הפסקנו להרגיש בשלב כלשהו.
כאילו מישהו לקח לנו הכל ואפילו לבכות אין כוח
שבתות מוזרות
אני דואגת ומרגיש לי שדברים רעים קורים והכל שקט.
"רואים שאף פעם לא גדלת במשפחה כזאת" יופי מטומטמת, תמשיכי לדבר והחור שלי יתרחב ויתרחב
מתי הפסקתי לאהוב אותך?
תעשו משהו שלא יהיה אפשר להתעלם ממנו . תביאו אותי למקום של אל חזור ומשם נגיע לאושר
לקרוא על מקומות שאת מכירה ולצרוח שגם את ככה אבל אחרת
"את מגיעה למקום של חוסר יציבות וזה ירדוף אותך כל החיים"
לא אכפת לי.בוא נברח