אז אני מרגישה גרוע.

ולעזאזל. לא מגיע לה, ואני מסננת אותה המון.

אני חושבת שנגמרה לי המכסה לעצמי. אני לא רוצה להיות.

אמרתי לה את זה. ואני מפחדת. יאיי.

הוא התבלגן לי ממש. זה גרוע. למה אני ככ מפגרת.

כוסעמק.

את תלמדי מטעויות. אבל אפשרי בלי פשוט?

ודי לקחת ללב כל-כך.)

יש אותו ואת גרעין דביר ,
מה שזה לא יהיה בכלל...

אולי את באמת כזו?

כבר שנים שלא עקצצה לי התחושה הזו בגוף.

והנה פתאום שוב, זה נוכח, וזה מבהיל.

לא יודעת אם אני רוצה,

אבל אני רוצה.)