וזהו. בואו ניגמר כבר
או שנחליט מה נעשה כשנהיה גדולים

כיום נראלי שהצורה הכי טובה לחיות זה פשוט לזרום, לתת לחיים להוביל אותך, והעיקר לא לחשוב על כלום, מחשבות של אנשים חכמים גורמים לרע בסופו של דבר

זה רע?
זה מכאיב לי. אבל זה רע?

לא רע אבל זה לא כיף וחבל

צריך למצוא את האיזון

גם אם הטיפש הכי גדול בעולם יגיד שהשמש זורחת זה עדיין לא אומר שהיא שוקעת.

ואני נורא מזדהה. שזה עצוב לי

תזכרי שאני תמיד פה בשבילך.
💜

גם אני. באמת.

חיים גדולים
נולדים בכאב
(יש לך חיים גדולים, ילדה. תתנחמי בזה)
ראיתי את זה מספיק
כדי להאמין
גם כך יהיה הפעם
כנראה
עומס יתר
(איך יכול להיות שככ עמוס לי בלב וככ ריק ואני נופלת רק נופלת וחם לי וקר לי ושבור בפנים והכל רק למחצה ומי יאהב אותי ולא אף אחד אחר)
כנראה
צריך לתקן
(הספקנות הזאת תהרוג אותך בסוף. את מנסה להאמין במשהו, להאמין במישהו. להיתלות
אבל המשפט הזה רודף אותך
האמת זה השקר שהכי מוצא חן בעינייך


ומי מבטיח לי. מי יבטיח)
כנראה
תקופה חדשה מתקרבת
(הלוואי בא לי לפתוח חלון ולצעוק ליער ולגוש דן. הלוואי תקופה חדשה עייפתי מהתקופה הזאת עייפתי מהכל בא לי שקט כבר בא לי מנוחה)
עכשיו הזמן שלך
לשאוף למעלה
(ואולי הנשמה שלך זאת המתנה הכי גדולה שקיבלת. עזבי תפאורה, עזבי מראה, כמה שאת יפה, הנשמה שלך שואפת למעלה. לטוב מוחלט. ואחרי העצלנות והפחד אולי גם לשלמות)
להפוך לאדמה (תני לעצמך לנשום)
תנועה כל הזמן (אל תיפלי)
זמן חברים
עד שהלב נפתח
(כל כך הרבה אנשים אוהבים אותך, אוהבים אותך באמת. העיניים שלהם. יש לך חברים, י לך אנשים מדהימים שבאמת אכפת להם. תחייכי)

להיזכר בכוח
לשים שיר ולרקוד
(שרה ובוכה. כל הישוב מתסכל עלייך ואת שרה בלב ובוכה)

תנועה כל הזמן

אביתר זה גאונות וענווה בהתגלמותה

כאילו מטורף בעוצמות

 

והבאסה שזה יכול להיות כל כך הפוך... וישר

חבל ומצטער בשבילך הלוואי שישתנה

ואז אני מכריחה את עצמי להתאפס

ככה אצלי לפחות

נראה לי.
אבל כן, בא לי הודו

שכ"כ בא לך?

 

תנאים סביבתיים ל.?

להיות לבד אבל באמת. הכי הכי לבד
לא לפחד לשאול
לא לפחד להתפרק לגמרי
לא לפחד לעשות מה ש
בא
לי

לחשוב? תחשבי

לשאול? תשאלי

להתפרק? תתפרקי

לפחד? תהיי אמיצה

 

זה לא תלוי בך? וחוסך כרטיס טיסה וכמה רופיות חח

 

סתם שואל

חוצמזה הבנתי שיש שם מלאא זבובים, וקטועי ידיים וסמים ומחלות

במילה אחת

לבד. כמה יופי יש במילה הזאת
אולי @פועל במה יסביר יותר אם יתחשק לו

וחסר לי

 

(הודו לא)

 

יש מלא כזה במכתש רמון... לקחתי לפני שנתיים ונגמר לי...נוסטלגיה

ישראל כזאת קטנה, קטנה מדי. במיוחד כשאת דתיה

בעיה

אל תזרוק קלישאות לאוויר

הודו זה סמל למקום של חופש, יש מרחב, אתה עושה מה שאתה רוצה, אתה מנותק מהמציאות
בארץ אין לך את זה. גם אם תלך למכתש רמון.. עדיין זה לא הרבה זמן מהבית. זה לא ניתוק מוחלט מהמציאות.
אבל ברגע שאתה טס ואתה הולך למקום מיוחד שבחיים לא היית שם, ואתה יודע שההורים שלך לא לוחצים עליך לחזור הביתה בזמן, וחברים לא ישאלו אותך לאן אתה בורח כל ערב. זה טוב, זה משחרר, ויש אנשים שזה ממש נצרך להם

מקווה שהסברתי טוב @ממך עד אלי

נקרעתי