אני יודעת שזכיתי להרגיש אהבה,
אבל זאת לא היתה אהבה אמיתית.
וואלה לא.
ואני שונאת את ההרגשה הזאת
כאילו שפיספסתי משהו
כאילו שאני מפסידה משהו.
אני לא.אני לא.אני לא.
אני לא מפסידה כלום מזה שאין לי כרגע חבר או מליון "ידידים" ,
זה ככ מתסבך כל העניין הזה.
ואני רוצה להרגיש אהובה
וזה לא מספיק לי שהם אוהבות אותי,
אני רוצה אהבה אחרת.
ולמה לעזעזל לכולם פתאום יש אהבה ולי אין?
אוף אוף אוף
זה ככ חסר לי
שאין מישהו שדואג לי
ששואל אותי מה איתי
שאכפת לו ממני
שיעשה הכל כדי שיהיה לי טוב
שיצחק איתי על דברים רק שלנו.
היא צודקת במה שהיא אומרת, שעכשיו אני אוהבת את עצמי אז אני גם רוצה שיאהבו אותי.
אוף אני לא יודעת
וכל זה גורם לי לרצות לבכות
אבל גם אם אני ינסה לבכות אני לא יצליח
אז אין טעם לנסות.
פפף ואף פעם אני לא בוכה, רק שם, בשער הכותנה אני מצליחה להיפתח.
אני חיה מסיבוב שערים לסיבוב שערים
אבל מצד שני זה גורם לי למחשבות שלא טובות לי
אז אני לא יודית בעצם.
אוףאוףאוף
שמח לי ועצוב לי ביחד
מזל שאני לא במקום שהייתי בו לפני כמה חודשים, עזבו כמה חודשים.. כמה שבועות
שאם היה משהו כזה ישר הייתי חותכת או מקיאה
אני כבר לא שם.
ולמה אני לוקחת ללב תסבוכים של אנשים אחרים?
וכואב לי עליהם
ואני רוצה לעזור
אבל לא יודעת איך
ואוף, שיהיה להם כבר טוב.
וסוף סוף בשבת התבודדתי כמו שצריך
וקיבלתי החלטה
ואני רוצה שהשנה הזאת תהיה שונה
זהו
להתחיל הכל מהתחלה
ואם אני כבר באולפנה, אז לשמוח שאני שם ושיש לי שם חברות טובות.
ולנצל את הזמן
ולהשקיע יותר
ולהשתחרר יותר
ולא לחפש בעיות
ואבא, בבקשה תעזור לי.
והיא שימחה אותי ממש היום, אני אוהבת אותה למרות שאני לא ממש מכירה אותה, היא נשמה.
אוף אבא
אני רוצה לאהוב אותך
אני רוצה לעבוד אותך
אני רוצה להאמין בך
אני רוצה להרגיש את האהבה שלך אליי
אני רוצה להרגיש שאתה איתי
אני רוצה שתעזור לי
שתהיה איתי
שתכוון אותי
אבא אני רוצה להיות טובה יותר
אני רוצה להיות עם לב פתוח יותר
אני לא רוצה לאכזב אותך
ולא את ההורים שלי
ולא את עצמי
בבקשה תעזור לי.
וסופסוף יש תאריך לאיבחון
אני מבחינתי כבר במקום אחר
ואני רוצה להתקדם
אבל האיבחון הזה תוקע אותי ממש
וסופסופ נעבור אותו
ויהיה טוב.
חייב להיות טוב.
הלוואי שתהיה שנה טובה
ושאני יצליח.