יש לו איזה זיקה לבישול?
את מרגישה שחוסר הרצון שלו להיכנס למטבח בבישולים בשבת קשורים למנטליות ותפיסה שזהו תפקיד האישה או שבאמת אין לו ידיים לזה?

בנוסף למה שאת מכינה או במקום, ככה אולי גם ירגיש שיש מחיר כלשהו (כלכלי/ מבחינת השקעה...) תוספות. וזה יהיה מבחירה שלו.

אחי גם היה כזה אישתו מעדה אחרת וגם לא עושים סיפור מהאוכל
אבל אישתו למדה לאט לאט והתחילה שבת מיום רביעי. היום אחרי 10 שנים היא אלופה
יש גברים שהאוכל חשוב להם. אולי תתאמצי עוד שני סוגי סלטים ותוספת אחת ?
למה לא לשמח אותו אם אפשר ?

הוכחה שהוא מוערך ואהוב ושווה מאמץ ולכן הוא מתעקש. תרפי מעט אל תנסי להתווכח ולהוכיח אותו. וכמו שהציע כלה נאה תוסיפי מעט מהנורמה, מעט מאמץ מהרגיל שווה את השקט.
האם גם בתחומים אחרים הוא מתעקש? אם רק בארוחת השבת זה כל כך חשוב לו, שווה להראות לו שאת מתייחסת לבקשה.
לא חסר מתכונים פשוטים קלים וטעימים.
מנסיון אומרת עם החשק יבוא התיאבון, המטבח הוא מקום נעים, ואם בכל זאת קשה לך, אפשר לקנות ירקות של סנפרוסט מוכנים לבישול, רטבים מוכנים. סלייסר וכל שאר ההמצאות יקלו עלייך .

גם אם זה מוגזם זה קשה להרגיש כאילו חסר אוכל או שולחן שבת עלוב
שוה המאמץ

זה מה שהום רגילים.
אוי ואוי שאני יצטרך לחשוב על הכלות שלי ולאכול בצימצום 20 שנה או כל דבר שיכול לעצבן את הכלה כי היא באה מבית אחר.
הספרדים והמרוקאים במיוחד האישה מכינה אוכל ומוזגת לו ושמחה מיזה. זה התפקיד שלה. זה שהשתבשו היוצרות הוא לא אשם.

מה שעושים במצב כזה שניהם צרכים לותר ולבוא לקראת השני. ולא לחיב את בן הזוג לעשות רק מה שאני חושבת

גם אם האמא מכינה 20 סלטים לחנך את הילדים שלא יצפו מהאישה שלהם. יש אמא שמכינה 12 סלטים ויש אמא שמרוויחה 12 אלף או יולדת 12ילדים.
יש עדות שחושבות שהאמת אצלן ומותר לומר שאם הכלה לא מכינה לבן כמו האמא -היא עדיין בסדר גמור . חינוך נכון יכול למנוע הרבה.

אישה חכמה יודעת לקנות את הלב של בעלה ולא לריב ולהתעקש מי צודק ואיזה חינוך יותר טוב.
מי קבע שהוא צריך לקבל את המנטליות שלה ?
הם בונים בית חדש וביחד עושים מה שאפשר
תאמיני לי במשך השנים יהיה לה דברים שהוא יצטרך להתאמץ בשבילה היא תרצה שהוא ימשיך לעמוד על שלו ?
נישואים זה השקעה משתלמת !

כמו שבדור הקודם אידה לא עזרה לבעל לפרנס והיום אישה מפרנסת חצי חצי כמעט כמו הבעל ככה מותר שהוא יעזור.
כמובן שמאוד יפה וחשוב למען הזוגיות והגברת האהבה שהאישה (מידי פעם) תגיש לו מנה יפה וחמה ולא שיקח לבד מהסיר.

גם הבעלים הצעירים ברובם כבר לא כמו אבותם. ומי שכן אז הוא עושה נזק כי אישתו היא לא אמא שלו- לא בהשכלה, בפניות, באופי ובתרבות

בשביל אף כלה שתבוא עוד 10 שנים.
האמת גם לא אצל האשכנזים הקרים.
אני ימזוג ןיגיש לבעלי אוכל בשימחה וישב איתו ביחד. כן בשבילי זה כבוד לבעל.
גם הוא לפעמים מוזג לי.

אבל שימי לב שאת מבקשת ממנה להשתנות לפי המנטליות שלך
(אגב אני אוהבת את התגובות שלך בנושאים אחרים)

נגיד לא 10 סלטים שהוא רגיל
וגם לא 2 סלטים שהיא רגילה
הוא יוותר קצת והיא תשתדל קצת יותר
זה בכל דבר צריך להתנהג כך

מוזגים משקאות.

אוכל פורסים (לפרוסות, לא כמו 'פריסה' בצבא...), מחלקים או מגישים.

חוץ מזה אני מסכימה עם דברייך.

ושכותבים מהר זה קורה

חשבתי אחרת.
כי כבר יצא לי לשמוע מחברה מרוקאית שמוזגת אוכל...

למה זה כל כך מפריע לך?

זה ביטוי מקובל בעדות מסויימות ובאיזורים מסויימים.

את מהאקדמיה ללשון?

גם אני שמעתי את הביטוי לראשונה בשירות לאומי, אבל התרגלתי שזו צורת ביטוי מסויימת. סו ואט?

כמו כאלה שמפריע להם תינוקים או טעות בשם מספר....

עפ"י האקדמיה ללשון...

אבל כאן זו לא סתם טעות, זו צורת ביטוי, שכמו שאמר כאן, מבטאת משהו. 

מנהג ישראל - דין הוא. זו לא טעות של אדם מסויים, אלא דרך ביטוי של רבים, ולכן לדעתי יש לכבד אותה, גם אם אני לא מתבטאת כך.

זה נראה לי פשוט שיבוש לשוני שהתקבע....

(תגידי לאשכנזים 'למזוג' אוכל- והם יעדיפו להישאר רעבים... )

מה זה מנהג?

זה איזשהו משהו שהתקבע, לא תמיד שיש לו בסיס.

אבל אף אחד לא יצליח לשנות אותו על ידי הערות, הן רק מעצבנות..

זו לא טעות של אדם מסויים, זו דרך ביטוי של רבים

כמו שאצל דוברי שפות אירופאיות יש המון שיבושים בזכר ונקבה ודוברי אידיש משבשים המון מילים מלרעיות והוגים אותם במלעיל.
על אותו עקרון למזוג זה שיבוש שהגיע משפה מסוימת.

אחרי שגרתי בעיר של מרוקאים ועשיתי שר"ל בעיר של מרוקאים התרגלתי....
ועוד מצאתי את עצמי מתווכחת על זה בחדר מורים עם מורות שלא מוזגים בשר ולא מוזגים דגים ולא פסטה. כששמעתי שאומרים ל"מזוג" למוצק התחשק לי לתת להם את האוכל בכוס.

בעדה שלי..הכל מוזגים...

משהו מזוג הכוונה למשהו שערבבו אותו עם 2 משקאות.
יש יין מזוג במים, אבל השתרש שמוזגים משקאות (סבא שלי שואל לשפוך לך יין?)
אני מניח שהלמזוג אוכל, בא ממאכלים עם רוטב או מרקים שצריך לשים עם מצקת, ומשם עבר לעוד מאכלים.

אבל אם הוא רוצה עוד סלטים שיקום ויכין הוא לא איזה נסיך סעודי שצריך לשרת אותו וזה לא קשור לבעל ואשה זה עניין כללי פשוט של בן אדם לחברו, אל תבקש מאחרים מה שלא היית עושה בעצמך.
הא ואני אשכנזי קר שיעשה גם חלק מעבודות הבית ככה אנחנו האנשים הקרים. עוזרים.

הנשים מפונקות יותר.
בכל זאת לא היתי ריצה לאכול אוכל שבעלי בישל ואני כמו אורחת. ואני זאת שחשבח אותו. המטבח זה המתחם שלי.
וגבר שרוצה מעצמו לבשל בכבוד. אבל להגיד לו אתה תכין זה זילזול בעיני.
האם מתחילים ככה נישואים ??

רוב הגברים לא מוכשרים בלהתעסק במטבח.
בעלה יכול לעזור בקניות ולנקות לשבת והיא תבשל בשביל לשמח אותו. מה יש ??

אבל בכל זאת תפקיד האישה לנהל בית וגבר בחוץ. זה שיתהפכו היוצרות לא אומר שזה נכון.
ולא רק אתם האשכנזים עוזרים. היום שיש הלדים ולחץ של עבודה בעלי עוזר במה שיכול.
ולא רק בעלי.
אז הוא לא מבשל ועושה כלים. אבל לוקח את הילדים לרופא, קניות, מקלח את הקטנים, ושם אותם לישון. בשבילי זה עזרה גדולה. אני לא צריכה אותו בתור עוזרת בית. הא וזבל אף פעם לא זרקתי ולמה ? הוא אומר זה לא כבוד לאישה. אזמגיע לו אוכל טעים וגם להגיש לו בשימחה !

ןמה שכתבתי על האשכנזים זו תשובה לאנושית 8 שכתבה שהאמת לא אצל המרוקאים ושהם צריכים להשתנות.
אולי אתם צרכים להשתנות ??

זה גם לא משנה
חבל שאת כועסת
כן מאפיין מרוקאים שאני מכירה שהם חושבים שכל האמת אצלם וכל החיים זה אוכל.

ואני ממש לא טיפוס עצבני. ובעלי בכלל לעדין ואדיש שקשה לעצבן אותו.
אז די עם הסטיגמות

מי אמר שאת עצבנית?
כתבת:אולי אתם צריכים להשתנות?? אז כתבתי שחבת שאת כועסת.
באמת לא משמעותי מהיכן סבתא של ההורים שלי הגיעו לארץ.

ו..מה הקשר לשכנה הפרסית?

איך אני אוהבת פרסים! צנועים עדינים שקטים, אוכלים בעדינות ופשטות.

אז לא. השכנה שלי צועקת בלי סוף נמאס לי כבר. מקפיצה לי את הלב לפעמים. איזה עדינים וצנועים ?
אני מכירה עוד עדות שלא חסר להם. זה קשור לאופי ומידות

את הבנות שלי אני מחנכת בצורה הזאת וזה מספיק לי

באמת ובתמים
זה לא אומר שהפותחת צריכה להשתנות .מסכימה ששניהם צריכים לבוא לקראת..

או להמשיך ככה. אם בעלה היה שואל היתי עונה לו אחרת. אבל היא שאלה וזה מה שאני חושבת שמטבח זה תחום של האישה.

זכותך לחיות בפעם...אבל אם אני עובדת אותו מספר שעות כמו בעלי, למה אני צריכה לעשות יותר בבית?
אצלנו ספציפית, בעלי לא מבשל, כי הוא פחות טוב בזה ( אבל הבן שלי מעולה בהכנת בשרים, וחמי טוב בדגים). אבל הוא מנקה ומגהץ, גם אלו תחומים של האשה?
למה לקבע שמטבח זה תחום של אשה? ואם הבעל אוהב לבשל?( מעניין איך רוב השפים הם גברים?)
ולעניין הפותחת, אני חושבת שצריך לדבר , שכל אחד ישמע מה חשוב לשני ויגיעו למשהו באמצע, שמקובל על שניהם ( כולל מי עושה מה), בלי חלוקות סטיגמטיות לתפקידים של נשים או גברים.

במיצרים עבדו עבודת פרך. אומרים שנתנו לגבר לעשות עבודות של האישה
ולאישה עבודות של האיש.
אז היום רוצים שיויון והאישה צריכה לעבוד בחוץ והגבר צריך לעזור בבית.
אבל מלכתחילה האישה נועדה לבית.

וגבר שאהב לבשל ורוצה להיות שף. בבקשה. זה לא אומר לי כלום.

ותאמיני לי אני עובדת יותר שעות ממך. את לא עובדת עד 1
את בלילה נכון ?
עם הפסקות של לתפקד בבית ולתפור שוב בית לתפור ובין לבין לקבל כלות חדשות או למדידה. ואני לא מפונקת.
אז לפי השיטה של כל האשכנזים פה בעלי צריך לבשל לנקות לגהץ לערוך קניות וכביסה ולקלח ילדים...
ואני מה? מה מיחד את האישה שהיא מביאה כסף ?
תפקוד בבית בעיני יותר חשוב.
אתם לא חיבים לקבל את מה שאני אומרת אבל זאת האמת.

לסיכום
פה נשמע שהמטבח שיך לגברים האשכנזים. והאישה היא שעושה לבעל טובה שהיא מכינה לו איזה משהו. ושיקום ויכין לעצמו או יקנה ולא יתפנק . כי אני לא חיבת לו כלום וגם אני עובדת קשה.
ממש כמו אורחת ולא עיקר הבית כמו שצריך להיות
בהצלחה לכם

במטבח יש אוכל

הילדים נמצאים שם כל הזמן. אבל לבשל זה אני.
ואני לא אהבתי לבשל. רק בשנים האחרונות. לכפות הכי כיף לי. אבל לא עושים רק מה שאוהבים.

לי צרם שהוא התלונן. יש דרך לבקש.

יש סיכוי סביר שהגבר יבוא וישאל את זה מהעיניים שלו ונקבל תמונה הפוכה.
 

בעלי לא מתעסק במטבח או כביסות או כלים אבל בערב עוזר עם מקלחות לילדים. מקסימום חביתה. להשכיב אותם וסיפור ליפני שינה. ולי יש שקט קצת.
היום הוא גם למד לשטוף ריצפה. ולא כי ביקשתי כי כשרואה שעבדתי קשה והלכתי לישון.
מפתיע מידי פעם ושוטף ואני קמה לבית נקי.
ואת חושבת שאני אוהבת את השטיפה שלו ?
לא כל כך.
אני למדתי שאת מכבדת את הבעל. והכונה לפנק אותו. הוא שמח מעריך ומחזיר גם

הבעל לא צריך לעזור, הבעל צריך לקחת חלק!!!

אבל אם באים לנישואין עם מושגים לא הורגלתי, אין לי חשק, לא אוהבת וכו'... התוכחה שקיבלה פה הם כאין וכאפס למה שתספוג מצד הבעל.
אבל אם באים בגישה של הערכה ואהבה, גם אם הבעל יהיה שייח סעודי הוא לא רק יקח חלק, הוא יהיה שותף מלא.
כמה דוגמאות כאלו כולנו מכירים מהחיי יומיום?
אם באים בגישה 'שמגיע לי' בכל מערכת יחסים ולא רק עם הבעל אז רוב הסיכויים שבקשתנו תדחה.

הבעל מחויב לבית בדיוק כמו אישתו!
זה בית של שניהם בדיוק באותה מידה.
לאו דווקא בבישול. בכל בית חלוקת התפקידים היא שונה בהתאם לצרכי הזוג אבל כל אחד לוקח חלק ועוזר לעצמו בבית שהוא בנה!

הבעל התחייב לזון ולפרנס את אשתו בכתובה ולא להפך.
ואישה היא עיקרו של בית ולכן מכונה בתורה ביתו (וכפר בעדו ובעד ביתו).
ולכן אלו תחומי האחריות של כל אחד מהם, ומי שעושה דברים בתחום האחריות שאינו שלו נקרא עוזר..
לכן אין רע בעיני בביטוי שהבעל עוזר לאשתו בבית, והאשה עוזרת לבעלה בפרנסה.

יתרום לילדים.
לעלות ברמת החיים תמיד אפשר- לרדת קשה.
היתה לי חברה שעבדה איתי שפשוט לא יכלה לאכול אוכל שלא ברמת מסעדה. היא היתה זורקת לפח מה שהכינה והלכה לקנות במסעדה. ההתרגלות לאוכל מסוים ברמה גבוהה באמת גרמה לה לסבל (בעיקר מבחינה כלכלית).
ועבדה איתי מישהי אחרת (חרדית, אגב) שלא יכלה לאכול אוכל שלא טרי לגמרי. ברור שלא אכלה דברים שעברו הקפאה ואפילו קירור. היא גם לא אכלה גבינה מקופסא שנפתחה יום לפני (שהתאריך בסדר) וכד'...
בסופו של דבר הפינוק הזה כבר הפריע לה והתיש אותה.

אז זה יחסית קיצוני אבל העקרון זהה. שמרגילים לרמה גבוהה (בעיקר באוכל) מאד קשה לרדת ממנה. וזה לא הזוי שיהיו זמנים בחייהם ובחיי ילדיהם שלא יהיו להם משאבים לעמוד ברמה הזו אם זמן, כסף או כל משאב אחר.

שעה עם אמא שלי בטלפון
אבל לא אמרתי לא יודעת תעשה אתה
נכון החינוך חשוב מגיל קטן
אבל למה אני צריכה לצמצם באוכל מה זה קשור?
גם בזמנים קשים שהיו בשנים הראשונות אמרתי לבעלי אני יצטמצם בהכל בגדים יציאות ... אבל לא באוכל !

אני באמת לא מצליחה להבין את הערך המקודש של אוכל בשפע.
ולמה בבגדים לצמצם ובאוכל לא?
בעיני להרגיל לאוכל ברמה גבוהה זה אחד הפינוקים שהכי קשה להפסיק אותם.
לא סתם דיאטה נחשבת לדבר קשה ושלא לדבר על סוכרת הריון. להתרגל לאוכל שפחות טעים זה קשה.
לכן בעיני צריך להזהר מלהרגל לאוכל ברמה גבוהה מידי כי לא בטוח שיהיה אפשר לעמוד הזה אח"כ.
אין לי מושג מה היא מכינה אבל לדעתי רב מוחלט של האנשים היום (כולל אני) אוכלים הרבה יותר ממה שהם צריכים. בכמות גדולה של אוכל אין שום צורך בריאותי.

אוי ואוי אם אמא מרוקאית תשמע שהילד או הבעל רעב. היא תרגיש שהיא מזניחה אותם.

הכונה בתקופה קשה אני יעדיף לצמצם בהכל אבל אוכל שהילדים לא ירגישו חוסר אף פעם.
בכל אופן אני לא כמו אמא שלי בכמויות שהיא מבשלת זה באמת שיגעון.

מדג הוא כבר שבע
ואמא שלי נהנת עד הגג שהיה טעים

אין הגיון להעדיף דווקא אוכל ע"פ דברים אחרים.

והילדים שלי יוכלו בצימצום ?
שיצא להם העינים שילד מביא לגן או לביהס קורנפלקס ? ויש ילדים שמבקשים
שיש דוחק בכסף עדיף דברים אחרים על אוכל ?

ויש פער עצום בין קורפלקס לסעודה ברמת חתונה.

כי לאמא ואבא אין עכשיו כסף.
לכל עדה והשגעון שלה.
לא מבינה את הסטיגמה על המרוקאים

יש דברים שאפשר לעשות ממש במינימום השקעה אבל הם נותנים גיוון, כמו חצילים בתנור, סלק, ביצים קשות במיונז, קוסקוס מוכן, תפ"א/בטטה בתנור ואפשר גם לקנות כמו שהציעו. אפשר גם לגוון בסלטים חיים בשבת עצמה אם אין זמן לפני (במקום סלט גדול עם הרבה דברים בפנים, הרבה סלטים קטנים - כמו חסה, כרוב, עגבניות, מלפפונים - כל אחד בנפרד עם תוספות קטנות - נותן הרבה צבע ומעשיר את השולחן). אם חשוב לו - תנסי ללכת לכיוונו. זה יגרום לו להעריך אותך שאת משקיעה בשבילו, ולא תמיד זה כזה הרבה יותר זמן.

כמובן חוץ מהדג והבשר

זה המצב.
את כזאת והוא כזה.
את רואה את הדברים ככה ו הוא רואה אחרת.
זה הנתון הבסיסי.
אלא מה, שהבית שאתם בונים הוא לא העתק של ההורים שלו ולא העתק של ההורים שלך.
זה משהו חדש לגמרי, ו הוא צריך להיבנות מהרצונות, הצרכים והיכולות של שניכם, בהסכמה ובאהבה.

ולכן, הפתרון- לדבר. פשוט.
לקבוע זמן רגוע באמצע שבוע ולפתוח את הענין.
הוא יסביר לך למה זה חשוב לו, את תקשיבי ותנסי להבין אותו. לחשוב איך את יכולה לבוא לקראתו.
את תסבירי לו מה את מרגישה, הוא יקשיב ויחשוב איך הוא בא לקראתך.
תחשבו על פתרונות והצעות ששניכם שמחים בהם ותהיו שניכם מוכנים למאמץ או ויתור למען השני.
that's life...

מתי עושים את הקנייה לשבת, מתי מנקים ומי, שיאפשר לך מנוחה לפני, שיחמיא לך כשיש תוספת חדשה... ממש לפרט לו מה יתן לך כוח כדי לעמוד בזה...

לדעתי שהגישה תהיה אני מבינה את הצורך שלך ורוצה להיטיב איתך אבל צריכה עזרה כי לי זה קשה ואני לא רגילה...

עוד 10 דקות רבע שעה עבודה ופותר בעיות שלןם בית
למה לא לבוא לקראת?
בעלים לא אוהבים נשים עצלניות

זה לא הדקות, זה הראש.

מצטרף למציעים לקנות סלטים ואפילו אוכל מוכן.

הוא יותר ולא יהיה 10 סוגי סלטים והיא תתאמץ שיהיה 6 סוגי סלטים ועוד מנה יותר.
אישה צריכה לדעת לכבד את בעלה כמו מלך. כל קושי היום סוף העולם. לא חיב כל הזמן לחנך אחד את השני וללכת ראש בקיר.
להגיע ביחד לפשרה

שאישה שתהיי מהלכת בתאבת ליבו מרחיקה כל מה שישנא וידעת כי שלום אהליך.
גבר אוהב כבוד !
למה לא לשמח אותו?

והרי הוא עדיין לא יהיה מרוצה. אז היא גם תעבוד בפרך וגם ישארו עם אותו תסכול.

שהוא יבוא לקראתה - שהיא תכין אחד יותר ממה שהיא רגילה, הוא יעריך את המאמץ ובמקביל יקנו עוד שמונה ושנייהם יהיו מרוצים.

אין קשר לעצלות
אי אפשר לדעת מה קורה בכל זוג.

אני יודעת על עצמי
שאילוץ חיים מביא אותי לשליש תפקוד כרגע.

זה מצב
ולפעמים צריך לקבל אותו ולתת כתף תומכת
במקום לבקש עוד סלט או מנה שאפשר לקנות
במחילה מכת"ר
עדיף שתהיה אישה שפויה שמחה ועם כוחות.

השמחה והרוגע של האישה מאד חשובים!
נגיד אצלי, בעלי לפעמים צריך לעצור אותי ולהגיד לי שהוא רוצה שאגיע לשבת שמחה ועם כוח מאשר שיהיה פחות אוכל על השולחן.

בני זוג אמורים לרצות להיטיב זה עם זה, כל אחד בדרכו שלו.

ולהיפך, אני חושבת שברגע שהוא ירפה ויבין את הקושי שלה ויכיל אותה, פתאום היא תרגיש שיש לה יותר כוח להשקיע בזה...

ולמה הוא עצלן? שיעשה בעצמו.
ועוד סוג אוכל זה ממש אבל ממש לא 10 ד'. אפילו להכין אורז לוקח יותר זמן. ועוד סוג בשר זה לוקח המון זמן.

מזה אם אתה רוצה תעשה לבד ?
אחר כך מתלוננים על בעיות של שלום בית
אם מסתכלים על זה בתור כבוד.ולהגיד בעלי היקר אני ישתדל בישבילך אני רוצה שתשמח.

בדורות הקודמים האמא היתה מחנכת את הבנות איך לחנך את הבעל ומה לעשות ומה לא לעשות שלא תתגנה בעניו. איפה אנחנו היום.

אישה לא מבטאת שום אהבה ושום כבוד אם היא מכינה אוכל בהרגשה כזו.
כבוד ואהבה הם רגשות ומה שחשוב זה הרגש של האישה ולא ה"מתנה" בפועל.
בדיוק כמו ציור של ילד שיכול להיות הכי לא טפה בעולם אבל הרבה פעמים הוא מבטא אהבה להורים שלו.

וגם מה שכתוב ברמבם
ותיראי מה זה כבוד לבעל.
וברור שגם הבעל צריך לדעת איך מכבדים את האישה.
איך רגשות יהיו אם לא מתמסרים אחד לשני ?
רגשות שלילים זה בטוח יהיה

מכירה אישה שמבשלת ולא מגישה לו לאכול. היא אומרת שימזוג לעצמו.
אני לא מבינה את זה !
זה מראה חיבה שאישה נותנת לבעלה ומכינה לו קפה מידי פעם. ומכינה עוגות ואוכל שהוא אוהב.
יש דברים שאסור לעשות בזמן נידה כמו להציע את המיטה שלו ולמזוג לו יין. למה היא שפחה שלו ?
זה דברים שמקרבים.
זה

אצלינו את האמת זו שאלה פרקטית.
בדר"כ כל אחד לוקח לעצמו. לפי מה שפרקטתי באותו רגע.
מעולם לא ראיתי זה משהו מקרב.

ואני באמת לא מבינה מה הקשר בין כבוד הבעל להכנת אוכל.
שמכבדים מישהו באמת חושבים עליו מחשבות טובות, מסתכלים עליו בעין טובה, מעריכים מידות שלו/ הישיגים וכד'....
לא מבינה איך נכנס לפה האוכל.
ו"מתנות" זה יותר קשור לאהבה ולא לכבוד.
וגם אז איך נראית המתנה זה הטפל העיקר זה המאמץ והרגשות הנלווים. ה"סטנדרט" נקבע לפי הנותן ולא המקבל.

״אשה כשרה עושה רצון בעלה״
"אין לך כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה״

תציגי קצת מקורות עם רוחב ולא דברים שמוצאים באתרים של מזכירים שדמיינו שהם ראשי כוללים

העינין פה של הנתינה.הנתינה מולידה אהבה. ואני דואגת ומפנקת אותו כמו שאני מכינה לילדים. חוץ מזמנים לא רגילים שמתפשרים ואוכלים מה שיש. לא עושים סיפור כמו שאתם מבינים. אבל בכללי ככה זה.
למה לילדים נתמסר ולבעל לא ?

יש לי שכנה שלבעלה יש קטרינג ואשתו לא מרשה לו לבשל לשבת. היא אומרת למה שאתה תקטוף את כל המחמאות ?
זה התחום שלי. והיא לא מרוקאית

באמת. אם תגישי לבעלך את האוכל לשולחן מה כבר יהיה ? ילך הכוח ?
כניראה יסתכל עליך ויגיד תודה רבה וחיוך. זה לא מקרב ?
במסעדה לא כיף שמגישים לך את האוכל ?

אגב, בכללי, אני שונאת שמגישים לי ואני אוהבת לקחת לבד.

בוקר צהרים וערב. ממש לא
אבל אם יושבים לארוחת צהרים הוא ישב ואני מרגישה שאני צריכה להגיש לו. ואני מרגישה טוב עם זה. זה מקשר.
ואם אני לא יכולה להכין ארוחת ערב הוא יכין לילדים חביתות. זה מה שהוא יודע.
האמת שהלכתי ללדת הוא ניסה לבשל והילדים ממש לא רצו לאכול. אין לא את זה.
וזה לא בגלל שהוא שיח ואני משרתת.
הוא עוזר בדברים אחרים.
היא לא תרגיש משרתת אם הוא יחמיא לה על האוכל ויעריך כל מה שהיא עושה בשבילו אפילו שקשה לה.
ואם הוא לא מעריך ומזלזל גם אני לא היתי מכינה לו ולא מגישה לו

ולא של בוס ועובדת.
וזה מה שכתבה הפותחת.

נכון את נשואה לבעל מהעדה שלך או עדה מנטלית קרובה?
נכון לא התמודדת עם הפערים המהותיים האלו בין סוגי המשפחות?
אל א-ל תשפטי!
אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו.

אני אומרת לך את זה כמי שגדלה בבית מרוקאי והתחנכה כמוך וגם לי מגיל צעיר עשו שטיפת מוח כמוך שזה מה שמקרב וכו'
והתחתנתי עם אשכנזי מעדות אשכנז החזקות ואכלתי הרבה מאוד קש עד שהבנתי שכל הסיפורים האלו שמכרו לי על תפקיד הגבר ותפקיד האשה הם לא מתאימים לכל אחד.

בבית של בעלי הגשה עצמית זה ערך מקודש. לאורחים האבא מוזג מרק ואבוי למי שיעשה זאת במקומו.
במטבח כל אחד מבשל מה שמתחשק לו מא' ועד ת' לא מתערבים לו.
אצלנו רק הבנות בישלו וזה לפי ידה המנצחת של אימי. כלומר אחת חתכה, אחת טיגנה וכו
אצל חמותי אם אני מתבלת את הסלט היא תיעלב עמוקות כי אם היא התחילה להכין את הסלט היא תרצה לסיים ואם התערבתי זה לקרוא תיגר באופן בוטה כאילו היא לא יודעת לבשל.
אצל אמא שלי ברור שאחרי שהיא מבשלת את כל השבת היא כ"כ תשמח אם מישהו אחר יקח על עצמו לתבל סלטים לפני הארוחה.

אם אצלנו שאני באה מבית מרוקאי ובעלי אשכנזי אכלנו קש והרבה דמעות ירדו סביב שולחן השבת סביב הנושא הזה, אני יכולה רק להניח מה קורה אצל הפותחת ששם זה הפוך.

אצלנו עברנו 7 שנים ועדיין יש פערים לגשר עליהם (בחג שאלתי את הבן שלי אם למזוג לו אוכל, וכל בני הבית עשו ממני בדיחה וכמובן בעלי רכב על זה עד סוף הארוחה, וכל זה למה? כי זאת לא רק טעות בביטוי שהשתרש אצלנו שפלטתי בטעות, זאת מנטליות שלמה שעומדת מאחורי זה)
אז מהניסיון והכאב לב שלי אני יכולה רק לדמיין מה חשים הפותחת ובעלה, ואין פה צודק או טועה.
יש פה קשיי תרבות אחרי 2000 שנות גלות בנו מכל קצוות העולם פה לארץ ישראל,
ומי שסוחבים על גבם את אחדות עם ישראל אלו הזוגות ה"מעורבים"
שלמרות הפער המנטלי מאמינים בטוב שבאדם, לא מפחדים, מתחתנים זה עם זה
ומתמודדים שבת שבת עם הפערים.

אז בבקשה תפסיקי לזלזל בתחושות ובקשיים. את לא שם ולא יודעת איך זה מרגיש!
תצדיעי למי שמתמודד עם זה ואל תטיפי מוסר כשאת בכלל לא מבינה את המורכבות.

זה לא עצלות וזה לא חוסר כבוד לבעל.
זאת תפיסת עולם שלמה שהיא שונה.

ולפני שיקפצו עלי שאני סטיגמטית ומכלילה,
אז כן, אני יודעת שלא אצל כל הזוגות המעורבים הפערים כאלה מורגשים.
יש כאלה שגדלו ביישובים מעורבים, ספרדים שלמדו בישיבות אשכנזיות וכו'.
אני מדברת על אלו שהפער הוא כן גדול אצלם. ששולחן השבת אצל ההורים שונה מהותית מתוך תפיסת עולם שלמה, והילדים ממשיכים את תפיסת העולם של ההורים (במודע או שלא במודע)

בברכת אהבה ואחווה בין כולם,
שבת שלום!

של לבוא אחד לקראת השני. ובכל דבר
ולא שכל אחד יתבצר בימדה שלו !
מנהגים מנטליות הכל טוב ויפה אבל אבל למה לא לנסות להבין גם אותו ?
לה קשה. יופי. גם לו קשה ולא יודע מזה מטבח.
לכן האפשרות הנורמלית שכל אחד יותר קצת מהנוחות שלו. לא חושבת שרק הוא חיב להבין אותה.
ולא בלבלו לך את המוח שככה מכבדים גבר.
לבעלך לא עושה כלום כלום אם את מביאה לו צלחת מלאה באוכל שהוא אוהב ?
גם לאשכנזי זה יעשה טוב!

אני לא מזלזלת בקשיים אני מזלזלת במי שעקשן וחושב שצרכים להתקופף אליו.
ותאמיני לי גם לאותה עדה יש התמודדויות אז זה לא נגמר באוכל.

ולמה למשפחה של בעלך מותר לזלזל בך?
שמגזת לילד אוכל?
מה מצחיק?
למה לא?
מזה הקרירות הזאת?
שישפך לו יותר טוב ?
ותגידי לי במה האשכנזים מראים חיבה ?
בזה שכל אחד דואג לעצמו ?

כתוב ניראה לי ברמבם
תעשי אותו מלך הוא יעשה אותך מלכה
תעשי אותו עבד הוא יעשה אותך שיפחה.
ולמלך מוזגים מגישים ומכבדים !

בקיצור היא שאלה מה לעשות נכון ?
עניתי לה שבישביל שלום בית שני הצדדים צרכים להתאמץ ולא להתעקש מי צודק !

אני אומרת לך שאצלנו זה יגמר ברבנות,
ואת אומרת לי שזה יעשה לו טוב????
את לא מבינה בכלל באיזה בועה את חיה...
ואת נותנת עצות לפותחת ש-ל-א גדלה כמוך!

קצת ענווה. זה הכל.
יש משפחות שהתגובות שלך יפרקו אותם ולא יביאו שלום בית.

בשביל שלום בית צריך קודם להבין מהיכן נובעים הפערים. ואת זה את לא מסוגלת להבין. כי את לא שם.
גם אני כשהתחתנתי חשבתי כמוך, מה רע כשחוזר מהעבודה יאכל צלחת חמה? אז מה אם אצל אמא שלו זה לא היה ככה? אז אצלנו יהיה!
בפועל כשהוא ראה צלחת חמה, הוציא פיתה עם חומוס וזאת ארוחת הערב שלו. ואני הלכתי לחדר לבכות. יום ועוד יום, שנה ועוד שנה.

להביא תימוכים מהבין איש חי ומהרמבם למנטליות שלך (ושלי...) זה בדיוק להתנשא מעל האשכנזים.
תביאי תימוכין מהרב סולובייצ'יק.
בעלי והפותחת גדלו על דעת רבנים לא פחות גדולים מהרבנים שלנו.
לקרוא לאשכנזים קרים ולמה לא.. זאת התנשאות.
וגם אני הייתי כזאת. ואחרי אלפי דמעות התפכחתי.

בעלי לא מרגיש מלך כשמגישים לו אוכל, הוא מרגיש נכה ומוגבל.
וכדי להציל את כבודו האבוד הוא יפתח את המקרר (לבד! וואו הוא יכול!) ויאכל פיתה עם חומוס.
כי הוא לא מוגבל. וכי הוא מקדש את האידיאל שלא עושים עניין מאוכל.
ואם הפותחת התחנכה כמו בעלי ש-ל-א עושים עניין מאוכל, אז היא לא עצלנית, היא פשוט לא עושה עניין מאוכל.
היא חיה את חייה כמו שלמדה מהוריה מגיל ינקות.

כדי להגיע לשלום בית צריך קודם להבין מה עומד מאחורי כל התנהגות.
שניהם צריכים לבוא אחד לקראת השני, הוא להבין שהיא מכבדת אותו דרך אי הגשת האוכל, כי ככה תפיסת עולמה, והיא צריכה להבין שהוא מפרש זאת כזלזול כי ככה תפיסת עולמו.

ואם אפשר עוד מילה על הדוגמה שגיסתך מביאה סיר דגים להורים שלה...
תצאי רגע, רק לרגע בבקשה, מתפיסת עולמך, ותנסי לדמיין באופן לא שיפוטי איך זה נראה מהצד השני לפי תפיסת עולמם.
הם מכינים אוכל ב-ד-י-ו-ק לפי טעמם והכמות שלדעתם צריך להיות מכל מאכל.
אחיך נשאר רעב כי הוא לא רגיל לזה. (את יודעת כמה ארוחות נשארתי רעבה??? עכשיו תדמייני את זה כשאני בהריון או מניקה וגוועת מרעב)
עכשיו מגיע חתן חדש למשפחה.
מצפים ממנו להשתלב במשפחה הקיימת, ובמקום זה מה קורה?? הוא לא משתלב הוא משנה סדרי בראשית ואשתו מביאה לו סיר דגים לארוחה אצלם.
לא יודעת אם אני יכולה לתאר לך עד הסוף כמה זה לא שייך אבל אנסה:
1. האשה מבשלת לו?? מה היא שפחה? הספרדים מתייחסים לנשים שלהן כמו המוסלמים? ואם בשביל שלום בית הוא יבקש ממנה לשים בורקה, הבת שלנו גם תזרום עם זה??
2. מה הוא עושה עניין מאוכל?? כולה אוכל. איזה טיפוס גרגרן. איכס.
3. הם מביאים איתם אוכל? שלנו לא מספיק טוב? איזה חוסר נימוס! תמיד ידענו שהספרדים האלו ברברים וחסרי כללי נימוס בסיסיים.

כמובן שזה מאוד מוקצן ואולי זה לא הסיפור אצלם, אבל כן הסיפור של הרבה זוגות אחרים.

להגיע לשלום בית זה לראות את הצד השני, להבין, לכבד, להסתכל בעין טובה על המנטליות השונה, לא לשפוט.

"לעשות את הבעל מלך והוא יעשה אותך מלכה"
מתאים למי שזה המנטליות שלו.
אותו משפט בעלי יגיד לך "עשית אותי נכה, אל תתפלאי שאת בוכה לכרית"

ככה לא בונים זוגיות, ככה הורסים אותה.

בשנות הנישואים הראשונות שלנו ארחנו את ההורים שלי לשבת. טרחנו, בישלנו וכו'
אמא שלי הביאה ללא תיאום מלא מלא אוכל ושקדי מרק, ושתייה ממותקת וחד"פ ומלא דברים שלא נכנסים אלינו הביתה מאידיאל.
אמא שלי נשמה טובה רצתה להקל עלי, לשמח אותנו להקל גם כלכלית. אני לא צריכה להרחיב את הצד של אמא שלי, את מכירה אותו...
רק אומר שזאת פעם אחרונה שהם באו אלינו לשבת לצערי.
הם לא ידעו לכבד את המנטליות של בעלי, ובזה הם פישלו בגדול. הוא כ"כ נעלב מהם לאורך כל ההתנהלות שממש התחננתי שיסלח ויבליג ושלא יבוא לידי פיצוץ בשבת.
הבטחתי, נשבעתי לו שזאת פעם אחרונה שהם באים.
אמא שלי רצתה למזוג לו אוכל. כן כן, אמא שלי רצתה להתייחס אליו כמו לנכה ולגנוב לו את התפקיד של בעל הבית המארח. אמא שלי שאלה אותו מה הוא עושה במטבח? הוא ענה לה: את זה אני צריך לשאול אותך. מה א-ת עושה במטבח שלי???

בשבילך זה עוד דיון, בשבילי זה החיים. ובשביל עוד אנשים פה.
אז בבקשה תכבדי את זה.

זה לא רק עניין של עוד קצת מאכלים, זה עניין של לצאת מהתפיסה שגדלת עליה, זה לקרוא לשחור לבן וללבן שחור. ואת זה שניהם צריכים לעשות כדי לגבש את הבית החדש שהם בונים.
מה שאת, לא צריכה לעשות.
את צריכה להפוך את בעלך למלך והוא יהפוך אותך למלכה. זאת הדרך שמתאימה ל-כ-ם להגיע לשלום בית, אהבה והערכה.

לבנתים מה שאני שומעת מימך הגאוה מהצד של בעלך נוראית!
זה כבר לא קשור למנטליות !
אמא שלך לא תבוא לשבת כי היא לא מכבדת את המנטליות של בעלך ?
הוא זה שצריך לכבד את הוגי אישתו שמבוגרים ממנו!
למה לא חינכו אותו לקבל את השני ?
העיקר להטיף מוסר לספרדים שאוהבים כבוד.
לא יזיק שיורידו קצת את האף שלהם ויבינו שיש עוד אנשים שחושבים אחרת.
רק אותם צריך להבין ולכבד ?
הזוי ממש
ואני בטוחה שיש גם אשכנזים לא כאלה.

ברור שיש אשכנזים שישמחו שהאשה תגיש להם אוכל, כי הם עושים עניין מאוכל!
אולי רוב הגברים הם כאלו, לא יודעת לא בדקתי.
זה לא רלוונטי.
הפותחת גדלה בבית:
1. שלא עושים עניין מאוכל
2. גבר מבשל בדיוק כמו האישה וזה לא פוגע בכבודו.

את לא רוצה להבין? זכותך המלאה לא להבין, או לא להסכים,
אבל אל תחלקי לה עצות לא רלוונטיות שרק יהרסו את הזוגיות.

בעלי איש מדהים, עם הרבה ענווה, עוזר למי שצריך איפה שצריך בלי רעש וצלצולים.
כל המשפחה שלו כזאת.
כשלמדתי להסתכל עליהם דרך העיניים שלהם, גיליתי באיזה יהלום זכיתי.

וזאת העצה שלי לכל מי שמתמודד במציאות עם פערי מנטליות. צאו מההסתכלות שלכם, תסתכלו דרך העיניים של השני ותראו כמה טוב, יופי ואמת יש בכל סיטואציה כשמסתכלים עליה מהצד השני.
אין נכון ולא נכון.
תקחו את היתרונות שיש בכל עדה ותבנו עם זה את הבית שלכם.

(אני ספרדיה ובעלי אשכנזי)

את התקופפת לצד של בעלך אשריך!!!
אבל זה לא פוטר אותו מלכבד אותך ואת ההורים שלך כולל המנטליות שלכם!
שבת שלום

לעשות אותו דבר, להתכופף למנטליות של בעלה.
זה נכון כשאתה קורא לשינוי בשמו, לא כשאומרים לך תוסיפי כמה סלטים,
מי שישמע, עצלנית...
מבחינתה להוסיף עוד מאכל זה לצאת מתפיסת העולם שלה.
ההבדל בשבילה לעבור מסלט אחד לארבע,
לא דומה למצב שלך אם תעברי מ7 ל10 סלטים.

אגב, מה שאת אומרת לבעלי שיכבד את המנטליות של הורי זה נכון, וזה כואב לי.
אבל עדיין זה הבית שלנו. בבית הורי הוא מכופף את עצמו לחלוטין אליהם.

ומעניין שאת לא אומרת לאחיך שיכבד את המנטליות של הורי אשתו ויתאפק ולא יביא לשם סיר דגים. וזה עוד בבית שלהם!!
להיפך, את עוד רואה את זה לחיוב.

תגידי בכנות, כל התקרבות בין בעל לאשתו ולהיפך את רואה את זה לחיוב או רק כשזה מתאים לתפיסת עולמך?
אם הפותחת תאמר שהם מצאו פתרון והוא שבעלה הבין אותה והפסיק לעשות עניין מאוכל או שלמד לבשל בעצמו, את תעריכי אותו או תאשימי אותה שהיא רעה?

ולו אני מציעה לותר קצת וירד ברמה
או יעזור לה עד שתתרגל. או שיקנה או שהוא ינקה את הבית והיא תספיק יותר.
לא יודעת מה שיגיעו לפשרה.
העיקר להבין ולכבד אחד את השני ולא לחשוב אני צודק.

אם את יכולה רק לענות לי איך ניראה לך שצריך לכבד את הבעל ?

אני מבינה את זה בתור
"רצונו זהו כבודו". לא אני אומרת זה כתוב בח"ל
אם בעלך יבקש מימך להכין לו גפיעלעטפיש (לא יודעת לכתוב את זה) כי ככה הוא רגיל מבית הוריו וזה בשבילו עונג שבת.
א.תגידי לו לא רוצה? זה לא המנטליות שגדלתי עליה אז תכין לבד.

ב.או שתגידי לו בשימחה אני ישאל את אמא שלך איך היא מכינה וילמד גם.?

ג.או עזוב אותי לך תיקנה מוכן בקופאת שימורים ?

ניראה לי ש ב' יותר מכבד

ורוצנה זהו כבודה.
יש פה שני צדדים רוצים,
ולא צד רוצה וצד עצלן.

ספציפית לשאלה שלך בעלי בחיים לא יבקש ממני להכין לו משהו, הוא לא נכה.
זה המנטליות שאני מנסה לעורר אותך אליה.
אבל בכל זאת אענה, אגיד לו שגפילטעפיש לא נכנס אלי הביתה.
תאכל אצל אמא שלך או תקנה בחוץ. מותר לי גם שיהיו לי עקרונות ואחד מהם שאני לא יכולה לראות את סמל ההשתכנזות אצלי במקרר.
רוצה קציצת דג עם גזר? תאכל אותה חריף 😅
או כמו שאבי גבאי אמר מרוקאית תישאר מרוקאית... (הוא ביקש מאמא שלו להכין גפילטע פיש והיא הכינה את זה חריף)

אני לא גאה בזה, לא אמרתי שאחרי 7 שנים הגענו בכל התחומים להסכמה, אבל לפחות אנחנו מבינים אחד את השני הרבה יותר.
כשבעלי שומע את הבדיחות מסלאח שבתי שרצות אצלינו הוא מבין מה עובר לי בראש כשאני שומעת את המושג הזה...
(רמז: לא משהו חיובי)
מכיוון שהוא לא עושה עניין מאוכל אז הוא בא לקראתי כי הוא רואה שאני מסכימה להכניס הרבה מהמנטליות שלו אלינו הביתה.
מניחה שאם היה לי צורך, הייתי מוותרת על העיקרון מחוסר ברירה, כי אני מבינה בשכל שזה טפשי אבל זה מה שאני מרגישה היום.
מי יודע, אולי אם אתרגל לזה גם יום אחד אני עוד יאהב את זה 😅

זה מה שהתכונתי לבוא לקראת השני במה שאפשר.
בטח שלא יעשה עיניין מהאוכל הוא מרויח אוכל טעים

לפחות להראות נכונות.
זה לא שאני מוזגת לבעלי כל היום. זה לא יהרג ועל יעבור.
הוא לא ישאר רעב עד שאני יבוא.
אם אני לא בבית או עסוקה הוא יקח לבד.
אבל אם אוכלים ביחד אני מגישה לו.

את מתכונת שאני ימלא צלחת לעצמי וישב לאכול ובעלי שיקום למטבח וישים את הדגים ואחכ הילדים?
למה ?
(אני לא רוצה לחשוב מה יהיה בסיר)

אם זה פוגע בבעלך שמגישים לו אז זה לא רצונו ואת צריכה לכבד.
לרבנות אני היתי הולכת בשביל שישמע על מה אנשים באמת מתגרשים. וידע להעריך אישה שנותנת את הלב שלה לבעלה ולילדים

אבל בגלל הסגנון לפעמים נחסמים למה שאת כותבת.
לא נראה לי שאתן חולקות אלא ששתיכן קצת הקצנתן בשביל להעביר עמדה.

@אמאשוני

הגזימה עם הדוגמה על "הרבנות" ואם לא אז באמת זו בעיה.
את הבאת כדוגמה מנטליות הפוכה שגם היא הוצגה בהגזמה.

בעל ואשה הם לא ילדים קטנים ו"עצמאות" נבנית בצורה בוגרת. אדם שמגישים לו אוכל לא איבד כהוא זה את עצמאותו כמו כן להפך.

ברור שהוא יכול לעשות מה שירצה

אבל כששמים אותו במצב שמתקשר
בתודעה שלו ובזכרונות שלו לאנשים
שאין להם יכולת להאכיל את עצמם
זו לא אשמתו שהתחושה לא קלה

הוא כמובן צריך להבין שזה נתפס
אחרת אצל אחרים
אבל הוא לא בחר בתחושה הזאת.

אמיתי הוא מחסור בביטחון עצמי.

אין קשר למסכנות או חוסר אונים כלשהו.
קח כדוגמה את הבעל שעליו נפתח השרשור. האדם הזה חסר כל עצמאות אך אשתו סובלת מזה. במקום ליטול יוזמה ולדאוג לפתרון (בין על ידי בישול עצמאי, קניה, או בקשה מנומסת לשינוי בבית) הוא מתלונן ולא מראה כיוון לשינוי חיובי.

אדם עם ביטחון עצמי= עצמאי היה פותר את הבעיה ללא בעיה.

הבעיה שהצגת היא בעיה בתפיסה שבה אדם שעוזרים לו/מגישים לו/ מבשלים לו וכו'... איננו עצמאי או מסכן, זו הטעות של הבעל בשרשור למשל.

שלושה דברים בלתי זהים

הבעיה שהציגה אמאשוני:

האישה רגילה מהבית שמבשלים לבעל

הבעל מצד אחד מתקשה
כי כמו שהסברתי יש *תחושת
חוסר עצמאות* ביחס למה שהורגל

אתה לא קם ומוחק ביום
את כל אישיותך וחוויותיך וזהותך

אתה כן *בבטחון עצמי* פונה לבת
הזוג ומסביר לה את המקום שלך

במקרה של חוסר בטחון עצמי
היה חושש להביע בפניה את מצבו
ולפתוח דיון, אלא סופג ומדחיק

*יוזמה* תהיה לצפות מראש
את הסיטואציה ולסכם עם האישה
איך נפגשים באמצע


הבעל בשרשור רוצה ההיפך
שרק יגישו לו

זו הדרכה שנכונה לכ-ו-ל-ם!!!

אמממ- שמה הופך את בעלך למלך זה כבר משתנה מגבר לגבר.
 

ורוב הגברים צריכים להרגיש שיש להם שליטה ושמכבדים ומעריצים אותם.
איך זה מתבטא בפועל- זה כבר עניין של מנטליות.

נהנה הרבה יותר מקצת שאני מכין לעצמי

מאשר מהרבה שמנסים לפנק אותי

אצלך מן הסתם התכונות האלה מתבטאות אחרת.
זה מה שכתבתי שזה כבר עניין של מנטליות.

אם זה נכון,
כמעט ולא נתקלתי בזה מהדיונים
השונים של גברים שנכחתי בהם
או שקראתי

בעיקר ציפיה להקשבה וליחס של
מבוגר שווה בין שווים

נגיד כן נתקלתי על ביקורת כלפי
תבניות חשיבה שהאישה באה איתן
מהבית על מה זה בעל ומתעקשת
ליישם במקום להקשיב לבעלה
מה הוא רוצה וצריך

(רלוונטי באותה מידה אצל
שני הצדדים כמובן)

אז מה שהופך את בעלי למלך זה שיש לו את העצמאות לבחור מה לאכול ומתי ולא להיות כבול לצלחת שהכנתי לו ושאם הוא יוציא פיתה חומוס אני אעלב.

השורה התחתונה זהה

חושש לעצמאותו וילך לרבנות כי הגשת לו אוכל הוא נשמע ממש מאוים ולא סתם חושש לעצמאותו.

נשמע ששתיכן במצבים מוקצנים מחוסרי איזון.

למזוג אוכל זה לא סתם ביטוי לשוני,
זה ביטוי שמציג מערך שלם שבו האישה מנצחת ביד רמה על מלאכת המטבח, ואבוי למי שיתערב לה.
היא טורחת ומשקיעה ופותחת שולחן (שוב, ביטוי המבטא משהו מעבר לפעולה טכנית)
ומוזגת אוכל לבני ביתה האהובים.
ככה היא שמחה, זה מה שמחייה אותה. לראות את בעלה ויוצאי חלציה נהנים מעמל ידה.

כשני מכינה אוכל לילדים ואני שואלת את בעלי אפשר להגיש לך גם והוא עונה לא עכשיו, אני אקח אח"כ,
ואני עונה לו שאני רוצה לפנות את הסיר כי אני צריכה אותו,
אז הוא יסכים שאגיש לו אוכל.
למה? כי לא עשיתי עניין מהאוכל. סה"כ מסיבה פרקטית ביקשתי להגיש את האוכל עכשיו.
אין פה עניין מנטלי.

כשאני רוצה למזוג לו אוכל מתוך צורך לפנק או לכבד אותו, הוא יסרב מתוך עיקרון.
יש המון דברים אחרים שהוא יהיה מוכן להתגמש בהם ולצאת מהמנטליות שלו.
זה עקרוני אצלו ואני מכבדת את זה.

ובכלל, מה שאנחנו החלטנו להנהיג בביתנו זה פחות האישיו.

החלק החשוב זה להבין שיש פה תפיסת עולם שלמה מאחורי התנהגות מנטלית כזאת או אחרת.

This is not my cup of tea

לך תדע איך הוא או היא יפרשן את זה

באמת עלול להיגמר ברבנות

אני כל כך שונא שטורחים בשבילי

עכשיו אני קורא מה שכתבת ומבין
שאני לא ככ מוזר או מקולקל

תודה רבה רבה!

יש פה בעיה. הדינים באמת היו מראים לו מזה

אנחנו נמצאים באותה "קומה".
שנינו מנהלים בית.
אף אחד לא בוס של השני.
אם מישהו רוצה משהו ולא משנה אם זה יותר אוכל, בגד, פלאפון או מנוי לעיתון הוא לא דורש את זה מהשני.מי שרוצה קונה מכין לעצמו, צריך עזרה מבקש לא דורש. ולגבי העניין הכלכלי- סכומים קטנים לא שואלים על כל הוצאה, בסכומים גדולים יושבים וחושבים אם יש אפשרות וע"ח מה זה בא. ה"כבוד" בכלל לא שייך לפה.

במקרה הנ"ך הבעל רוצה יותר אוכל- יפה. שיעשה לעצמו, צריך עזרה שיבקש מאשתו ויבינו את המשאבים שזה דורש ואת ההשלכות. זה בשבילו והוא מבקש עזרה, לא דורש.

אנחנו זוג שמשלים אחד את השניה ולא שותפים לדירה . אחד טוב בזה והשני יכול לעזור בזה.
עצם הרעיון בבעל מבקש והאישה אדישה לרצון שלו אני רואה פה בעיה.
ובטוחה שהוא יחזיר לה במשהו אחר או שישמור לה טינה בלב . ומה הרויחה ?
העיקר אני צודקת ?
אז תשקיעי עוד קצת זה שוה
אני לא מבינה את הקטע שללכת ראש בראש. אני רואה על איזה שטויות אנשים מבזבזים את השנים היפות שלהם. חבל.

וצריכה עזרה.
בכלל לא בטוח שלהכין הרבה אוכל זה פתרון.
כמו שכתבתי יש פה עניינים כמו עניין כלכלי. כנראה שעכשיו הם 2 כשיצתרפו ילדים- בעיקר מתבגרים זה כבר תיק כלכלי כבד.

ולהכים הרבה סוגי בשר ודגים זה גם בעל השלכות כלכליות.
מעבר לזה יש עניין חינוכי.
היא לא צריכה להתכופף ולא ללכת ראש בראש.
היא צריכה לדבר עם בעלה ולהחליט ביחד איך לפתור את העניין.

ולא מוכנה להתאמץ ולשמח את בעלה.
לכן זה לא נראה לי מנטליות יותר לעמוד על שלה

כשגבר מרגיש בנוח להעביד את אשתו זה בסדר? (יכולתי להחזיר ולומר גבר ספרדי אבל בטוחה שזה לא כך, בטח היום כשהעולם כבר התקדם, מה גם שהרבה גברים אשכנזיים עדיין שוביניסטים..)

את לא יכולה לראות בזה גסות רוח מצידו?

למה שבעל מבקש אוכל זה גסות רוח ?
אני חיה במושגים אחרים. של לתת ולשמח ולכבד. וגם הוא בדרך שלו

אז כל מה שוא יבקש וקשה לה היא תגיד לו ככה והוא אותו דבר.
אז מה זה אהבה ונתינה וויתור כי אני אוהבת אותו. זה לא נגמר באוכל.

כתוב שהמזבח מוריד דמעות על זוג שמתגרש ולמה ? כי לא הקריבו מספיק .

ומי שדורש מאשתו לעבוד, הוא לוקח ממנה.. זה לא מהלך של אהבה כלפיה.

אין פה התחשבות ונדיבות מצידו.

הוא יודע שקשה לה ובכל זאת חושב שזה מגיע לו, 

ושדווקא היא תטרח על האוכל, והוא לא מוכן לתת יד כי זה *כבד* עליו להכנס למטבח.

נו - אז גם לה כבד.. לא?

ואם לא בא לה ולא מתחשק לה עכשיו עוד יותר לא בא לה ולא מתחשק לה..

 

 

שהבעיה פה היתה בצורת הבקשה של הבעל. הוא לא ביקש יפה. הוא דרש והעיר בצורה לא נעימה. ולא היה מוכן לתת יד לעזרה כשאישתו הסבירה שקשה לה העומס.
זה בסיס הבעיה.
כל אחד צריך לבוא לקראת השני, וזה כיף של אישה שהיא יכולה לפנק את בעלה בתבשילים. אבל אם האישה במצב שזה קשה לה, והבעל לא מוכן להושיט יד- זה באמת קשה ומעצבן.
אגב- זה קשה בכל דבר- לא רק בהכנת אוכל. אם לבעל יש דרישות מסוימות והוא לא מוכן לתת יד כשקשה לבצע אותם, ובתמורה לא מפסיק להעיר ולתת ביקורת

אולי הוא יבוא ויאמר- אני לא מבין מה הבעיה, אני מנקה את כל הבית בשביל שהיא תכין לי את האוכל, מבקש ממנה פעם אחר פעם בצורה עדינה שזה חשוב לי, למה היא לא מבינה???

הרי כל שבת הוא מתאכזב מזה.

אם הינו שומעים אותו הוא היה מספר את הצד שלו.
ומה היא מכינה ומה הוא אמר לה ואיך הוא ביקש. אולי ביקש יפה והיא לא מתיחסת. והוא מרגיש זילזול.

אי אפשר לקחת מהמשפט אחד שלה ולעשות אותו פרזיט.

מה שמענין שאפילו שבת אחת!!
היא לא ניסתה לרצות אותו.
וליראות איך זה.

על פערים בהרגלים אכן צריך לגשר בהרבה סבלנות. ובוודאי שהרגל שונה אינו עצלנות!

(לאף אחד מאלו שהאשים אותה בעצלנות, אין מושג על מה היא מעבירה את היום)

אחרי שנים אבל שנים של ויכוחים שלנו (הילדים) איתה הגענו למצב שכל טחד לוקח מה שהוא רוצה.
מה שבסוף שכנע אותה שאני כבר הייתי בשר"ל וספרתי לה שאני לא אוהבת ללכת למשפחות שהאמא מחלקת את האוכל. הרבה יותר נעים לי שהכל זורם יותר וכל אחד לוקח לעצמו. בשלב מסוים האחים שלי גדלו וטענו אותו דבר. ואיכשהוא שכבר הייתי נשואה עם ילדים (אני בכורה) התקבע שאין הגשות וכל אחד לוקח לעצמו.

תודה על השיתוף!

והיום גברים עוזרים בבית הם זוג צעיר וזו לא עצה רעה לבקש מבעל תעיר להתרגל לעזור לאישתו. זה אפילו בנורמה!!!

אחרים ולאו דווקא באוכל.

 

אם היא גדלה בבית שבו אוכלים בשביל לחיות והוא גדל בבית שבו חיים בשביל לאכול

אז לא מדובר רק בעוד סלט אלא בשאלה שהוא מצפה שהיא תכין עוד סלט

והיא לא חושבת שלהתפטם במליון סלטים גם מהנה וגם מצדיק את העובדה שבשבילם היא

צריכה לוותר על פעילויות אחרות שהיא מעדיפה לעשות ואולי אפילו רחמנא ליצלן לנוח עוד שעה 

ולהיות פחות עייפה בארוחת השבת.

 

הוא לא רק דורש אוכל כפי שהתרגל אליו אלא גם מסרב להתקרב למטבח

כי אותו חינכו שהגבר הוא המלך.

 

כל העצות לעוד סלט בקלות יכולות לסייע לביצוע, לא לפגיעה הנפשית של אשה שדורשים ממנה לעשות

את מה שהסביבה הטבעית שלה לא ציפתה ממנה לעשות.

 

הרעיון לקנות סלטים מוכנים הוא הגיוני בתנאי שבני הזוג ישבו באמצע השבוע,

ידונו בנושא ויבינו שאם הם רוצים שהאוכל לא יפגע בזוגיות שלהם  עליהם למצוא פשרה שתתאים לשניהם.

 

גם הרעיון שהוא והיא יבשלו ביחד -  בניגוד למה שהתרגל בבית הוריו, יכול להפוך את הבישול

לפעולה זוגית מהנה וולהקטין את תחושת הנטל.

 

אם היא אשה עובדת ואמו לא, שתסביר לו שהיא מתחילה את יום העבודה בבישול אחרי שגמרה משרה

מחוץ לבית בעוד שלאמא שלו יש את כל הזמן להקדיש לאוכל,  אבל נטל הפרנסה הוא כולו של אביו.

 

לא מן הנמנע שמישהו שלישי שהבעל מעריך יוכל לסייע להם להגיע לעמק השווה.

נ.ב

לכל המייעצות אוסיף עצה להעזר במג'ימיקס 

האם הוא מבין שזה תלוי אופי?

שלא אצל כולם האהבה מתבטאת במטבח?

יש אצלו את ההבנה הבסיסית הזו כשמדברים
על זה?


בעיני אני רגיל מהבית זה לא תירוץ.
התחתנת? אשתך היא לא העתק של אמא שלך.
צא מההרגלים ומאיזור הנוחות.

ניקיון וארבע מאות אלף סוגי סלט בשבת.

ולמה זאת בעיה ?
כל גבר היה רוצה אישה נקיה שמכינה אוכל בשפע.

גבר שמעדיף אשה רגועה ולא חולת ניקיון ואוכל.
ומעדיף פסטה עם טונה מעשה ידיו ולשטוף אחריו כלים ושאשתו תנוח כי היא עבדה ואז היתה עם הילדים.

(האמת צכירה כמה כאלו, מעבר לבעלי, ואבא שלי, וחמי...)

מעבר לזה שמה שבאמת חשוב לו זה אשה שתתן לו מענה רגשי וחברות נפשית. אוכל אפשר לקנות במכולת, מנקה אפשר לשכור.
בשביל חברת אמת ואשה אוהבת צריך להתאמץ בדרכים אחרות. וזה מה שנשאר לכל החיים (וגם אחרי.) וזה מה שיעצב את הילדים ואת המשפחה.

אוכל בא ואוכל הולך. מה שחשוב זה הכבוד לאשה ולא להכריח אותה לבשל.
(אין לי בעיה עם לבוא לקראת הבעל ולפנק אותו, כשזה בא מתוך מקום של רצון האשה ולא שהבעל דורש. ושזה בא מתוך מקום שהאשה שמחה בו ולא תחושה של קורבן.)

לכל אחד אצלנו בבית יש תפקיד שהוא אחראי עליו, ואם בעלי אחראי- הוא מחליט איך. ואם הוא שטף כלים אני לא אדרוש ממנו לשטוף מתי ואיך שאני רוצה, אם זה מפריע לי- אתכבד ואשטוף בעצמי.
והפוך.
הוא לא ילד שאני צריכה לחנך.
ואני לא משרתת שצריכה למלא פקודות.

וגבר שחשוב לו אוכל אז אישתו צריכה לכבד אותו ולהשתדל בשבילו ולא ללכת ראש בקיר.
הרבה גברים חשוב להם האוכל. וכן תפקיד הטיבעי שהשם ברא את האישה הוא ל ב י ת והיא זאת שצריכה לטפל בצורכי הבית. והוא בפרנסה.
והיא לא משרתת היא שר הפנים והוא שר החוץ.
רק שהיום האישה צריכה לעזור לגבר בפרנסה והאיש צריך לעזור בבית. וזה שגבר רוצה לבשל. בשימחה !
לרוב העולם מובן שאמא מבשלת.
וגם אם לא. מה העקשנות הזאת. ?
למה לא לותר. אדם צריך לשנות את עצמו ולא את האחרים. תעשי טוב תקבלי טוב.
זוג זה לא שותפים לדירה.
בילדות שלי היו לי שכנים אשכנזים שהיתי רואה את בעל עובד בבית הרבה. כלים כביסה מאורר שמיכות שותף.. ואישתו מפונקת מכינה אוכל וואו!
זה היה מצחיק ומגעיל אותי. איזה מן גבר נשי?
מה היא מעבידה אותו ככה אחרי יום עבודה ?
בשבילי זה חנון לא גבר.
וגבר צריך לעזור אבל לא בכל דבר של בא לאישה. ואם את אומרת שאצלכם יש כללים. אז שגם הם יעשו כללים ברורים. היא מבשלת כי חשוב לו. והוא שותף ועושה קניות. לא יודעת מה לא חסר .

אבל פה זה אגו

"כל גבר היה רוצה אשה נקיה שמבשלת המון"
אז אמרתי לך שלא כל גבר.

אני כן מאמינה ומקווה שלכל הא.נשים הדבר הכי חשוב בזוגיות זה חבר אמת, זה קשר נפשי (ופיזי) ושזה חשוב יותר מאוכל או פינוק.

ואני גם מאמינה שבזוגיות אף אחד לא אומר לשני מה לעשות, מחליטים ביחד. ולכן הפותחת ובעלה צריכים להחליט ביחד מתוך כבוד. מה שהפותחת כרגע לא מרגישה שיש בדרישה כלפיה.

אישית אני גם מאמינה בחלוקת תפקידים שלא דווקא יוצאת מנקודת המוצא של התפקידים המסורתיים. וחלוקה שווה כמובן.

ופה זה לא אגו.
זה הרגשה שמפילים עליה משהו שהיא ממש לא רוצה.
וזו הרגשה שהיא הרסנית.
אתה ךא יכול גם לרצות יןתר וגם לדרוש מהשני.

ואני לרוב אומרת את זה דווקא לנשים. שרוצות שהגבר ינקה כמו שהן רוצות. שלא יהיה אבק למעלה ושישטוף את הסקוצ׳ והמסננת.

הוא מנקה? זה האחריות שלו כרגע? אז זו האחריות שלו. והוא עושה לפי מה שהוא רואה לנכון. לא ניקה מספיק טוב? ץעברי אחריו, עדיף כשהוא לא רואה.
או שתבקשי ממנו יפה בצורה נחמדה " מפריע *לי* שזה לא ככה" (ולא "אתה לא יודע לנקות") ואם הוא אומר שלא נוח לו לנקות כמו שאת רוצה- אז לא. הוא לא חייב לך כלום.

גם פה, המוציא מחברו עליו הראיה. אתה רוצה? אחריות שלך. לא שלה.

בשבילי גבר שמנקה, ושוטף כלים זה גבר אכפתי ורגיש, ב"ה זכיתי בבעל כזה, מאחלת בעל כזה גם לבנות שלי. בשורה התחתונה, את צודקת בהרבה דברים, ברור שהם צריכים לדבר ושכל אחד יבוא לקראת השני , לא ידרוש .
נראה לי שהתווכחו איתך פה , כי הצגת עמדה שאומרת שרק הדרך שלך היא הנכונה ורק כך מבטאים אהבה ועוד וכו'...וקצת זילזלת באשכנזים.
דרך אגב, בתקופה שלנו יש כבר קצת ערבובים, אנחנו אשכנזים, ותמצאי אצלי בשבת כמות נכבדת של סלטים( וגם אצל אמא שלי וחמותי). לא בגלל שמישהו דרש, פשוט אנחנו אוהבים, והילדים הגדולים מבשלים גם, ומכינים שבת יחד, אני, הבנות, וגם הבן הגדול מכין בשר , הקטנים מסדרים ובעלי מנקה( ואפילו לפעמים מבקש שנכין פחות ונכנס יותר ברוגע לשבת).
עדיין לא הבנתי למה אני צריכה להכין הכל בעצמי אם אני עובדת במשרה מלאה, בדיוק כמו בעלי, ביום שישי כולם עובדים יחד ומרימים שבת. אי אפשר לדרוש מאשה שעובדת בדיוק כמו בעלה להמשיך לנהל בית כמו של הסבתא שלה שלא עבדה.

אבל אפשר לותר לכבד..
ולא חיב להדבק לסיסמה שלכם כולם נוטלים חלק.
אז שתיתן לו תפקיד אחר ו ת ב ש ל
ואם לא שתרביץ לו. מה אני יגיד עוד

מכבדת גם את הדעה שלך, אבל מרגישה שאת לא באמת מכבדת את הדעה שלי, מזלזלת בבעל שמנקה ועוזר לאשתו, וכמו שאת מצפה שהיא תותר ותכבד את המנטליות של בעלה, גם הוא צריך לותר ולכבד את המנטליות שלה. נראה לי ששנינו מסכימות שיש ביניהם בעיית תקשורת , וצריכים לדבר , להבין כל אחד את הצרכים והקשיים של השני ולהגיע למשהו שמקובל על שניהם.
רק הערתי, שנראה שאת מרגישה שממש לא מבינים אותך פה, נראה לי שהסיבה שאנשים פה קצת התעצבנו ( ויצא שרשור מטורף) , היא שבעיקר בהתחלה פסלת דרכים אחרות לאהוב ולנהל בית, וניסו להסביר לך שיש עוד דרכים להראות אהבה לבעל ועוד דרכים להתייחס לאוכל ולנהל בית וכל הדרכים האלה( כולל שלך) לגיטימיות , כל עוד שני בני הזוג שמחים בהם. זוג צעיר צריך לגבש דרך שמתאימה לשניהם ולא שאחד יבטל את עצמו ויקבל רק את המנטליות של השני, ביטול עצמי לאורך זמן יוצר תסכול ומרירות .

עקומה. ותיקראי את הזלזול הכל כתוב.
עשו אותנו תעבי אכילה וזלילה. אז אמרתי מה שאמרתי
לילה טוב

ואני ממש לא מזלזלת, יש לי שתי גיסות מרוקאיות, מעריכה מאוד. גם את זילזלת

יבוא לעשות את התפקיד שלו.
כשאני צריכה יותר עזרה אני מבקשת.
וכן רוב הבית עלי ואני אוהבת לנקות. מה הבעיה ?
כניראה שאישה מרוקאית עשויה ממשהו אחר.
העקשנות שלה לא לבשל גומרת אותי.

זו תבנית ידועה.
רק מה, בזגיות אין אף תבנית שמתאימה לכולם.
מה שעובד נהדר אצל זוג אחד יכול להרוס זוג שני.
מכירה מישהו שניסה לעבוד בעזרת הדרכה של ספר מסוים בשלום בית וזה היה זוועה בשבילם. מזל שקלו את זה בזמן.
אז את מציגה תבנית מסוימת. אין ספק שהיא תבנית טובה. אבל בפועל היא לא טובה לכולם.
ולכן מי שינסה להכריח את עצמו ואת אשתו להתנהל בתבנית הזו - עלול למצוא את עצמו אומלל, רחוק מעצמו ורחוק מאשתו.
יש עוד תבניות אפשריות.
ויש גם זוגיות ללא תבנית.
באמת שאין דבר אחד שמתאים לכולם.

אתה רוצה תקום תכין או תיקנה.
פיתרון מעולה לשלום בית.

אם תבינו שבתורה לא משתנה ואני מאמינה למה שהרמבם אמר על מהות האישה והאיש ולא מאמינה בשיטה המודרנית העקומה.
זכותי

שימי לב.
מה שאמרתי לה זה שצריך לדבר על זה!!!
ולהגיע להבנה ולהסכמה.
אני לא אומרת לא לוותר, לא אומרת לא להתאמץ.
כן אומרת לא לרצות, כן אומרת לא לדחוק את הרצונות ןהצרכים ןהיכולות של האישה הצידה.
ואין שום קשר לתורה שמשתנה או לא.
יש קשר לאיך בונים קשר נכון ובריא שבא גם מבפנים ולא רק מבחוץ. קשר שבא מרצון ולא מ''כי ככה צריך''.
ומה לעשות, אנחנו לא בדור של הרמב''ם. השתנו בעולם כמה דברים באלף האחרון. אז המהות לא השתנתה, אבל הדרך השתנתה כנראה.

שלא בדיוק מסתדרים עם השקפת עולמה. אם הולכים עם הרמב"ם אז עד הסוף. לא לוקחים רק מה שנוח.

בבינוניות של אחרים?
נניח שאנחנו לוקחים מה שנוח, למה את לא מנסה לחיות את חייך בצורה שלמה ואמיתית?
אני לא אתחיל לפרוש לך את כל השקפת עולמי, אבל אם את מטיפה לנשים אחרות לחיות בדרך מסויימת, את צריכה להיות ישרה עם עצמך.

אם מענין אותך אני אשלח לך קונטרס של הרב קוטלר. והרב וולבה והבן איש חי ועוד הרבה גדולים שאני הולכת לפי הדרך שלהם.
כתוב את זה בכל סיפרי המוסר. לא המצאתי שיטה משלי.
ולכן אני שלמה מאוד עם עצמי ובדרך שלי.
ואני לא יודעת ממי אתם מקבלים מוסר
אולי אתם המצאתם. חןפשי.
אני לא רוצה להתוכח עוד עם אנשים שמאמינים בשיווין!
ואני לא הטפתי אלא הגנתי על הכבוד שלי ושל העידה שלי.

מעריכה אותך מאוד על המסירות שלך לבעלך. באמת. את אישה מקסימה וטובה.
אבל יש פה דעות אחרות משלך ואת ממשכיה בלהט לרמוס דעות של אחרים, לבטל נשים אחרות ולהגיד שהן לא נשים מספיק טובות וכו.
אני בסך הכל הבאתי לך את המקורות שאת עצמך הבאת וביקשתי שצבדקי את עצמך כי את סותרת את עצמך. לא נשמע לי שבדקת את המקורות. זה נשמע כאילו את מצטטת את בעלך בלי לבדוק מה באמת כתוב שם.
אם את אמיתית עם עצמך, תקראי את הרמב"ם ותביני. זה טקסט מאוד פשוט וקל להבנה. לא צריך פרשנויות מרחיקות לכת כדי לדעת מה הוא אומר.

אם תדעי על איזה התמודדויות נילחמתי בנישואים ולא על שטויות של פינוק ועקשנות.
אם היתי הולכת בדרך שאני שומעת פה היתי גרושה במצב נפשי קשה.
ועשיתי את זה בחכמה ולפי דעת תורה של כבוד לבעל.

אני היתי בדיכאון לידה במשך 3 שנים וכל הבית היה על בעלי!
על מה את מדברת? על עזרה ?
ובכוחות היתי קמה ומשתדלת להכין לפחות אוכל.
ואחרי 3 שנים האילה בעלי התמוטט ונפל לדיכאון ואני היתי צריכה להתמודד עם הכל לבד 5 שנים!
ולא רק דיכאון ? ירידה רוחנית קשה,
ופרנסה קשה. ועוד דברים שעדיף לי לא לזכור. הדברים שאני קוראת פה לפעמים מזכירים לי זכרונות קשים.
ואף אחד לא ידע כלום כלום כי שמרתי על כבודו.
המשפחה שלי העריכה אותו כל כך לא רציתי שידעו עם מה אני מתמודדת.
אני שומעת פה על בעל שקשה לו לקום בבוקר חח בעלי לא היה קם בכלל עד הצהרים ותקוע במחשב ומה לא

יכלתי להעיף אותו או הוא אותי אבל בסוף נילחמנו וטיפלנו איפה שצריך. והיום ב"ה הלואי על כולם.

אז על מה את מדברת על עוד סיר ועוד קצת סלטים ?
אז קצת מסירות. קצת הבנה. קצת לכופף ראש. על מה רבים כל שבת ?
שתשמח שהיא בריאה ויש לה בעל שהיא יכולה להכין לו. לא כל אחת זוכה!
חברה אלמנה וחברה גרושה אומרות לי היום היתי מוכנה לעשות ה כ ל רק שאין למי. ואיך לא הערכתי..

הלואי ואילו היו הבעיות שלי אז.
עוד קצת אוכל ולפנק את הבעל.

וזה מה שעזר ולא ללכת ראש בקיר של אחד יחנך את השני.
היום בעלי מעריך מאוד מאוד את המסירות. שבסוף גם אני הרוחתי מזה.

וגם הן במסגרת ההלכה.

וכדאי שתיקראי הכל עתוב בפשטות

שהם יותר ברמת העיקרון-

חייבת לומר שאת נשמעת באמת אשה מהממת..

וכל הכבוד.

תמשיכי כמו שאת ❤💜💗

אישית, אין לי נטיה לצטט מהרמב''ם. לא מכירה מספיק...

מחלה של מרוקאים

שהוא אוהב את האוכל של אמא שלו. שזה היום אחרי שלושים שנה שהיא מבשלת!!
אפילו אם הוא זוכר מגיל עשר אוכל טעים. זה גם לקח מעל עשור!!
אותך הוא מכיר שנה? שנתים?? שידבר איתך עוד חמש עשרה שנה נראה מה הוא יגיד
לדעתי את צריכה ככה ליזום שיחה עם חמותך כשהוא שם ולהגיד לה יש לה תגידי את בשנה הראשונה בישלת כמו היןם וכו? תסבירי לבן שלך שזה אוכל טעים אחרי שלושים שנה זה לא היה בשנה שנתים הראשונים זה נרכש עם השנים זה לא הופר להשוות כשפער השנים של הלמידה הוא עצום

יש מקומות שמוכרים בהם אוכל מוכן לשבת כולל סלטים, תוספות וכו.

(או שיכין פעם אחת את כל השבת בעצמו, מהחל ועד כלה, ויבין בכמה טרחה מדובר...)

א. מבינה את פערי התרבות והציפייה ומבינה ששניכם חושבים שאתם צודקים (וזה בסדר).
ב. ההצעה- שייבחר מאכל אחד שחשוב לו "מעבר" לבסיס שאת מכינה , תשבו יום שלישי תכינו יחד תפריט בסיסי+ התוספת שהוא בוחר (מחציל עד בשר ) וככה הוא לא יופתע ש"חסר" ויעליב ותתווכחו. ואז *** תוציאי נגיד קינוח קנוי מפרגן (גלידה, עוגה וכו...) לדעתי זה יספיק.
גם כבר כמה זוג יכול לאכול??

לשים חציל בתנור/על רשת על האש כשמספיק אפוי לקלף לשים בקערה עם קצת מלח ולימוןלטחון בבלנדר/לרסק עם מזלג ולחלק ל4 צלוחיות: 1-לערבב עם טחינה 2-לערבב עם מיונז. 3 .לחתוך בפנים בצל ירוק, שמן זיתמלח ופלפל שחור. 4.לחתוך פנחמה עגבניות ופלפל ירוק קצוץ. ויש לך 4 סוגי סלטים ;)

למשל שתכיני רק מנה אחת יותר או שתתחלקו שבוע שבוע

אנחנו נשואים 10 שנים ובהתחלה היה לי מאוד קשה להדביק את הפער. אז בישלתי בכוח, בשבילו, כדי לשמח אותו, כי לי באמת אין צורך בכל הסלטים שאני מכינה (אני טועמת משהו כמו 1/3 מכל הסלטים, כל השאר בשבילו). אז בהתחלה הסכמנו שאני מכינה 7 סלטים שהם חובה בשבילו וב"ה עם השנים השתפרתי והכפלתי את כמות הסלטים. תמיד אני אומרת שרק בגלל שה' אוהב את בעלי הוא נותן לי ברכה בבישולים, אחרת הוא לא היה שורד. רציני! וב"ה בעלי רואה את ההשקעה שאני עושה בשבילו ולא מפסיק לשבח אותי ואת האוכל שאני מכינה. 

בקיצור, גם אם את לא אוהבת לבשל, תתאמצי בשביל בעלך, זו השקעה כדאית! באחריות!

בהצלחה!

לפחות אלא שאני מכירה

לא מרוקאי אמיתי

@אנושית 8)
זה סתם בצחוק, ברור שיש מרוקאים שיודעים לבשל
גם אני מכיר כמה
אבל אחד חבדניק אז אולי הם הרגילו אותו בקבלת עול

קורעעעע

ואצל האשכנזים סלט אחד אבל חי

בקיצור כל הכבוד

ואם יש גם @סחלב בחורף, אנחנו מגיעים לסעוד אצלכם 😋

לאחרות גם לעשות

אם לא היתה לך בכלל שייכות לזה
לא ברור שהיית מצליחה ככה
בכוחות עליונים


גם אם היא לא במקום הזה
ולא רוצה להיות שייכת
בעלה חייב ללמוד להשלים
עם המקום שלה בסופו של דבר

נתתי דוגמא על עצמי. התכוונתי רק לעודד שאפשרי להשתדל מעט יותר. ואני באמת שונאת לבשל.

וליצור תקדים בעייתי

או להעמיד את הבעל במקומו

למען השני.לא בצורה קיצונית, כן?! לא רואה בזה תקדים בעייתי. אני מקווה שגם הוא בא לקראתה בדברים שחשובים לה.

''להעמיד את הבעל במקומו''.
זה זוג, אוהבים, שמחים. אף אחד לא נגד השני.

הבעל לדבריי שכח את מה שאת אומרת

זוג חייבים לעבוד ביחד ולהבין
אחד את המקום של השני

- חציל, עגבניה, פלפל אדום- קלויים בתנור+ בצל קצוץ+ חומץ, מלח, שמן
- חציל במיונז/טחינה
- חציל עם פטרוזיליה קצוצה+ שמן, מלח, שום, לימון
- קישואים מבושלים ברוטב אדום
-חציל בטעם כבד: חציל מטוגן/ אפוי+ שום, מלח, בצל מטוגן וביצה. לטחון הכל בבלנדר.
- גזר מגורר על פומפיה גסה עם מיונז, מלח ושום- נשמע לא מבטיח אבל להיט אמיתי!
- סלק
- כרוב לבן בלימון
-כרוב עם גזר- בתיבול מתוק
- סלט ביצים עם מיונז
- קישוא מבושל (לא רך מדי)+ בצל ירוק קצוץ, מלח, שום, לימון ומיונז (מיונז רץ אצלנו...)
- תירס+ פטריות (שימורים)+ מלפפון חמוץ+ גמבה במיונז
- פלפלים קלויים
- סלט תפו'א-ביצים- גזר-אפונה- מלפפון חמוץ במיונז.
- פטריות טריות, בצל סגול, עגבניות ופטרוזיליה.

צריך להתחיל יום שלישי ולא לעבוד

ככה אין לי ברירה, אחרת נישאר רעבים בשבת.

זה כזה לא בריא...

שיעזור לך או לפחות ישב לידך
זה ממש מועיל לזוגיות
מתכון אישי שלנו!

הרי לא ביקש שתכיני בדיוק כמו משפחתו.

 

והציפיה של בעל שאשתו תבשל (ולא "אז תכין בעצמך"..), היא נורמלית. אע"פ שיש גם גברים שממש מומחים בכך..

 

זה דבר שכ"כ חשוב עבורו - אז ראוי להתאמץ יותר. למה לא? בעלך, מן הסתם אוהבת אותו. למה לא להשקיע במה שכ"כ חשוב לו? 

 

[מניח שגם הוא "עייף" מהויכוח והצער כל ערב שבת..]

 

אדרבה, תשאלי אותו מה היה רוצה שתכיני... בוודאי ישמח לקנות מה שצריך. תעשי "לשם יחוד", לא בגלל שאני רוצָה, אלא לשמח את בעלי.. ותכיני בשמחה.... תשני גישה.

 

הצלחה רבה. שיצא הרבה וטעים..

יש היום פתרונות חלופיים, החל מלקנות אוכל מוכן ועד לשלוח אותו לאמא שלו להביא כמה סלטים שאוהב הביתה בשביל ההרגשה.

אני אישית הייתי מוכנה להתאמץ ולעבוד בעבודה נוספת כדי לממן את האוכל המוכן ולא לבשל/ לעשות בעצמי את המטלה שאני לא אוהבת.

ובכלל, אני לא מבינה איך אפשר להינות ממאמץ של בן/בת זוג שנעשה לא מרצון...

וכשאוהבים,אז לפעמים מוכנים להקריב גם במחיר של חוסר נוחות אישי,כדי שלבן/בת זוג יהיה טוב.
זה עושה טוב בנשמה בשורה התחתונה.
אם לא אוהבים,זה כבר בעיה...

לעשות דברים שהוא שונא רק כי בא לך?

(לא אומר שלא אוהבים חלילה,
רק ממשיך את ההיגיון שלך)

ולא עושים סיפור מעוד 3 סלטים ומנה נוספת !

אם כשאוהבים לא עושים סיפור?!

או שישארהבעמדתו שהוא הצודק

הייתה האם הוגן מצד המבקש לעשות כך.

ואיך לכבד עת האישה. וגם איך לבקש מימנה
או שיקנה.
למרות שאי אפשר לדעת. אולי בהתחלה ביקש יפה והיא עומדת על שלה. והוא מרגיש זילזול ומחזיר לה.
אז היא שאלה אז עניתי לה מה התפקיד של אישה שרוצה לשמח את בעלה.

למה עקשנים פה שרק הוא צריך להתכופף ?
ולמה מי שמכינה אוכל לבעלה והילדים ניקראת משרתת שלו ?
זה משפיל מאוד אם ככה האשכנזים רואים אותו משרתות והבעל שיח
אנחנו נותנות באמת מכל הלב.
ועוד מדברים על גיזענות.

אבל אם הבעל ו/או הילדים לוקחים אותי כמובן מאליו אז אני מרגישה כמו משרתת. אם יודעים להעריך, זה נותן לי כח להמשיך.

אפשר גם להביט מנקודת מבט אחרת שלא לזכות הפותחת. היא אמרה שהיא אומרת לו מספר פעמים שהיא לא "אוהבת" לבשל אין לה "כוח" ולבסוף אין לה זמן . לי נשמע משהו שקרוב לעצלות וחוסר מוטיבציה. אולי אם תואיל לחזור לכאן ולפרט יהיה אפשר לדעת היכן הם "כזוג טועים".
במקרה הנוכחי שניהם צודקים ושניהם טועים.

אם בעלך היה מבקש שתכיני עוד משהו לכבוד שבת. אז תרגישי מנוצלת או ממורמרת ?
זה לא הסתכלות נכונה.
איזה בעל שאוהב והכל יחסית בסדר רוצה לדרוך על אישתו ולעשות אותה שיפחה ?

האמת שאם בעלי היה מכין היתי מבינה שהוא לא אוהב את האוכל שלי.

בא בתלונות.

כניראה כמה חודשים!
וזה בעני זלזול

אני רק אומרת, עקרונית, שכשיש לך אהבה והערכה וענווה ומבקשים באופן שמשדר הערכה, מן הסתם הבקשה תתקבל ברצון או לא תתקבל אבל עדיין כל הדיבור יהיה בנועם. אבל כשמתלוננים ודורשים, למה בן/בת הזוג צריך להיענות??

כשאוהבים לא אמורים לבקש מבן הזוג,
אלא בן הזוג אמור לבד לתת מעצמו...הרבה לפני שבן הזוג מבקש..

אהבה וגם הכרת בן הזוג זה לא שחור ולבן

זה עבודה שמתפתחים ומתקדמים בה
לאט לאט לומדים נכשלים וקמים



ואוי ואבוי אם אהבה זה לעשות כל מה שהשני
רוצה ודורש

מצטער זה פשוט מודל של אהבה
שמנותק מהמציאות

שזו הציפיה שלו, כפי שמעידה על עצמה. כי זה דבר לגמרי טבעי ומקובל שאשה מבשלת למשפחתה, גם אם יש גברים שדווקא מומחים בכך.

 

אין צורך לקחת את הענין לקיצוניות, כאילו "אהבה" מסתכם ב,לעשות מה שהשני רוצה ודורש". זה עצמו ניתוק מהמציאות שעליה דובר.

אהבה זה לחיות את השני.לשמוח בשימחה של השני. נתינה ולחוש אחד את השני
לקרב את הטוב ולהרחיק את מה שעושה לו רע. לרצות שלשני יהיה טוב. להעניק כל אחד לזולתו ולא מה שנוח לי.
מכיר את. הרגל של אישתי כואבת לנו.
מה שלה כואב לי כואב
וזה מה שנידרש ממנה.

מה שקורה פה זה
שלי שלי ושלך שלך זה רשע
שלך שלך ושלי שלך זה צדיק.
זה לא דרישה מחיבת. זה אני מוכן לעשות בשבילך מה שאת רוצה וצריך
היום אגואיסטים. למה אני ? שהוא יקום
ממש מודל לאהבה!

לא מסתכם בלעשות לשני מה שהוא רוצה.
אני לא אומרת לבטל את האישיות בשביל הבעל. אבל להשתדל היא צריכה.
וכן אם היא היתה אוהבת אותו אהבת אמת לא היתה בכלל שואלת את השאלה הזאת !

תדמייני אישה שלא עובדת,

לא מכניסה שקל לבית, אוהבת לעשות שופינג בלי חשבון כ"יד המלך"

כמו שהיתה רגילה מהבית..

והיא באה ואומרת לבעלה, למה אתה לא מרוויח כמו אבא שלי,

ובאה בטענות למה אין מספיק כסף..  

ובעלה כבר עושה את המאמץ שלו מבחינתו ומביא כמה שהוא יכול הביתה - 

אומר לה - מה דעתך עיוני שתחפשי לך עבודה ואז יהיו לנו עוד כמה שקלים?

והיא - לא, כבד עלי, זה התפקיד שלך.

אתה כבר ממילא עובד, מה הבעיה שלך לקחת עוד שעתיים בערב תחלק עיתונים..

 

לא נשמע לך תובעני מצידה? גם אם הם חיים בדור הקודם ופרנסה מוטלת עליו,

יפה לבוא בדרישות? נראה לך בא מאהבה לבוא בדרישות?

ושאם הוא אוהבת אותה אהבת אמת באמת הוא חייב לקרוע את עצמו בזמן שהיא לא מתאמצת?

כל יום בזבוזים וקניות לא דומה לעוד שתי סירים פעם בשבוע.
לא יכולה שתקנה או תביא עוזרת בית והיא תבשל. מה קרה ?
גמישות

כי גם אני כתבתי כך.

 

אלא שהגבתי על הודעה שניסתה להביא את זה לכיוון כאילו הפירוש של זה הוא שכל הענין מסתכם ב"לעשות מה שהשני רוצה ודורש" (זה ציטוט ממה שהגבתי עליו).  אמרתי שזו הקצנה של הדברים. 

ואת חושבת שרק היא זו שצריכה לוותר ולהכין לו, והוא צודק בדרישותיו כלפיה.

 

אהבה היא ה ד ד י ת.

 

אהבה זה שהוא קם ושוטף כלים אחרי הארוחה כי הידיים שלה יבשות..

ושהוא לא יכול לראות אותה מסתובבת סביבו וסביב כולם אלא קם ונותן יד,

ומקבל את זה שהיתה עייפה או עסוקה או שלא מתחברת למטבח ואם חושב שצריך יותר - קונה או מכין בעצמו.

רק אם הוא כזה מתחשב ולא תובעני היא תהיה מסוגלת להכין לו מתוך וולנטריות באהבה, ולא מתוך כפייה ומרמור.. 

היא תבוא לקראתו בבישול שעל פי רוב זה תפקיד האישה ! וזה לא קשור במנטליות. לרוב העולם האמא מכינה אוכל !
הוא לא ביקש משהו מהחלל !

והוא יבוא לקראתה במשהו אחר שחשוב לה.
הרמבם כותב שאפילו אם יש לה שפחות יש 5 דברים שהאישה צריכה לעשות לבעלה ולא לתת למשרתות.
ואחד מהם זה להשקותו. אז היום רוצים שיויון ואף אחד לא יודע את התפקיד האמיתי שהוא נועד לו.ולא מוכן לותר וזה מתכון מעולה לשלטם בית.

מי שרגיל לחלוקה הוגנת של תפקידים בבית לא בא בכלל לידי מריבה.

יש התחשבות והידברות ואכפתיות אחד כלפי השני.

אין תובענות.

אין דרישות.

מפעם לפעם אם המצב בבית משתנה רואים איך לחלק את המטלות בצורה יותר נוחה.

זה כבוד אמיתי בין בני זוג לעצם היותנו אדם ולא משנה אם גבר או אישה.

אין אחד מעל השני. 

חבל על הויכוח אישה שלא יודעת מה התפקיד האמיתי שלה שתתמודד.
אישה נועדה לבית!
התהפך היום זה לא אומר שזה המצב האידיאלי ב ה כ ל !
שימשיכו . הוא להתאכזב והיא עקשנית ועיורת לצרכים של בעלה.
וכן את הבעל צריך לכבד. ואם זה כבודו היא צריכה להתאמץ.

מספיק הוצאתי כח פה על שטויות.
לא מענין אותי איך כל אחד נוהג.
אבל אם עזרתי אפילו רק לאחת זה מספיק לי.

ןעוד דבר.
אישה בונה אישה הורסת !!
פה התפקיד שלה לקנות את לב בעלה.
היא תכבד אותו ביותר והוא יחזיר לה באהבה ונאמנות!
בהצלחה

כי הסטטיסטיקה מוכיחה שהשיטה של שיויון בשם הקידמה לא עומדת במבחן המציאות, ולכן לא מפליא שכיום אחד מתוך שלושה זוגות מתגרשים.
נתת טיעונים חזקים שיש בהם הרבה מהמציאות העגומה .לכן אין צורך שתשכנעי את מי שלא מעוניין.

אולי זה לא הסתיים בגירושין אבל הרבה יותר עצוב שחיו חיי נישואין רעים.

סבתא שלי חיה איזה 20 שנה עם בעל אלים במקום להוריד אותו מהגב שלה על המקום.. רק לאחר פטירתה מצאנו מכתב שבו היא מתארת את הייסורים שעברה איתו.

אז ב"ה שנשים היום מבינות שעדיף כבר לחיות לבד מאשר עם גבר שיעיק על נשמתן.

שרה לא אמרה תעשה אתה. ובטח שלא הרכישה מנוצלת.
התורה לא השתנתה ומי שהולך בדרך התורה רק ירויח

זה שהוא זה שהכין את הבשר

(ממש בלי להתערבב פה בדיון..)

וגם הוא עצמו עמד ובישל ורץ. וגם היו אורחים נדירים

לא בטוח שאם היה יושב ומתבטל והיה מבקש ממנה הייתה עושה

קודם כל, ברור שהיא היתה מכינה.

זה היה טבע העולם שנשים מכינות אוכל וגברים אחראים על העניינים החיצוניים (ולשחוט בקר ולעשות "על האש" זה נקרא דבר חיצוני.)

זה שהיום השתנו הטבעים וגברים עוזרים הרבה יותר בבית ונשים מפרנסות גם בחוץ - זה שינוי של ה-100 שנה האחרונות בערך שהתגבר ב20 האחרונות ביותר. האם זה טוב או לא? שאלה טובה, כי ברור שאחוז המתגרשים עלה ללא היכר. מצד שני, אני לא הייתי רואה את עצמי או את בנותי רק במטבח ובתפקידים המסורתיים.

הסיבות העיקריות לגירושים, הוא צורך רב יותר בתיאום ציפיות, כי הציפיות היום לא ברורות - התפקידים הרבה פחות מוגדרים, וסיבה יותר גדולה - כי כל אחד יכול לעשות הכל, ובאמת אין שום סיבה להיות עם בעל/אישה, אם לא מרויחים ערך מוסף של חברות, הקשבה, אהבה והערכה.

האם זה טוב? שאלה טובה

אני יכולה להגיד שהיה לי סבא מאוד מאוד קשה, ואני זוכרת שסבתא שלי אמרה, אם אני נשארתי איתו, כל אחד יכול להשאר בזוגיות. עם השנים, הוא התרכך. ב20 שנה הראשונות היה להם נישואים מאוד קשים וב35 שנים אחר כך היתה להם זוגיות ממש טובה. האם היה שווה לפרק הכל בהתחלה? היום ברור שהיו מפרקים. אז זה לא היה בא בחשבון ולו בגלל ששניהם היו גוועים ברעב (היא, כי לא היה לה מה לאכול והוא, כי לא היה מי שיבשל לו..) וגם כי לא היה לי ככה את אבא שלי

אבל כל מה שכלה נאה כותבת, זו הגישה המסורתית שהופכת את הזוגיות להרבה יותר קלה, מי שמחליטים שזה לא מתאים להם, צריכים הרבה יותר לדבר, להקשיב ולתאם ציפיות כדי שזה יצליח בטוב. (וגם אצלי ואצל בעלי אין ממש תפקידים מוגדרים, אומנם אני המבשלת ולא הייתי מוותרת על זה כי אני אוהבת את זה ואני אוהבת לראות את המשפחה נהנית ממעשה ידי, אבל בשאר תפקידי הבית הוא שותף לחלוטין ועושה הרבה יותר ממני (קניות, נקיונות - כמעט הכל עליו). ובכל ענייני הכספים - הכל עלי. אני הרבה חושבת איך תראה הזוגיות של הילדים שלנו, שכבר בכלל לא רואים בבית את התפקידים המסורתיים של ההורים, ומבחינתם, שום דבר לא יהיה מובן מאליו והכל יהיה בר משא ומתן בין הזוג ותלוי רצונות וכשרונות. זה אתגר לא פשוט. כי לנו עוד ברור מהם התפקידים המסורתיים ושאנחנו בוחרים לנהוג אחרת. להם בכלל כבר לא יהיה ברור שום דבר.

יכלה להגיד אתה זמנת איתם ואתה אחרי ברית אני לא אשמה

את לא באמת יודעת מה הלך שם.

ובכלל בתנך הברה אנשים עשו הרבה דברים שלחלקם לא היית מסכימה כנראה ולא היית נותנת כדוגמה ל'הנה, גם בתנך עשו כך'. אי אפשר לעשות את זה רק כשמסתדר

מה נוקרא אצלכם ויתור ונתינה לשני??
שתשאר באוכל הבסיסי ושהוא חמשיך להיות מאוכזב. שהצלחה!

מה היה.
ולמה לא עונים לי פה מה זה ויתור ונתינה?
עונים לי כל הזמן איך הוא צריך להתקפל.
או להגיע להסכמה.

ונתן לישמעאל לשחוט אותו לפי רשי כדי לחנכו למצוות.
ממנה ביקש להכין עוגות
והוא עמד ו *מזג* אוכל לאורחים.
וכל זה למרות שהיה חולה ואחרי ברית...


(ובכל מקרה כל הסיטואציה פה מדברת על הכנסת אורחים ולא על זוגיות..)

וששרה יכלה להרגיש משרתת. מזה "קומי לושי"?
למה אני ?
וברור ששרה לא תרוץ לשחוט עגל.
אני מדברת כל הזמן אך ורק על כבוד לבעל. ולא משנה מי יעזור ומי יגיש ומי המשרת של מי.
משנה אם הוא ביקש.
טפשר "להעמיד" אותו במקומו. ושיבין שאני לא המשרת שלו!!
ואפשר לקחת את זה בתור לכבד את הצורך שלו לשמח אותו!!
ואם הם מדברים על זה כלל שבת אז הם לא יודעים איך לדבר !
וזה יהיה לא רק באוכל !
ושניהם תופסים ראש !
אז אם היא תבוא לקראתו. הוא יעריך ויבוא לקראתה בדברים אחרים שחשובים לה!
ואם הוא היה שואל פה. היתי עונה לו תחנך אותה.
היתי עונה גם לו לבוא לקראת ולותר קצת. או לדעת איך לבקש.
היא שאלה. זה מה שאני חושבת!

[עריכה: תגובה פוגענית]

נא לכבד את הדיון ואת המגיבים 

יש לכבד את האדם באשר הוא, מבחינתי תינוק בין יומו

אני אכבד את בעלי כמו שהוא יכבד אותי בדיוק אותו הדבר וכמו שאני אכבד כל אדם באשר הוא

וממש ממש לא שהוא בעמדה יותר ממני או שווה ממני או שצריך כבוד יותר ממני

ואין דבר כזה שאחד אומר לשני תביאי. תעשי.

אפשר לבקש אם הוא מוכן לקחת את הילד מהגן כמו שהוא יבקש ממני אם אני מוכנה לקנות לו עדשות. הכל בבקשות אם מוכנות לסרב ולקבל את הסירוב

ויש גם הלכות מפורשות של כבוד לאישה. אבל אין שום הלכות מיוחדות של כבוד לתינוק בן יומו,

מלבד העובדה שצריך כמובן לכבד כל אדם באשר הוא.

אבל לכל אדם באשר הוא אין הלכות מיוחדות כמו שיש לבעל.

וההלכה קובעת מי זכאי ליחס יותר מכבד, וחוץ מזה שההלכה לא עושה חילוק בין אישה שבעלה מכבד אותה לבין אישה שבעלה לא מכבד אותה.

אישה מחוייבת בכל מקרה בעולם בהלכות של כבוד לבעלה.

אישה צריכה להבין על מה עומד הכבוד של בעלה ולהפך- גם גבר צריך.
מה שמכבד גבר לאו דווקא מכבד אישה.

לא היו יבשות? הוא לא צריך לקחת חלק? לא צריך לחכות שתהיה בעיה כלשהי לבן הזוג כדי לקחת חלק במשימות השוטפות של הבית

התכוונתי בזה להראות שהוא מתחשב ואכפת לו ממנה.  לא עושים דברים רק לפי חלוקת תפקידים שהם קבעו לעצמם או החלוקה המסורתית.

שזה שילוב של עצלנות וחוסר רצון להבין את הצרכים של בן הזוג. כבר ציינתי ששניהם כנראה טועים וצודקים ורק מישהו חיצוני יצליח לגשר בינהם הרי מדובר בזוג צעיר חסר נסיון ולימוד .ויפה שעה אחת קודם.

יש אוכל מוכן הרבה יותר שווה ממבושל בבית,
אלא אם כן יש שף בבית.
יש כאלה שקונים אורז ומרק בחוץ,
ויש כאלה שישקיעו בלקנות מאכל אחד יחיד ומיוחד.
מכירה את זה כבר על כמה גברים שראיתי, שקונים מנת בשר משובחת עם תוספות מיוחדות או עוף ממולא בתערובת אגוזים ופיסטוקים ברוטב 3 טעמים...
או מנת דגים מעוצבת ומקושטת וכו'.
לפעמים מנה אחת כזאת משביעה את העיניים והלב, ואז כבר לא סופרים את כמות הסלטים והתוספות.

ולגבי לאהוב את הבעל, לא מבינה מה זה קשור. ברור שבזוגיות ובכלל בהחזקת בית עושים המון דברים שלא אוהבים/ לא מסכימים איתם.
אבל יש מטלות שממש שנואות.
אני יכולה לתת דוגמה על עצמי שאני ממש שונאת לגהץ.
וזה בכלל לא משנה למי, לעצמי, לבעלי, לילדים...
אני מאוד אוהבת את האנשים, מאוד אוהבת שהם מתלבשים בבגדים מגוהצים. אבל שונאת לגהץ.
ממש שונאת לגהץ.
אני גם לא אוהבת לנקות שירותים ולשאוב שטיח (לא מבינה בכלל למה צריך שטיח) ואני עושה את זה כי צריך שירותים נקיים ובעלי אוהב שיש שטיח.
אז עושים.
אבל גיהוץ- אין סיכוי שאעשה זאת בשמחה. אם ממש צריך אעשה ואסבול כל דקה ליד המגהץ. אבל לא אעשה רק כדי לשמח מישהו. לא משנה כמה אני אוהבת אותו, אני אוהבת גם את עצמי...

לא סביר בעיניי שבעל יתעקש שאשתו תבשל בשבילו מעבר לסטנדרט שלה כשהיא כ"כ לא אוהבת את זה. רוצה לכבד את השבת? זה בנפשך? לא ע"ח אשתך, תהיו יצירתיים ומוכנים לפשרות. תחשבו איך לפתור את הבעיה בלי שאף אחד ירגיש שהצרכים/ רצונות שלו נרמסים.

אז תעשי זאת ולא בשמחה...
או שתתני למישו אחר לעשות.

ואני אומר את זה כאחד שהיה לא מעט בבתי מלון של חמישה כוכבים ומסעדות שף, זה פשוט לא זה.

 

והפותחת תמצא עם בעלה את הדרך שלהם.
זה שאתה לא נהנה במלונות לא אומר שהפתרון פסול באופן גורף.
רוב רובם של בני האדם כן נהנים מאוכל כזה, אחרת כל התחום היה קורס מזמן...
כתבתי שאפשר למצוא מגוון פתרונות, העיקרון הוא שלא צריך להתעקש דווקא שהאישה תבשל,
כל השאלה איך מגדירים את הצורך/ רצון שלו
אם הפוקוס הוא על האוכל אז יש כמה דרכים להגיע לזה,
אם הפוקוס הוא שהאשה תעמוד ותבשל ורק ככה זה יספק אותו, אני יכולה להבין, אבל לא להסכים.
מה לעשות, לא כל המודלים שגדלנו עליהם בבית כילדים מיושמים גם בבית שאנחנו מקימים.
יש פערים, צריך להתגבר עליהם, לא ללכת עם הראש בקיר לפי איך שתמיד ראינו את הדברים.

א"א לבנות משפחה ובית על בסיס אוכל קנוי כל הזמן, זה לא שפוי ולא ריאלי וזה גם הרבה יותר יקר.

הכל תלוי פה באהבה ובהערכה ההדדית, אם יש אז יש גם רצון להקרבה רצון לויתור מצד שניהם ויש גם רצון ליזום ולתת מבלי שאחד הצדדים יבקש ויתחנן על נפשו, היו הרבה נשים שלא אהבו לבשל ולמדו, במיוחד שהיום בעידן הגוגל יש מליוני מתכונים והכל הרבה יותר פשוט.. שוב, רצון ואהבה..

לא יודעת אם קראת, אבל היא בהחלט מבשלת. אמנם מינימום הכרחי אבל מבשלת.
מי אמר שחייב יותר מסוג בשרי אחד בארוחה??
כל אחד והסטנדרטים שלו.
אפשר בהחלט לקיים משפחה ככה.
אי אפשר לקיים זוגיות בריאה כשיש את הפערים האלו, נכון,
אבל זה לא שהבקשה שלו נשענת על צורך קיומי אובייקטיבי.

אגב, יש גם הרבה גברים שלמדו לבשל, יש היום מליוני מתכונים בגוגל...

וגם אפשר לשלב בין הפתרונות השונים. פעם היא תבשל יותר, פעם הוא יוסיף עוד תבשיל או שניים, ופעם יקנו עוד תבשיל מיוחד ומושקע. מנה אחת (היא ממילא לא אוכלת) לא עולה הרבה. כמה עשרות שקלים בשבוע בשביל שלום בית זה לא כסף.

במצב שהבעל יסכים להיכנס למטבח
ולקחת חלק אין ספק שיהיה לה קל יותר
ואולי אפילו יהפוך למהנה

תכלס בלי אותם הגברים שערגו לאוכל
מבית אמא או סבתא דווקא לא היתה
היום קולינריה עילית בישראל

(שגם היא תורמת בתורה להשראה של
מי שטעם דברים מרתקים לבשל אותם
בבית כמו שבאמת צריך)

תכלס השפים בעצמם יודו בזה

כמו שנכתב בספר "סודות מן המטבח" למשל


אין פלא שעכשיו הדבר החם זה שפים
שמארחים ופותחים שולחן בבית שלהם

כל מנה שאוכלים במסעדת שף אפשר רק
לדמיין איך היא היתה אם השף היה מכין אותה
בנחת ובאהבה בבית שלו לכבודך

[וכמובן, ההנאה היא לא מזה שהדבר נעשה לא ברצון, אלא ההיפך, שהתאמצה במיוחד עבורו..]

 

אם זו מישהי שממש לא סובלת את זה, אז אכן הרעיון שהצעת (אמאשוני) גם טוב. אני מניח שלא היה מפריע לו שהיא תקנה אוכל מוכן, במה שלא מתאים לה להכין לבד.

 

"לשלוח לאמא שלו", זה ענין של מנטליות. יש כאלה שיראו בכך דבר לא ראוי.

 

העיקרון עליו דיברתי, היה לאור מה שאמרה ש"אצלה" אוכל לא תופס מקום כ"כ חשוב... יפה מאד. אבל אם אצל בעלה כן, אז מתוך היחס הטוב ביניהם, ראוי שתתאמץ על כך עבורו.

אבל בהריון להכין םסטה זה חירוף נפש ויש תינוק לבשל זה סיוט כי צריך במקביל להעסיק אותו ולטפל בו.
נשמע שהם זוג יחסי צעיר אז כנרטה בעז"ה העומס עליהם רק ילך ויגבר בשנים הקרובות אז כדאי להעמיד רף נמוך שלוקח בחשבון את כל הנ"ל.
אפשר לכבד במאגל מסוים שהוא אוהב אבל ממש לא במקום לדרוש ממישהו אחר כ"כ הרבה שאתה יכול לעשות בעצמך.

אני דיברתי על עיקרון, לפי מה שהיא הציגה. שכל הענין הוא ש"אצלה" אוכל לא תופס כזה מקום.. כך התרגלה מהבית, ולא מתלהבת לבשל.  כשבעלה מעיר שחבל שאין עוד, זה גורם לה הרגשה לא טובה. 

 

על זה אמרתי, שגם אם היא "לא מתלהבת" והאוכל פחות תופס אצלה - שווה, מתוך היחס הטוב ביניהם, להתאמץ בשבילו.

 

אם יש קושי ממשי, מיוחד, אז זה משהו אחר. צריך התחשבות ההדית ומציאת פתרונות.

כאן זה לא היה נשמע כך - אלא סתם אי קבלה שאם הוא אחרת ממנה בזה, יש מקום להתאמץ קצת יותר... ולא היה נראה שהוא מצפה שיהיה כמו בבית שגדל בו..

כשהיא תיהיה בהריון הוא יתחשב בה או יקנו מוכן.
בעל בדרך כלל לא כזה אטום

ולא נדיר שרח"כ עוד תינוק וכד' ....
סה"כ דווקא בשנים הראשונות לנישואין לא פעם זה הזמן של העומס ה"טכני". וזה עומס שנמשך כמה שנים זו לא תקופה קצרה שעוברת....

להכין צהרים. אני לא מלאך
תחילת הריון לא יכלתי לבשל ועוד בכל מיני מצבים. אבל בכללי שאפשר ואפילו ארוחה אחת ביום, צהרים או ערב .
ממש לא יקרה כלום.
בעלי לא יכעס שאין אוכל . מקסימום יכין חביתה וירקות..
ובשנים הראשונות דוקא האישה הכי מפנקת בגלל זה זה מוזר לי

הוא יכול לבקש ממנה עוד קצת, אבל לפחות לפי איך שהיא מתארת, היא כן מכינה לו אוכל. מכינה כמו שהורגלה. ועד שהיא לא תתאמץ פי כמה וכמה הוא לא יהיה מרוצה.

בפשטות גם במאמצים נדרשים - "עולה עימו ואינה יורדת עימו".

את לא אמורה להשתנות בשביל אף אחד. לא עשית משהו לא בסדר כלפיו.

הוא מצפה ליותר אוכל מבלי שיעזור במטבח
והיא נדרשת לגמישות?

אמר הרב שטיינמן, ואלו הן: ויתור, ויתור וויתור.

 

לא באנו להכריע מי פה לא בסדר, וזה גם לא בהכרח העניין,

כי פעם הצד הזה מוותר ופעם הצד הזה מוותר.

ובסוף שניהם מרוויחים.

כי זה לא נכון ולא אמיתי.
כשאתה אומר למישהו לוותר כל הזמן - הוא מרגיש שחייבים לו - וזה גורם למירמור ולהעכיר את הקשר.
נכון שכתבת שכל אחד מוותר - אבל ויתור הוא לא הדרך הנכונה בנישואין.
הדרך היא לדבר ולהגיע לעמק השווה.

לא קראתי, אבל כך צוטט.

תגיד להם שכלי שני לא מבשל....
לענ'ד זו לשה'ר להגיד שגדול דור אמר דבר שכזה....

שכל מוציא קונטרס שאסף עדויות מאנשים שנפגשו מגדולי ישראל הוא בעצם שקרן?
אני חושב שאתה עצמך בדיוק עובר על הוצאת שם רע..

תקרא את המשפט האחרון שלך.
לדבר= לשקף את הצרכים באופן מדוייק בחי אמוציות וכו'
להגיע לעמק השווה= כל אחד מוותר מהנקודה שלו לקראת השני עד שמגיעים לפשרה (עמק השווה) מוסכמת.

שני בני אדם רוצים להיפגש, הרי הם נשואים.
אבל אופס.. אחד עומד על הר א' ומצפה שהשני יבוא אליו,
השני עומד על הר ב' ומצפה מהראשון לבוא אליו.
מה יעשו??
איך יפגשו בלי לוותר כל אחד על פסגת ההר שלו?

לא חושבת שזאת הכוונה המקורית של הביטוי, הרי הם נפגשים בעמק השווה ולא מעל העמק,
אבל כוורט זה יפה.
אם כי בפועל לא הבנתי איך מגיעים להבנות והסכמות בלי ויתור.. כמעט אף פעם אין פתרון שלישי שאין בו ויתור. (יש מקרים שכן, אבל לרוב הפתרון יהיה פשרה)

אבל בנוסף שכבר מחפשים סטטוס קוו כדאי לקחת בחשבון שהעומס ילך ויגדל ולחשוב על העניין מכל ההיבטים: כלכלי, בריאותי וזוגיות של הילדים בעז"ה (אין עניין להעביר את הבעיה, וזו בהחלט בעיה, הלאה...).

שהוא צריך לבוא לקראת?
בעלה זה אף אחד ??
גם הוא יגיד לה זה מה שיש זה אני ולא תשני אותי?
נתינה זה לשמח את השני ולא רק מגיע לי !
בגלל זה שישבו לדבר וכל אחד יבוא לקראת השני.

זה מעשיר ותורם לקשר הזוגי המון.
פעם היא עושה למענו ופעם הוא למענה,גם במחיר ויתור על נוחות אישית.
זה חלק מחיי זוגיות אוהבים.

באותה מידה כשהיא תרצה נעליים או בגדים הוא יגיד לה תהיי חזקה? זו הזוגיות שאליה אתה שואף? אם כן אבוי לך.

שבוע אחרי החתונה תבין שזה לא נכון.

עד שהוא לא יבין שזה לא נכון
הוא לא יתחתן....

אתם מזכירים לי את כל האנשים בחיים שלי שאמרו לי שאני אתגייס לצבא ואקבל שם משמעת, כאשר במציאות קראתי למפקד שלי חמור מטומטם (לא נענשתי כן?), אמרו לי שאני אהיה מדריך בבני עקיבא, לא קרא. אמרו לי שהעובדים הערבים בתחנת דלק יתקעו לי סכין בגב ביום מן הימים, גם לא קרא, הם היו חברים שלי והחליפו אותי במשמרת איפה שהייתי צריך ולהפך, הרבה אנשים מהכיתה שלי שלא סבלתי, אמרו לי שיום יבוא ואני החבר הכי טוב שלהם ועד היום אני עובר לצד השני של המדרכה כשאני רואה אותם, ולקינוח לא מעט בנות אמרו לי שאני אתחתן איתן כי אני מתנדב איתן באותה מסגרת או כי "היא באה ממשפחה טובה" ואו שהן היו פרחות, או שהן נראות כמו דלעת, או גם וגם, הייתי יוצא עם דלעת אמיתית במקום לצאת איתן.

שבזוגיות אמורים *שלא* לצפות שאנחנו נצליח לשנות את בן או בת הזוג.
אגב לא רק בישיבה אומרים את זה. בכל מקום בימינו.

אתה לא יכול לצפות ממנה שתשתנה.
אתה בעצמך- ודאי שאמור לעשות עבודה ולהיות מוכן להשתנות.
כנ''ל היא.
הענין הוא שכל אחד מתרכז בעבודה שלו ומקבל את הצד השני כפי שהוא.
אתה הפכת את היוצרות. ''זה מי שאני ושכל העולם יקפוץ, אני לא מתכוון להשתנות.''
עם גישה כזו יהיה מאוד קשה בחיי נישואין. חיי נישואין מחייבים אותך להשתנות, להעמיק, להתגבר. מי שמתבצר ב''ככה אני'' - שלא יתפלא שיהיה לו קשה עד בלתי אפשרי.

ואם הוא רוצה אוכל ברמה גבוהה יותר שיבשל בעצמו.

אבל בפועל מוצאת את עצמי הרבה פעמים מכינה בסדר עדיפות ראשון אוכל שהוא יותר אוהב...
ככה זה ואין לי הסבר למה באמת??

ריבונו של עולם אני לא קולטת את זה.
אישה שמשוגעת על בעלה תכין לו כל מה שאוהב.
לכו ותלמדו מה זה בעל ולא רק תואר ב...

מזה אהבה.
ברור שזה לא רק באוכל
אבל אישה אוהבת לא תענה כמו שעונות פה האשכנזיות.
עזבי אותי יש חכמים שכתבו איך לכבד גבר. הם מבינים בנפש האדם יותר ממכם

מה קשור אשכנזיות?
כל אחת יודעת איך לאהוב את בעלה
אבל לעמוד ולבשל לו כשאת לא סובלת את זה והוא אפילו לא בקטע לעזור..נשמע לי קצת ניצול האישה

אני רוצה לילמוד. שבעלי לא "ינצל אותי"

אני פשוט חייבת לסיים להתארגן לשבת
אבל אל תדאגי יש המוון דרכים.
רק שלדעתי את לא שואלת באמת בשביל לדעת כי את די בטוחה שאת צודקת...

אהבה משתנה מזוג לזוג וזה ממש לא משנה מה המוצא שלהם.

וכשם שפרצופיהם שונים ועדותיהם שונות, כך משתנה הדרך להביע ולהראות אהבה בין זוג לזוג.

בעלי חצי חצי (סבתא אחת מרוקאית ואחת טוניסאית והסבים אשכנזים) והבית שהוא מגיע ממנו אשכנזי לגמרי,

מלבד כמה השפעות בסוגי מאכלים, ומי שמכין שם את הרבה מהאוכל זה חמי ולא חמותי (שהיא בת לאמא מרוקאית!), כי כך זה הסתדר בנתוני החיים שלהם.

ואני אשכנזייה במאתיים אחוז, ומגיעה מבית שאבא שלי לא נוקף כמעט אצבע בעזרה במטבח, למרות שיש לו חוש בישול מעולה, ואמא שלי, טיפוס שמבשל אוכל טוב אבל פשוט!! כי אין לה יכולות ליותר מזה.

והיא עושה הכל בשביל לרצות אותו שיהיה הכי טוב שאפשר, ותמיד יש לו ביקורת!

ובעלי, לעומת זאת, שמגיע מבית שמשקיעים בו באוכל מאוד! קיבל אותי כמות שאני, ונתן לי את הזמן והקצב שלי ללמוד לבשל (ב"ה יש לי יכולות והגעתי לרמה גבוהה מאוד! חסדי השם...).

אבל הרבה יותר מאשר אוכל טוב, יותר יקנה אותו מאמץ שלי לקדם יפה את פניו כשהוא חוזר הביתה בערב בחיוך ובשיחה נעימה, גם אם עבר עלי יום קשה, ורק אחרי שנרגע וניהלנו שיחה נעימה לספר לו מה עבר עלי היום בצורה רגועה. הוא מעריך את זה פי שתיים מכל אוכל בעולם, ויעדיף שאחכה לו רגועה בלי ארוחה, ולא עצבנית עם ארוחת מלכים.

אהבה, והפרמטרים שמביאים לה, הם לא תלויי עדות, אלא תלויי אופי ועבודת מידות!!

ולא משנה המוצא...

תתני רק מה שנוח לך ?
לבעלך זה טוב לבעלה יש צורך אחר. ופה נמדדת הנתינה וכמה את מוכנה להשקיע.
תקשורת נכונה וקצת מאמץ משני הצדדים לא יזיק.
ופה זה רק התחלה בויכוחים שעומדים להיות להם בשיטה הזאת.
ובעל שלא מעריך כמו אבא שלך גם אני לא היתי מכינה לו עד שמטפלים בבעיה ולא ממשיכים לסבול

לא נותנים לבעל רק את מה שנוח. ברור שלא. רק הבאתי דוגמה לכך שהבעת אהבה היא משהו שישתנה מזוג לזוג ולא קשור למנטליות.

ובנוגע לפותחת - אני ממש לא חושבת שהאוכל אצלם הוא הדרך להבעת האהבה ביניהם.

אני כן חושבת שמשהו בהתנהלות והתקשורת ביניהם לקוי להחריד, וזה מה שמפריע לו באמת. וגם לה.

הם פשוט עומדים כל אחד על המקום, זה אני וככה את/אתה תקבל/י אותי.

וזה בדיוק מה שאת נואמת כאן כל כך הרבה, שזה לא הולך ככה בחיים אלא צריכים לבוא אחד לקראת השני.

 

וחוץ מזה- מדברים.
אומרים מה שמרגישים באמת ולא מהפה ולחוץ.
זה מחבר הרבה יותר מאוכל שנעשה מתוך קושי וחוסר רצון.

היא צריכה להיות קשובה למה שהוא צריך.ואותו דבר הוא.

האוכל זה סיבה. מחר זה יהיה אם ליסוע לשבת להןרים. כי לא בא לי.או להביא את הילד מהגן פעם בשבוע. הוא יכול גם להגיד למה אני ?
שאין התמסרות לרצונות של אחד לשני זה צריך להיות הדדי. של אחד רוצה לשמח את השני.

להיות ביחד, הערכה וכד'....
אלו דברים שקודם כל מרגישים אותם ואח"כ אומרים אותם.

האוכל בכלל לא קשור.

להיות ביחד וכל אחד לחוד. אגואיסט לעצמו.
אם היא תתאמץ קצת הוא יעריך אותה יותר !
ואם תתפוס ראש יהיה קשה לו להעריך להיפך הוא גם כועס שהיא לא מבינה אותו.
אז איזה אהבה יש פה ?
הם לא יודעים לתקשר

היא נמדדת במה את מוכנה להעניק לו ולהקריב עבורו.

ואם אוכל קריטי לו - אז זה בפירוש יהווה חלק מהמדד. לא כי זה אוכל, אלא כי זה חשוב לו.

ושנית- באופן טבעי מנסיבות חייו.
השרשור פה הוא בענין האוכל, אבל זה נושא כללי.
אם אני יודעת שיש משהו שישמח את בעלי אני אתאמץ עבורו גם אם זה לא בדיוק ''אני''. ולהפך.

השרשור פה הוא בכלל לא בעניין אוכל.

הפותחת העלתה נושא טעון, שלדעתי פשוט משקף בעיה בהתנהלות של שניהם ובמערכת היחסים ביניהם.

ועל זה התפתחו כאן הדיונים הכי ארוכים שנוצרו אי פעם בתוך שרשור בפורום הזה.

אני צודקת בעניין האורך של הדיון? - @אלעד ו- @כתר הרימון

 

אגב. @עירוניסטית102  נעלמת מהדיון!! מחכים בכליון עיניים לתגובתך על הסערה שחוללת 

שלפותחת השרשור כנראה לא מזיז האוכל/המרוקאים/האשכנזים/הכבוד..
זרקה פצצה-וברחה!

היא הבינה לאן נכנסה ולכן העדיפה לברוח. ותשובות לקטגוריה כזו ספק אם היו לה.

צריכה להיות גאה בעצמה!!
פתחה שרשור שנהיה לשרשור מפואר עם מאות תגובות,בלי אף תגובה אחת משלה.
שאפו!!

על אוכל וזוגיות ;)))))))

אחות יקרה, כמו ברוב המקרים שניכם צודקים וכל אחד צריך לנסות לראות ולהבין את הצד השני.
כיוון שאת זו שמבקשת את העצה ולא הוא, אז אם את לא רוצה להמשיך את המצב הקיים, יש לך ברירה או לעשות יותר השתדלות ומאמץ לשמח אותו, או להכין כמה שנראה לך ולא להתבאס מזה שהוא מתבאס...🙂

אך אם בכל זאת נאמץ את המשפט הידוע והמוכח בשטח, שהדרך ללב הגבר עוברת דרך הקיבה...וגם במקורותנו השמחה של גבר זה בבשר ויין וכו', אז הנה כמה עצות פרקטיות שיוכלו לעזור ולהקל בע"ה.
א. לומר לו שהיית מאד רוצה ושמחה לשמח אותו אבל זה קשה לך ואת לא רגילה לזה ותשמחי לעזרתו במה שיכול, לפחות בהתחלה.
ב. להציע לקנות מוכן לפחות חלק מהדברים.כדאי להחליט ביחד מה.
ג. אם אתם צריכים כמות קטנה רק לזוג או קצת יותר, אפשר להכין משהו שאת יודעת טוב בכמות גדולה יותר ולהתחלף עם חברות. למשל כל אחת מכינה 2 סלטים שונים בכמות פי שלוש ומתחלפים. כך יש כבר 6 סלטים בלי הרבה טירחה והשקעה! וכן עוגות, קינוחים וכו...
ד. להכין כמות גדולה יותר ולחלק למנות ולהקפיא. יש דברים שנשמרים מצויין בהקפאה. (עם הוא מעדה שלא מקפיאים אז הוא לא חייב לדעת שזה מהקפאה...) ואז את לא צריכה להכין כל שבת מלא דברים ויכולה לגוון ולהוציא כל פעם מטעמים אחרים.
ה. להראות התעניינות בנושא, שזה חשוב לך מה הוא אוהב ומשמח אותו. למשל אם אתם מתארחים והוא אהב משהו במיוחד, לבקש את המתכון ולומר לו ראיתי שאהבת אז ביקשתי את המתכון ואנסה להכין בע"ה, או לבקש מאמא שלו מתכונים למאכלים אהובים וכו'
ו. והעיקר לא לשכוח, להתפלל תוך כדי ההכנות והבישולים שיהיה טעים ובשפע וישמח אותו וכו'... זה מכניס תבלין מיוחד לאוכל!
בהצלחה ובאהבה בע"ה!

ולפרוס את הבישולים למשך יותר זמן? מרביעי לדוגמא?
או להכין מתישהו פעם אחת כמה סלטים בכמות גדולה (לא עצומה, בכל זאת אתם רק שניים..) ולהקפיא במנות ולהוציא כל שבת מנה?

אולי תנסי לחשוב מה יגרום לך להינות יותר בהכנת האוכל?
אולי שירים ברקע? אולי לשמוע שיעור ולהרגיש שאת מנצלת את הזמן? אולי לדבר עם חברה ולא להרגיש איך הזמן עובר?

אולי תחפשי קצת מתכונים באינטרנט, או תתייעצי עם חברות על מתכונים. לפעמים כשמתחילים להתעניין במשהו, הוא הופך למעניין..

ואצלנו, אנחנו תמיד יושבים לפני שבת וכותבים ביחד את התפריט..

אולי תנסי גם לומר לעצמך שאת מנסה נגיד 3 שבתות עכשיו להכין יותר. ואז לראות איך יהיה. תשתפי אותו אולי שהחלטת לנסות. וכמה שיותר תיכנסי לזה- כמו משימה, אתגר. 3 שבתות בסך הכל.
יכול להיות שאחר כך תגלי שזה לא כל כך נורא, ואפילו את תתחילי קצת לאהוב את זה..
או שלא.. אבל בעלך יראה שניסית, שהתאמצת בשבילו.
ואולי אחרי זה תגיעי למקום כזה באמצע, שכן תכיני יותר מבעבר, אבל פחות מבשלוש השבתות האלה..

ועוד רעיון שעלה לי.
אולי יש איפשהו לקרוא, או אנשים לשמוע מהם על המשמעות והחשיבות של האוכל בבית, איך האוכל יכול לבטא אהבה, לגרום לשמחה, לתחושת שפע, להרחיב את הדעת. או שסתם תנסי לחשוב על זה.. וזה יתן לך קצת יותר מוטיבציה להשקיע באוכל.

עוד רעיון.
אולי תסכמו שכל שבת מברכין את משקיעה?
ואז זה לא כל שבת, ומצד שני בעלך רואה שאת יודעת להשקיע, ומצד שני תסבירי לו שבגלל שבינתיים זה קשה לך, תתחילו מפעם ב-..

בהצלחה!!!

כי לחמותי נגמר הכוח...
בקיצור, אם יש לך זמן וכוחות הייתי משתדלת קצת בשבילו (זוגיות וזה) למרות שעקרונית אני בעד שיכין מה שהוא רוצה בעצמו (זה מה שבעלי עושה. אני אשכנזיה ולא בקטע).
אם קשה לך ופוגע בך, יאללה לקנות. מכירה אנשים שקונים ממקומות של אוכל מוכן רק את הסלטים, זה לא כל כך יקר

למדו לבשל אז כנראה שזו התוויה חברתית שנשים שמבשלות.
כל השפים הכי מומחים והכי טובים הם גברים.

עובדה שהרבה גברים יודעים לבשל.

ולעמוד שעות על הרגלים.
ואם גבר מוכשר ומתחבר לזה למה לא?
אבל בעל שמבקש או רואה בזה שככה היא משקיע בו. שתנסה לפחות שיגיעו לאיזה פשרה.אבל כל שבת ככה זה לא נורמלי.
ואני מאמינה שזה לא רק באוכל .
לא יודעת למה רואים שאישה מבשלת ומגישה לבעל היא שיפחה ?

התעלמות מקשיים ודרישה לבישול.
זה יכל להיות ניקיון או טסט לאוטו.

גמישות קצת ורצון להטיב אחד לשני

ניסיתם לדבר על זה לפני שבת? לתכנן יחד תפריט? עזרה?

אם את רוצה כמה טיפים שיוכלו לעזור לך להקל בבישולים:
*. הטיפ המוביל שלי שממש משנה עולמות- זה לטגן בצל בכמויות באמצע שבוע ולהקפיא.
יום שידי את מוציאה מההקפאה ומוסיפה לסירים- חוסך המון המון זמן.
*. כנ"ל לסחוט לימונים לסלטים ולקצוץ שום. אני העברתי את השרביט. לימונים זה התפקיד של הילדון בערך מגיל 3 והשום זה התפקיד של בעלי.
כששניהם מוכנים זה מהיר לתבל סלטים.

*. לפעמים שינוי קטן אחד יכול לעשות הבדל גדול. למשל יש קונספט קבוע של מרק- ומדי פעם לגוון עם ירק/ ירק עלים/ קטניה אחרת.
כנ"ל אורז- להוסיף מעט תבלין צהוב/ אדום רק בשביל הצבע או תוספת כלשהי (צימוקים/ פטריות וכו')
*. לא לטגן ביום שישי, זה לוקח המון זמן. יש מספיק מתכונים חלופיים.
*. לתכנן מראש מה את הולכת לבשל ולהפשיר מהערב. ככה על הבוקר את רואה את השיש מוכן ומזמין להתחיל לבשל.
*. לרתום את הבעל בלי שישים לב. למשל לבקש ממנו שהוא יהיה אחראי לשטוף כלים ולפנות שיש לפני, לבקש ממנו לקלף ירקות, לחתוך או כל פעולה אחרת שאת ממש לא סובלת (אצלי למשל זה כל מה שקשור לסיר לחץ. הגעתי למסקנה הזאת אחרי כמה זמן שבחנתי מה גורם לי להימרח בבישולים... אז היום שנינו יודעים שזה תפקיד שלו)

*. בשרים- להכין כמות פי 4, לחלק למנות ולהקפיא. כל שבוע לבשל מנה אחת. לחמם לארוחה לפי הגיוון הנצרך. כאן חשוב לא לשתף את הבעל בתכסיס. מהניסיון שלי- מי שאומר לך שהוא לא אוהב אוכל קפוא- זה או בגלל צורת ההקפאה/ חימום לא מתאימה או פסיכולוגי. אחרת אין להם כל סיכוי לדעת את ההבדל אם האוכל בושל יום קודם או שבועיים קודם.

*. לשים דגש על צורת ההגשה- לפעמים כשיש הרבה גיוון אז הכמות ממש קטנה וזה נותן תחושה של עליבות. תשקיעו בכלים יפים בגודל המתאים שיתנו אווירה נעימה. (אם זה סלטים אז יש סטים מאוד יפים שהצלוחיות מתלבשות אחת בתוך השניה, ואם עורכים את הצלוחיות ברווחים אז זה נותן תחושה של צורה מאוד ארוכה ויפה וגורם להרגיש שיש המון אוכל על השולחן)
מנת בשר להגיש עם הרוטב מפוזר יפה מסביב שיתפוס נפח. כמו למשל שמפזרים על כדור גלידה שוקולד, עושים פסים מאוד ארוכים. למה? כי זה נותן תחושה של מנה יותר גדולה. אז אותו עיקרון גם פה, אפשר לפזר שברי פיצוחים או כל דבר מתאים אחר.

בקשר לעצם הדיון איך אפשר לגשר בין הרצוי מצידו למצוי מבחינך,
אולי תקחי על עצמך פעם בחודש להשקיע מאוד לקראת השבת כמו שהוא אוהב. אם אתם נוסעים מדי פעם להורים (נניח פעם בחודש אתם נוסעים)
אז יוצא שכל שבת שניה יש שפע אוכל בשבילו ובשבילך יוצא כל 3 שבועות את לא משתגעת, שבוע אחד כן.

בהצלחה רבה!

אני נהנתי מהם.
לגבי הפותחת- צריך לזכור כשכשלא אוהבים לבשל ולא מאמינים בזה זו ריצה למרחקים ארוכים וזה קשה.
זה גם ץלוי באטרח חיים, אם היא סטודנטית ועובדת וצריכה את הזמן שלה טלבשל בשבילה זה הכבה זמן ובזבוז זמן אז זה מבאס.
הרעיון של גל פעם לבשל כמות להקםיא ואז מפשיים קצת ויש גיוון הוא מעולה

למדתי להכין בכל שבוע סלט אחד או שניים - חצילים בטעם כבד למשל, או פלפלים קלויים, חומוס ביתי, מטבוחה וכו' בכמות גדולה, שמה בכמה קופסאות של 250 גר',  אחד למקרר והשאר למקפיא. כך בכל שבוע אני עושה סלט או שניים, ומוציאה מהמקפיא עוד כמה. השולחן עשיר יותר בפחות מאמץ. משתדלת לא להשאיר את הכנתם ליום שישי.

עשיתי זאת מחוסר ברירה בחגים שעברנו.
יותר מידי רצפים של שישי-שבת-ראשון-חג, שלוש פעמים מלפני יום כיפור ועד שמחת תורה.

אבל ככה במהלך השנה לא מקפיאה מזון, חוץ משנצלים וקציצות.
הטעם לא אותו דבר כמו טרי.

ואיך חיממת?
תנסי לבשל רק כמעט עד הסוף, ולחמם חימום ארוך על הפלטה. רטבים להכין בחימום.
הולך מצויין למאכלים שאוכלים אותך רכים כמו עוף בתנור, קטניות שמוסיפים למאכל (להקפיא מבושל בלי מים)
בחג הוצאתי אורז לבן מהמקפיא, שמתי צימוקים במים בכלי קטן בערך חצי שעה-שעה על הפלטה. כשהסמיך מעט עירבבתי עם האורז שהפשיר ונתתי חימום קצר לאורז שלא יתייבש מדי.
לא היה לאורז טעם של מקפיא, תנסי את זה.

כנל בצקים, מכינים בצק, תופח, מכינים צורה, תופח, נותנים מעט זמן אפייה שיתפוס את הצורה, מקררים באוויר הפתוח שלא יתפסו אדים, מכסים היטב בנייר אפייה ואח"כ לתוך שקית סגורה היטב ולמקפיא.
כשרוצים מוציאים- מורחים ביצה ושומשום ומכניסים לתנור לאפייה- אם מקפידים על הכללים יוצא מצויין ללא כל הבדל בין חלה שהוכנה באותו יום. בדוק ומנוסה על מיטב הטוענים שלאוכל קפוא יש טעם של מקפיא.

אגב, אם את מקפיאה במקפיא של המקרר, אז ההקפאה פחות טובה ואם פותחים אצלכם הרבה את המקפיא אז זאת בעיה. עדיף להקפיא במקפיא נפרד.
לנו אין אז מסתדרים עם מה שיש וזה לא רע. מה שחוסך עבודה תודה רבה.

אגב לא כתבתי גם כל מה שצריך לברור/לנפות אני גם עושה בפעם אחת ומקפיאה יבש. גם חוסך זמן.

קטניות לא אוכלים אצלנו.
אורז יוצא יבש, והשיטה שלך - רעיון מעולה לעתיד!

חשבתי שאת ממש לא מקפיאה כלום, וחבל
הרבה אוהבים להכין הכל ממש מאפס למי שיש אפשרות למה לא,
אבל לא תמיד אפשר אז גם חצי דרך זה משהו

כן, אורז, קינואה וכו' יוצא יבש לכן תמיד אני מקפיאה בלי הרוטב/ תוספת ובחימום מוסיפה- אפשר בצל מטוגן, פטריות, עגבניות
כל דבר שיתן קצת לחות.
לקינואה אני אוהבת להוסיף פירורי בשר שגם אותם אני מטגנת מראש עם כוסברה בצל ותבלינים.
הסוד זה לבשל 90% ולהקפיא, החימום גם יבשל את ה10% הנוספים ואז זה לא מבושל מדי. זה יוצא אפילו בישול שמותר בשבת

שימי לב שאת הצימוקים על הפלטה הכנתי כי זה חג. אפשר לנסות בשבת להשרות במעט מים חמים בכלי שני/ שלישי, לערבב ולחמם,
לא ערבה לתוצאות ואם מותר בשבת...

מנסיון.

סלט מטבוחה ביתית אני מכינה בכמות לכמה שבועות ומקפיאה במנות.

סלט קישואים אני מקפיאה במנות ומערבבת עם ביצה קשה בכל שבוע אחרי ההפשרה.

יש עוד סלטים שטובים בהקפאה, ויש גם ספרי בישול שיש בהם הנחיות מה אפשר להקפיא ומה לא כדאי.

מה שעובר טוב הקפאה זה דווקא דברים עם רוטב.
כדורי בשר ברוטב עגבניות למשל יוצאים אפילו טובים יותר אחרי וגם שאוורמה ברוטב עגבניות, דגים ברוטב ועד'....

אם מקפידים להקפיא בקופסאות סגורות היטב, בטווח של חודש-חודש וחצי זו לא בעיה. וזה גם עניין של הרגל כמובן...

לנסות להגיע לעמק השווה.
מבחינתך את עובדת ולא יושבת רגל על רגל, אז שיעריך.
מבחינתו, שידאג לעצמו ויעזור וגם יכול ללכת לקנות ולחזק את השולחן בעוד מאכלים שהוא חושב שהם נצרכים לטעמו.

הוא נשמע מעט מנותק מההכנה, מהידיעה כמה כח וזמן זה מצריך וכו'.
אולי אפילו שישאל את הוריו ויווכח כמה עבודה זה.

להעריך ולא לזלזל תמיד צריך, מה שהוא אומר אפשר לומר בצורה חיובית.

אם אצל אמא שלן הכל הלך תיק תק הוא לא יצליח להבין מה הבעיה ואם היא לא אוהבת לבשל אז אפילו הדבר הכי קטן נראה לה הר...

אני פותרת תרגילי מתמטיקה להנאתי אבל לשטוף 4 כלים בכיור יקח לי לפחות יומיים... ראיתי הרבה אנשים הפוכים...

מיום חמישי אני שמה סירים על הגז שיהיה מוכן לשישי ורק אצטרך לחתוך ולתבל,
תפוחי אדמה- לסלט מיונז
ביצים קשות גם לסלט מיונז
גזר מבושל- עם שום, לימון ופטרוזיליה
סלק- עם שום/בצל מטוגן, פלפל שחור ומלח ולימון
חצילים מטגנת בשמן ואחר כך מטגנת עם שום ועגבניות
מכינה טחינה גולמית,
סלט ירקות וכרוב...
ויש עוד סוג של סלט אבל זה יותר לסעודה שלישית, הוא מורכב מתירס, גמבה ומלפפון חמוץ- ממש שניה להכין וזורם עם הדג תיבול במיונז

ועוד אח"כ לדחוף כמה סוגי בשרים ו 20 תוספות

לא מבינה את זה

ואם אנחנו מאלה שמתמקדים בעיקר בסלטים?
חוץ מזה שזה נראה הרבה אבל רק 5 סלטים
לא כולל סלט ירקות וכרוב שזה הבסיס ;)

בטעות שירשרתי אליך

אבל באמת איך אפשר לאכול כ"כ הרבה?

אני מכירה משפחות (חלקן גם רק זוג) שאוכל זה עסק רציני בשולחן שלהם ובאמת מתחילים ב8-9 סוגי סלטים אחר כך דגים ואז בשר עם תוספות ובסוף קינוח... הכל עניין של הרגלים בסוף

ברור שאם זה כ"כ חשוב לו וזה עונג שבת בשבילו אז את חייבת להשקיע יותר (לא עד כדי כמו אצל הוריו אבל גם הקיצוניות השניה לא מתאימה)

תעזרי גם בדברים חצי מוכנים וכד (בצק עלים ודומיו, ירק קפוא, רטבים)

רוצה - שגם יתאמץ. או שיילך לקנות אוכל מוכן בחוץ.

בעלי אוהב פרגיות על המנגל. ארז הוא אחראי לעשות אותם.
בעלי אוהב סלטים טריים ממגוון ירקות, חצילים - אז הוא זה שעושה אותם.

ובעלה כנראה זה מישהו אחר

לאישה קודם כל: זה הגבר בו בחרת לחיות ושווה להתאמץ קצת בשביל האהבה ושלום הבית..

והגבר שלך צריך לקבל מסר מצד שלישי  רב או מישהו שהוא ממש מעריך  [ ממש עדיף שלא דרכך]

 שכדאי לפרגן ולהעריך גם את המעט שאת עושה מכל הלב וזה בוודאי יגרום לך לרצות לעשות יותר למענו

בה'י

 

על כל סלט נוסף  הוא מתחייב לעוד דבר  תורה 

אני ממש לא מרוקאית, וגם אצלנו מכינים הרבה אוכל לכבוד שבת.

מבחינתי, בליל שבת סעודה חלבית, זה נפלא! לבעלי זה נורא!

ברור שאני משתדלת לכבד אותו כרצונו, ותתפלאי- כשבעל רואה את המאמץ, הוא מעריך, ובהמשך גם לומד את צרכייך ודרכך ומעצמו רוצה כך.

נראה לי שה"מאבק" ביניכם אינו בריא, ולא מסתכם רק באוכל, וכדאי אולי למצוא גורם שלישי הנאמן על שניכם, שיסייע לכם למצוא את עמק השווה. ואת הדרך הנכונה לכבוד ביניכם.

                           בהצלחה!

אםתבשלי יותר זה יגיע א"ח משהו אחר וזה באמת לא כזה ערך חשוב.
מעבר לזה, תסבירי לו את החס שאת עושה עם כלותייך/ חתנייך לעתיד (וזה ממש לא נכתב בזלזול אלא ברצינות ואת מרגישה את זה בעצמך.....)
ובנוסף, הסבר בריאותי- הגוף שלנו לא צריך כ"כ הרבה אוכל. בעקרון בשבת לגוף אין צורך שונה מביום חול. אז כן משדרגים לשבת ועושים אוכל יותר מיוחד אבל אין צורך להתפרע ואין צורך להוסיף מנות.

עוד היבט- כלכלי- הארוחות האלה עולות הרבה יותר כסף וחבל. עדיף לחסוך אותו לדברים משמעותיים יותר.

חוץ מזה אפשר להחליט על שבתות מסוימות שיהיו מושקעות יותר (למשל שבת מברכין לא בתקופת החגים ופסח).

ודבר נוסף להסביר לו מה ההשלכות של זה מבחינה פרקטית ולבקש עזרה.
למשל: אם אני אכן עוד סוג בשר לא יהיה לי זמן לנקות את השירותים- תצטרך לנקות אותם או שיתווספו לי כלים וגם אני לא אספיק לשטוף את הכלים האחרים אז תצטרך לשטוף כלים וכד'....

התכוונתי לכתוב לך את דעתי בנושא כפי שבקשת, אבל אז קראתי את כל התגובות פה והבנתי שאני פשוט מגיעה מעולם אחר ואולי אין טעם בדעתי. אבל אם זה בכל זאת מדבר אלייך- כשהתחתנו היה ברור לבעלי שאני המבשלת בבית. והמנקה. והמכבסת. למה? כי אני האישה וככה הוא גדל. לשנינו היו פחות או יותר אותם משאבי זמן. אני לא גדלתי ככה ולי זה לא מתאים. אחרי אינספור שיחות והסברים הדדיים הבנו את הצרכים אחד של השני וחלוקת התפקידים התאזנה מאד מאד. לאחר יותר מעשור של נישואים הוא עושה הכל מהכל בבית, לשנינו יש מעט מאד זמן פנוי בחיים ומי שיכול עושה.
אני בניגוד לכולם חושבת שיש פה עניין עקרוני ומהותי ושכדאי להבהיר אותו בשלב הזה. ברור שאפשר לעשות דברים כדי לשמח אותו, ורצוי ומומלץ, אבל אם את, כמוני רואה את מטלות הבית כתפקיד של שני בני הזוג וזה מה שקשה לך בסיטואציה תדברי על זה בקול רם ובלי להתבייש.

עם זאת ,אולי פשוט שיקנה אוכל מוכן .
היו יש מגון רחב של אוכל מוכן לשבת.
אולי באמת כדאי לכם להשקיע בזה .
וככה לפתור את העיניין

אצלינו זה הפוך- שאני מרגישה צורך במלא מלא סלטים ושפע על השולחן ובעלי ממש ממש לא,

ואין סיכוי להכין כמו שאני רוצה כי כמה אפשר לאכול??
אז חשבתי שמה שחשוב לי זה שהשולחן יהיה שבתי וחגיגי, אז אני דואגת מאוד לקישוט של השולחן ואיך הוא נראה,
ואני חושבת שאת יכולה גם לנסות להבין האם מה שהוא צריך זה באמת מלא אוכל, או שהשולחן יראה מושקע,
וגם אם צריך יותר אוכל, אז לגרר 3 גזרים ולעשות מזה 2 סלטים, ולהכנס פלפל חצוי ל2 לתנור ובשבת לחתוך לפרוסות ולטבל ותוסיפי עוד 2 סלטים קנויים זה ממש לא עבודה מסובכת וכיף להשקיע בשביל שהזוגיות תהיה הכי טובה.
 

לעניות דעתי הענייה ביותר, יש פה עניין מהותי הרבה יותר (אולי תקשורת בכלל)... ואם הוא ייפתר, הסלטים והמנות הנוספות יהפכו מהותיות פחות. 

סליחה אם מישהו או מישהי נפגע/ת, אבל יש לנו בעיה. הפמיניזם וכו' שהביא הרבה דברים טובים, גם הרס דברים בסיסיים טובים, ויצר גברים ממורמרים. ואני פונה לנשים, כי בסופו של דבר, הן ה"מנוע" להכל.  בעלך, גם אם הוא חזק ומצליח, ולא אומר את זה, צריך אותך, את ההערכה והפינוק שלך (ופחות את הכבוד. אנחנו מעדיפים שיוויון וכבוד הדדי). גם אם זה נראה לך טיפשי.

ודבר מרכזי שזה מתבטא בו אצל רוב הגברים, זה האוכל. די עם כל המשחקים הטיפשיים האלה של יסתדר לבד ויכין לעצמו וכו' (אם הוא אוהב ועושה מעצמו אז כמובן סבבה). הבעיה זה לא המטבוחה, החצילים או הסלט מיונז. ולא משנה אם את מרוקאית או אשכנזיה. הוא רוצה אותך. זה כמו שתרצי לספר לו ולפרוק כל מיני דברים קשים שעברת, והוא יגיד לך קחי מאתיים שקל ולכי מחר לפסיכולוג. 

העולם מלא בלחץ, קשיים, תאוות, אז לפחות שבבית תהיה לנו פינה שקטה, שיבינו אותנו וישקיעו בנו ולא יעשו סיפור מכל דבר גם אם הוא מצריך מאמץ. לא צריך תמיד לחשוב מהשכל, לפעמים צריך לחשוב מהלב. לפעמים הוא חושב נכון יותר..  ונשים אכן ניחנו ב"בינה יתירה" כלשון חז"ל, כלומר שיש להן כשרון לקרוא את המציאות נכון. אבל בדור הזה משהו השתבש. כולן יודעות שזו הנקודה, אבל הן מעדיפות להיות "צודקות"- "אני לא אוהבת לבשל, לא הרגילו אותי לזה, זו לא אני, אני מספיק עסוקה" (ובישול זו סתם דוגמא כללית). אם לא תדעו להיות חכמות באמת, לוותר, לתת ולמלא את הבית באהבה, זה פשוט לא יקרה. תלוי בכן.  וזה לא מצריך דברים גרנדיוזיים. בעל לא מצפה שאשתו תהיה כמו אמא שלו, הקשר איתה כולל הרבה יותר גוונים, אבל הוא גם רוצה לראות שהיא לא עושה רק לצאת י"ח אלא משקיעה.

ועוד נקודה. נגיד שהחינוך הפמיניסטי יצליח ואנחנו גם נדע לנקות, לבשל וכו' בדיוק כמוכן, וה"תפקיד" יהיה מוטל עלינו בשווה. מה יגרום לנו לאהוב אתכן? רק ערכים דומים ועולם אינטלקטואלי דומה? זו תהיה אהבה כמעט אפלטונית.

אני אמרתי לאשתי- חוץ מדברים בסיסיים שאני יודע (חביתה), אני לא רוצה ללמוד לבשל כלום. אעזור לך בדברים אחרים אבל אוכל זה דבר שאת עושה בשבילי. ככה את מביעה כלפיי את אהבתך והערכתך (רק לומר את זה, זה בבחינת "מאמין בלב"), גם אם קצת קשה לך.

ואותו דבר אני אעשה בשבילך במה שחשוב לך. 

והקשר בינינו מצויין. אני דואג לאשתי, משמח אותה, והיא מאושרת עד הגג. המאמץ "משתלם" לה.

תנסו. תהיו חכמות. אל תראו בזה חוסר כבוד. תבינו שבכל גבר נמצא ילד קטן שצריך אמא מפנקת בדברים הכי פשוטים, גם אם הוא לא אומר את זה (לאלו שעדיין אינן אמהות, תתאמנו עליו בלהיות אמהות בע"ה..). תתחברו לעולם הרגשי של הבעלים שלכן ותפתחו אותו. אתן רק תרוויחו בסוף. הבית שלכן יהיה קן של אהבה ושמחה. 

נ.ב יש גם כמה דברים להגיד לגברים כמובן.. אבל הם לא היו הנקודה פה..

(וגבר שהוא המבשל בבית בדרך כלל, יש לו בעיה בלאהוב את האישה שלו? )

ברור שאהבה לאשה היא משהו עמוק מאוד וכוללת הרבה סיבות ורבדים (כגון השקפת עולם דומה, הפריה אינטלקטואלית הדדית). יש בינינו קשר חזק גם בתחומים האלה. אבל אי אפשר להתעלם גם מהרבדים ה"נמוכים".
בישול היה רק דוגמא. אצל כל זוג זה יתבטא במשהו אחר (וכתבתי את זה).

כבדבריך כאן

תרצה או לא הרובד הזה קיים בכל גבר. ברור שיש לנו עוד הרבה תכונות, והן אלו שבעיקר באות לידי ביטוי. כגון מנהיגות, ויתור, נתינה, אבהות. אבל אי אפשר להתעלם גם מהנקודה הזאת, ובה התמקדתי פה.

שאתה אוכל תודה לאשתך. תגיד לה
אישתי איזה אוכל טעים אין עליך. השם ישמור אותך...
מבטיחה לכם יהיה לה חשק לבשל יותר ובכיף
כי אישה בדרך כלל אוהבת לשמח את בעלה.

לא לקחת את הכל מובן מאליו ולחשוב שהכל מגיע לי.

אני לא מרגיש שאת מעריכה או אוהבת אותי וסביר להניח מפאת חוסר בשלות וניסיון להכיר מה באמת הצרכים האמיתיים הבסיסיים של בן/בת הזוג.

חלק מהעצות פה לא רלוונטיות ולא ישיגו את מטרתן כי במקרה הזה כמו שציינתי ארוחת שבת היא תוצאה של משבר וחוסר הבנה מה באמת כואב לבן/בת הזוג.

הרושם שלי ששניהם לא שבעי רצון מהחוסר נכונות של בן הזוג להקריב שניהם מרגישים "קורבנות" ולכן כל אחד מתבצר בעמדתו מבלי לפתוח דיאלוג אמיתי על מה שבאמת מטריד אותם וזה הרבה מעבר לאוכל, והאוכל הוא רק תוצאה ושניהם צריכים הדרכה והכוונה של גורם מקצועי.

כי הנורמות ל"צרכים" רק עולים.
גם לנשים יש צרכים וגם לנשים קשה.
אני רוצה לראות את הגבר שהולך לעבודה ומתפקד כרגיל יום אחד עם וירוס אבל נשים נדרשות בזמן שהןמוצאות את עצמן על כל ילד מעל שנה חלשות עם תסמינים של מחלות לירוך סעודות, לעבוד, לנקות ולתקתק בית (וזה בלי לקחת בחשבון הפלות וכד'... )
הזוי בעיני.
וזה בכלל לא קשור בפמיניזם זה קשור להגיון בריא וחלוקת עבודה.
אגב, אם הגבר רוצה כזה "שרות" שיבין שאם משקיעים כ"כ הרבה משאבים באוכל מישהו צריך להביא את המשאבים האלה. הוא מוכן לעבוד יותר בשביל זה? לעמצוא עוד עבודה? הגיוון באוכל שווה את זה?

זה שהוא מגלה מה הכנת רק בארוחה עצמה. גם אם הוא לא מבשל את האוכל עצמו הוא יכול להיות מעורב בהכנות לשבת. לשבת יחד לתכנן תפריט שמתאים לשניכם לעשות רשימת קניות בהתאם אם יש משהו שאת לא יודעת להכין הוא יכול לבקש מתכון מאמא שלו או למצוא מתכון באינטרנט. אם זה כזה נקודה רגישה אצלכם למה להגיע לשולחן שבת ורק אז לגלות שיש בינכם חוסר הסכמה... אגב לדעתי עם ההריונות והלידות הוא יתחיל לילמוד לבשל כי לא תהיה לו ברירה כל כך...

הוא לא שותף לתכנון? קניות? משהו?

לא כמו שזה נשמע לכם??
אין שום קשר לעצלות! יש כאלה שאין להם/ן זיקה למטבח..

אז גם אם תעלו כאן רעיונות לעוד סלטים וכו זה נחמד אבל מי שאין לו את זה יתקע במה שהצעתם ולא יצליח לחשוב על עוד רעיונות ולזרום בעצמו במטבח..

יש כאלה שבשבילם לשבת להכין את המתכונים שהצעתם זה כמו לשבת לפתור נוסחא

(ואת זה אני כותבת בתור אחת שאוהבת מטבח, ובכל זאת מסוגלת להבין שיש כאלה שלא).

חשבתי להתחיל לעבור אחד אחד אבל אז ראיתי שיש 150 תגובות
כל הכבוד לך על ההשקעה!

קראתי אולי חצי.. התכוונתי לרוח הדברים שהיה ניתן להבין מהתגובות

ובן זוג זה סיבה מאוד טובה להשתנות.
יש כאן מישהי שכתבה שהיא השתנתה בנושא הזה.
נכון שצריך לקבל את בן הזוג כמו שהוא. אבל מצד 'ני אי אפשר להתבצר ב''ככה אני ותסתדר עם זה''.
ראוי ונכון להשקיע מאמץ למען השני.
ככה בונים בית...

עכ'יו בעיקר אחרי החגים, אני לא יכולה לראות מטבח.

יש 3 אפשרויות,

האחת - היא לקבל מתכונים מבית אימו ולנסות לשלב את האהובים והקלים ביותר בארוחה.

השניה - היא לנסות לגוון במתכונים עד שתמצאו את השילוב האידאלי.

השלישית (גיליתי לאחרונה - מחרדים) - היא פשוט לקנות מעט מכל דבר במקום המוכר מגוון מוכן.

 

 

הלכתית - הגבר גם צריך לקחת חלק מסויים בשבת - והכנת תבשיל לשבת אינה פחיתות כבוד כלל - להפך.

אשתי שונאת ומבשלת די בסיסי, ואני מסתפק בכך שהיא תכין שניצלים (שהילדים אוהבים),

באמצע השבוע - אני אוכל אוכל זול, בריא ולא בהכרח טעים,

ולשבת אני מכין בעצמי מתכונים אהובים עלי.

 

אני מציע להכין רשימה ארוכה של דברים שאת יכולה להכין מהר ובקלות.
רשימה של,
סלטים
תוספות
עיקריות
קינוחים.
תשבו ביחד, עם כוס קפה.

ןתבנו ביחד את התפריט והכמויות.
אני מרוקאית בעלי אשכנזי.
אני יודעת בדיוק על מה את מדברת.

שווה לתכנן מראש ולדבר על זה לפני שבת.
אני מכינה שבת בשעתיים, עם מלא דברים שבכלל לא מורכבים.

לגבי שיתוףהבעל במטבח, זה מנטליות. אני לא יודעת מה הלוז השבועי שלכם,
אבל שווה מאוד לנסות ללמוד ביחד להכין שבת וזה זמן ממש מדהים לדבר, ולצחוק, לחתוך, וכו....

בהצלחה ובתאבון.

את המקלדת

@עירוניסטית102 בארה"ב כאשר אשה מגישה אוכל טעים מחמיאים לה שהיא יודעת היכן לקנות

לאן נעלמה העירוניסטית הזאת??

זרקה פצצה ונעלמה.

לא צריך לגור ביחד לפני החתונה כדי לדעת שהמוקש הזה בדרך - ציפיות הגבר מהאישה על מגוון האוכל לשבת.

לחפש את כל המוקשים האפשריים?

אם לא האוכל יצוצו בעיות אחרים כמו איך לחנך את הילדים...

זה עוזר, לפני או אחרי הנישואין לתאם ציפיות, אבל עדיין יכול לקרות שמישהו שהתחייב לוותר מתוסכל ולא טוב לו עם זה אחר -כך, אז צריך להמשיך להתמודד על גישור והקטנת הפער.

תוסיפי דברים שאפשר להכין בכמות גדולה ולהקפיא מנות מנות, כמו מטבוחה - את יכולה לסגור היטב מנה, ואפילו חודשיים אחר כך - תני הרתחה, וכמו חדש.

כך גם לגבי חציל - את קולה בתנור כמות גדולה, מוציאה את התוך לתוך שקיות ומקפיאה. כל שבוע מוציאה מנה ומערבבת ומטבלת עם דברים אחרים, וכו'.

כל מיני קטניות ניתנות לבישול והקפאה, ואח"כ רק הרתחה וטיבול , וכן הלאה.

כך תכיני כל שבוע דבר אחד נוסף  (שממנו תקפיאי, נוסף לטרי לשבת)- אבל יהיו לך עשרה.

 

אגב, ניתן להקפיא רוטב טוב שהשתמשת בו לדג או לבשר, ונשאר בתבנית או בסיר. זה ממש טעים בשימוש ממוחזר עד פעמיים או שלוש בסה"כ. בשבוע שלא השקעת ברוטב, אולי יהיה לך כוח לעוד סלט חסה, או טחינה וכו'.

מכינה לו מרק וכאן סיימת את הסיפור

סחוק, חילבה ורסק,
לחוח, גלובה וסלוף, ג'חנון, זלביה וקובנה
מרק עוף, מרק בשר

וזה בלי הג'לעא

אז רק 999 סיבות להתחתן עם תימני

יש בספר שיצא על יהדות תימן עם מאמר מהרב יוסף קאפח. פלא פלאים כמה קדושה הייתה שם!

"סעודת אמנים" זה חיקוי זול למה שהולך שם..

ממש התרגשתי.

ובכל מקרה, התימנים של היום (לפחות אצלינו) אוכלים גם הרבה סלטים ומנות נוספות..

ממש לא רק מרק...

הרב כותב שם שבג'עלה רק גדולי הדור היו שרים, וכולם היו יושבים בשקט ושומעים אותם שרים. וכמובן שלא היו ריקודים כפי דינא דגמרא.

הוא גם כותב שזה היה מעמד חינוכי לילדים וכשהאבא היה מנסה להתנער מהאחריות האמא הייתה אומרת לו "קח אותם שיתחנכו" כי היה ברור שזה מעמד חינוכי.

וגם צורת האכילה שם, קדושה מבהילה...

 

אם אוכל אצלם את המאמר בלי נדר, צריך להגיע אל הספר ראיתי אותו כאורח

אותו מתכון

בשבועות הראשונים אישתי התעצבנה עלי

"כל שבת אתה רוצה מרק??"

אולי תציעי לו לקרוא את הספר של הרב ארוש בגן השלום?

הוא מאוד מדבר על העניין הזה של איך להתמודד עם מצבים כאלה (זה ספר לגברים בלבד)

 

האם הבעל, החושב שאשתו עדיין בתימן/ מרוקו, גם בשאר תחומים נמצא בעולם פרימיטיבי? האם הוא עובד בשמש 14 שעות?

האם אשתו לא עובדת? האם מכבסת בנהר? האם הוא סוחב על גבו את העצים שחטב- כדי שהיא תכין לו את המעדנים שהוא מצפה להם??

 

ב. מדוע הוא ממודר מהמטבח? האם יש בזה איסור/ משהו מגונה? באם אשתו חולה, מה יהיה? (גילוי נאות. אני נמצא במטבח מאז יום ששי אחד בהריון של הבת הבכורה, שאשתי הודיעה לי שאינה מסוגלת לבשל .. )

 

ג. האם אמירה כזו- "לא חסר כאן משהו?", מדי שבת- מותרת? / רצויה?/ מראה על קושי בתקשורת/ קושי בהבנה- בסיסית לחיי משפחה- שאני כבר לא רווק/ רווקה- ויש כאן עוד יצור בר דעת

 

פתרונות פראקטיים יש ויש, ונרשמו כאן- לקנות מוכן, להכין הרבה ולהקפיא .. וכו'. השאלה לדעתי- מניין נובע העניין, הדרך, השיח, היחס.

 

אם יאמר-יגדיר- אני צריך שיהיה XYZ בצלחת שלי- ניחא. זהו צורך. לגיטימי. יתפוצץ העולם, יש לראות איך זה יקרה. לכל אדם מותר עד 3 דרישות מוזרות..

 

אך-

הצירוף/ התנייה של הצורך, בחיוב של אשתו למשהו לא סביר/ לא מוסכם- אומר דרשני

 

אלא אם הם גרים אי שם בהרים מסויימים.- ואם כן לא ברור איך הצליחו להתחבר לאינטרנט..

על זה נאמר ספרדים משקיעים באוכל אשכנזים בעוד דירה לילד..

למה היית צריך לציין עדות שנתפסות בעינייך כביכול כמזלזלות בנשים שלהן?

אני מכיר הרבה סבתות מרוקאיות, אף אחת מהן לא חלשה ומדוכאת. ובתימן מעמד האישה בכלל היה שונה, יש ספר מחקר שלם בנושא.

א. כתיבה תמציתית . 

ב. תיאור מציאות ואורח חיים. אין זלזול. 

ג. אם מאן דהו נעלב, סליחתי מראש.

ד. אם כבר, "מרכז" העיר הערה נכונה, בהגדרת יתר עדתית.

ושוב, הנעלבות מראה על משהו. אין צורך לצפות לבקשת התנצלות שתסרבל את הדיון.

 

הכל סדרי עדיפויות, שבין היתר מיוחסות לעדות. ממש לא מחייב כמובן המוצא הגנטי, יש ויש לשני הכיוונים.

 

ספציפית, יש כאן בעל מדכא- בגלל שהוא לא נמצא במקומות הנל- שם זה היה טבע החיים.

 

אתה לא חושש מלשון הרע על רבים?

אין קשר לבקשת התנצלות או עלבונות, לא מעליב אותי... אבל בתור אדם שגדל עם הרבה מרוקאים ותימנים לא ראיתי אף אישה מדוכאת. בעיקר נשים מאוד חזקות שלפעמים יש להן גם בעלים חזקים.

בכלל, אצל הסבתות המרוקאיות כל הגאווה זה הבישולים. פעם התארחתי אצל מרוקאים וחשבתי להביא איתי משהו כאורח - כמעט זרקו עלי נעל (צעירים, אישה חזקה ועובדת במשרה מלאה ואמא ללא מעט ילדים). לא כל אדם חושב שלבשל זה עול ושונא את זה. וזה בטח לא משליך על כל העדה.

 

לגבי ה"בעל מדכא" הייתי יותר נזהר בלשוני במקומך בנושא כזה עדין של שלום בית!

איני רואה בכך נדנוד לשון הרע

זה שיח מצוי, שידוע ומקובל, ובשימוש של כל עמא דבר, גם בדיבור רציני וגם בהלצה

 

שוב. לא הצגתי את מטלות האשה כדיכוי,

אלא- השלכה של התנהלות בנק' מסויימת כלפני שני דורות, בעולם עכשווי- כחוסר איזון.

 

כמוך, אני מכיר גם סבתות מכל העדות, ודבריך נכונים. 

 

כאן מדובר במישהי שאין המטבח גאוותה הבלעדית. ודלא כחלק סבתות. ולכן איני מבין את ההתעקשות של מי שהתחייב לאשתו בכתובה- שלא לתת יד בבישול. ומרשה לעצמו לעקוץ אותה באופן כרוני-  ודלא כמנהג סבי מרוקו, ותימן, וגם אשכנז- שלא היו עושים כך.

 

המסדר קידושין שלי- רב ספרדי. התלוצץ בחופה, שבכתובה כלול לעשות ספונג'ה

 

קצרו של דבר. הסטיגמות הם לרצף ההבנה. ממש אין צורך להיתפס לדימויים משניים שנועדו לתוספת הסבר

 

לדעתי נכון לדון בשאלות שקיימות

 

לא מצינו כזאת באף אחד מספרי ההלכה.

 

אני בסדר עם סטיגמות, כשאין בהן לשון הרע וכשיש בהן אמת.

ושני התנאים האלה לא התקיימו כאן.

לדעתי, מצוי שרבנים משחילים בדרשות מילתא דבדיחותא להמחשה, במינון של בערך מה שרשמתי.

נשלח שאלה ונראה. תמיד ניתן ללמוד, מכל מלמדיי השכלתי

 

והאמת והשלום אהבו

יש לי איזו שאלה תורנית בעניין בדיחות הדעת ואכמ"ל.

דבר אחד אציין, כשראיתי אנשים ששרויים בדבקות (לסירוגין, לא זכיתי לראות כאלה שרצופים) הם כמעט תמיד היו נטולי בדיחות הדעת לגמרי.

יש לציין את היוצאים מן הכלל הלא הם חז"ל שעשו את זה כדי לפתוח את דעתם של תלמידיהם ללימוד.

עמך ישראל שבטים שבטים

לוותר על הסטיגמות. ברוך השם. וגם הנכדים/נכדות כבר לאו דווקא נצמדים למטלות שעמדה בהן הסבתא. לא מוצאת הרבה תימניות צעירות שמגלגלות בצק שעות כמו פעם ולא כל מרוקאית ממהרת להכין ח"י סלטים והרבה אשכנזיות כבר לא מתבלות את האוכל רק במלח. 

למה לילדים שלנו אנחנו יותר ותרנים מפנקים משקיעים ובבעלים שלנו פחןת ? זה הזמן לשנות את המצב .בסופו של יום רק איתם נשאר ויפה שעה אחת קודם ..

קשה לך לעשות לו קצת נחת רוח ולהכין לו פעם בשבוע אוכל שהוא אוהב במקום לקשקש כמו ילדה קטנה בפורומים ולשאול את כל עם ישראל שאלות מטומטמות ומביכות?

מה הוא מרוקאי זקן?
את לא משרתת שלו ושיתרגל ואם לא אז שיפשיל שרוולים.
אני נשוי כבר 26 שנים והיום פערים ביני לבין רעייתי הבנתי שמה שלא מוצא חן בעיני אישה בעצמי וכך גם רעייתי עושה.
שנינו לא מושלמים לבד אבל יחד זה מושלם.
לימדו אותי שבגיל עשרים לא לצפות בשני יישתנה, זו החבילה מתאים לך? לקחת? תתמודד...

ולהרבות במאכלים.
ואם הוא לא יודע לבשל הוא לא חיב!!!
זה תפקיד של האישה.
ואם לאישה קשה לעבוד החוץ שלא תעבוד הוא צריך להביא פרנסה. אלא שנשים היום רוצות להגשים את עצמן ולהתקדם ולא להשקיע בבית. נכון בחוץ יותר מעריכים. מה לעשות!
ועוד דבר שנמנעתי לכתוב. היום נשים יכולות להיות עם הפלאפון שעות או לראות סרטים או לדבר עם חברות במקום להשקיע במה שצריך.
אז די בבקשה !
אח שלי כמעט זרק לאישתו את הפלאפון כי הוא מגיע מהעבודה עיף ורעב והיא פבלאפון שעות. אין אוכל ואם יש שימזוג לבד. ושלא נדבר על הבית שהיא לא מסיקה כלום.. אישה זה הבית ואם לא בעיני חסר לה משהו בנשיות או שהיא עצלנית.

מה קרה הבן אדם רגיל לדגים סלטים וובשר ופתאום שולחן עלוב עם איזה טחינה ולא יודעת מה עם מנה אחת. בעיניו זה לא עונג שבת !
ושלא נדבר אם הוא נישאר רעב.
יופי שהיא לא רגילה. שתתחיל להתרגל. אם מעכשיו ככה מה יהיה כשיהיו ילדים קטנים?
זה עצלות נטו או עקשנות לחנך אותו.
בושה שהוא צריך להתחנן לאוכל כל שבת !

ביחד עם לחם תוצרת בית (ולא.. זו לא חובה - כל אחד מה שמתאים לו), יש אח"כ דגים ובשר ותוספות והשולחן ערוך יפה ומכובד וכולם שבעים ומתענגים על השבת. לא כתוב בתורה שרק ח"י סלטים זה עונג שבת או שחובה 2 סוגי בשר. אני יכולה להבין שמציעים לה לשמח את בעלה אבל להגיד שמי שלא חושב כמוך או מכין כמוך אז שולחנו עלוב זו חוצפה.

לא צריך לקחת אישית כל תגובה בפורום, אני גם מכינה לא יותר מחמישה סלטים וגם זה יותר מידי חח ולא כי לא רוצה, אלא כי לא מסוגלים לאכול יותר מזה, כמו שציינת יש עוד תוספות בשר דגים וגן זה לא בהגזמה.

תרצי לשמח אותו או להגיד לו זה מה שיש אתה רוצה תכין אתה ?
אפשר להגיד אני ישתדל או פשרה שהוא יום חמישי יעזור בבית ולה יהיה זמן להכין יותר.
לא יודעת שימצאו מה שמתאים להם. אבל הרצון על זה אני מדברת.
מה שכתבתי זה שיבינו גם את המנטליות שלו ולא רק את שלה !

אבל אם בעל או אישה מבקשים משהו שחשוב להם אז פה נמדדת הנתינה!
וגם אני לא מכינה ח"י סלטים ומספיק לנו דגים ומנה בשרית אחת שגם זה לא כולם רוצים כי לפעמים שבעים מהסלטים והדג. וזה בסדר.
אבל אם בעלי היה מבקש מאכל מסוים כל שבת היתי מתאמצת להכין לו !
שולחן עלוב כי זה מה שהיא תיארה בסיסי ביותר.
וזה מה שראיתי כשהתארחתי אצל חברות אשכנזיות היתי רעבה כל השבת..
מה שאת עושה זה בסדר גמור אם בעלך זה מספיק לו.

כמו שכדור רגל לא מענין את אישה בדרך כלל
ככה בשביל בעל ספרדי המטבח בדרך כלל לא קשור אליו.
אם הוא רוצה או יודע בבקשה. אם לא זהו תפקידה!

ולכן אם זה המצב עדיף שבמקום להנציח את העיוות הזה, לגרום לו להבין שהוא זה שצריך להשתנות ושילמד לתת יד ולהפסיק לראות באשתו המשרתת שלו.

 

הגיע הזמן שתצאו מהקור והאדישות והעמדה הנחרצת שלכם.
ושתתחיל לעשות רצונו בשימחה הוא לא עבד שלה ! גם הוא יכול להגיד לה כך כמו שאתה אומר שהיא לא משרתת שלו .

ומכיוונים שונים ואת לא יוצאת מהעמדה שלך. מתווכחת סתם. חבל...... שבוע טוב מותק, אל תקחי קשה שיש תרבויות שונות בעולם.

רוצים. אני רוצה להתנהג לבעלי ככה.
למה אני צריכה להשתנות?
אולי את ??
יש תרבויות ויש ת"ח שאומרים לך איך כדאי לנהוג בשביל שאישה תהיי חביבה על בעלה. ולא תחפס להיות צודקת !
עוד דבר לא מובן לי. יש לה כח לריב כלל שבת והעיקר לא להוסיף חצי שעה במטבח.?
שומו שמים מה כבר ביקש שתקטוף את הירח.
נישואים זה עבודה!
ובכל דבר. הם יריבו לא רק באוכל. כי יש הרבה חילוקי דעות. אז מה קשור פה מנטליות?

יאלה שתגיד איפה היא גרה אני ישלח לה כל שבת סלטים.

במקום להגיד שהוא נכה אז אני אומרת שגם היא נכה. זה בסדר. שישארו נכים ובגלל זה לא יגיעו לשום מקום

א. כי אני מבשלת ומתנהגת לבעלי כנראה כמוך...
ב.אני מרוצה ובעלי מרוצה.
ג. תרדי מהגזענות שלך דחוף.
ד.בעלה ידע עם מי הוא מתחתן. כנראה מצא בה המון המון יתרונות.

גזענות מעדיפה לא לדבר. שתהיי בציבור החרדי תדברי אחרת

בעל ספרדי שהתחתן עם אשכנזיה בחר בה(!) הוא יודע שאוכל כנו אמא שלו לא בטוח יקבל. .
כנראה יקבל אישה מאוד משכילה, הורים שיקנו לו חצי בית וישלמו לה לימודים, אולי גם יופי מיוחד ועדין ועוד. (הכל בהכללה כמובן, ניסיתי ללכת לפי ההכללה הגסה כלה נאה )
בקיצור כלה נאה- טוב שאת נוהגת כפי שטוב לך לבעלך ולביתך. טוב שאת גם משתפת מחוכמתך וניסיונך. אל תתעקשי שדעתך היא אמת יחידה כי היא לא.

בחרה בו !
והיא ראתה בדיוק למה הוא רגיל.
מה היא חשבה ?
שהיא צריכה להשאר כמו אמא שלה ?
ותתבישי מה שאת חושבת על הספרדיות . נקיות חמות חרוצות ונותנות את הלב. אז בבקשה ממך היופי והדירה וההשכלה הם לא העיקר לשלום בית?
ויש גם לספרדים מכל מה שאמרת !

ומי שדיבר פה בהתנשאות כל הזמן זה האשכנזים. או מי שלא אוהבת מטבח ומזדהה איתה !
ואת לא רוצה להבין שזאת לא דעתי ??
זה כתוב בכל ספר פשוט של שלום בית. לתת לותר ולהקריב
חבל במילא את לא מבינה....

אני לא חושבת שכשמחליטים להתחתן חושבים בכלל על האוכל בבית שלו או שלה...
זה מסוג הדברים שעלולים אחרי החתונה.

אם להתחתן או לא.
שיקפתי את מה שאנושית 8 ) כתבה

יש לי הרבה בני דודים.
גזענות אכזרית.
במיוחד כשהם קוראים לדתיים לאומיים "מזרוחניקים" בנימה מעליבה. חוסר דרך ארץ
או לא אוכלים אצלנו.
מי שמם? בעייתם

את מבשלת ומתנהגת לבעלך בדיוק כמו שמתאים לו והיא כמו שמתאים לבעלה.

כשרק את זו שטורחת סביבו, והוא עוד מזכיר לך שזה תפקידך ובא בדרישות - אז הוא האדון ואת המשרתת,

ואם הסכמת לבלוע את זה בעטיפה של מילים כמו עיקר הבית וכו' - וטוב לך ב"ה, אז תהני, מכל הלב, באמת..

זה לא אומר שזה מודל מנצח..

עובדה שאחרי אלפי שנים נשים בכל העולם קמו ואמרו די.. הגיע לנו עד כאן..

חלאס.. נמאס..

 

זה הדבר הכי רחוק מאהבה.

או תורנות ניקיון כמו בטירונות

אף אחד לא מעל השני.

כל אחד מעניק לשני לא מתוך איזה תפקיד שנכפה עליו אלא מתוך רצון אמיתי לשמח ולחיות בכיף.

הוא חשוב לו אוכל שתכין
לה חשוב שיקשיב לה כל ערב ויציא אותה פעם בשבוע. צריך לעשות את זה בשימחה . ולא רק מה שנוח לי תקבל

וגם יגיש לה למיטה? או רק כוס קפה?

את רואה בזה פחיתות כבוד בשבילו "למזוג" לה? 

אבל לא כל גבר יודע ומסוגל להיות במטבח והוא בטח רואה בזה משהו נשי. כי ככה רגיל.
כמו שהוא לא יבקש מימנה לקדוח בקיר ולהחליף מנורה שנשרפה. או לפתוח סתימה. כי זה תפקיד של הגבר.
אולי גם בזה יש שיויון. אני לא יודעת.
עוד מעט נשמע שלא רק האישה צריכה ללדת.
מוזר לי שבכלל צריך לריב על זה.
שתלך ותקנה כמה סלטים ביתיים ותנסה ליראות אם זה מרצה אותו.
ותוסיף עוד איזה עוף או דג וניגמר הסיפור

עכשיו זה נשמע הרבה יותר טוב.

באופן כללי אני חושבת שכדאי לגבר להסתדר במטבח כי אולי לא תמיד, נניח לעת זקנה עלולים להשאר לבד ויש גברים זקנים שבאמת לא יודעים לטפל בעצמם, אז קודם כל למענם.. 

וגם לנשים לא יזיק לדעת לתקן דברים..

וחלוקה שיוויונית הגיונית בנטל הניהול של הבית ולא שכל הנטל נופל על האישה ומונע ממנה להתקדם ולעשות דברים נוספים במהלך החיים חוץ מהרוטינה המעייפת של הקיום היומיומי מטבח וכלים וכל זה..

אני אישית לא מוצא את עצמי בשלב זה של החיים נכנס למטבח לבשל כי טכנית אני פחות זמין. למרות שהיא גם עובדת ודואגת לדברים השוטפים היא עדיין יותר פנויה ממני.
ואין ולא יהיה אצלנו פנקס פתוח .ביום שיהיה תפתח מלחמת גוג ומגוג.
תהיי בטוחה שהיא לא מרגישה משרתת מהסיבה שהבית שלנו מושתת על בנייה שבו כל אחד נותן מבלי לצפות לקבל.
ובעל שאוהב את אישתו ידאג גם להחזיר ולמלא אותה שלא תרגיש משרתת. ולא כי היא כרגע מצפה לתמורה .
אלא כי הוא אוהב מוקיר ומעריך אותה.

אם אצלכם ההדדיות נראית אחרת והיא מבשלת יותר ואתה אחראי על דברים אחרים זה גם בסדר.

רק שאם אתה בא בדרישות לאשתך לבשל לך ולהגיש לך, כבר אין כאן נתינה מצידה, אלא לקיחה מצידך, עכשיו גם אם היא כבר רוצה להעניק מאהבה ומתוך כיף היא כבר לא יכולה.

אני כל הזמן חזרתי על זה ולא מבינים פה.
אחד לקראת השניה !
לא רק הוא צריך להתכופף.
גם היא.
חוץ מזה שתפקידה לכבד את בעלה.
אבל קל יותר לריב מלהשתדל יותר

אבל לא רוצה ולא נצליח לשנות אותך

ויש לבעלי הרבה. הוא מדריך חתנים.
אני עקשנית חיבת לחרוש עד הסוף😏
ותקראי את המסכנה שקראתי ברמבם שחזרה בכל הספרים.
"וכן ציוו על האישהשתהיה מכבדת ביותר מדאי
ויהיה עליה מורא ממנו. ותעשה כל מעשיה על פיו. ןיהיה כמו שר או מלך. מהלכת בתאות ליבו ומרחקת כל מה שישנא.
וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים האלו יהיה ישובן נאה ומשובח"

עכשיו תנסו להבין מה שאתם רוצים.
העיקר שהמנטליות הפרימיטיבית שלי לפי דעת תורה. ולא לפי הפמיניזים.

ועוד ספר שאני ממליצה מאוד. ספר חדש של הרב שמחה כהן. 'קונטרס הדרכה'
ספר שמקיף הכל מדבר בפתיחות על הכל. ומדבר על כל העיה בזוגיות.
המחיר שלו רק 50 שח. שוה מאוד!
ומי שרוצה שלום בית אמיתי בלי יועצים על כל שטות שילך לפי מה שכתוב שם.

אבל מה לעשות שיש אנשים שונים ממך.
אם יש בנאדם שחונך שאם מגישים לו אז זה עלבון עבורו כי זה רומז למוגבלות מצידו-
אז הכבוד לאדם כזה יהיה לא להגיש לו.
אין דרך אחת לכבד את הבעל.
וכל אישה, גם אם היא לא מבשלת בכלל, מוצאת את הדרכים לכבד את בעלה.

לא במה שלי בא.
כתוב גם עוד דברים באריכות וכתוב..תעשה רצונה כרצונו ומרחקת כל מה שישנא

אני רק חושבת שלקחת באופן חד משמעי את ה'' עושה רצונה כרצונו'' עלול ליצור מצב לא טוב שבו לאישה לא נעים להגיד ''לא מתאים לי'', ''קשה לי מדי'', ''אני לא יכולה''. אישה עלולה קצת להירמס אם הדבר היחיד שיש לה בראש זה לעשות רצון בעלה.
זה עלול ליצור מצב של ריצוי, לא של רצון.
ולכן- צריך למצוא איזון בין הצורך להיות עצמי לבין הרצון לשמח את בעלי.
ואם הוא רוצה עוד שני סלטים אז יש עוד אפשרות. לא רק מה שכתבת- או שאני אכין או שאגיד לו שיכין.
יש אפשרות שלישית- להגיד לו שקשה לי, ו לראות מה עושים עם זה. אולי הוא יוותר, אולי בכל זאת אעשה, אולי הוא יעשה, אולי נקנה. אבל מותר להגיד ''קשה לי'' לפני שרצים למטבח.

וברור שצריך לדבר. שגם את זה צריך לדעת לעשות.
אבל בכללי אישה שמכבדת ועושה רצונו תזכה לבעל שמח שיחזיר לה רק טוב.

כתוב גם שבאים אורחים לבעלה תקום ותגיש להם כדי שיתכבד בפניהם.
כניראה שגברים ספרדים יותר זקוקים לכבוד. לא יודעת.
דוקא שתי אחיות של אמא שלי נשואות לאשכנזי והם מכבדים ומשתלבים יפה מאוד.

הגבר מביא פרנסה הביתה והאישה מטפלת בילדים ובבית והילדים מכבדים את ההורים.

אצלכם היהודים הכל התערבב, אין בעל אין אישה ואין ילדים ואף אחד לא מכבד את השני.

הפכתם למודרנים או יותר נכון המודרניזציה הפכה לכם את הבית על הראש.

לא נהפכנו לשום מודרנים ולא לשום כלום.
הגבר מביא פרנסה הביתה.
והאישה מטפלת בילדים בבית ולפעמים גם בנוסף לזה עובדת.
והילדים מכבדים את ההורים.
בדיוק כמוכם. ואפילו בהרבה יותר.
אתה אולי רואה את זה ככה, ביגלל הפורום.
וזה בדיוק הכוונה בפורומים האלה כאן.
הפורום, זה מקום לאנשים שקשה להם לפעמים והם רוצים לפרוק או לקבל עצות מאנשים שיש להם ניסיון.
פה אין את הדברים הוורודים בחיים. ובשביל זה נוצר הפורום.
יש אצלנו בעל, יש אישה ויש ילדים.
!!!!!!!!!!

ואני רואה מה קורה אצלם.
זה לא רק הפורום זה כל ההתנהגות שלכם לילדים לבעל ולאישה וזה חוזר אליכם כמו בומרנג.
הבעל חייב לכבד את אישתו והאישה חייבת לכבד את בעלה.
אם האישה רוצה משהו סביר היא תקבל וגם להיפך.

זה נקרא שיתוף פעולה.
אבל אצלכם היהודים לקחתם את זה למקומות לא טובים והיום אין אצלכם חלוקה ברורה מי דואג למה.
הכל אצלכם התערבב וככה נראים הבתים שלכם.

בהחלט מעורר מחשבה!

בחברה שלנו יש כבוד להורים ויש כבוד לאישה ולבעל.
אני יודע שאתה כותב זאת בסרקזם אבל כמו שאצלכם יש קיצונים גם אצלנו יש כאלו ולא כולם רוצחים את הבת או האישה שלהם על חילול כבוד המשפחה.

כפי שכתבתי כבר אצלנו יש חלוקה וכל אחד יודע את מקומו ולא מנסה להתחפש למה שהוא לא.

גבר זה גבר ולא לובש שמלה, ואישה זאת אישה ולא מנסה ללבוש מכנסיים וכל אחד דואג לבית.

אצלכם הכל התחרבש והאישה מתחצפת לבעל ומתייחסת אליו כמו זבל.

אני עובד בבית משפט השלום בירושלים ורואה את זה יום יום.

להעליב את האישה מותר? לבזות את מה שהכינה זה בסדר?

זו התנהגות בזויה בעיני יותר מעוד סלט 

כשהכל בנוי על אוכל זה לא עונג שבת .

אם ארוחת ערב רגילה זה לחם, חביתה וירקות אז ארוחת שבת עם חלות, יין, דג/ בשר ותוספת מבושלת זה בהחלט שדרוג רציני.

סלטים דג ובשר או עוף עם תפוח אדמה בתנור זה הרבה?
וגם עוגה
ואני לא אוכלת מנה שניה לא מסוגלת
חלות אני עושה שיש לי כח. ובעלי בסדר .אבל הוא אוהב חצילים מטוגנים ואני שונאת לטגן. ואני עושה בשבילו ולא חשבתי לרגע להגיד לו תעשה אתה או תקנה.

זה ניראה כאילו חתכו את התרנגולת ובישלו עם מים.
יש לי חברות אשכנזיות אני יודעת מזה

 

סתם.. רק רציתי לספק לך עוד חומר, ברוח טובה כמובן..

 

לכן העוף נראה ככה...

אבל כל השרשור הזה הפך למשהו משעשע, כשכל אחד בטוח שמה שעושים אצלו בבית (ובעדה) זו הדרך הנכונה לזוגיות, וכל השאר פשוט לא יודעים לחיות נכון...

כל בעל ומה שחשוב לו. ואם כל דבר הוא צריך להתחנן או להסתדר לבד כי היא לא משרתת זה עצוב.
גם לה יהיו דברים שחשובים לה שלוקחים אולי יותר משעה של בישול. אז הוא יגיד לה אני לא משרת שלך את רוצה תסתדרי לבד ?
יש פה עינין של רצון לתת כי אני אוהבת אותו.ולא לעמוד על עקרונות של שויון.
זה כבר לא קשור למנטליות זה אגו. למה אני ?

ואם את מתכוונת לעוף במרק אז פשוט לא שמים כורכום. שאר התבלינים לא צובעים.
ואני שמה לא מעט תבלינים בעוף וגם אמא שלי.

אגב, באירופה פשוט לא היו תבלינים. רב התבלינים לא גדלים באירופה ובעבר פשוטי העם לא יכלו לקנות תבלינים. זה כמו לשאול למה בתימן לא היה ספר לכל ילד- פשוט כי הדפוס לא הגיע אליהם בעבר וזה היה ההרגל.

הרבה דברים השתנו . אם לא היה בארופה תבלינים היום בארץ ישראל יש.
וסתם ככה כוככום מאוד בריא

ראיתי שאת מאוד דבקה במקורות ורוצה הכל יתנהל כמו בימים עברו.
אז כדאי שתעייני פה -
http://www.daat.ac.il/daat/toshba/ishut/ishut4.htm
אחרי שאת מקיימת את זה, תטיפי לנשים אחרות.

וזה לא מענין אותי.
לא נולדתי אתמול ואני מכירה טוב גם את הסגנון חיים שלכם.

והתורה לא משתנה לפי האופנה שלכם.
גברתי הפותחת שאלה שאלה ועניתי לה לפי מה שאני חושבת.
וקמו פה כל מיני גאונים וגאוניות ומתקיפים אותי איך אני חושבת כך.
והם בטוחים שהם הצודקים ואני פרמיטיבית מפעם. ואיך אני מעיזה להגיד לה לותר ולכבד את בעלה.
נורא.

חבל על הויכוח בעלי מההתחלה אמר לי הם לא מחפשים לשמוע תעזבי אותם.

תמשיכו לחיות את חיכם איך שבא לכם. ממש לא מענין אותי !

יש הבדל ענק ביחס לעדתיות בין חרדים לדת"ל.
אצלי אוכל בכלל לא מקושר בעדתיות בדורי.
האמת בגלל טרנד הבריאות ובגלל המון שינויים בחברה ההחלטה על אוכל ממש לא נובעת משיקולים מסורתיים.

אצל אמא שלי (60+) יש כבר לא מעט תבלינים ורב החברות שלי הספרדיות מזמן לא מארגנות חתונה כל שבת וגם לא מעט מהאמהות שלהן.

ההחלטות על אוכל ועל הרבה נושאים אחרים פשוט מגיעים ממקום שקול מצד אחד וזורם מצד שני.
מה אמא/ סבתא שלי בחרה לעשות זה לא שיקול. נעזרים בזה בתור ראיה לתוצאות התנהגויות מסוימות ומזה לומדים.

אני ובעלי אשכנזים ויש אצלינו קוסקוס ודגים מרוקאים בלי חריף כי זה מה שאנחנו אוהבים. אם סבתא שלי לא אהבה- סבבה. מה זה משנה לגבי? היתה לי סבתא שגם לא אהבה אורז אז אני מנועה מלאכול אורז?
אצל שני הורינו נהגו להכין מרק עוף כל שבת ולנו זה לא מסתדר מכמה סיבות אז לא מכינים.

ולאורך כל השרשור התעלמת מההשלכות של אוכל בשפע ולא הסברת למה זה ערך נעלה כ"כ.
בעיני זה ערך חסר ערך.
אני גם לא רואה ערך בבגדים בשפע או משחקים בשפע או בכלים בשפע.

התכונתי שאם יהיה תקופה קשה בכלכלה של הבית אז אני לא יצתמצם באוכל. בדברים אחרים כן.

מזה אוכל בשפע ?
אני לא עושה חתונה כל יום.
וגם לא קונה לילדים ממתקים או שתיה ממותקת במשך השבוע.
נגיד שאם הם רגילים ללחמניות כל יום או גבינה צהובה או כל דבר שרגילים. אני לא יגיד אף פעם לילדים אני לא קונה את זה. אין לנו כסף עכשיו. בזה אני לא יתפשר.

לשבת משקיעה כי אצלנו רגילים לכבד את השבת באוכל.
אני לא עושה עוגת גבינה רק בשבועות. כל שבת עוגה חלבית. ופרוה

ומנות בשר נוספות בבית עם 5 מתבגרין לדוגמא זה הוצאה נוספת לחודש בעלת 3 ספרות.
ומי שמקפיד על גוש קטיף אז עוד סלט כל שבת זה עשרות שקלים לחודש וכד'....
קניית דג טעים יותר ויקר יותר בכיף יכולה להוסית הוצאה נוספת בעלת 3 ספרות לחודש.

זה לא מעט כסף לחיסכון.

נקודה נוספת זה משאב הזמן וההשלכה שלו.
בנוסף, יש את החלק הרגשי. אישה לא רוצה להרגיש בבית שהיא באה לעבודה נוספת עם בוס אחר.

באמת לשבת אני לא חוסכת. זה כבוד השבת.
בעלי אומר שאם אורחים חשובים מחול מגיעים איך תארחי אותם. בצימצום?
שבת היא אורחת.
כשגודלים על זה מגיל קטן. ששבת זה משהו חשוב שצריך לכבד קשה לרדת ברמה.
בקשר לזמן. היא יכולה לבקש ממנו עזרה במשהו אחר. כמו ניקיון. ובמקום זה היא תבשל.
משהו שהוא כן יכול לעשות. אם לבשל נראה לו לא קשור אליו.
ולהרגיש את הבעלל בוס?
לא נתפס לי איך.
מרגישה החבר הכי טוב.
ואם קשה לי לפעמים הוא יבין .
כי זה לא בגלל עיקרון כלשהו.

והכי מוזר לי שזה בתחילת הנישואים.
יש עוד חשק וכוח לפנק.
כבר הגיעו לשחיקה ?

אצל האשכנזים שאני מכירה מאד מאד משתנה ובכללי זה לא ממש תלוי בעדה.
מלא חברות שלי וגם אני שיננו דברים מהבית.
יש לי חברות שאצלם בערב חלבי אצל אחרות דג ומרק ט-2 סלטים, אצל אחרות כנ"ל רק עם בשר.
ממש אין סטנדרט קבוע וגם אצל אותה אחת זה מתחלף משבת לשבת.
בעיקרון כמעט ואין לי חברות שמכינות דג-מרק-בשר כמו בעבר.
את האמת אין לי בראש אפילו מישהי אחת שעושה את זה.
מצד שני רב החברות הספרדיות שלי מזמן לא עושות מיליון סלטים ואף אחת לא עושה 2 סוגי בשרים או 2 סוגי דג וכד'... זה מקובל באירועים.
אצל הרב זה פשוט פרקטי והשאלה יותר בריאותית עם שדרוג לשבת.
ואני שונאת לטגן ואני באמת כמעט לא מטגנת. זה גם לא בריא.

אגב, משיחה עם חברות פה הנורמה היא בערב רק דג, מרק וכמה סלטים (אין מספר אחיד). בבוקר תוספת או 2 ובשר וכמה סלטים.

אני למשל עושה אותו דבר לערב ולבוקר- תוספת, דג, בשר, 2 סלטים.
לא עושה סלטים מבושלים גם כי בעלי לא אוהב ובעיקר בגלל שהם נאכלים עם חלה ואני לא רוצה שיסתמו מלחם אלה יאכלו בשר/ דג.
בחגים כנ"ל אבל יש בערב רק דג ובבוקר רק בשר- יש המון ארוחות וזה כבר מוגזם.

למה היא התכונה לאוכל בסיסי ?
דג ועוד מנה זה לא נשמע לי בסיסי. כניראה שעושה פחות או בצימצום.
מה הבעיה לקנות לו 4 סוגי סלטים ולעשות סלט ירקות כורב וחסה ?
זה נשמע ממש כבד

ולא רק לכבוד בעלי

ולהתגעגע לבית שהוא גדל בו.
אח שלי כשהיה בא לחמותו שבת היה בא אחרי הבית כנסת לאכול קצת ואחר כך הולך לחמותו. כי הוא היה נשאר רעב. אישתו הבינה שזה חשוב לו והתחילה להשתדל ואפילו וכשבאים להורים שלה היא מביאה איתה סיר דגים שהוא אוהב.
זו אשת חיל שדואגת ומכבדת את בעלה!!

יודעת שכמוך צריך להיות . בשביל שלום בית אפשר להכין ולעשות אבל מה לעשות חבל על המאמץ שלך זה הדור של היום שבחורים צעערים רווקים שלא יודעים מה זה נישואים עדיין בני 21 עונים לאשה נשואה הכותבת שמי בעלה חושב שהוא ושיכין בעצמו ואת לא משרתת ועוד ועוד פניני חוכמה של אנשים שלא מבינים בכלל מה זה בעל ואשה. היום ברגע שאשה תפסה בעל אחרי החתונה היא שולטת בו והופכת אותו לעוזרת ומטפלת וגם מכבסת. תישמרי את הכוחות שלך ואל תיגמרי אותם בלענות למי שלא רוצה לשמוע. מי שרוצה שלום בית ואוהב את הצד השני יעשה הכל . מופנה לשני הצדדים

ולא אני לא מרוקאית ולא היה אכפת לי להיות

ולהיפך זה לא שהוא שולט בה?

או שאתה בא ואמור דוגרי שכן, הבעל צריך לשלוט באישה וזו צריכה לבשל לו ולכבס לו ולעשות לו הכל. כן?

ולזה אתה קורא שלום בית ואהבה.. כן?

אני אשה. לא אמרתי שלא יעזור . פשוט הגבר היום הפך למטפלת של האשה.

אין מה לעשות: או שתלמדי לבשל, או שלבעלך תהיה מוטיבציה ללמוד לבשל בעצמו, או ששניכם תרוויחו מספיק כסף כדי לקנות אוכל מוכן. יש פתגם שאומר כי הדרך אל ליבו של גבר סלולה דרך הקיבה שלו.

 

גילוי נאות: אימא שלי היא בשלנית בחסד, אשתי גדלה במשפחה שבה היו מזמינים פיצות לכל ארוחה. כשהבנתי שאשתי לא בקטע של בישולים שיותר מורכבים מסלט וחביתה, למדתי לבשל.

..ולא ידאג על הכספים שמוציא, כי הכל יוחזר לו, כמו שאמרו: ''כל מזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי ועד תשרי, חוץ מתשר''י''. דהיינו שהקב''ה קוצב לאדם ב-א' לחודש תשרי שהוא ראש השנה, כמה פרנסה ירוויח במשך השנה עד ראש השנה הבא, חוץ מההוצאות של תשר''י, שהם: תורה, שבתות, ראשי חדשים, ימים טובים, שבאלו אם יבזבז יותר, יקבל יותר, ואם יבזבז פחות, יקבל פחות. ואם אין ידו משגת, טוב שילווה, אם ברור לו שיוכל לפרוע חובו בזמן. (רמב''ם הלכות שבת פ''ל ה''ז. סימן רנ ס''ב. מסכת ביצה טז ע''א. שבת א ה, י. ועיין במאור ישראל טבעת המלך עמוד קע) 
 

- בזוגיות מותר לבקש דברים אחד מהשני.
- בזוגיות צריך לדעת כמה אפשר לבקש או לרצות, כדי לא לגרום לצד השני להגיע לאי נוחות.
- בזוגיות מותר להבין אחד את השני.

אם עובדים ביחד, שני בני הזוג במטבח, מעבר לעזרה הפיזית זה עוזר מאד להנאה מההכנה.

אם בעלך יושיט יד במטבח בזמן ההכנות, זה יכול לעודד אותך ולגרום לך לאהוב יותר את מלאכת הבישול.

לפעמים כשאין לי כח לבשל (ואני אוהבת בדרך כלל לבשל), אם בעלי נכנס למטבח, ועוזר מסביב: לקלף ירקות, לשטוף כלים וכו', זה ממש מעודד אותי ונותן לי כח להמשיך - תוך כדי עבודה אפשר לדבר, לשיר, להקשיב ביחד למוסיקה שאוהבים, ואז אני לא בורחת מהמטבח ברגע שסיימתי לבשל את המינימום ההכרחי.

ראשית, מבינה לליבך.
זה מתיש ומעייף לעמוד על הרגליים ולהכין אוכל ואז לקבל פרצוף חמוץ.
אבל, זה האיש שלך, ואיתו את בונה את התא המשפחתי.
תני להרגיש שהוא צודק, תשאלי אותו מה להכין, מה הוא רוצה לאכול. כבר ירגיש שאת באה לקראתו.
כשאת במטבח וכשהוא במקרה נכנס תבקשי ממנו באדיבות שיוציא לך מהמקרר או מהמגירה דבר מה.
הרעיון הוא להכניס אותו לעיניינים לאט לאט.
או לשלוח אותו לקנות מצרכים שבדיוק חסרים למאכל שהוא אוהב.
תני לו להיות חלק מעבודות הבית כדרך אגב.
אני לחלוטין בדעה שגם דבר צריך לתת יד בבית, נגמרו הזמנים שהגבר המפרנס הבלעדי והאישה 24/7 סביב הבית.
אם יש נשים שאוהבות לשרת את בעליהם אז לבריאות.
יש נשים שזה מהן והלאה...

וכמו שמישהי כתבה כאן, חלק מהאוכל אפשר לקנות מוכן. ואם לא טוב לו, יום טוב לו.

נראה לי עד עכשיו היא במטבח.
עוד קוצצת ומתבלת לשבת הבאה...

מה שבטוח היא מאוד עסוקה ולא פה בפורום שאלה והלכה

וזה הרבה ;)

בזה תבואי לקראתו

הוא גדל על אוכל טוב
תלכי לחמותך ותלמדי ממנה

רק תרוויחי מזה כפליים
ואולי גם תהני מזה

יש לך בעל חצוף

במיוחד אם הוא מרוקאי