תפוחית 1כשהיא לא מופנית למקום הנכון זה מאוד בעייתי, כלפי שחורים/ עדות מסוימות / מיעוטים - זה גאווה.
עם ערבים זה לא בעיה בגלל שהם אויבים וכתוב משנאיך ה' אשנא...
גם אם הוא שונא בלי להוציא את השנאה לפועל, זה עין רעה הסתכלות ברע שבאחר מתוך חוסר פנימי, בחינה של קנאה , תאווה (שימוש באחר לצורך עצמו, ניצול עבדים לדוגמה) , גאווה (כבוד) שהן שלושת המידות הגרועות ביותר (מידותיו של בלעם, זה ששונא עם מעצם היותו עם).
אם הוא מוציא אותה לפועל והיא לא במקומה הנכון אז יש פה החזקה במחלוקת, הונאת דברים, ואהבת לרעך כמוך, הלבנת פנים, בצדק תשפוט את עמיתך, לא תשנא את אחיך בלבבך, חוסר יעילות...
שאני מדבר על מצב שהמידה לא במקומה הראוי. יש גאווה מותרת, ראוי וצריך להתגאות בהיותנו העם היהודי. יש שנאה מותרת, משנאיך ה' אשנא. הדוגמאות שהבאתי הן בין שחורים ללבנים בעיקר..
הדברים שהזכרתי בפעולה עצמה הם דברים שלא ראוי לעשות בכל מקרה, גם אם מדובר ביהודי וגם אם לא ( אתה יכול להחליף את לא תשנא את אחיך ב"ואהבת את הגר", איסור הונאת גר).
למה ערבים שונאים יהודים? למה יש אנטישמיות? יש לשנאה כלפינו גם צדדים של קנאה בעמנו, בבחירה האלוקית שבנו, שאנחנו נפרדים מהם...
בס"ד
אלא בתפקידם באומה. תפקידו של שבט יהודה הוא להנהיג את האומה . אין זה אומר שיש "מעלה מיוחדת" באינדיווידואל משבט יהודה על אינדיווידואל משבט דן..
מסתכלים על השרשור וחושבים, נגיד משהו? ניתן לחמודים האלה לשחק לפנינו? הרי כולנו יודעים שגם אם יהודה מיוחד שבשבטים, שבט לוי אפילו לא נמנה במניין, לית מחשבתכם תפיסא בנו כלל...
ועכשיו ברצינות, עמ"י זה עם אחד, לכל אחד יש את התפקיד שלו, אף אחד לא אמור להשוות את עצמו אל אחרים, שכל אחד יתעסק בתפקיד שלו.
מותר לאדם להתגאות בהיותו שייך לעם ישראל, בהיותו תלמיד ישיבה וכו', יש גאווה מסיומת שמותרת, לא סגור כרגע איפה היא מתבטאת אוכל לבדוק בקרוב.
כאן הגאווה היא מגוחכת, מילא הוא היה כהן ואז עוד היה מקום לפתוח דיון (וגם אז הוא שליח של כלל העם), אבל לא מצאנו מקום שנתנו כבוד לאדם הפרטי בשבט יהודה (להבדיל ממלך שהוא לא פרטי), יש כבוד לכלל השבט...
ובאופן כללי כאשר אדם מסתכל על אחרים בשביל להרגיש טוב עם עצמו זה שלילי ובעייתי.
אין שום בעיה שלמישהו משבט א' יהיה בחינה של מישהו משבט ב', על שבט לוי כותב הרמב"ם:
"ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם--הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים; ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים וללויים. הרי דויד אומר "ה', מנת חלקי וכוסי--אתה, תומיך גורלי". (כמובן לא כדי שיאכל תרומות ומעשרות אלא לעיסוק בתורה)
קל וחומר שבט יהודה שלא נעטר כולו בכתר מלכות אלא רק צאצאי דוד המלך המשוחים למלכות על ישראל על פי נביא או אורים ותומים ומן הראוי על דעת סנהדרין גדולה. (ודי לחכימא ברמיזא)
וכבר היו מקרים שהכבידו את העול על עמ"י וסרה המלכות וההנהגה לשבט אחר, ואין שבט שלא העמיד שופט ונביא על ישראל.
מה רע בלרצות לרצוח את השכן, למשל?
או סתם ללעוג לו מאחורי הגב?
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות 
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
