בס"ד

מדובר בשתי שפות שונות לגמרי.

בס"ד

ההתצטדקות שלנו מקורה אוה"ק א, פ"ג. שם נאמר:

"חכמת הקודש, בטהרה ובאמתתה, כשהיא מתגלה בעולם, היא מחיה את הכל. היא אינה צוררת שום מדע ושום גודל ושיגוב, גבורה והוד, רק היא מעטרת את הכל בשאיפת צדקה, בטובה וענותנותה. כל שאיפות הצדק בכל צדדיהן בעולם הכללי, ובאדם הפרטי, מוצאות הן על ידה את מבואן האמיתי, והן נעזרות על ידה להתגשמותם של מפעליהן בפועל ובחיים. וכל הכונות הטובות, הכלולות מרזי קודש, בתורה, בתפלה, ובמצות, הכל יחד, וכל פרטיותן, הנן שבילים לגלות על ידם את אותו האור העליון של חכמת הקודש, כדי להביא את ההופעות הקדושה הזאת בעולם, להשביע לכל חי רצון, בחיי שעה ובחיי עולם."

בס"ד

ומה זה חשוב?

אבפשר בעיקרון לומר שכל תנועה וגם כל לא-תנועה בעולם היא שאיפה ופניה לה'. אבל זה לא מתיר הכל. אנחנו לא שבתאים ולא פרנקיסטים ולא מעלים ניצוצות מאיסורים, כי הם אסורים.

אז בפשטות יש איזשהו קו גבול, שכל מה שעובר אותו, על כל חלקיותו, יכול להיחשב שואף ועורג לא-ל, גם אם הוא לא מודע לזה. ואז מותר להיות שייך אליו. אמנם נכון, אם אני יותר עליון אז זה השפלה ומבחינה מסוימת הפניית עורף להשי"ת, אבל כשאני לא יותר עליון, אז צריך להיות עניו ולהכיר בזה, ואז להשתייך למדרגה שלי בהשלמה. גם אם בלי לשכוח את השאיפה לחזור לקודם.

ונוסיף:

"בכל דרגה ובכל השגת עולם יש בה אוצר של קדושה, וכשאדם דולג ועף במהירות גדולה יותר ממדרגתו אז מתרוקן הוא מהתוכן הקדוש של הדרגות התחתונות, שהן הראויות לו, ולמדרגות העליונות אינו יכול להתדבק מפני שהן יותר מדי רוחניות בעדו. ע"כ הוא צריך לשוב בתשובה בשברון לב ובשמחה אל המדרגות שעזב, ומ"מ לא ישכח את הרושם של המדרגות העליונות, שכיון שעלה לא ירד, ואז יתהפך הכל לטובה" (אורות התשובה יד יח)

בס"ד

ואת התשובות לשתיהן הזכרת.

"כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, כל מדה טובה ודרך-ארץ הרי הוא בכלל 
התורה, וכל חכמה נעוצה בתורה, ובכל צד טוב שיש באדם או בקבוץ כן שמו של הקב"ה 
מאיר בו, אלא שיש הבדל בין היודע שהכל הוא אור מתנוצץ משמו של הקב"ה למי 
שאינו יודע זה. אבל ההבדל של חסרון הידיעה אינו כ"א הבדל דרגאי, ועצמיות הדבר 
תלויה בפנימיות הנקודה של הרצון עד כמה הוא מאומת לצד הטוב, שרק בו שורה אור 
צדיקו של עולם, המתלבש ביסוד כל, בחכמה ובחסד, כדי לתמם את החזיון הרוחני 
והחזיון החמרי של ההויה, כלומר האידיאל שלה וממשותה הריאלית, והאחרונה היא 
המסקנא של הראשונה, ועולה עד ראשה." (אורות התורה ד ב)

לא יודע מה לענות לאבל עדיין הזה.

וזו המסקנה של הענווה שהרב מזכיר שם. אי אפשר לקפוץ ולדלג מהמדרגה שלך.

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.