יהיה טוב
זה לא שלא
גם עכשיו טוב!
אבל..
וואי. אבא.
אבא, אני רוצה לזכות לפגוש אותך ולדבר איתך באמת, בלב גלוי, בלי כל החומות והמחיצות שיש בין מלך לעבדו. אני רוצה לחיות בארמון שלך , כשאפשר לעבוד אותך באמת, ובכל זאת כל פעם להרגיש את עוצמת הזכות והרגש שיש בעניין אדיר שכזה. אבא, אני רוצה לדבר איתך גלויות, לצעוק אליך, א-ב-א! אני רוצה לשיר לך אלפי שירים ולצעוק ברחוב, שכולם ידעו איזו זכות י שלי שאני יכולה לדבר איתך מתי שבא לי, איך שבא לי, שיש לי איתך קשר - ושגם הם יכולים!
אני רוצה לדבר איתך באמת, בפשטות, בתמימות. לא במצב האוטומטי של מלך לעבד, של בקשת רחמים וסליחות. פשוט במצב הזה של בקשה פשוטה מאבא, של אמירת תודה. מעבר למחיצות האלו של היראה. אבא! אני אוהבת אותך! ולא אכפת לי לזעוק את זה ברחוב שכולם ישמעו, אאכ היית מבקש שלא כי צניעות. אבל אבא! טוב לי! בזכותך! נכון, קשה לי, אני מתגעגעת. אבל מה זה כל קשיי העולם הזה לעומתך?
ואף אם אעמיק במעמקי הים או אסוק אל השמיים, לא אוכל למצוא מתאר להודך, ולא לגבורתך. אתה מלך! אתה מלך מלכי המלכים! ואני? אין ואפס מלפניך. כגרגר חול רטוב שמופרד מאחיו ונזרק לאוויר. כדיו שנשפך על פני טקסט ומוחק הכל. אני כלום! מה אני? מה עוצמת? מה 'כוחי'? מאיפה מגיע כל החיל הזה, אם לא ממך?!
אבא! תודה! אבא! רק בזכותך אני חיה, ורק בזכותך החיים שלי כ"כ טובים! כי אתה מסדר שהכל יהיה לטובה. הכל. גם אם בעינינו המצומצמות לא רואים את זה. וגם אם עכשיו קשה וכואב, זה טוב. הכל טוב. אתה טוב! אתה טוב אינסופי!
ואני, משום מה, זכיתי להכיר אותך, ולחיות איתך.
אבא! בבקשה! אל תסתיר פניך ממני. אני לא יכולה בלעדיך. אתה הסיבה שלי לחיות, אתה זה שמרים אותי בעדינות אין קץ ומזכיר לי שצריך להתקדם הלאה, אתה זה שמנער ממני את האבק כשלי אין חשק אפילו לנשום, אתה הכל! אני? לא כלום. בסהכ אדם. שזכה, ונברא בצלמך, אבל בכז אדם. ואפילו לא אדם טוב.
חטאתי. עוויתי. פשעתי. שיקרתי. הטעיתי. התגאתי. התיימרתי להבין. ואתה בכל זאת קיבלת ומקבל אותי כל הזמן, למרות הכל. אתה זה שמלווה אותי, אתה זה שסולח לי, למרות שאין סיבה. זכות אבות ו רחמיך הרבים. לי לא מגיע. ובכל זאת אתה סולח לי ובכל זאת אתה עוזר לי.
אבא! אתה כ"כ גדול, כ"כ ענק, כ"כ הרבה! אתה הכל בשבילי! אבא!
נכון. אני לא ראויה לזה. לא ראויה לכלום
אולי כבר להתייאש יןתר ודי.
לא. אין מה.
זה לא שלא
גם עכשיו טוב!
אבל..
וואי. אבא.
אבא, אני רוצה לזכות לפגוש אותך ולדבר איתך באמת, בלב גלוי, בלי כל החומות והמחיצות שיש בין מלך לעבדו. אני רוצה לחיות בארמון שלך , כשאפשר לעבוד אותך באמת, ובכל זאת כל פעם להרגיש את עוצמת הזכות והרגש שיש בעניין אדיר שכזה. אבא, אני רוצה לדבר איתך גלויות, לצעוק אליך, א-ב-א! אני רוצה לשיר לך אלפי שירים ולצעוק ברחוב, שכולם ידעו איזו זכות י שלי שאני יכולה לדבר איתך מתי שבא לי, איך שבא לי, שיש לי איתך קשר - ושגם הם יכולים!
אני רוצה לדבר איתך באמת, בפשטות, בתמימות. לא במצב האוטומטי של מלך לעבד, של בקשת רחמים וסליחות. פשוט במצב הזה של בקשה פשוטה מאבא, של אמירת תודה. מעבר למחיצות האלו של היראה. אבא! אני אוהבת אותך! ולא אכפת לי לזעוק את זה ברחוב שכולם ישמעו, אאכ היית מבקש שלא כי צניעות. אבל אבא! טוב לי! בזכותך! נכון, קשה לי, אני מתגעגעת. אבל מה זה כל קשיי העולם הזה לעומתך?
ואף אם אעמיק במעמקי הים או אסוק אל השמיים, לא אוכל למצוא מתאר להודך, ולא לגבורתך. אתה מלך! אתה מלך מלכי המלכים! ואני? אין ואפס מלפניך. כגרגר חול רטוב שמופרד מאחיו ונזרק לאוויר. כדיו שנשפך על פני טקסט ומוחק הכל. אני כלום! מה אני? מה עוצמת? מה 'כוחי'? מאיפה מגיע כל החיל הזה, אם לא ממך?!
אבא! תודה! אבא! רק בזכותך אני חיה, ורק בזכותך החיים שלי כ"כ טובים! כי אתה מסדר שהכל יהיה לטובה. הכל. גם אם בעינינו המצומצמות לא רואים את זה. וגם אם עכשיו קשה וכואב, זה טוב. הכל טוב. אתה טוב! אתה טוב אינסופי!
ואני, משום מה, זכיתי להכיר אותך, ולחיות איתך.
אבא! בבקשה! אל תסתיר פניך ממני. אני לא יכולה בלעדיך. אתה הסיבה שלי לחיות, אתה זה שמרים אותי בעדינות אין קץ ומזכיר לי שצריך להתקדם הלאה, אתה זה שמנער ממני את האבק כשלי אין חשק אפילו לנשום, אתה הכל! אני? לא כלום. בסהכ אדם. שזכה, ונברא בצלמך, אבל בכז אדם. ואפילו לא אדם טוב.
חטאתי. עוויתי. פשעתי. שיקרתי. הטעיתי. התגאתי. התיימרתי להבין. ואתה בכל זאת קיבלת ומקבל אותי כל הזמן, למרות הכל. אתה זה שמלווה אותי, אתה זה שסולח לי, למרות שאין סיבה. זכות אבות ו רחמיך הרבים. לי לא מגיע. ובכל זאת אתה סולח לי ובכל זאת אתה עוזר לי.
אבא! אתה כ"כ גדול, כ"כ ענק, כ"כ הרבה! אתה הכל בשבילי! אבא!
נכון. אני לא ראויה לזה. לא ראויה לכלום
אולי כבר להתייאש יןתר ודי.
לא. אין מה.
- לקראת נישואין וזוגיות