כמה זמן לא נכנסתי לסיפור הזה מחדש. איאיאאייי
כמה זמן לא התחבר לי אדם עד תסכול. ולא אין טעם אני יודעת. לא מתאים אני אסבול נורא.
ואא גם אין בך תכונות מיוחדת כמו שלו שיהיה לו קשה עד תסכול. אין. אני אפטית ולא חמה, אז למה שיתאמץ ויתחבר
ולמה הוא כל הזמן מחובר... סילקתי אותו מהאנשים. אבל מופיע בחץ כשפותחים אותו
דורש לכתוב אבל אני לא. אני לא. והוא שכח אותי ברגע שסיימתי את השיחה. זה לא פאר. אני לא רוצה להתחבר לאנשים כ"כ מהר
ובעצם אני מורחקת מהאנשים כשאני מזהה שמצים של התקרבות יתר מצידם
אז מה. למה הוא בוער אותי? למה הוא מושך. למה אין התיצבות חזקה שלי כנגד אותם רצונות לא מועילים.
קצת עצוב לכתוב
אולי אין טעם להכנס
אבל שרק אני לא בקשר עם החברות מהדירה. אין לי חברות טובות? מה
תמיד הייתי זאת הנצרכת? שאף אחת לא תטרח? אני לא מעניינת ואטרקטיבית
רק מגמגמת כמה מילים פה ושם ונתקעת בכל משפט שני?
אז מה אם אני עמוקה
מסבכת אתכם עם השאלות שלי? מבלבלת אתכן? מורחקת, לא מתאימה ושייכת לאותה אמונה תמימה
בעצם ככה
היום קלטתי כמה אני מעבירה מעליי. אהבת תורה מושג שנהיה מלחיץ אותי ולא קשור אלי
לא זורם לי בנימים של הדם. מה עושים?
ועלתה לי עוד מחשבה שמרוב הרצון לחיות להיות קשורה, אני לא מחוברת שויין נשכח..
אמא שאלה איך הייתה האוירה בעבודה
ובעצם האוירה היא תמיד בסדר
וגם כשיש הערות הן נאמרות מצד הבוסית ובנעימות במין נימת התנצלות
ואחרי העבודות הקודמות זה ממש אוויר לראות עבודה עם התנהלות אחרת!
תודה!
נכון שיש בעיות שלא לכתחילה
אבל מילא צריך למצוא עבודה חדשה בקרוב..
ואנוכית אנוכית... אני יודעת נורא אנוכית
ואממ כן עדיין מתרוצצות בי מחשבות עמוקות מתחפרות
לא יוכל לברוח ממני
אבל העיקר
נעלם?
אני מעבירה מעבירה.. ונותנת לעצמי לא להיות
כמה אפשר להחזיק את עצמיך?
גם בסביבה אחרת אצטרך להיות מסויגת ושואפת למציאות אחרת?
אני עייפה, תודה!