הוא גר שם במגדל, משקיף על כל העיר/ כמו ילד מגודל, עם ארבעה כיווני אוויר
ויש לו שם למעלה, שלושים עובדים כמעט/ אבל אז מגיע לילה, והוא נשאר לבד.
פזמון : אנשים אנשים, דוהרים בכבישים/ נוטשים חלומות שמותר להגשים
אנשים אנשים, מחפשים עוד תשובה/ עולים ויורדים בין ייאוש ותקווה
ובסוף כולם רוצים אהבה/ בסוף כולם רוצים אהבה/ בסוף כולם רוצים אהבה.
הוא שוב יוצא לנדוד, לארץ רחוקה/ חי על מזוודות, שנים של הדחקה
הזמן עובר מהר, והוא תמיד על יד/ ואז הוא מתעורר, כשאין שם אף אחד.
פזמון : אנשים אנשים, דוהרים בכבישים/ נוטשים חלומות שמותר להגשים
אנשים אנשים, מחפשים עוד תשובה/ עולים ויורדים בין ייאוש ותקווה
ובסוף כולם רוצים אהבה/ בסוף כולם רוצים אהבה/ בסוף כולם רוצים אהבה.

עם אנשים יקרים, מי כאן?

עברו כל כך הרבה שנים.

עכשיו כואב לי. ואני גם רוצה לחזור לכאב הישן, מוכר יותר.

אני בוכה גם. 

לא הבנתי בכלל. 

אני אוהב את הראב"ד... 

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​