וכשטיפות ירדו חשבנו שזו ברכה.
עכשיו זו סערה. למה זה מגיע לנו?
ואיך זה שלא ראינו את זה בא?

או יותר נכון, חיינו חיים שלמים ולא שמנו לב שמחלחל לו משהו רע, משהו מחולל סערה. וכמו עיוורים, לא ראינו את זה בא, והתעוררנו שבורים באדמה.
למה זה מגיע לנו, אלוהים? למה ההיגיון שלנו מעוות? למה לעזאזל אנחנו לא יכולים לבחור נכון?
על דעת המקום, ועל דעת הקהל, כבוש כעסך מעלינו. כי בינינו, יש אנשים שיותר שווה להוציא עליהם את הכעס.
אנו בניך, ואתה הוא מלך אל חי וקיים?
אתה הוא אדוננו? אתה הוא מלכנו? איך בדיוק זה מתבטא? ברצח? באלפי אנשים מדוכאים? במה בדיוק לעזאזל זה מתבטא???
אומרים פה שאתה טוב, ואבא אוהב, ואתה רוצה רק טוב לעם שלך. איך בדיוק אני יכול להאמין בזה? איך אני יכול להסתכל לך בעיניים ולהגיד תודה?
הוא נותן לך את הכוח לנשום, אומרים פה. את הכוח לחיות. הוא נותן לך אוכל, משפחה, חברים.
אבל הלב מדמם, מזכיר כמה חורים יש לו. אפשר למלא את זה רק בדם, דם של אנשים. דם של חפים מפשע.
אז מחר יום כיפור, אלוהים, ואני אצום, ואני אבכה, ואני אתחרט על כל המעשים. אבל האם זה ישנה משהו? האם העבריין ישפיע על הבחירות שלך?
לא. כי אף אחד לא יכול. אז נמשיך לאגור את הכאב.
והלב השומר לא להיפגע, יתפוצץ.
אז ריבונו של העולם, תגיד,
למה זה מגיע לנו?