1) אקורד בנוי מצליל יסודי שעל שמו נקרא.

קודם כל, קיימים אקורדים בסיסיים, המורכבים משלושה צלילים (כולל הצליל היסודי), 

ולכן נקראים "אקורדים משולשים"

יש ארבעה סוגי אקורדים משולשים.

שניים נפוצים יותר - מז'ור ומינור.

מרווח המסגרת של שניהם הוא קווינטה זכה (חמישה צלילים, שלושה וחצי טונים). והטרצה באמצע  -

טרצה גדולה (2 טון) לאקורד מז'ור, וטרצה קטנה (1 וחצי) טון לאקורד מינור.

למשל אם תרצה לבנות אקורד מדו - קודם כל תמצא את המסגרת - הקווינטה הזכה - סול.

ועכשיו לטרצה הקובעת. אם תרצה מז'ור - צריך טרצה גדולה - שזה מי. כלומד דו מז'ור - דו-מי-סול

אם תרצה מינור, צריך טרצה קטנה - שזה מי במול. כלומר דו מינור - דו-מי במול-סול

(שים לב שזה לא רה דיאז, מכיוון שטרצה חייבת להיות בשם הצליל השלישי מהצליל היסודי) 

שני סוגים נוספים של אקורדים הם המוקטן והמוגדל. הם יותר כמו תבלינים - פחות נפוצים, אבל משמשים כדי להעשיר את ההרמוניה ולהוסיף לה צבעים ודרמה.

באקורד מוקטן מרווח המסגרת הוא קווינטה מוקטנת (שלושה טונים) והטרצה בפנים קטנה.

לדוגמא, אם תרצה לבנות אקורד מוקטן מדו, צליל הקווינטה יהיה סול במול. ואז טרצה קטנה כמו קודם במינור, מי במול. כלומר דו מוקטן הוא דו-מי במול-סול במול.

באקורד המוגדל מרווח המסגרת הוא קווינטה מוגדלת (ארבעה טונים), והטרצה בפנים גדולה.

לדוגמא, אם תרצה לבנות אקורד מוגדל מדור, צליל הקווינטה יהיה סול דיאז, והטרצה, כמו קודם באקורד המז'ור, תהיה מי. 

כלומר, דו מוגדל הוא דו-מי-סול דיאז.

עד כאן על רגל אחת האקורדים המשולשים.

קיימים גם אקורדים מרובעים, הבנויים על ארבעה צלילים, או בשמם השני "ספטאקורדים", מכיוון שהמסגרת שלהם בנויה על מרווח ספטימה (שבעה צלילים. 5 טון או 5 וחצי טון. תלוי באקורד)

אבל זה כבר להודעה אחרת.

2) לגבי השאלה השניה, קצת קשה לענות עליה, כי כל אחד יכול להלחין קול שני למנגינה באיזה אופן שהוא רוצה. אבל באופן עקרוני, קול שני בנוי על זה שהוא נשמע "יפה" יחד עם הקול העיקרי, הראשון, ויש שני מרווחים שיוצרים את הסאונד הזה: טרצות (בדרך כלל מעל למנגינה העיקרית) וסקסטות (6 צלילים. 4 או 4 וחצי טון, תלוי בגודל.) הסקסטות באות בדרך כלל מתחת למנגינה העיקרית. 

אם אתה רוצה קול שני בקלות, שחק עם המרווחים האלה ביחס למנגינה. ברוב המוחלט של הזמן זה יישמע טוב. 

אני מנגן, וגם די עושה אירועים בקטנה, אבל האמת שלא אוהב את הכלי הזה

C  C  D  E  G   G  F  E  D  C

קצב של 4\4 לעשות את התוים 4 פעמים בסדר עולה של האקורד, (לדלג כל פעם צליל כדי שלא ישמע צורם בנמוכים)

ושל 3\4 לעשות 3 פעמים

כשאת קצת מתקדמת אפשר לחזור אחורה באותו אופן בהתאם לקצב ולכמה פעמים שהאקורד חוזר

אפדר קודם לנסות לנגן את האקורד הפשוט, לדוג' אם זה אקורד C אז לעשות את המצב הבסיסי, כלומר, דו מי וסול ביחד, אצבעות 1 3 ו-5. לאחר שמצליחים לשלוט באקורד בצורה חלקה, אפשר לנגן את הצלילים אחד אחרי השני בארפג', כלומר דו נפרד ולאחריו מי נפרד ולאחריו סול נפרד ואז הדו שלמעלה, כי ארפג' מורכב מ- 4 צלילים. אם זה אקורד של 7, כמו D7, G7 וכדומה, קודם לשלוט באקורד ואז לפרק אותו לצלילים אחד אחרי הני. לדוגמא ניקח את G7, נפרק אותו לסול נפרד, סי נפרד, רה נפרד ולפה נפרד, שהוא בעצם התו השביעי של האקורד. כמו כן אפשר לפרק את האקור ד C ככה: דו, סול, דו ומי, וכך נקבל מרחב גדול יותר של צלילים.

מקווה שסייעתי לך.

מנגנים את כל הרגש שלהם החוצה.

שאלתי את הAI:

נגינה יכולה להיות כלי ריפוי חזק מאוד! הנה כמה דרכים שבהן ניתן להשתמש במוזיקה ובנגינה לריפוי:

1. **תראפיה במוזיקה**: להיפגש עם מטפל מוסמך במוזיקה. טיפול במוזיקה משתמש בנגינה, שירה, יצירה והאזנה למוזיקה כדי לשפר את בריאות הנפשית, הרגשית והפיזית.

2. **נגינה באופן אישי**: אם אתה מנגן בכלי נגינה, נסה לנגן באופן קבוע. זה יכול להיות מרגיע ומספק לך דרך לבטא את רגשותיך.

3. **האזנה למוזיקה**: שמיעה למוזיקה שאתה אוהב או למוזיקה מרגיעה יכולה לעזור בהורדת רמת הלחץ ובהגברת התחושות החיוביות.

4. **יצירת מוזיקה**: לכתוב שירים או ליצור מוזיקה חדשה יכולה להיות דרך מעולה לבטא רגשות ולהתמודד עם חוויות קשות.

מלודיה פשוטה ורגועה, במיוחד על כלי נשיפה, משהו שלא מצריך יותר מדי מאמץ, זה מרגיע.