כולם נשא הרוח, כולם סחף האור
שירה חדשה את בוקר חייהם הרנינה
ואני גוזל רך נשתכחתי מלב
תחת כנפי השכינה

(ביאליק, לבדי).

עומדת אני כאותו קבצן
ועל לוח לבי שיר
שמספר לכל עובר ושב
לכל רץ
על מחוזות כמוסים שבלב -
איזה טירוף
איזו בושה
להוביל זרים לשם

(זלדה, ריח טוב של מרחקים)

מזווית לחוצה ובדידות מרווחת
מפגישה בסמטה, מנפנוף של מטפחת
עשויות שמחותיו של פרוור העולם

(אלתרמן, זווית של פרוור)