כַּפִּית סֻכָּר, כָּזֹאת פְּשׁוּטָה
מֵאֲלוּמִינְיוּם שֶׁל מִטְבְּחוֹנִים עֲיֵפִים
תְּקוּעָה לִי בְּמַפְתֵּחַ הַלֵּב.

אֲנִי לֹא רוֹאֶה, אַתָּה יוֹדֵעַ, הַזָּוִית
אֲבָל יֵשׁ בְּעֵרֶךְ אֶחָד,´חָד וָחֵצִי בָּכַּפִּית.
מַחֲזִיקָה אוֹתִי יַצִּיב.

חַיִּים דְּבַשׁ, כֵּן. הַכֹּל וָרֹד.
אָז מָה שֶׁקָּשֶׁה אוּלַי לִנְשֹׁם, לִכְאֹב.
סוֹף סוֹף, הַכֹּל

טוֹב.

פַּעַם שָׁאַלְתִּי פֶּרַח אֶחָד, "אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת פֶּרַח?". אָז הוּא עָנָה לִי בְּכָל מִינֵי פִילוֹסוֹפִיּוֹת וּמְשָׁלִים שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ הֵבַנְתִּי. לְבַסּוֹף הוּא הוֹסִיף, "הִתְרַגַּלְתִּי". הִסְתַּכַּלְתִּי בְּעָלֵי הַכּוֹתֶרֶת שֶׁלּוֹ וְזִהִיתִי עֲיֵפוּת. מִן תַּפְקִיד מַתִּישׁ לִהְיוֹת אַתָּה עַד שֶׁתָּמוּת. הַפֶּרַח פִּתְאוֹם פָּעַר אֶת עֵינָיו בְּתַדְהֵמָה, וְשָׁאַל-"וְאֵיךְ זֶה לִהְיוֹת אַתָּה?". בְּטִבְעִיּוּת יָצָא לִי מֵהַפֶּה, "מְשַׁעְמֵם". אוֹ בְּשָׂפָה צִמְחִית יוֹתֵר, הִתְרַגַּלְתִּי.

כְּאִלּוּ שְׁנֵינוּ אִבַּדְנוּ אֶת הָאַהֲבָה לִהְיוֹת עַצְמֵנוּ, רַק כִּי הַזְּמַן עָבַר. וְהַזְּמַן הַזֶּה מֵכִיל תָּמִיד אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר. אוֹתָהּ שֶׁגָּרָה רוּטִינִית שֶׁתַּחֲזֹר עַל עָצְמָה שׁוּב וְשׁוּב.
כְּשֶׁנַּפְסִיק לִהְיוֹת אֲנַחְנוּ, נִסְתַּכֵּל שׁוּב מֵרָחוֹק וְנִזְכַּר כַּמָּה כֵּיף הָיָה לִחְיוֹת כָּךְ. כַּמָּה קַל וְנוֹחַ הָיָה. כַּמָּה הָיִינוּ נוֹתְנִים הַכֹּל כְּדֵי לַחֲזֹר לְשָׁם. שָׁכַחְנוּ אֶת הַשִּׁגְרָה הַמְּשַׁעְמֶמֶת הַזֹּאת שֶׁסָּחֲפָה אֶת כֻּלָּנוּ. עָלְתָה לִי הַתּוֹבָנָה הַזֹּאת, תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר. אָז הִסְבַּרְתִּי לַפֶּרַח בַּצּוּרָה הֲכִי צִיּוּרִית שֶׁיָּכֹלְתִּי.

וְהוֹסַפְתִּי לְסִיּוּם, פָּשׁוּט תִּפְסֹל אֶת הַ"שִּׁגְרָה". הוּא הִבִּיט בִּי בִּפְלִיאָה מִתְנַשֵּׂאת וְאָמַר, "זֶה חֵלֶק מֵהַחַיִּים, תִּתְרַגֵּל".

(ובא לי לדעת מה שלומך, אבל לא כאן)

אהמ
@משתדלת יותר
@בארון
@כוסף ליוסף!!
@קריה יפהפיה

@שחר. נא לתייגני

סליחה על הבורות את מי מתייגים וכו'

ותייגו אותי גם כשאתם פותחים שירשורים כאלו

@אה אה אה את

 

 

בעז''ה

@אה אה אה אני
@חולות

@ירא שמים!

@שטותניק

|משושש|

לא מכיר אותם...

וזה- כי חייבים

מבריזה משמחות
על עקבי פיתה בשמחות

וסנוביזיות שלא אמרתן
(לא שהייתי באה, אבל עדיין )

(סנוביזם זה אנחנו. דע)

(סנוביזם לקטינים פעורים. אבל אליי?!)

(נכוןנכון. ממילא לא היית באה)

(א-הה. רינת הזמינה ברגע מדוכא קשות וסירבתי. פשוט לא ידעתי שאת גם באה)

ימים קשים עוברים על כוחותינו, ולא קל לי להיות טובה לאנשים ולא מגיע לכן אותי רעה.

אמרתי לה שאולי שבוע הבא בשני, או בחמישי.
חמישי אולי נישן אצלך ובבוקר ניסע ללטרון?
אני שבוע הבא בירוחם, מוזמנת לבקר.

שבוע הבא הכל פתוח (עוד לא מאוחר )

העיקר שהתרגלת, אפילו ההורים שלך כבר הורגלו

רגילים אצלנו תמיד. 

מוזמנת מתי שתחפוץ נפשך. 

 

 

 

@שחר. סליחה ממש ממש על הנצלוש. ארטי בגללך היא לא תתייג אותי להבא!

אבל הי, זו הקפצה חיונית!

זה קורה כשמתייגים אותי...

(אבל משעשע שהיה פה סלט בפצלשים.)
@הר ומדבר

;אני יודע שיש סלט.

ארטי עלתה ותייגה אותך. הגבתי *לה*

ואז רציתי שאנ"ש יבואו ויחיו את השרשור, ואמרתי אם כבר מתייגים אנ"ש אז שיהיה צחוקים

עייפות בלתי מוסברת.
פיק ברכיים לא מובן
צל שרב על כל הדרך,
ואבק לבן
אבל עודך משווע
לגשמי ברכה
עוד רחוקה מנוחתך

אחרי החגים יתחדש הכל.
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה,
גם אתה,
תתחדש.

בגנך פורחים לפתע
עץ הפרי ועץ הסרק
ועץ החלומות
ועץ הטוב והרע
ומוטלים כל כליך
בחצר ביתך
לא נשלמה מלאכתך

אחרי החגים יתחדש הכל..

במסע שלא נגמר
בין שדות הצל ושדות האור
יש נתיב שלא עברת
ושתעבור
שעון סמוי מן העין
מצלצל לך
לא נשלמה אהבתך

אחרי החגים יתחדש הכל..

לְחַבֵּק אֶת הַשִּׁגְרָה כְּשֶׁהִיא בָּאָה
לְחַבֵּק אוֹתָהּ חָזָק
לֹא לָתֵת לָהּ לַעֲזֹב
יֵשׁ בַּקּוֹל שֶׁלָּהּ גְּוָנִים כְּמוֹ בַּגִּיטָרָה
כָּל אָקוֹרְדּ שֶׁבָּא אִתָּהּ עוֹשֶׂה לָנוּ רַק טוֹב

לְחָיַי אוֹתָהּ שִׁגְּרָה שֶׁמִּתְנַגֶּנֶת
לְחָיַי אוֹתָם שִׁירִים שֶׁעֲדַיִן נִכְתָּבִים
לְחָיַי אוֹתָהּ שִׁגְּרָה שֶׁמִּמְכֶּרֶת
לְחַיֵּי הָרְגָעִים שֶׁמִּתְפַּיְּסִים עִם הַחַיִּים.

שִׁגְרָתִי הַיְּקָרָה אֶת שׁוּב נוֹסַעַת
רַק תִּקְּחִי אוֹתִי אִתָּךְ לְאָן שֶׁלֹּא תֵּלְכִי
מִלְחָמָה כִּמְעַט שָׁלוֹם אֶת שׁוּב בּוֹרַחַת
תִּשָּׁאֲרִי אֲנִי מוּכָן לָשִׁיר לְךָ קוֹל שֵׁנִי

לְחָיַי אוֹתָהּ שִׁגְרָה...

וְזֶה קוֹרֶה לִי כְּשֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁהִיא בָּאָה
וְזֶה קוֹרֶה לִי כְּשֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁהִיא בָּאָה

אבל אתה יודע מה הדבר הכי חזק? הכי חזק בעולם? השגרה. לא היום הראשון של החזרה לעבודה. היום השני, והשלישי, והרביעי. לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לאכול צהריים, לעבוד עוד קצת, ללכת הביתה, סדרה, לישון, לקום שוב בבוקר. ואתה צוחק, כי כאילו שגרה זה הדבר הכי חלש ולא משפיע ונתון לשינויים ומה זה לעומת חגים או אירועים כמו חתונה או לא עלינו גירושין וזה הכל נכון, הכל נכון. אבל אתה לא מבין, כי שגרה זה כמו מים. מה זה מים, מים זה נוזל לך מהידיים, אי אפשר להחזיק את זה, הכי חלש שיש בעולם. ככה זה שגרה.

אבל תחשוב על זה אחרת. תחשוב על זה שיום אחרי יום אותו הדבר. בהתחלה זה מרגש אחר כך משעמם אחר כך מתיש, אבל יום אחרי יום. זה החיים שלך. זו הנורמליות שלך. זה מה שמחזיק אותך באוויר. אתה חושב שזה הטיול שאתה מחכה לו בסוף, אבל זה לא נכון. השגרה היא מה שמחזיק אותך. ולכן, נניח, אם מישהו חולה לא עלינו או שהנפש שלו קרועה, או אבל, אומרים לו לחזור לשגרה. כמו אדם פצוע שנותנים לו מים, כדי שיתאושש.

עכשיו יכול להיות שהמים שלך מקולקלים, כן? יש ברזים דפוקים בחיים ועבודות שאי אפשר להחזיק בהן עוד דקה אחת נוספת. אבל אז מה שאתה צריך זה לא פתאום ללכת לשתות אוזו ארבעה ימים ביוון. לא, זה לא יעזור. כמו שילד לא עוזר לזוגיות דפוקה וכמו שיש דיכאון שבא אחרי שבת. מה שאתה צריך זה לתקן את הברז ולהחליף את המים שאתה שוחה בהם. רק זה באמת יעזור.

אַתְּ רוֹצָה
לָשֶׁבֶת אֵיפֹשֶׁהוּ? מַתְחִיל
לָרֶדֶת גֶּשֶׁם, נוּ בֶּאֱמֶת, לְמָה
צִפִּינוּ
לֹא אֲנַחְנוּ
וִתַּרְנוּ עַל כֹּל הָרוּחוֹת, עַל חֻפַּת
הַכּוֹכָבִים, נִכְנַסְנוּ
פְּנִימָה, הִזְכַּרְנוּ
גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים?

נוּ, מִי אִם לֹא אֲנַחְנוּ
מָה, לֹא יָכֹלְנוּ
לְהִשָּׁאֵר בְּגַן-עֵדֶן, לִרְקוֹד עִם
עֲצֵי חַיִּים, עִם סִפְרֵי תּוֹרָה
סְגוּרִים?
אָז לָמָה שׁוּב, כְּמוֹ
בְּכָל שָׁנָה, אֲנַחְנוּ מִתְעַקְּשִׁים לַחְזוֹר
לַהַתְחָלָה, וּמָה אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְאִים
שֶׁבָּא מַבּוּל?

אוֹמְרִים שֶׁדַוְקָא
מִתוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ בּוֹקֵעַ
אוֹר גָּדוֹל, חֲבָל רַק
שֶׁלֹּא רוֹאִים כְּלוּם
אָז תַּגִּידִי לִי אַתְּ, בֶּאֱמֶת אֶפְשָׁר
לְהַאֲמִין בַּלֵילוֹת, לְהִתְמַכֵּר בִּזְמַן אֱמֶת
לַשֶׁקֶט שֶׁל עֶמְדַת שְׁמִירָה
חֲשׁוּכָה בְּאֶמְצַע לַיְלָה חוֹרְפִּי
אוֹ שֶׁזֶּה רַק זִכָּרוֹן בּוֹגְדָנִי, שֶׁצוֹבֵעַ אֶת
הַשָׁעוֹת הַעֲיֵפוֹת עַד מָוֶת בְּכִלְיוֹן נֶפֶשׁ שֶׁל
סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית בִּזְמַן אֱלוּל בַּיְשִׁיבָה, מַלְבִּישׁ עַל
הַהַמְתָּנָה הַבִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת לַחִילּוּף אֶת נִיגּוּנֵי הַכִּסּופִים
שֶׁל נַפְשִׁי לַה' מִשׁוֹמְרִים לַבּוֹקֶר

אוֹמְרִים שֶׁמִּי
שֶׁמַאֲמִין וְזוֹרֵעַ כְּשֶׁהַשָּׁמָיִם
בּוֹכִים קוֹצֵר בְּרִנָּה
אוֹמְרִים שֶׁהֲכִי כֵּיף
לְהִתְכַּרְבֵּל בִּשְׁנַיִם בַּמִטָּה הַחַמָּה כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם
דוֹפֵק עַל הַשִּׁמְשָׁה
שֶׁהַשִׁגְרָה הָאֲפוֹרָה שֶׁל זְמַן חוֹרֶף אֲמִתִּית
הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַהִתְלַהֲבוּת
שֶׁל אֱלוּל, וְאֱמוּנַתְךָ
בַּלֵּילוֹת, וְאֱמוּנַתְךָ
בַּלֵּילוֹת

(אוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁמַאֲמִין
בַּחוֹרֶף יוֹצֵא לְחֵירוּת
בָּאָבִיב)

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט
אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט
אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט
אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט

אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד
הרוח משנה תכופות את כיוונה
ניסינו לעזוב אבל אני יודעת
אנחנו נשארים שנה אחר שנה

בחדרים שלך השמש משרטטת
קוים ורצועות של אור על הכתלים
אני למענך כל בוקר מלקטת
פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין

האם אתה משיב, האם אתה עונה לי
אולי באזנך הולמים גם שאוני
אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי
הן בפניך משתקפים פתאום פני

ה-ביצוע:


ביצוע למי שלא שומע שירת נשים:

אשכרה.