התבוללות...

שוב, ניחושים. אולי עדיף לדבר איתם, לשאול מה הדרישות שלהם?

הגיוני מאוד שהם יסכימו להפוך את הר הבית למקדש רב לאומי, עם אל אקצא בצד אחד (שאין בעיה איתו כי זה גם לא ע"ז וגם מחוץ לשטח ההר המקודש...) וביהמ"ק בצד השני...

אם נחיה בהבנות נוכל לחיות ביחד בירושלים, בשיתוף, עם יחסי שכנות טובים...

כנ"ל ארץ ישראל...

אין סיבה שהם יירצו שנתבולל. זה לא משרת להם שום אינטרס. במיוחד שבמדינה מכילה, כל אחד מחליט בעצמו עם מי הוא מתחתן... לא יכריחו יהודי להתחתן עם ערבייה...

''עשיו שונא ליעקב'' וזו עובדה.

לא יהיה איתם שלום עד ביאת משיח.

הם לא רוצים שלום, הם רוצים הכל לעצמם. הם שמחים למות בכוונה כדי לפגוע ביהודים.

הם עם אויב שלנו. נטו.

כולם, לא כולם... זה לא משנה.

כבר היו מלא פעמים שהבאנו להם דברים וניסינו להגיע להסכמים, אפשר לראות שהכל רק החמיר את המצב.

 

(לא תיכננתי בכלל להכנס לדיון )

כתבת מאוד יפה...

בקצרה:

אני לא מסכים עם ההנחות שלך, ולדעתי את חיה בסטיגמות.

לדעתי את זה שחי בסרט...

אני שונאת סטיגמות.

אז אלו לא סטיגמות, אלו עובדות מוחשיות, הסתמכויות תורניות.

אני לא אלך ואהרוס לערבים בתים או מכוניות, ולא אקלל ערבים ברחוב, ואם מבקשים ממני עזרה אני עוזרת.

אבל באופן כללי, אין שלום איתם. הערבים ה''סבבה'' הם העירוניים של יפו/עכו/חיפה/רמלה וכו'... והם פחות האויב. העניין הוא בשטחים, סתכל על הערבים בכנסת, תראה מה המדיניות שנותנים לערבים פה... בקיצור פוגעים בעצמנו.

אלו עובדות וגם מקורות.

איך זה סטיגמות?

אני אומר לך שזה סטיגמות.

במקרה ליד הבית שלי יש עיר ערבית, ומתוך מאות אלפי האנשים שחיים שם- יש בערך 1000 אנשים שזורקים אבנים, רבים עם צבא וכו'.

הרוב השקט זה אנשים שבסה"כ חיים את החיים שלהם.

 

אבל זה לא סותר את המצב הכללי, יהודים וערבים פשוט לא הולכים יחד (לכיוון הגאולה)

יש שתי אופציות להתקדם מאיפה שאנחנו היום, או להגיע להבנות והסכמים, או לפוצץ הכל ולצאת לקרב.

לדעתי האופצייה של לצאת לקרב היא בעלת מחיר כבד מידי, ומכיוון שאני רוצה שהמצב יתקדם- אני בוחר באופצייה השניה.

והם הופרו.

והמצב החמיר.

אז זו גם כבר לא אופציה.

רק במחבלים אפילו, גם את זה לא עושים לצערינו...

הממשלה מתקפלת מולם, המשפחות מקבלות מליונים, גם אם המחבל מת יש להם הלוויה שמחה כי הוא שהאיד.

ואני חושב שגם המון ערבים מסכימים איתך, אגב.

כי הם אלו שתכלס פוגעים ביהודים בכוונה רק כי הם יהודים.

והם רואים שהממשלה שמה חייל בכלא על זה שניסה להגן מפני המחבל, מצדיקים מחבל שהוא חולה נפש אז זה לא נקרא, בודקים מה הסוג של הסכין וככה קובעים... פשוט עצוב.

אם היו נוקטים בצעדים קשים יותר כלפי מחבלים, רק מחבלים שברור שהם טרוריסטים, המצב היה טוב יותר. אבל גם זה לא...

מי הבעיה העיקרית?

וזה נותן לגיטימציה להמשיך לבוא ולפגוע בנו.

זה סתם רפיסות של הממשלה שלנו.

 

אני לא אומרת "יאלה להרוג את כל הערבים" או "בואו נעיף את כולם". זה לא יקרה גם אם ירצו, רק משיח אם כבר.

נגיד אפילו בלי פוליטיקה, בלי תורה (ח"ו)... יש דרכים מדיניות שהממשלה יכלה לטפל בכל העניין הזה, והיא לא עושה אותו. גם אם 'הסכם שלום', אז ראינו שלתת להם אדמות זה לא עובד בכלל, במיוחד כשזה בא על חשבון המון יהודים.

אבל ממשיכים לגרש יהודים, ממשיכים להכנע לטרור... זאת הבעיה.

וגם אם כן- הם רוצים אותן כבעלי זכות, או כחלק מהסכם, לא כמחווה לקראת הסכמים.

להתרפס לא יעזור. זה רק מראה להם שאנחנו חלשים. צריך לפעול איתם כשווים, אנחנו לא ניתן להם מתנות רק בשביל שיישבו למו"מ, אנחנו נשב לדיונים, נדבר איתם, ונחליט ביחד מה באמת הדרך הנכונה לנווט את המצב...

יוצא שאנחנו מסכימים סך הכל, נכון?

אולי ויכוח נקודתי קטן.

מי יודע, אולי יום אחד נגיע גבוה ונשפיע לטובה.

גם אם לא אנחנו... מישהו חכם ופרקטי.

רק נפתח (כמו תמיד, דיון) האם לשנוא אדם ששונא אותך.
כמו כן נפתח על שנאת אדם שרוצה לרצוח אותך.
וכן, מה עדיף שנאה או אהבה,
ו

אשכרה.