נמאס לי לכתוב מילים ולחפש את המשמעות בין המילים החסרות שמתנדפות לי מהחיים ברגע של שניה של טוב. ואז קורה כזה בום קטלני.
ויש לי שניה של בחירה של להתרסק או להמשיך הלאה.
אני לא מתרסקת. חינוך טוב מדי של אבא או אידיאל תקראו לזה איך שאתם רוצים.
יש *** מצב עכשיו.
שונאת מריבות טיפשיות.
שונאת להרגיש חוסר וודאות עם האחד שאני אוהבת.
נמאס לי לדאוג לאנשים ששוכחים לדאוג לעצמם.
נמאס לי
****** נמאס. פפף
נמאס לי לקלל. אבל זה עוזר לי לשחרר
אולי זה לא בריא. אבל זה מה יש לעת עתה.
תתמודדו. טופ? טופ
נמאס לי מלילות ארוכים וחסרי פואנטה.
נמאס לי.