בני בן ארבע וחצי ב"ה. קצת רקע: תמיד היה ילד תמים. יכל לעשות מעשי שובבות אך היה תמיד בא לדווח. הוא גם חכם מאוד ומקורי בתשובותיו וברעיונותיו. תמיד יכולנו לשכנע אותו בהסברים לעשות את מה שצריך... אבל ב"ה! ויגדל הנער! ובכל תחום! התחום שהכי קשה ומסוכן זה אהבתו לאש. בכל הזדמנות הוא מחפש להבעיר אש. מטפס לגבהים בבית לחפש גפרורים, מחביא אותם וכשיוצא מהבית מנסה להדליק. גם את נרות השבת הוא מנסה לכבות עם הפה. בקיצור, אני נואשת ופוחדת. מה לעשות איתו? כמובן הוא מקבל "מסות" של סיפורים בעניין, אבל תמיד הוא מבטיח שידליק רק "אש קטנה פיצפונת".
ועוד בעיה בעצמאות: אני שולחת אותו לגן בהסעה פרטית, כי ההסעה הציבורית לא עוצרת ממש ליד הגן. (על מנת להגיע לגם צריך לחצות כביש ליד מכולת ובית ספר, ואתם יכולים לתאר לעצמכם איך הכביש הזה הומה אנשים ממהרים ב-8 בבוקר!) הבעיה היא שרוב חבריו נוסעים עם האוטובוס (יש להם אחים גדולים שלכאורה מלווים אותם... בדקתי אופציה שיתלווה אלהם אבל: א. הוא לא מקשיב להם. ב. בסופו של דבר הם מתעצלים ללוות את הקטנים, אומרים להם לתת יד אחד לשני ושולחים אותם ללכת לבד). אז בקיצור, הילד העצמאי שלי החליט חד משמעית שהוא לא נוסע עם ההסעה הפרטית. לאחר שקיבלתי דיווח שהוא נסעה עם האוטובוס, התחלתי לעקוב אחריו מהחלון שאכן עולה עם ההסעה. היום, ראיתי שהוא הולך לכיוון האוטובוס וקראתי לו לחזור. משלא חזר, ירדתי אליו וכך החל מירדף בחוצות המושב... בסוף מצאתי אותו בבית הכנסת... זהו.
מה אתם ממליצים לי לעשות איתו?
(פרסים ומיבצעים לא מדברים אל ליבו!)
(ודוגמא אחרונה שתהנו, מה סגנון החשיבה שלו: הוא מצא כסף בבית (או הוציא מקופת צדקה), כאילו ירד לשחק במישחקים והלך למכונה אוטומטית, מצא ילד גדול שיעזור לו וקנה לו ולחברו ממתקים. אני הייתי בהלם (הוא קנה בדיוק אותם ממתקים שהיו בבית!)
הבו עצה!!!
ממש יד ביד עד לחגורה 
(ביננו, זה חלום שלי ללכת סתם ככה לייעוץ ול"אוברול" קצת... הלוואי. אבל זה מלאאאאאא כסף! אוף! וגם זמן שאין)
תגידי לו שאם הוא לא יעשה כאלה טריקים מסוכנים, פעם בשבוע תעשי לו "פינת מדע"- ותשתפי את כל האחים תוך כדי שהוא המדגים והיוצר.