לפעמים בית, זה לאו דווקא טוב.לעבדך באמת!
מעתיקהארצ'יבלד
מממ, מעניין איך הגעת למסקנה הזאתאהבת ישראל בנשמה


מממלעבדך באמת!
סתם.. צריכה קצת לנשום מקום אחר...
חכי יש את כל חשוון כסלואהבת ישראל בנשמה


שתנשמי אוויר במקום אחראהבת ישראל בנשמה


תנצלי את הבית עכשיואהבת ישראל בנשמה


מנצלת מנצלת..לעבדך באמת!
אוהבת את הבית ממש.
אבל קצת קשה ב"ה
נראלי זה נכון בבית של ההורים...האש בוערת
ושבבית שעתיד להיות שלך זה לא ככה...
נו זו כוונתי כמובן..לעבדך באמת!
שלפעמים.. התחושה קצת שגדלנו קצת בשביל להיות כאן בלי שזה ירגיש כבר פחות טבעי במידת מה..


מקווה שהבנת משהו
התבלבל לי, שניה..האש בוערת
לקח זמן, הבנתי קצת...
לפי מה שאני מבין זה כן אמור להמשיך להרגיש טבעי עד שלב מסוים.
לא לא.לעבדך באמת!
טבעי לי הבית...
אבל נכון נחש משיל עור כשהחיצוניות שלו קטנה עליו..?
אז ככה.. אדם צריך לגדול בין השאר לבית משלו וכו
נכוןאור שחוראחרונה

והראיה לזה, שבבית לא נכנסתי לנסיו"פ בכלל

למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס

חייב דחוף.

נסיון פעילקפיץ

נסיון פעילקיבוצניקית

(בייניש)

..קיבוצניקית
(בינייש)
הצליח?זיויקאחרונה
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.


לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.


ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.


קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...


רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.


אין סוף. בסוף זה רק אני.

(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
בס"ד

שלום בנצי 👋)

פורום ישל"צהאר"י פוטר

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

מישהו?האר"י פוטראחרונה

אולי יעניין אותך