בזמן הקדום, הוא אמר שזו הוספה מימי רב יהודאי גאון, שרצה לכפות את בני ארץ ישראל למנהגי בבל (בהתאם לפרקוי בן באבוי). לדעתי המהלך שלו קלוש לגמרי. אבל הדעה הזאת השתלטה במחקר? בדור הבא מרדכי מרגליות ורז"ו הלכו איתו נגד פרנקל (ונדמה לי שגם ליברמן)
משני מקורות אני מבין שהלבני חזר וסתר "בראיות רבות" את התאוריה שזו הוספה מאוחרת וחשב שבארץ ישראל היו מנהגים מנהגים בזמן האמוראים. אבל אין לי גישה לספר שלו. אני מבין שזה ב'מקורות ומסורות' כרך ג' עמוד רלא
עריכה: הגעתי לספר ואכן כך. לא יכול להעתיק לכאן בגלל זכויות יוצרים, וגם עם הראיות שלו אפשר להתווכח אם רוצים. הוא גם מתייחס לראיה מדברי רבי יוסי במשנה ואומר שאין מניעה שהוא ידבר דווקא על זמן הבית, שהרי הוא משתמש במילה 'פטור' כלומר פטור מחטאת)
הרי כבר שאלת את השאלה הזו בגירסה קצת שונה בשנה שעברה, כאן האם להאשים מישהו זה… - בית המדרש
וכבר אמרת שם את הגיגיך הפוליטיים. מה אתה רוצה עכשיו? כבר הבהרת שם שאתה יודע מה זה אומר, אז בשביל מה לשאול עכשיו?
תגיד ישר מה אתה רוצה
הוא התשובה:
המושג התלמודי "בעיטה בייסורים" (או "המבעט בייסורים") מתאר מצב שבו אדם שבאים עליו קשיים, מכאובים או צרות (ייסורים), מגיב אליהם בכעס, ברטינה, במרדנות או בחוסר קבלת הדין, במקום לקבל אותם באהבה, באמונה או כהזדמנות לחשבון נפש ותשובה.
הביטוי שאוב מעולם החי – כמו שור או חמור שמבעטים באדונם כאשר קשה להם, במקום להבין את המטרה שלשמה מנהיגים אותם.
המקור וההקשר התלמודי
במסכת ברכות (דף ה', עמוד א') ובמקורות נוספים בחז"ל, מודגש הערך של "ייסורים של אהבה" – ייסורים שנועדו לזכך את האדם ולקרב אותו אל הבורא. חז"ל מלמדים כיצד נכון להתמודד עם סבל:
קבלת ייסורים מאהבה: חז"ל משבחים את מי שמקבל את קשיי העולם הזה בשתיקה ובאמונה, מתוך הבנה שיש להם תכלית רוחנית עמוקה.
ההפך מבעיטה: מי ש"מבעט" למעשה מפסיד את השכר הרוחני ואת חסד הזיכוך שיכול היה לצמוח מתוך הקושי. במקום שהסבל יביא אותו לצמיחה, הכעס והטרוניה גורמים לו להתרחק עוד יותר.
במדרש ספרי (כי תבא) מובאת השוואה בין דורות שונים, ושם נאמר שמי שמבעט בייסורים מראה קוצר רוח וחוסר הבנה של ההשגחה העליונה, בעוד שגדולי האומה ידעו לבקש ולמצוא את הטוב והתיקון שחבויים בתוך הצרות.
אם תרצה, נוכל להעמיק במקורות המדויקים בגמרא שדנים בייסורים, או לבחון את ההבדל בין ייסורים של אהבה לייסורים של עונש. במה תעדיף להתמקד?
למה? כי מי שמתייסר אך מקבל זאת בהכנעה (יחד עם מה שניתן לשנות), סובל רק מהייסורים. מי שמבעט בייסורים סובל פעמיים, גם מהייסורים וגם המיחס הנפשי הרע שלו והכעס והטרוניא שהם גורמים לו
בא לי לשתות קפה. יהודים יקרים רובם חובשי כפה מקיפים אותי מימין ומשמאל כאילו אני אויר. אני שהתרגלתי בגלות שלעמוד בתור זה למנוע גזל זמן מיהודי (או מכל אדם) עומד ומתייסר. לא בגלל עצמי אלא בגלל אותם יהודים יקרים שעוקפים אותי שביום הדין יראו להם את זה בוידאו. או אותם יהודים שחונים בתחנת אוטובוס ומאלצים אותי ואחרים לרדת לכביש כדי לעלות לאוטובוס.
אז כדי שלא יכפילו יסורי עשיתי חשבון נפש ועשיתי מעשה.
לפני שמטפלים בשלמות ארץ ישראל צריך לטפל בהרבה סוגיות אחרות חשובות לא פחות.
כמו שנאמר "עוון עקבי יסובני".
סליחה על ההטרדה שלי בערב שבת וחג.
שבת שלום ומועדים לשמחה.
יש לזה סיבה או שסתם נחמד לנגן את זה?
לא מצאתי משהו מרגש במילים האלה ששווה להאריך בהם יותר מהשאר
הורית לנו לומר 13, וזכור לנו היום ברית 13
ובמילים "כמי שהודעת לענו" יש גם הזכרת זכותו של משה רבינו
יש סט ש"ס גדול בלי מפרשים(רק רשי ותוס' בלי ראש ריף וכו)?
אני רוצה לרכוש טאבלט(מחשב יקר יותר וגם המטרה היא בלי אינטרנט) שישמש ללימוד תורה..
יש תוכנה חינמית או זולה שמכילה ש"ס צורת הדף שיהיה אפשר בטאבלט להעיר הערות או לסמן בה?
יכול להיות ש'אוצריא' תתאים
גמר חתימה טובה!
מחשב מלא לדעתי יהיה עדיף מבחינת תוכנות. הרבה מאוד כלים בטאבלטים בונים על זה שיש לך רשת נגישה. אלא אם כן יש לך כלי ספציפי שאתה מתכוון להשתמש בו.
אפשרות ביניים: טאבלט windows.
תצלם את הגמרא שלך או שתוריד מאתר כמו היברו בוקס וכדומה (יש הרבה).ותכתוב סקריפט שיתן לך למרקר או לכתוב וכו'.
תוריד בPDF ותסמן על זה
וש"ס גדול בלי התוספות בסוף
אני לא מכיר
אבל מה ההתנגדות לתוספות בסוף? זה בדרך כלל פחות משליש מהמסכת עצמה
מין הסתם זה לא בגלל משקל
כי לא הולכים ברחוב עם ש"ס גדול
אבל יש ש"ס בנוני בלי, יכול להיות שהוא מספיק גדול לך או אולי אפילו הכריכה רכה שהוא אפילו קטן יותר ופרקטי יותר לנשיאה בתיק
נפטרים, משום מה אני שומע על הרבה בעיקר אחרי ...
מה אתם אומרים? מה צריך להיות היחס לכך שאנו מנועים מלקיים מצוות שופר השנה?
צער/באסה על כך שאנחנו לא נזכה לקיים מצווה דאורייתא של שופר השנה?
לנשום לרווחה שחז"ל 'פטרו' אותנו מחובה זו? - פחות לחץ וסטרס, תפילה קצרה יותר ובכללי אווירה קלילה יותר בלי שופר על הראש, חז"ל קבעו שלא צריך אז מיותר...
אין מה להתבאס כי גם ככה מבחינה רוחנית בחסידות אומרים שהתיקונים של השופר נעשים בשמיים על ידי שמירת השבת
תשובב אחרת
יאללה, מחכה לשמוע את דעתכם!
אבל בוודאי שמדובר על בודדים שהרי טעם התקנה הוא על מי שילך אצל הבקי ללמוד, ולא על כל אחד ואחד הרי רוב האנשים שומעים שופר בבית כנסת ו/או ע"י בעל תוקע ו/או לומדים ומתכוננים מראש.
שמעתי רב שהכדיל את השאלה ואמר שידוע לנו שחז"ל קבעו שלא אד"ו ראש, נכון? אז למה שלא יוסיןו גם שבת לתאריכים שבהם אי אפשר לקבל ראש השנה? למה לבטל בשב ואל תעשה ולא פשוט להשתמש בכוח שלהם כדי לסדר את לוח השנה?
ממש אהבתי את החיזוק הזה של השאלה.
אבל, התשובה הייתה דרשנית ובאמת לא היתה טובה כמו השאלה.
מקושיות לא מתים (עדיין), אז נישאר עם קושיה עד שיבוא אליהו זכור לטוב.
לפעמים דברים שנכתבים יושבים על הלב במשך שנים. במיוחד אם יודעים שהדברים עדיין מופיעים
קצת אחרי שנכנסתי לניהול הפורום מחקתי או ערכתי כל הודעה שנראתה לי פוגענית כמה חודשים או שנים אחורה. אם מישהו רוצה שאני אמחק הודעה כלשהי שפגעה בו ופיספסתי אותה, לא משנה מי כתב אותה וכמה שנים אחורה זה קרה, הוא מוזמן לפנות אלי בפרטי. כמובן גם הודעות שאני כתבתי
גמר חתימה טובה לכולם
קעלעברימבאראחרונהגמר חתימה טובה
