ואם זה כאילו אחותך מתחתנת או משו אז זה יותר מסובך

ותשב כל האירוע עם פרצוף לקיר, לאיודע.

אם זה לא ככה, חופה וזהו.

והילקוט יוסף לגבי הנושא של חתונה רשם כך: (ילקוט יוסף קיצוש"ע חלק ב' הלכות כבוד אב ואם, סימן ר"מ סעיף נ"ה)

אב המבקש מבנו שיבוא לנישואי אחיו, והחתונה מתקיימת בתערובת אנשים ונשים יחדיו, ואף יושבים בבגדי פריצות וכדו', ואין המשפחה מוכנה לעשות מחיצה, אין הבן צריך להשתתף בחתונה, ויסתפק בזה שיגיע לחופה בלבד. והדבר ברור שאם יש שם ריקודי תערובת חייב לעזוב את המקום מיד אחר החופה, ופעמים שעליו להמנע מלהגיע בכלל לחופה, כדי למנוע חילול ה' שיראו יהודי ירא שמים נמצא במקום כזה. ויעשה שאלת חכם שידון בכל מקרה לגופו. 

אני הייתי מנסה בכל יכולתי להתחמק וממציא סיבה לא להגיע.

קשר עם המשפחה זה אמנם דבר חשוב אבל שמירת עיניים חשובה בהרבה יותר ובפרט בזמן הזה שרבו הניסיונות והמכשולים וצריך כל אחד לשמור על עצמו היטב, אחרת הוא עשוי למצוא את עצמו בקלות בתוך תחתית הבוץ.

בהצלחה!

אתה סובר שיש חובה ללכת לחתונה לא צנועה?

פשוט שזאת לא סעודת מצווה, לא ראיתי פוסק שסובר שזאת כן.

זאת לא מציאות שאין דרכא אחרינא, פה אין בכלל דרכא!

אין כיבוד הורים במקום של עבירה הרי.

הליכה לעבודה היא דבר היתר, אלא אם הוא הולך לעבוד באיסור.

כנ"ל חתונה, חתונה היא מצווה, אבל אם יש שם חוסר צניעות לכל הדעות אין שם מצווה ובכלל אין עניין ללכת...

מז"א מה מידת החומרא? אתה זוכר את התשובה של הרב פיינשטיין שהבאת פעם? רק במקום דוחק גדול לצורך רפואה הוא סמך על הדעות דרבנן בזה.

וחתונה היא דבר מצווה אם היא נעשית בקדושה. ברור שחתונה שלא נעשית בקדושה היא לא מצווה... לכל היותר החופה וזהו וגם במקומות מסויימים אפילו בחופה כבר אי אפשר לשהות.

ב. הבנתי למה התכוונת, אני פשוט אומר לך שהרב פיינשטיין אמר רק במקום של דוחק לצורך רפואה שזה פחות חמור מהמקובל לפסוק.

קשר משפחתי זה ממש לא דוחק כמו צורך בריאות. אתה יכול לראות את המשפחה שלך גם בזמנים אחרים כשלא נגמר לאנשים הכסף לבדים באמצע הבגד

כאן יש ברירה, כאן אין ברירה.

כדי למנוע מאנשים הזויים שיקפצו לדיון בלי קשר לכלום - אני לא כותב את דעתי וגם לא את ההלכה לדעתי. כרגע מלבנים את הצד ההלכתי

כל חגיגה שהיא לא סעודת מצווה אסורה מאז חורבן הבית.

בכל אופן אין עניין ללכת למקום שאין בו מצווה כלשהי ושכנראה תחטא בו, ככה שזה לא דרך שהוא חייב ללכת בה ואולי גם לא צריך ללכת בה.

ב. מי שלא מכבד את האורחים שלו בלפחות לשמור על הטעם הטוב לא צריך לצפות מהאורחים שלו לכבד אותו. התורה שלנו שייכת לכלל עם ישראל, ואף אחד לא יכול להתחמק מהחובה להתחתן כמו יהודי...

אף פעם לא שמעתי על מישהו שנפגע מזה שקרוב משפחה שלו לא בא לאירוע מעורב ואני מכיר הרבה כאלה מקרוב.

אני לא מסכים עם הטעמים שלך, יש טעמים אחרים להקל בזה ואכמ"ל

האנשים שאני מכיר לא נפגעים מזה, אני יודע מהם. לא "ראיתי", יא מצחיק...

כל הדיון פה ביני לבין @ארץ השוקולד סובב סביב הדעה הכי מקלה בזה, והרב פיינשטיין כתב במפורש שאדם שנעלב לא דוחה את האיסור וגם לא מקילים עליו בזה. מה שכתבת לא רלוונטי לדיון ההלכתי, וזה לא דיון פילוסופי חילוני.

לא כדיון בחילוניות...

אחרי כתיבה התלבטתי כמה פעמים אם להשאיר את ההודעה, ולא בא לי לבוא לפולמוסים על חשבון עבודת השם שלי, אז שלחתי במסר

אני בישיבה. לרוב זה עובד. ואם שואלים אותי, אז תבוא מה הבעיה. אני אומר שיש משהו ממש חשוב שאני לא רוצה להפסיד.

ואם אתה ממש עז פנים כנמר: מה אתה רוצה לשרוף לי את הנשמה?!

כי אתה מניח ש"שמירה על ההלכה" פירושה לא להביט בנשים שאינן מתלבשות לפי הסטנדרט שלך או של הרבנים שלך.

ולדעתי ההנחה הזו הוא גם מוטעית וגם מטעה.

למיטב ידעתי רק קבוצות זעירות וקיצוניות סבורות שזו "הלכה" ומרבית הציבור שמגדיר עצמו כשומר מצוות, בכלל לא סבור כך.

אני חושבת שהבעת הדעה שלך על לבוש של אישה , היא התנהגות גסה ופוגענית.

לא עניינך מה נשים לובשות , אלא אם כן מדובר בבנותיך הקטינות.

וגם אז אני מיעצת להזהר עם הטרמינולוגיה הזו.

התבוננות ומה שיותר מזה אסור לכולי עלמא מדאורייתא.

הבטה בעלמא זה לכל הדעות מידת חסידות.

בהסתכלות יש כמה חילוקים להלכה.

השורה האחרונה שלך היא מה שחז"ל אומרים שמיקרי רשע...

בעוד יומיים אחותי מתחתנת החתונה מעורבת והנשים יהיו בלבוש לא צנוע אולי

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הם כינויים לעשיית דין

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד

שרבי מאיר אומר לו לעשות תשובה