אלוהי הדברים הקטנים. תיכחד.
פשוט ככה.
נמאס כבר לרדוף אחרי אנשים טובים. שנכנסים לתוך עצמם למשך ימים.
נמאס לא לישון בלילות כי הדאגה דופקת על הלב כמו שעון שוויצרי.
נמאס. שישתחרר כבר מהצבא. זה יוריד לי קצת מהלב.
כואב לי. ואני ככ משוחררת.
ואני לא יודעת מה להרגיש.
באלי להיות ככ שמחה. ובאלי לרוץ.
אבל אני כל כך עייפה.
ובאלי לי לדבר איתו. אבל לא יודעת אם זה נחוץ.
וגם באלי לשמוע שהוא חי.
ואופ.
אנשים טובים אתם שתדעו.
אחרי הכל אני עדיין נאיבית. ובאלי להישאר כזאת.
(תמיד מותר להגיב. עם טקט)