ואפשרמגדלור באפלה
רק עוד חיוך?
אחד
וצליל שקורא בשמי.

ויד, וסכין, ובצק, ותנור
ורוח בתחנת אוטובוס ישנה
וחיוך מפציע ועיניים זורחות.

האוטובוס חותך דרך המדבר
מנחה של יום חול, אוזניות ושינה
שומר ושער, עליה בכניסה, סיבוב, לרדת.

מעלית, קומה אחת למעלה
מרגישה אותו מאחורי, לוחש באוזני
והוא מגיע או שלא או שמגיע או שלא או שמגיע או ש
לא.
הגיע בסוף, בטח שהגיע.

וגם הדמעות הגיעו, בטח שהגיעו.
בחיבוק, ובלילה, ובמקלחת, ובנהיגה, ובתפילה.

ערב שבת הוא כבר לא מה שהיה, הוא כבר נצח אחר.
לצאת מהתפילה לנשום עמוק לאסוף דמעות לתוך הראש
להציע לאנשים חיוך.

ובור במדבר,
שאסף אותך אל תוכו,
מציע לך את החיבוק שכבר שנים לא יכולת לקבל מאיש.

ואפשר
רק עוד יד חלושה
בפעם הזו?
ורמקולים שואגיםמגדלור באפלה
בירידות של ירושלים
ויחד עם הרכב יורדות הדמעות אל העמק
ורעד שעובר בכל העולם שהוא אני.
וואי כמעט ובכיתי (לא קורה בד"כ) שולחת לך לחיבוק ענק כפכף פוזל

מזדהה

וואורגע שלם

עמוק וקסום.

 

בזמן האחרון יש פה הרבה דינוזאורים נחמדים!הר ומדבר


חימגדלור באפלה
בוק.

(חיוך.)

חי בוק




(דמעה)
😞חולות
זה כואב.
בעז''ה יהיה טוב יותר




(מה שלומך?)
לא יהיה טוב יותר, יהיה יותר נשכח.מגדלור באפלה
שזה לא טוב יותר או טוב בכלל.


ואני בסדר ב"ה, באמת שכן
מה איתך?
זוהי דרכו של עולם...חולות
אין לדעת, לא הכל בהשגתינו.


כיף לשמוע.
שלומי טוב ב''ה.
החיים ממשיכים.
(אם אנחנו לא פה, סימן שאנחנו עסוקים. זה טוב)
מדוייקמגדלור באפלה
כשרע לנו אנחנו מוצאים את דרכנו חזרה לכאן.
ואז נסים בבהלה אל החיים האמיתיים
וואו.מתנחלת גאה!
זה כתוב מדהים מדויק חד וכואב.
והי, כיף שאת פה(:
(אבלמגדלור באפלה
לא כיף לי להיות פה)
..מתנחלת גאה!
תעשי מה שהכי נכון וטוב לך.
בכל אופן, אנחנו תמיד פה כשתרצי.
(געגוע חימגדלור באפלה
פועם בי שוב)
(בחלומות שלי אני מתגעגע)מגדלור באפלה
לה לה לה להלה
לה לה לה להלה
מי נגע בךמגדלור באפלה

מי נגע? 

לא כדאי לו שאדע

 

...

 

מי לחש לך

מה לחש?

מי שתק לך, מי ברח

 

הפנה לך את גבו

הפנה לך את גבו

עינייך בידו, עינייך בידו

 

...

 

ואני
ציפור שקטה, רואה הכל

על ענן

קפוא

ניצב מול חלונך

נאבק בשחפים

הם עטים על תמימותך

וזוחל, מאוהב

מסורבל

אל תוך הקן.

 

......

 

 

(ולילות כאלה

שהכאב מתעורר מתוכך

ודמותך עולה בי

ושוב ידך בתוך ידי, ושוב צמתך מחליקה מקצות אצבעותי

וזיכרון של החיוך שלך מעלה בי חיוך ודמעות זמנית

 

אני מתגעגעת, טוב?

שתדעי.

לפני שבוע דיברתי עלייך, וסיפרתי, ואמרתי שאת מישהי שאני מאוד אוהבת.

"אבל... היא נפטרה"
"נכון..."
"אז... אהבת אותה."
"לא. אוהבת. היא אולי לא פה, אבל האהבה שלנו כאן. בי."

ונשאר רק להתחנן שלא תשכחי אותי.
ואולי את לא כאן
אבל אני זוכרת.
ואת?)

שיאו את ידינוזאור שכמוךאחיתופל
חיבוק 5 אותיות מילה אחת ואינסוף חשיבותאחיתופל
ב"ה
הלוואי שתקבלי אפילו 2
החיבוק זה רק מבחוץ,מגדלור באפלה
אני צריכה חיבוק מבפנים.
ואין.
אהמ, איך מחבקים מבפנים? זה דורש יותר ממגע חיצוני,זה אוליאחיתופל
ב"ה
מותר
הייתי מעניק אם זה היה אפשרי
אני רק רוצה לספר לכם כמה דברים.מגדלור באפלה

(ואולי לא לכם אני מספרת אלא לי)

עברה שנה.

המשכתי הלאה, התחלתי שנה יום אחרי האזכרה של ה30.

 

מישהו שאל בעירייה אם יש מישהו שאיבד פעם מישהו קרוב.

הרמתי יד.

הוא שאל אם אני מוכנה, בבקשה, לשתף איך זה מרגיש.

שתקתי, אמרתי שאני יכולה להגיד שזה כמו גיהנום ואז כולכם בטח תחשבו "אה אז זה ממש קשה", אבל את זה אתם כבר יודעים.

נו, אתם חכמים, אני לא חושבת שחשבתם שזה כיף.

 

אבל

מה שאני כן יכולה להגיד, ואז אתם באמת תלמדו משהו על איך זה מרגיש,

זה שבמשך חודשיים שלמים לא בכיתי אפילו דמעה אחת. לא בטיפול נמרץ, לא אחרי הלוויה, לא בשלושים, לא אצלה בחדר, לא לבד.

וזה כי

הרגשתי שאם אתחיל לבכות

אז לא יודעת מאיפה יהיו לי הכוחות להפסיק אי פעם.

 

(בסוף הייתי חולה שבועיים, והיא אמרה לא שאני חייבת לבכות כי אני צריכה לשחרר. בכיתי 4 ימים ברצף ועוד הרבה הרבה אחרי. הצלחתי להפסיק, איכשהו. ואולי חלמתי.)

 

---------------------------------------------------------------------------

 

המשכתי הלאה, באמת.

באזכרה לא הייתי כי הייתי בחו"ל. בכיתי שם על גדות נהר ורכבל, עייפה וכאובה ושותקת.

 

התקשרתי לאמא שלה כמה פעמים מאז. ראיתי אותה, נתתי לה חיבוק, בכינו יחד, דיברנו על מה היה מאז. מה שלום אבא שלה, מה שלום האחיינים.

 

התמונות שלה עוד עולות ברקע של המחשב, התמונה שלה ברקע של הפלאפון כבר שנה וקצת.

מידי פעם מישהו שואל מי זו ואני מספרת, בדרך כלל הם לא שואלים בת כמה היא עכשיו. אם הם שואלים אני אומרת שזו תמונה מיום ההולדת שלה ושהיא נפטרה לפני שנה. היא הייתה שנה מתחתי, כן.

 

---------------------------------------------------------------------------

 

אהובה, היית מאמינה?

דרדסים עדיין גורמים לי לבכות. בשניות, כפרה עלייך. מישהו רק מתחיל לשיר ואני בוכה כמו נהר.

את האהבה למונופול תפסה החרדה. אני לא מצליחה לדמיין את עצמי משחקת ומרימה את עיני ורואה מישהו אחר מלבדך. איך בכלל משחקים בלי לסדר לך את השטרות ביד, בלי לזרוק את הקוביות ולתפוס אותן כשהן מתגלגלות מקצה שולחן.

איך מטיילים בישוב בלי להיות חרדים שתתגלגלי, מה כיף בזה.

 

---------------------------------------------------------------------------

 

וגם הייתי בקבר שלך.

השארתי שם אבן מקושטת, היה עליה משפט משיר שלך. 

בטח הכל כבר נמחה עם הגשמים ועם הדמעות ועם רוחות המדבר.
(וזה ממש כמוך, שזכרונך הולך ונמחה ממני. אך את מקומו תופסת רוח מדבר שובבה וחמה, חולות שדבקים בעורי וחודרים תחתיו, הופכים לחלק ממני. האויר העייף והחם נכנס בי וזורם בדמי, אני עוצמת עיניים ועדיין מרגישה את הרוח מה יושבת בתוכי. בכף ידי).

החזרת אותיכיפת ברזל-סרוגה
עבר עריכה על ידי כיפת ברזל-סרוגה בתאריך ח' באלול תשע"ט 23:52
4 שנים.
אני על סף דמעות (מה שקורה כשאני נזכר בו..)
ממש מזדהה.
..מתנחלת גאה!

תודה שכתבת את זה
(תודה שענית)מגדלור באפלהאחרונה
..זית שמן ודבשאחרונה

נסיון פעיל.

מראים כאן מה ההפרש בין הטמפ' בגובה 850 מ"ב הצפויה ביום ראשון לבין הטמפ' הממוצעת ליום זה.

..זית שמן ודבש

אולי גשם קל בצפון ובחוף ביום ראשון

שרשור חדשקפיץ

נסיון פעיל

תגובה תגובה תגובהקפיץ

לרגע קראתי את זהמשהאחרונה

תגובה תגובה תגובה קפיץ

נסיון פעילקפיץ

מאוד

קצת מכוער, אבל נתרגל

ועכשיו חזרתי למחשבקפיץ

את החיצים כאן צריך לתקן ואת כל השאר גם קצת

אבל נראה נחמד, ואכן מהיר יותר ופחות מציק

שלוםזית שמן ודבשאחרונה

אולי יעניין אותך