לגבי השאלות שלה- אני מקווה שבאמת יעבוד אם אני אסביר לה משהו כזה...

אני אנסה דברים שאמרת שוב תודה!

כשזה מגיע למצב שבו זה לא רק סקרנות- אלא גם שהיא חושבת שהיא אחראית להכל, זה יותר קשה לי להתייחס לזה בשעשוע.

אני מתכוונת שאם היא אומרת משהו בצורה של 'אני חייבת לדעת הכל', בדרך שמרגישה לי קצת פחות נעימה, אז יותר קשה לי להתייחס לזה בצחוק...

ולגבי הרעיון שהעלית עם המתנות והנקודות- כי שוב- אני לא אמורה לחנך אותה, זה פחות קשור אליי... זה לגיטימי שאני אעשה את זה..?

מהתיאור שלך זה בהחלט נשמע כמו דרישה מוגברת לתשומת לב, כמו שכתבת.

אבל לי, כקוראת מהצד, זה לא נשמע כמו פינוק, אלא כצורך פנימי חזק מאוד. יצא לי לראות ילדים (בעיקר בסביבות גיל ארבע, ובתוספת אח קטן חדש זה ממש יכול להתאים בול) - עם תקופות כאלה של צורך חזק מאוד בתשומת לב *מרובה* . ממה שראיתי, כשהצורך סופק, תוך כמה זמן הוא התמוגג. זה לא לנצח, למרות שכשמגיעה תקופה כזאת היא נראית אינסופית. כשהיא עוברת היא פתאום נראית קצרה

מהתיאור שלך נשמע שגם אם היא מקבלת הרבה תשומת לב, היא לא מצליחה להשיג סוג מסוים של תשומת לב, שחיי הנפש שלה מאוד רעבים לו עכשיו. נגיד כמו אדם שיש לו מחסור רציני בשומנים בגוף. יכול להיות שהמשפחה האוהבת שלו תראה שהוא מחפש אוכל באטרף, ותגיש לו מלפפונים, עגבניות, ביצים קשות, אורז, וכלום לא יעזור, והוא יאכל את כל אלה וימשיך להיות תובעני ולצעוק שהוא רעב. כי את מה שהגוף שלו מחפש, הוא לא קיבל.

מה את אומרת, יש מצב שזה מה שקורה כרגע עם האחיינית החמודה שלך? שעם כל המתיקות שלה, היא גם נצמדת אלייך כמו עלוקה וצועקת לך בשפתה הילדותית 'לא מספיק, עוד!' 'לא מספיק, עוד!' ולא משנה על כמה עשרות שאלות כבר ענית לה?

זה יכול להיות בשבילך מעייף בטירוף, מתסכל, ואפילו ממש מקומם ומרגיז - אי אפשר להשביע אותה! או לפחות, לא ממלפפונים.

אם פספסתי לגמרי, תניחי בצד. אבל אם נראה לך שהתיאור הזה יכול להתאים לילדונת הנחמדת, אני חושבת שמכאן יש לך בחירה: את יכולה להחליט שזה לא התפקיד שלך להשביע אותה, ובעיניי זה לגיטימי. אין לך מחויבות של הורה. קשה לך, לא נוח לך, מייגע אותך - צמצמי קשר. כמו שכתבו לך למעלה, את יכולה להודיע שיש לך כמה עיסוקים שקטים שאת צריכה לעשות בחדר, ולהיעלם. היא תראה שממך היא לא תוכל להשלים את הצרכים שלה, ובע"ה תמצא כתובת אחרת. ה' יהיה עמה, ואני בטוחה שבדרך זו או אחרת, הדברים יסתדרו.

לחילופין, אם נראה לך שאת כן בנויה לזה - נסי להבין מה היא כן מחפשת. למה היא זקוקה. מה היא מנסה לסחוט ממך בדרכה הילדותית. בזה אני לא אוכל לעזור. צריך להרגיש אותה. להכיר אותה, לראות אותה בפעולה, לחשוב עליה באיזה זמן שקט, לנסות לעצום עיניים ולהתמקד בה. להרגיש אותה מבפנים ממש. דמייני שאת היא: מה הדבר שהיא הכי רוצה? מה היא מבקשת ממך? איזה סוג של תשומת לב תספק אותה? היא רוצה שידברו איתה ויתווכו לה את העולם? היא רוצה שיקשיבו לה ויאהבו את סיפורי הדמיון שלה? היא בכלל מחפשת מישהו שילמד אותה לקרוא מספרים, להיכנס לעולם הגדולים והחכמים? רק את תוכלי לדעת, מהיכרותך ואהבתך.

ננסה לחשוב 

את יכולה אולי לתת לי דוגמה לדבר כזה שהיא מרגישה שחסר לה..?

כשהילד שלי היה בתקופה כזאת, התחלתי לקרוא לו בכל פעם שאני שוטפת כלים, ולספר לו סיפור דמיוני, מומצא על המקום. מהר מאוד שמעתי את ה'קליק' הזה של האסימון שנופל למקום הנכון - העיניים של הבחור זרחו, הוא הוצף אושר, וממש מהר הוריד מאוד מאוד את תדירות ועוצמת הנדנודים. 

אבל האמת היא שאני מאמינה שכמו שהפעילות הזאת שבחרתי עבדה טוב, גם הרבה פעילויות אחרות היו עובדות טוב.

אם נחזור למשל על האדם שיש לו מחסור קריטי בשומנים, הוא יקבל ממך בחפץ לב חמאה אם תיתני לו, או אבוקדו, או גבינה צהובה, או טחינה... הרבה אפשרויות. אז לא חייבים לקלוע בול לדבר האחד והיחיד הנכון.

וחוץ מזה, גם לך יש מקום. זו מערכת יחסים בין שתיים, ושתיכן צריכות להיות מרוצות ממנה. בחרתי בתור התחלה לנסות סיפורים, כי זה מסוג הדברים שאני אוהבת לעשות. עבד - אז נהדר. לא היה עובד - הייתי מנסה משהו אחר. לא חייבים לקלוע בול בניסיון הראשון...

אז אני מציעה שתחשבי מה בא לך לנסות לעשות איתה, מהיכרותך עם עצמך ואיתה - מה יכול להיות הכי כיף ביחד - ותיתני לזה צ'אנס. אם זה לא ירגיש נכון, תמיד אפשר לנסות משהו אחר 

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות