איך הגענו לשעות האלה.
בא לי לבכות ולצרוח לאלוקים שכלום לא הוגן
חושך וחם לי
אין לי כבר דברים חכמים לומר רק שתיקות מהולות בעצב או צחוק חונק
עוד מעט הקור ישתלט עלינו, איזה ייאוש תופס אותי
אני צריכה משהו חדש. מישהו שינער אותי
ככה בלי להפסיק
המון מחשבות נדחסות לי למוח. פעם עוד רציתי לברוח, עכשיו אפילו מזה אני מפחדת
הכל שונה ושום דבר לא זז וזה משגע אותי
כואב לי בבטן והעיניים שורפות כל הזמן
הלואי מישהו היה שם לב למילים שאני אומרת בין השורות
הלואי יכלתי להפסיק לדבר סתם.
כולם יוצאים עם חיוכים מרוחים ורק אנחנו לא מבינות כלוםם