זה הכפרות הכי מהודרות- להתעלף מפחד מלחשוב על זה שתרנגול מסובב עלייך...
מה זה כבר כסף???

(אנחנו עושים על כסף)

"צדקה תציל ממות"

נראה לי מסוג הדברים שאני יכולה להתבאס מהם לגמרי, אבל לא להעיז לעשות משהו. 

גם עניין של זמינות, לרוב לאחרונה זמני דחוק ביותר, כך שלהתחיל להתעסק עם אנשים ברחוב זה באמת מעבר ליכולתי

אבל גם בלי קשר, כשאנשים יגיבו לי לא בטוב, גם כשאני צודקת, קשה להישאר שם כשבעצם זה לא העסק שלך. 

אז מה כן עושים?

זו ה"כפרה" - שוחטים, וזה גם אמור לעורר הרהורי תשובה, ונותנים את הבשר לעניים.

ודומני שהרבה עושים היום כפרות במטבעות ונותנים לצדקה.

מרן הרב צבי יהודה זצ"ל, היה עושה כפרות עם תרנגול - כמנהג הותיק..

בס"ד

ראית איך מחזיקים אותן ביום-יום? זה כמעט טיול שנתי...

בס"ד

והאם היא מתפספסת.

אבל ברור לי שהיום מושגים בעלי ערך ומשמעות חיובית כמו צער בעלי חיים ואחרים, שעם כל החיוביות שבהם המקור שלהם ומידת התוקף שלהם לא ברורים בכלל, פתאום מאפילים בלי פרופוציות על מנהגי ישראל מדורי דורות, ועל ערכים ועניינים שהחיוב שלהם הרבה יותר ברור.

ושוב, אין בכוונתי לבטל את החיוביות שוודאי שיש בהקפדה על צעב"ח, רק פרופורציות.

אצל הרוב דומני, היה לעשות כפרות על תרנגולות.

ולכן, מצד אחד, לא שייך לומר ש"לעשות את המנהג" על כסף, זה חוסך צער בעלי חיים. 

גם לאכול בשר/עוף, זו לא מצוה, ואפילו לא "מנהג ישראל" בימי החול - ובכ"ז, חלק גדול מהיוצאים נגד הכפרות, אחרי שמתעייפים מלמחות - הולכים לאכול שווארמה או משהו דומה..

אבל אם הכוונה היא שאם אפשר לקיים את המנהג - של הכפרות הללו עצמן - עם זהירות בצעב"ח, זה יותר טוב, זה בוודאי נכון. כלומר, לדאוג שכל מה שמסביב, יהיה בתנאים הכי מתאימים. שהכי פחות גורמים צעב"ח.

זה נכון גם לגבי גידול עופות לשחיטה וכד'.

לא כל תגובה קוראים כל מה שכתבו מקודם..

לכן, הקפדתי לומר על איזו אופציה אני מגיב.

והוא שאמרתי: שיש לחלק בין עצם עשיית מצוה/מנהג, בכך ששוחטים בע"ח, שזה דבר מקובל משכבר, ואין לומר על זה שעדיף להימנע.. (ולא התכוונתי אליך - אלא לקולות שנשמעים בשנים האחרונות) - 

לבין עשייתו תוך צעב"ח "סביבתי" (בתנאי האחזקה וכד'), שממנו בוודאי ראוי להימנע.

לגבי החילוק שעשית, בין לאכול מתוך גרימת צעב"ח לבין לקיים מצוה/מנהג - יש צד באמת לחשוב כדבריך, שאם אתה בא לעשות משהו עם משמעות "רוחנית", אז שלא יהיה על חשבון משהו אחר עם משמעות כזו (צעב"ח). יש גם צד הפוך - בגלל החשיבות מול ה"רשות" שבאכילת בשר, אבל מסתבר כדבריך - וכי למה תידחה מצוה מפני מצוה/מנהג.

לגבי מה שהיה בזמנים שלפנינו, רואים שעכ"פ מנהג הכפרות על עופות היה נפוץ מאד. המשנה ברורה מדבר דווקא עליו. יש אזהרות לשוחטים מפני העייפות. ובהיות שהשחיטה היתה בכמויות בזמן קצר, כנראה גם אז זה לא היה תענוג גדול לעופות..

אם כי יתכן, שבזמן שאנשים היו רגילים להביא עוף אל השוחט - אז ממילא כל אחד היה קונה לפני כן ומביא בעצמו, ולא "הבאה המונית" כמו שקורה במקומות מסויימים.

לא כל מה שכואב לך הופך אותו ללא תקין.

מה תעשי שיבנה בע"ה בית המקדש?

כמובן שצריך להתייחס בעדינות, אבל מספיק להגזמות שרצות בעולם.

הכל בסדר.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל