@כוסף ליוסף!! מוכר לך?

את זוכרת מה היה הקודם?

לפחות משהו אחד קיבלתי משם

"דווקא"

ניצלשנו..

א. הטענה מתבססת על תחושה, באותה מידה היה יכול להיות כתוב 'מרגיש קיים' / 'מרגיש לא קיים' / 'ממציא משפט מטומטם' או כל דבר אחר.

ב. ההנחה (הראשונה!) במשפט היא שקיים אני, מזה מסיקים... שקיים אני!

*********************************

"תתעודד, יכול להיות גרוע יותר" (אתה מנסה לעודד או לייאש? )

ער 

שהוא לא באמת מדבר על קיום של החשיבה עצמה, שלה אין ולא יכולה להיות הוכחה (אם לא מחשיבים מדידה של אותות חשמליים, שהם לא עדיפים על מדידה של כל אבר פיזי אחר), אלא על קיום של תחושת חשיבה - תחושה סובייקטיבית, ולה אין שום עדיפות על כל תחושה אחרת. 

אגב תחושת מחשבה, דבר מעניין שנתקלתי בו אתמול - Exploring the brain networks behind our free will 

(ספויילר - חוקרי מוח טוענים שאיתרו את האזור במוח שאחראי על תחושת בחירה, על אף שזו תחושה בלבד ואילו ה'בחירה' נעשתה כבר באזור אחר במוח לפני שהגיעה התחושה שלה)

אבל למעשה הוא מתכוון לתחושת חשיבה כי לאמירה על החשיבה עצמה אין שום משמעות (זו אכן קפיצה לוגית וכאן הכשל), הוא מנסה לבסס את הטענה על משהו מוחשי והמוחשי היא תחושת המחשבה ולא המחשבה עצמה. מניין לו שהוא חושב? זו תחושה, באותה מידה מניין לו שהוא מרגיש? גם זו תחושה (רק שאותה הוא לא מקבל ובצדק).

אם הוא לא מנסה להוכיח קיימות אלא טוען "במידה ואני חושב - מוכרח שאני קיים", זה אותו דבר כמו לטעון "במידה ואני קיים - מוכרח שאני קיים".

אין תקציר, רק ספוילר.

ואם כן אז למה שלא תאמר אותו דבר על תחושה - במקום "אני חש חשיבה משמע אני קיים" "אני חש אהבה/שנאה/בלבול משמע אני קיים"?

ואני לא מבין למה הקישור שהבאתי שמראה שפעולת החשיבה של הבחירה (שיקול אם לעשות א' או ב') היא בעצם תחושה בלבד ולמעשה רק פיקציה לא מדגים את העיקרון הנ''ל שיש תחושה של חשיבה למרות שהחשיבה עצמה לא מתרחשת כלל (לא שאני מקבל את המחקר הזה ו/או את המסקנות שלו כנכונים בהכרח, אבל על כל פנים זו אפשרות שבכוחה להטיל ספק בהוכחה/טענה של דקארט).

וזה לא משנה אם אתה חש חשיבה או געגוע, שתי התחושות הן סובייקטיביות ויכולות להיות פיקטיביות.

נניח היפוטטית שכולנו תוכנות מחשב שתוכנתו 'לחוש' מחשבה שגם את מסקנתה הזינו לנו מראש, או שקיבלנו תחושת/זיכרון חשיבה בהשתלה מלאכותית או רושם מגילגול קודם כלשהו (היפוטטית לחלוטין ). ומה לגבי בינה מלאכותית - גם לגביה 'היא חושבת משמע היא קיימת'? מה היא קיימות?

אתה חוזר על זה שתוצאת החשיבה (כלומר ערך האמת/שקר שלה) לא משנה לעצם הטענה, ואני מסכים איתך, אבל דווקא אתה זה שמשתמש בה כפקטור - זה שתוצאת החשיבה יותר מוחשית מרגש כי אפשר לשתף ולהסביר אותה לא מעלה ולא מוריד לגבי עצם התחושה (אני גם בכלל לא בטוח שאנחנו חשים את החשיבה באותו אופן, כמו שלאו דווקא שאנחנו חשים אהבה/שנאה/געגוע וכדו' באותו אופן, מה שבטוח זה שאופן החשיבה שונה מאוד).

אגב, מובן למה דקארט תפס את החשיבה כמאפיין הדומיננטי והבסיסי של האדם ולא את הרגש ולכן את התחושה שלה דווקא כאמת, אבל משורר או איש רוח אחר יגיד בדיוק מה שאתה אומר רק לצד השני.

צריך קודם להבין כיצד עולה השאלה. השאלה הייתה: אם אני אוכל/מרגיש/עושה משהו, ואני גם יודע שקיימים חלומות, אז אולי אני רק חולם. אם אני לא יודע כלום על חלומות, אז אין שאלה. השאלה קיימת כיוון שאנו יודעים על קיומם של חלומות.

דמיון מסוגו של מטריקס הוא לא באמת מעניין, כיוון שגם אם עקרונית הוא קיים, זה לא ישנה את עצם העובדה שאנו מרגישים שישנו קיום כלשהוא, ואין לנו שום ידיעה על אפשרות אי-קיום מסוג מטריקס. השאלה היא רק מניין אנו יודעים שאיננו בחלום או הזיה כלשהיא מסוג ידוע כלשהוא שהתחילה יחד עם קיומנו הלכאוראי.

ומכאן התשובה: ככל שאנו מודעים לאפשרות הזאת, הרי שיש לנו קיום מחוץ לה - עצם הידיעה לאפשרות הזאת. ייתכן שגם זה דמיון, אבל סוף סוף יש לה קיום כלשהוא,

וגם בחלום אם תשאל את עצמך "האם אני חולם" - הרי שהעלית בחלומך אפשרות מציאותית, בדיוק כמו שאילו תפתור בחלום תרגיל במתמטיקה - מה שמראה על כך שגם בחלום אתה מרוכז. אתה אולי חולם, אבל עדיין פתרת תרגיל במתמטיקה. ייתכן,אגב, שאולי תפתור לא נכון את התרגיל במתמטיקה, כי אתה רק חולם. אבל אתה מודע לקיומו של הצורך בריכוז בתרגיל', ואתה אולי אפילו מודע לכך שאתה אולי רק חולם, הווה אומר: גם החלום מהווה חלק מהמציאות המציאותית בה אתה מודע לאמת. וכנ"ל כשאתה מודע לקיומו של הספק בעצם הקיום. יותר מזה לא סביר שנוכל לפתור, ולכן עלינו להסתפק בזה.

אינני יודע מה היה אומר דקארט על הסברי, אבל ככל שאנו חפצים בפילוסופיה אמיתית בעלת ערך ובעלת  קיום, רצוי לנו ללמוד לפרש דברים בדרך כזאת
:

מצאתי את עצמי בעבר אומרת את כל אחד מהמשפטים שצויינו לעיל. 

אפילו את ה"יש הרבה דגים בים" (אבל זה לא נאמר בהקשר שידוכי... רק בהקשר זאולוגי)

לגבי המשפט המאוד חכם וחשוב- כשיש ספק- אין ספק- 

מבחינתי משמעותו שבכל מצב שיש לאדם ספק אם זה מצב סכנה, אם יש לנהוג בצורה בטיחותית יותר, אם יש צורך לפעול לתקן פרצה קוראת לגנב, אם זה עלול להיגמר בבכי --

אז בנאדם צא מהספק שלך ותהיה בוודאות ברורה ובהירה שצריך לעשות, שזה חשוב ומיידי ולא ניתן לדחיה.

בכל מצב של ספק נפשות או ספק בריאות - אין ספקות, יש רק וודאות שצריך לפעול כדי להיטיב את המציאות. 

חבל מאוד שהרב בבית הכנסת שלך לא מספיק מדבר על זה, על כך שהלכות פיקוח נפש דחות את השבת- נכתבו בדם... 

כמובן לחברים שלא יפגעו

[אז מה אתה עושה בדיוק]?

וגם - "מה, באמת"? [לא, לא באמת]

או האלה ששואלים "מה?" גם אם הם שמעו מה אמרת, מתוך אינסטינקט... אני מחכה כמה שניות לפני שאני משמיע שידור חוזר, ב90% מהמקרים זה עובד...

"מתוך אינסטינקט", אלא ששמעו אותך לא לגמרי ברור והמוח צריך עוד קצת זמן עיבוד כדי להבין - יותר מהרגיל. בינתיים התגובה של ה"מה" יותר מהירה... בכל אופן, זה מה שקורה לי לפעמים.

יותר יעיל בלי ה"מה"..

כשאת ישר יורה "מה" יש את הקטע שאחרי רגע את קולטת מה הוא אמר ומתחילה לענות לו בדיוק כשהוא אומר שוב, ואז הוא לא שומע אותך, וכו'..

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם