אישתך חוזרת מהעבודה:
אתה-"מאמי איך היה היום בעבודה?"
אישתך-"מצטערת לא יכולה לספר.."
אתה-"מצוין…"

קרדיט לאורי חזקיה, גנבתי ממנו נראלי

שלא תמצא את עצמך בעינויים... אתה יודע, רעל נגד חובשי כיפה

וסגרתי חודש במרתפים

יש תפקידים שלא מתאימים לנשים.

אם היא לא נמצאת בשטח בתור שבכניקית אלא יושבת מול מחשב לא הייתי פוסל,

אבל כן הייתי מברר, כי אני לא יודע יותר מידי מה זה אומר בפועל.

עבודה בשב"כ או במוסד, היא עבודה חשובה מאד מבחינה ערכית.

גם האוירה שם יכולה להיות יותר רצינית מאשר סתם מקום עבודה מעורב.

יתכן גם שעובדת בעיקר בחברת נשים.

כיום, דברים כאלה, זו לא דווקא מישהי שהולכת עם אקדח ומשתיק קול....  מן הסתם יושבת ליד מחשב, כמקובל בזמננו..

לא סתם במקומות כאלה יש הרבה סיפורים על בתים שהתפרקו.

יש אווירה של גיבורים וכל אלה שיושבים במשרד סובבים סביבם

למרות שיש מצב שהיחידות שם מספיק גדולות ליצור הפרדה, אבל עדיין מפקדים וכל זה

מה שכתבת, כל התיאור, פשוט לא שייך למציאות. כולל "מפקדים".. כולל ה"סובבים סביבם". פשוט מציאותית לא נכון.

כל מקרה, צריך בדיקה לגופו.

המשרתים במשטרה, בצבא ראיתי במו עיניי, וכו'...

וגם לא צבא.

אבל כמו שהגיוני במקומות "חשאיים" כנראה שנקודת המבט שלי מצומצת.

עדיין חושב שזה מקום גרוע

@ד.

אבל שוב, תלוי לגופו של ענין. כמו בכל מקום עבודה.

סביר להניח (בטח איך שישראלים מתנהגים) שזה יגרום להתנהגות גסה.

שמעתי פעם שיש דברים שזה כמו כל עבודה. משעה עד שעה..

הם שומרים עליך במסירות נפש לא פחות מצה"ל

ואת מדברת רק על המחלקה היהודית בשב"כ.

שאר השב"כ מונע אין ספור פיגועים כל הזמן,

ולא מרביץ למתנחלים.

רק את מי שמגרש

(לא נפתח את זה שוב)

ועוד פעם- השב"כ הוא ארגון ענק

וחלק קטן ממנו מתעסק עם יהודים

למה לשנוא את כולם?

תשנאי את המחלקה היהודית

אני גרתי תקופה בנצרים וחוויתי חוויתי חחויות קשות מול היסמ"מ וכו'

בכל מקרה תודה על התשובות המחכימות.

"באיזה שלב בקשר צריך לספר לצד השני שאני עובד בשב"כ?"

כי בתוך כדי דיבור השב"כ יפטר אותו

כמה טוב היה לקבל אישה מצלעי שאני מכיר אותה היא מכירה אותי ואין מתווכים באמצע.

והיום, מה ללכת לשדכן המון כסף ושאלות מעצבנות, והבחורה עושה טובה שמסכימה לפגישה בתיזמון שלה פעם או פעמיים, ואז "אתה בחור נחמד....אבל"

בחורה יקרה מתי תביני שפעם יצאת מצלעי וברחת ממני מה סך הכל אני מבקש? "שובי שובי ונאחזה בך"

@נפש חיה.

הוא לא כתב על מישהו במחלקה היהודית שלא מוצא חן בעיניו אישית,

אלא על השב"כ כארגון.

זה דבר מתועב. כפיות טובה.

אולי ההיפך, "לא מפתיע" שמי שכנער כבר ראה לנכון "לקבוע מדיניות" עצמאית, ולהתנגש תדיר עם "הממסד", לוקח מסקנות כאלה.

אכן, לא מפתיע, שאנשים יותר מבוגרים, לא דנים על השב"כ - אלו שפועלים נגד ערבים-אויבים - לפי התנגשויות של המחלקה היהודית עם נערים יהודיים.

אם לא השב"כ ודומיו, גם חבר'ה כמותך, לא היו יכולים לשבת לכתוב בנחת את הגיגיהם וכמה הם "מתעבים" אותו....

[וללא כל קשר ל"מאמין לממסד"... ה"ממסד" זה לא משהו חד-צדדי, כמו שלעיתים חושבים נערים בתיכון. יש דברים שה"מימסד" עובד טוב - ויש דברים שלא. כל ענין לגופו]

יש דבר שנקרא רוח המפקד

הרי לא כל מי שמועסק בשב"כ הוא מפעיל סוכנים או פרובוקטור בשירות המחלקה היהודית

ועוד גרע טפי היות שהוא שירות "חשאי"

גם למוסד לא.

זה לכל היותר שירות לאומי. לפעמים עבודה אזרחית.

ומבחינות מסויימות, טוב יותר מעבודות בכל מיני מקומות מעורבים ללא שמץ כללי התנהלות.

תמיד צריך לבדוק נקודתית.

יצא לי לראות הרבה בתקופה האחרונה, ולכן אומר שיש גם בנות בשב"כ. ואני מתכוון לנושאי "ג'ובניקים" שיושבים מול מחשבים וכאלה, זה כמו עבודה רגילה. מה ההבדל?

וכן חבר'ה, השב"כ עושה הרבה עבודה. יש להם גם מחלקות בעייתיות, אבל יש להם גם הרבה עבודה טובה ומסכלת דברים רעים. מגיע להם קצת הערכה על הפעילות השקטה והסודית שלהם.

|חוזר לפינה|

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.