תקרא את השירשור ההוא על השיתוף עם ההורים, ותבין לאן הגענו...
זה עצוב. אבל אין מה לעשות.

שאלה לי אליכם - נסיונות פעילים

לא שאני עושה את זה או משו....

אבל הורים ונגיד חברים זה לא אותו דבר.
הורים הרבה פעמים לא מבינים את הנער, או שכשהוא משתף אותם הם לא מסכימים איתו וזה הופך לריב. אז למה לו להמשיך לשתף?

ומה שאישי...

 

סליחה על הניצלוש

אני גם לא מספרת שום רגש.

אולי כל עוד אין את הסיפא גם הרישא לא מתקיימת?

סתם כתבתי...

למרות שאם מלמדים את הילדים לשתף מגיל קטן, אז זה כן נמשך...
כי בדרך כלל הורים לא בדיוק מקשיבים לכל ה"חפירות" של הילדים הקטנים שלהם...
הם מעדיפים לתת להם משחקים ולגמור עם הסיפור.
אני בעזרת ה' לא יהיה ככה.
(במיוחד היום עם הפלפונים, זה זוועה, שההורים לא מתייחסים לילדים שלהם, ואז שהילדים גדלים, הם לא מבינים למה הם לא משתפים אותם).

בעבודה שלי.
איך שהילדים הקטנים הולכים אחרי ההורים שלהם ומדברים איתם ושואלים אותם שאלות וההורים תקועים במסך וביכלל לא מתייחסים.
איך אני מרחמת על הילדים האלה כל פעם מחדש.

ובכללי.. תהיה איש רגוע..

אבל התכוונתי... בתור הורה..
להיות הורה שלא מלחיץ... וזה..

גם אם תלחיץ או תהיה לחוץ אף אחד לא ירצה לספר...ובצדק...

שירבו כמותך בישראל.

אבל אם תהיה לו אני רוצה שירגיש בנוח לספר לי

שםשם