הרבה מיום האתמול התלבטתי אם ללכת או לא.
החלטתי שלא.
אבל כבוד תורה דרש את עצמו.
במקום לרוץ ולקפוץ הוא בא בצורה של הליכה שקטה וזריזה.
במקום ספרי תורה, הייתה רק תורה אחת שוכבת ודוממת.
קשה לא לשמוח מתורה שכזו.
תורה מתוקה שבאה מתוך פשטות וענווה, כך כולם אומרים.
ואני שהכרתי אותו למדתי מה זה מסירות נפש על תורה, על משפחה ועל תלמידים.
ממש חיים מושלמים שכאלה.
והכל נבע מתוך סדר, חיצוני ופנימי.
וכמה אהבנו אותו, וכמה בכינו בתפילה עליו בפורים ובישיבה ובכותל.
וכמה הוא באמת התעניין בנו ואהב אותנו והעריך אותנו, האתרוג"ים שלו, אי אפשר לתאר.
אבל בישיבה של מעלה רצו לשמוח בשמחת תורה, ולקחו את התורה החיה הזאת.
שנזכה להמשיך את התורה הגדולה הזאת.
(מהרהורי ליבי לאחר פטירתו של מו"ר הרב יוסי ולד זצ"ל)