מנחה זה כ"כ קשה

מתפללים כבר תשע שעות
והעיניים שורפות ממאמץ ומדמעות
ואין אפילו עצירה באמצע, ועומדים כ"כ הרבה זמן (תשע שעות רצופות של עמידה. מתחילים להבין למה ככה עינו הרומאים)
ולהתרכז

ואז בנעילה יש מישהו אחר שמחזן (וטוב שכך)
כלומר, הרב של בית הכנסת
וזה מדהים
וגם ככה יש הרבה ילדים אז לא שומעים כלום
ואפשר לצעוק באמת
ובאמת
וקל מלך יושב על כיסא רחמים
ולדמיין את המציאות של לפני שנתיים
כשככ הרבה דברים היו ברורים מאליהם
ולהתפלל שוב פעם מתוך המקום התמים ההוא
ואז
יש עשרים דקות הפסקה לפני ערבית
ואפשר לנצל את העובדה שיש עזרת נשים בתוך עזרת גברים
ולקחת ספר

וברור שנשארים לעמוד, כי זה לא נוח ללמוד בישיבה
אבל פשוט כ"כ באורות
שכלום כבר לא משנה
ועומדים ולא מרגישים בכלל ולא צמאים ולא כלום
וזה רק אתה והקבה
והשנה הבאה עוד מהדהד באוזניים ובוכים שוב, אבל ממשיכים ללמוד
ושמחים ובוכים וצוחקים וכל זה לא משנה
ומתאספים שוב לערבית
ורק בקושי פותחים את המחזור
לשוב לחיי המעשה

שבקריאת התורה כמעט נרדמתי

ובחזרת הש"ץ-היה ספרדי

ולא הייתי מוכן לזה אז ריחפתי כל החזרה

היה ספרדי. משהו ש@עברי ינצל.

עיקר הבעיה היא שלא ידעתי את זה מראש

אם הייתי יודע כנראה הייתי כן מצליח לאחוז ראש